שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ טז

כנשים המקיימות מצות עשה שהזמן גרמא דנוטלים עליהם שכר כיון דהאנשים נצטוה בהן ומצות ה' הן

וכתב ליישב דהנה עיקר הדבר דכל הפטור וכו' הם דברי הירושלמי בפיטור חתן מקריאת שמע ובמתחיל לאכול והגיע זמן תפלה שאינו מפסיק כמבואר בירושלמי דשבת וברכות והרי התם כולי עלמא חייבים בקריאת שמע ותפלה ואף שהוא פטור הרי אחרים חייבים ותיקשי לשיטת הרמב"ן והריטב"א דהרי עיקר דברי הירושלמי במידי דאחריני מחייבי וזה פטור מעין דוגמא דנשים פטורות וגברי מחייבי (נראה דחסרי תיבות וצריך לומר) כדכתיבנא בעניותין בשערי שם דאף דכולי עלמא חייבים בקריאת שמע ותפלה מכל מקום כיון דהני גברי בני חיובי נינהו אלא דאיתרע בהו מילתא ונפטרו לפי שעה קורא אני עליהם הדיוטות דכל בר חיובא נמי אם קרה מקרהו בזה ובזה פטור ועטיר וכן צ"ל במה שכתב הגהות מימוניות פרק ו' דסוכה בשם רבינו שמחה והביאו מור"ם או"ח סוף סי' תרל"ט דמי שהוא פטור מסוכה ויושב דהוי הדיוט דאף על גב דכמה אינשי מיחייבי בסוכה כיון דהאי דפטור השתא בר חיובא הוא אלא כי עתה קרה לו מקרה שפטור קרינן ביה הדיוט ולפי זה יש ליישב גם דברי מוהרש"ל הנזכר דהכא נמי אין הפיטור בא לו מחמתו ומסבתו עצמותו רק שהמקום גורם שהוא חוצה לארץ וכל איש ישראל אם הוא בחוץ לארץ הוא פטור וכשהוא בארץ ישראל הוא חייב ודמי לירדו גשמים בסוכה שכתבו ההגהות מיימוניות והביאו הרמ"א בסוף סי' תרל"ט ולאונן שכתב מוהר"ם והובא בהרא"ש ריש פרק מי שמתו ובמרדכי סוף מועד קטן בסי' תתק"ל וכיוצא וגם הרמב"ן והריטב"א מודו בזה

ועל פי דברי מרן חיד"א הללו מובן דשפיר כתב הרש"ל הביאו דבריו הרבנים טורי זהב ומגן אברהם בסי' תע"ב סק"ו דכל הפטור מהיסבה ומיסב נקרא הדיוט ותהי בה הרב מג"א דכמה חומרות אינו עושים וכו' ועי"ש להרב חק יעקב ולהנ"ל ניחא שהרי זה דומה למה שכתב הרש"ל גבי ראשית הגז

שוב כתב (בברכי יוסף שם) איברא דלדעת הרמב"ן והריטב"א יש לדון דלא נאמר דהוי הדיוט אלא מי שפטור לפי שעה אבל מי שדר בחוצה לארץ ואין לו אופן לעלות לארץ כלל הרי זה דומה לנשים ועכומ"ז ואין זה הדיוט שוב ראה בארחות חיים הלכות שבת ד' ס"ג ע"ד שכתב וז"ל ירושלמי בשבת הוו יתבי בסעודתא קם חד מנייהו מפסיק אמר ליה אידך כל הפטור וכו' יש מפרשים שנקרא הדיוט היכא דליכא אחריני דעביד כוותיה כגון הכא דליכא מאן דאפסיק אלא איהו לכן נקרא הדיוט משום דמתחזי כגסי הרוח כלומר ראו שאני חסיד אבל אי איכא אחריני דעבדי כוותיה ודאי אינו נקרא הדיוט אף שהוא פטור כדחזינן רב יוסף דהוה סגי נהור וסומא פטור ממצות עשה ואף על פי כן היה עושה אותם כיון שאחרים עושין אותן עכ"ל ולפי זה יש לצדד בדר בחוצה לארץ ומקיים מצות דחייבים באי הארץ דמחזי כגסות הרוח כיון דכל בני חוצה לארץ לא עבדי כוותיה ויש לדחות כאשר יראה המעיין ובשיטה מקובצת קמא פ"ז ע"א כתב משם הרב המאירי וז"ל ודבר זה אינו אלא בדבר שכל כיוצא בזה העושה פטור ממנו ואינו דבר שיצא ממנו או מוסר או סלסול או הכנעת לב וכיוצא ועושה על עצמו מצוה עכ"ל ויש לדון בדבריו כאשר יראה המעיין ובהגהות מיימוניות פרק ג' דחנוכה על מה שכתב הרמב"ם דין ז' דהלל בר"ח מנהג ואין מברך כתב בשם השר מקוצי דלא הוי ברכה לבטלה כיון שרוצה האדם להחמיר להתחייב מידי דהוה אלולב ותפלין דנשי מברכות אף שאינן חייבות לכאורה משמע דלא סבר כהרמב"ן והריטב"א הנ"ל דהלל אין שום אדם חייב לאומרו בר"ח ואפילו הכי מדמי ליה לנשים במצות עשה שהזמן גרמא וקצת קשה על מה שכתב הרב תורת חסד שמשמע מדבריו דהגהות מיימוניות סברי כהריטב"א וראיתי שם שתמה מאד על התוספות איך לא זכרו הירושלמי בחולין ולא זכר שהתוספות הזכירוהו בפרק הקומץ גבי שירטוט תפלין עי"ש וכבר כתבתי למעלה (בראש אות זו) שגם בתוספות בגיטין ד' ו' ובסוטה ד' י"ז הביאו דברי הירושלמי

ובספרו מחזיק ברכה בחלק יו"ד סי' ס"א אות ט"ז האריך מאד בזה ושם כתב לבאר איזה פקפוקים שפקפק בברכי יוסף הנ"ל וכתב ליישבם וגם האריך לפלפל בדברי התוספות והרא"ש ושאר הראשונים בפרק כל הבשר ד' ק"י בדין טלת שאולה דפטורה מציצית אם רוצה להחמיר ולצייצה אם יכול לברך עליה שיש שכתבו דלשיטת רבינו תם דנשים מברכות על מצות שהזמן גרמא אף דפטורות הוא הדין בטלת שאולה ויש שכתבו שלא לברך עי"ש דב"ק גם הרב מקנה אברהם בסי' קנ"ד (בדף ה"ן בד"ה ולכאורה) שקיל וטרי בההיא דטלת שאולה אי מצי לברך או נימא כל הפטור וכו' ונשא ונתן על דברי הרב הלק"ט בח"ב סי' צ"ה במי שרוצה להחמיר על עצמו לקבוע מזוזה בפתח הבית ששכר בחוץ לארץ ועודנו תוך שלשים יום אם יכול לברך או לא והמעיין בגוף דב"ק יראה שלא היה בידו ספר מחזיק ברכה ולכן לא זכר שר את יוסף צדיקא מה שכתב שם בזה באורך

והרב פתח הדביר בסי' ל"ח אות ד' הביא מה שכתב הרב מגן אברהם דחולי מעיים אסור להחמיר על עצמו להניח תפלין ושכתב הרב פרי מגדים באשל אברהם שם סעיף קטן א' ומיהו שאר חולה מצטער דפטור אבל אין אסור דטעמא שיסיח דעתו הוא מצוה מן המובחר דבקלות ראש הוי היסח הדעת ואסור עיין סי' מ"ד במגן אברהם ס"ק ב' עכ"ל וכן כתב בס"ק י"א ותמה עליו דמשמע מדבריו דמתיר לכתחלה לחולה ומצטער להחמיר להניח תפלין והא אמרינן בירושלמי כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט והביא מה שכתבו לחלק בין קום עשה לשב ואל תעשה ובין מצות שבין אדם למקום ובין מצות שבין אדם לחבירו ולכל החילוקים בנדון זה שהוא קום עשה ובדברים שבין אדם למקום הדרינן לכללין כל הפטור מן הדבר וכו' ורצה ליישב על פי מה שכתבו הרמב"ן והריטב"א בקידושין דף ל"א הנז"ל (בס"ק ב') ולא הונח לו דהרואה יראה בדברי מרן חיד"א במחזיק ברכה יו"ד סי' ס"א אות ט"ז מה שהאריך לצדד בחילוק זה דהרמב"ן והריטב"א ומכלל דבריו נראה דיש ללמוד לנדון דידן לחלק בהיפך דאף דכולי עלמא מנחי תפלין מכל מקום חולה זה המצטער לא דמי לנשים וסומים דהנהו שינוי שבגופם פטר להו ולעולם פטירי ברם הכא דגברא בר חיובא הוא ושעתא הוא דגרמא ליה ששעה זו הוא חולה הרי זה דומה לחתן ולסעודה בשעת מנחה דהגם דכולי עלמא מחייבי בק"ש ותפלה בההיא שעתא כיון דאי מתרע להו הכי פטירו אם מחמיר על עצמו נקרא הדיוט וכן כתב להדיא בברכי יוסף יורה דעה סי' של"ג וכו' אלו תורף דב"ק עי"ש

מכלל הדברים אתה תחזה דמה שכתב הרב באר מים חיים (מוצירי) בקונטריס מעשה נסים ד' וי"ו ע"ג שהפוסקים דנשים רשאות לברך על מצות עשה שהזמן גרמא שאף שאינן מצוות יש להם שכר וכו' חולקים על הא דתני חזקיה בירושלמי כל הפטור וכו' נקרא הדיוט עי"ש הא גרמא ליה למר למימר הכי דלא חזיתינהו להני מילי דמרנא הרמב"ן בחידושיו לקידושין הנז"ל (בד"ה ומצאתי) שעל סברת רבינו תם דנשים מברכות על מצות עשה קשיא ליה מדאמרינן בירושלמי וכו' ותירץ יתיב אך בחלקות ישית כאמור למעלה ולפי דבריו בטלה מחלוקת ואף רבינו תם ודעמיה דסברי דנשי מברכי אמצות עשה שהזמן גרמא סברי להא דהירושלמי גם הרב זכור לאברהם בח"א ד' ס"ד ע"ב כתב דממה שכתב הר"ן וכן התוספות בסוף ראש השנה בשם רבינו תם דיכולות נשים לברך על מצות עשה שהזמן גרמא וכן ממה שכתב הרמב"ם בהלכות ציצית פרק ג' דין ט' ונשים ועבדים שרוצים להתעטף מתעטפים בלא ברכה א שאר מצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות אם רצו לעשות בלא ברכה אין ממחין בידן דמבואר מזה דלא כהירושלמי דנקרא הדיוט וכתב שבדבר זה נחלקו רשב"ג ורבנן בברכות ד' י"ו בחתן דפטור מקריאת שמע ורצה לקרות דלתנא קמא קורא וכן פסק הרמב"ם דרשאי לקרות ולרשב"ג אינו רשאי לקרות ולזה כתב ליישב דשאני קריאת שמע דאית בה מלכות שמים ולכן פסק הרמב"ם דאם רצה לקרות קורא אך מה שהוכיח משיטת הפוסקים המתירים לנשים לברך אמצות עשה שהזמן גרמא וכן ממה שהרמב"ם מתיר להן לעשות המצוה בלא ברכה משמע ליה דסברי דהפטור ועושה לא הוי הדיוט ומכל מקום כתב דמדברי התוספות במנחות ד' ל"ב מוכח דסברי דגם תלמוד דידן סובר