שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ טו

דברכות משנה ג' אות כ"ה על מה שאמר ר' טרפון והטתי לקרות ובפרק שני דברכות משנה ה' ומשנה ז' יעיר אזן במערכת הפ"ה אות י"ג מקנה אברהם במערכה זו אות קנ"ד חינא וחסדא ח"א ד' קכ"ג ע"ד נחמד למראה ח"ב ד' ח"ן פתח הדביר בסי' ל"ח ובסי' קמ"ו ד' ק"ס ובס' משק ביתי סי' רל"ח ובשו"ת מעשה אברהם א"ח סי' כ"ז ד' כ"א (בד"ה ואפשר) באר מים חיים מוצירי בדרשותיו בקונטריס מעשה נסים ד' ו' ע"ג והנה בספר משק ביתי סי' רל"ח האריכו הרבנים המחבר והמגיה לציין בכלל זה מקומות רבים בדברי רבני האחרונים והרבה מהספרים שציינו שם אינם אצלי ולא אדע מאי אמור רבנן בהאי מילתא וארשום פה רק מה שנאמר שם בפירוש

א') כתב שם בשם מרן חיד"א בספר פתח עינים בחידושיו לבבא מציעא ד' ל' דדוקא בדברים שבין אדם למקום הוא דהפטור ועושה נקרא הדיוט אבל בדברים שבין אדם לחבירו כל העושה לפנים משורת הדין תבא עליו ברכה וכן כתב הרב מקנה אברהם בסוף סי' קנ"ד בשמו ואנכי הרואה שכן כתב גם בספרו יעיר אזן במערכת הפ"ה אות י"ג וישנו בנותן טעם לשבח דבמצות שבין אדם לחבירו אין שייך כל הפטור וכו' לפי שכבר נצטוינו בכללות לעשות לפנים משורת הדין כדתני רב יוסף והיינו דאיתא בבבא מציעא ד' ל' דבמאי דפריך והא ר' ישמעאל בר' יוסי זקן ואינו לפי כבודו הוה פריק לפנים משורת הדין הוא דעבד דתני רב יוסף וכו' וגם בדרשותיו בספר דברים אחדים דרוש כ"ג שבת הגדול ד' קי"ט ע"א (ד"ה ואמרינן) כתב חילוק זה עי"ש ובספר לב שומע במערכה זו אות ל"ג כתב בשם הרב אהלי יהודה ד' ק"א ע"א כל הפטור וכו' הני מילי בדברים שבינו למקום ולא בדברים שבין אדם לחבירו אי נמי דוקא במצות ולא בדבר שבממון עכ"ל וכן כתב בשמו בס' אברהם אזכור במערכה זו אות מ"ז ואין ספר אהלי יהודה (נאבארו) מצוי אצלי לראות אם הזכיר דברי מרן חיד"א שאם לא כן קצת תימה על הרבנים טובים השנים יצ"ו שלא הזכירו דברי מרן חיד"א בזה וגם הרב פתח הדביר בסי' ל"א אות ד' הביא חילוק זה

וחידוש הוא בעיני שהרב דרכי שלום שדרכו תמיד להביא דברי מרן חיד"א בכל ספריו הקדושים כידוע לרגיל בספרו לא ראה דבריו שבדין זה והוא שבפרשת קדושים בדף פ"א ע"א הביא מחלוקת הפוסקים במוצא אבדה והוא זקן ואינו לפי כבודו אם רשאי להחמיר על עצמו ותמה על הסוברים דרשאי להחמיר מהא דאמרינן כל הפטור ועושה נקרא הדיוט וניחא ליה על פי הכלל שכתבתי לקמן בסק"ב דכיון דאחרים חייבים בה (כל מי שאינו זקן וכו') אף הפטור ממנה אם רוצה לקיימה שפיר דמי וכו' עי"ש ונעלם מעיני דמר דברי מרן חיד"א הנז"ל דבדבר שבין אדם לחברו ובמידי דממונא לא אמרו דנקרא הדיוט כיון שמצוה עלינו לעשות לפנים משורת הדין

ב') לא אמרו דנקרא הדיוט אלא במצוה שאינו חייב בה שום אדם בעולם אבל במצוה שיש מי שחייב בה אף מי שהוא פטור אם מחמיר תבא עליו ברכה כמו שכתבו הרמב"ן והריטב"א בחידושיהם לקידושין ד' ל"א והרב ארחות חיים בד' ס"ג ע"ד כן כתב הרב משק ביתי בסי' רל"ח בסתם ולא כתב מבטן מי יצאו דברים אלו או שהוא עצמו הוא כותב כן והנה דברי הריטב"א בקידושין שציין הם (בד"ה דאמר רבי חנינא) וז"ל והא דאמרינן גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה פירשו טעם הדבר שזה שטן מקטרגו כשהוא מצווה וזה אין שטן מקטרגו ולפום צערא אגרא ורבינו הגדול פירש שהמצות אינן להנאת האל יתברך המצוה אלא לזכותינו ומי שהוא מצווה קיים גזירת המלך ולפיכך שכרו הרבה יותר מזה שלא קיים מצות המלך מכל מקום אף הוא ראוי לקבל שכר שהרי מטוב לבב וחסידות הכניס עצמו לעשות מצות השם יתברך ודוקא במצות שצוה השם יתברך לאחרים שיש לו בהן רצון אבל העושה מאליו מצות שלא ציותה בהם תורה כלל זו היא שאמרו כל שאינו מצווה בדבר ועושהו נקרא הדיוט עכ"ל הריטב"א

ועל פי דברי הריטב"א הללו נראה ליישב מה שהצריך עיון הרב חיי אדם בקונטריס נשמת אדם כלל קמ"ו בהא דאמרו בירושלמי דנקרא הדיוט מהא דאיתא בירושלמי ריש פרק מי שמתו והביאוהו התוספות שם תני אם רצה להחמיר על עצמו אינו רשאי מפני כבודו של מת מוכח דאי לאו הכי היה מותר להחמיר על עצמו והא התם קורא ומברך ומתפלל ואיך יברך כיון שהוא פטור עכ"ל ולפי דברי הריטב"א תנוח דעתינו דכיון שהוא עושה מצוה שכל ישראל חייבים בה אף שהוא אינו חייב בה אם מקיימה מקבל שכר ואין שייך בכי הא לומר דמיקרי הדיוט אלא דמשום כבודו אינו רשאי להחמיר על עצמו

וראיתי לידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בס' עמודי אש בחידושיו על הירושלמי בפרק שני דברכות הנ"ל שהביא קושית הנשמת אדם דברי הירושלמי אהדדי ותירץ דהוצרכו בירושלמי לומר הטעם משום כבודו דאי משום פטור מן הדבר וכו' הוה אמינא דבקריאת שמע שפיר דמי משום קבלת מלכות שמים כדאמרו בירושלמי לכן אמרו טעמא דמשום כבודו שלא יהא רשאי להחמיר גם בקריאת שמע ועם שתירוצו נכון לפי הפירוש שכונת הירושלמי היא לחלק באמת בין שאר דברים לקבלת מלכות שמים מכל מקום תמיה לי די כל רז לא אניס ליה ובזה נעלם ממנו דברי הריטב"א הנז"ל דלפי דבריו מתיישבים שפיר דברי הירושלמי כאמור (ועל מה שכתב הרב יצ"ו על דברי הרב זכור לאברהם עיין ס"ק יו"ד בד"ה והנה הרב) ומתיישב גם כן מה שהוקשה להרב תפארת ישראל בפרק שני דברכות משנה ה' דרבן גמליאל קרא בלילה הראשון שנשא ואמר איני שומע לבטל עול מלכות שמים והא כל הפטור וכו' ותירץ בשם הרב ב"ש (באר שבע) סי' כ"א דזה דוקא באפשר על ידי זה צד קולא והוא תירץ דביכול לכוין אינו פטור ולא נקרא הדיוט גם שם במשנה ח' דתני תנא קמא חתן אם רצה לקרות קורא כתב דאף דפטור והפטור ועושה נקרא הדיוט אפילו הכי קריאת שמע שאני ולפי דברי הריטב"א מעיקרא לא קשיא מידי כמובן (אך לפי מה שכתבתי לקמן בשם מרן חיד"א בברכי יוסף סי' של"ג תירוץ זה חלף הלך לו)

וחידושי הרמב"ן לקידושין אין אצלי ואדמה כי מה שכתב הריטב"א בשם רבינו הגדול כוונתו על הרמב"ן וכן כתב בברכי יוסף א"ח סי' טו"ב עי"ש ובברכי יוסף יו"ד סי' של"ג המובא להלן (בד"ה ומצאתי) גם בספרו יעיר אזן במערכת הפ"ה הביא דברי הרמב"ן והריטב"א הללו עי"ש וכתב הרב המגיה (במשק ביתי שם) בשם מרן חיד"א בספר שער יוסף ד' כ"ה ע"א שלפי דברי הרמב"ן והריטב"א הנז' צ"ל דמ"ש בירושלמי דהפוסק בשעת מנחה נקרא הדיוט אף דכולי עלמא חייבים בתפלת מנחה בעת ההיא יע"ש ובס' מראית העין בליקוטיו סי' י"ד ד' פ"א ע"ג ובס' שבת של מי ד' רנ"ג ע"ד ועיין להרב ארחות חיים שם אות כ' מה שכתב לפי חילוק זה בכונת הירושלמי עי"ש עכ"ל ואין גם אחד מהספרים הנז' מצויים אצלי לראות מה היתה תשובותיהם למה שקשה על חילוק זה מהירושלמי דשבת

ומצאתי שבברכי יוסף יו"ד סי' של"ג אות א' (שציין ביעיר אזן) הביא סברת הרמב"ן והריטב"א הנ"ל וכתב שבספרו שער יוסף ד' כ"ה ע"א הביא דברי הריטב"א הנ"ל על קושית הרב שלטי הגבורים על הוראת רבינו תם דנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא ושוב ראה שבחידושי הרמב"ן לקידושין כתב כן על סברת רבינו תם וז"ל ואי קשיא והא אמרינן בירושלמי כל העושה דבר שאינו מצווה בו נקרא הדיוט התם שעושה דבר שאינו מצווה מן התורה כלל שהוא מוסיף על, התורה אבל מי שעושה מצות התורה כתקנן אף שלא נצטוה הוא בהם כגון נשים ועכומ"ז מקבלים עליהם שכר ומדברי הרמב"ן. והריטב"א הללו הוקשה לו על מה שכתב מהרש"ל בים של של שלמה סוף פרק ראשית הגז אהא דאמר רב נחמן בר יצחק האידנא נהוג עלמא כר' אלעאי בראשית הגז וז"ל כל הבא לנהוג ולחייב עצמו בדבר שפטרוהו חכמים כגון במקומות שנהגו נקרא הדיוט כדאיתא בירושלמי כל הפטור וכו' דלפי דברי הרמב"ן והריטב"א קשה על הרב מהרש"ל דכיון דמצוה זו, רמיא על יושבי ארץ ישראל היכי קרי למי שמקיימה בחוצה לארץ הדיוט הרי זו היא מצות ה' ואינו הדיוט אלא מי שעושה דבר שמוסיף על התורה אבל מצות שנתחייבו יושבי הארץ המקיימם בחוצה לארץ דיניה דההוא גברא