שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קנט

בקמייתא כר"ש בן גמליאל ובאידך כחכמים היינו משום דבסיפא גריס רי"א הקשה הרב בית דוד הביא דבריו הרב שושנים לדוד דסוף סוף הא בגמרא מדמו אהדדי מדפריך מדרשב"ג אמה שאמר רב כהנא אמר רב אליבא דר"י וכתב הרב שושנים לדוד ליישב דקשה אעיקרא מאי מקשי הש"ס אימא דרב כהנא דוקא אליבא דר"י הוא דמחלק בזה דהכי קיימא לן אליביה ולא אמר אליבא דרשב"ג דאין הכי נמי דלרשב"ג לא שנא לא כליא קרנא ולא שנא כליא קרנא לא תמכור אלא דכונת הקל וחומר היא דאם איתא דר"י מודה בכליא קרנא דימכרו אם כן רשב"ג דסובר לא תמכור גם בכליא קרנא מוסיף הוא על דברי ר"י ואנן קיימא לן כל תנא בתרא לטפויי אתא ואילו הכא ר"י אגרועי מגרע והוה ליה לרבי להפוך הסדר ולשנות בתחלה פלוגתא דר"י ואחר כך דרשב"ג אלו תורף דברי קדשו ולא זכיתי להבינם דמלבד דדרך זו רחוקה מפשט הש"ס ומי הזקיקו לרבינו הרמב"ם להוציא הסוגיא מפשטא לפרש פירוש שאינו כמשמעות פשט הש"ס זאת ועוד איני מבין מה הועלנו בזה דהא לסברת הרמב"ם דברישא פוסק כרשב"ג ובאידך כתנא קמא דר"י ע"כ דאית לן למסבר דאיכא בסיפא איזה סברא למימר דמודה בה רשב"ג דימכרו וא"כ מאי מקשו אדרב כהנא אליבא דר"י במאי דאמר אבל בדכליא קרנא מודה ר"י דימכרו מדרשב"ג דאמר לא תמכור הא אנן סבירא לן דבגוונא דסיפא גם רשב"ג מודה לדתנא קמא דימכרו משום איזה סברא שיש לחלק ביניהם ואם כן ר"י דאיירי בסיפא לא נפלאת היא לומר דמודה בדכליא קרנא דימכרו אף אי רשב"ג סובר בקמייתא לא תמכור ואם כן לא חשיב דרשב"ג טפויי כי האי לחודיה והאי לחודיה ואדרבה דר"י הוה לטפויי משום הסברא שיש לחלק ביניהם דאין לומר דמעיקרא לא ידע הש"ס האי סברא דכשיש שייכות לאחרים מסתבר לומר לא תמכור וכי קאמר אלא איפכא איתמר וכו' נולד לו סברא זו דמלבד הדוחק לומר כן ותו דאחר דנחית להאי סברא לא הוה ליה למימר אלא אי אתמר וכו' ותסגי ליה במה שיודיענו סברא זו ומילתיה דרב כהנא כדמעיקרא תיקום ובר מן דין נראה דהאי לאו אתקפתא היא דמלבד דאיכא למימר דהא דידן דמי למה שכתבו התוס' שבת דף כ"ג ד"ה איכא בינייהו דלא אמרינן הכי אלא היכא דליכא תנא דאפסיק אבל אי איכא תנא דאפסקיה לא אמרינן תנא בתרא לטפויי וכן כתבו עוד בערובין דף י"ג ד"ה ולא וסנהדרין דף י"ג ד"ה איכא בינייהו ציינם הרב מקנה אברהם בח"ב אות תמ"ט וציין עוד להבית דוד פרק א' משנה ב' דערובין ואין מצוי אצלי והכא נמי אפסיק במילתיה דתנא קמא דר"י בין דברי רשב"ג לדברי ר"י ועוד דאף אי נימא דבנדון דידן שייך האי כללא דתנא בתרא לטפויי מכל מקום יש לומר דכיון דבעי למתני תרי מילי דתנא קמא חדא דעבדים ואידך דזיתים מיבעי ליה למתני מילי דתנא קמא בדרך לא זו אף זו ותני מעיקרא עבדים דכליא קרנא דלא חייש לשבח בית אביה ותני גפנים בשדה שלה דאפילו דלא כליא קרנא ימכרו ולא חייש לשבח בית אביה ואי הוה אפיך ותני תחלה פלוגתא דר"י ורבנן הוה מילתיה דתנא קמא בדרך זו ואין צריך לומר זו דלא זו הדרך ברוב המקומות כנודע ומצאתי כתוב בקונטרסי שכתבתי בימי חרפי ליישב קושיית הרב בית דוד הנ"ל דכוונת קושיית הש"ס דמדרשב"ג נשמע לר"י דלא פליגי אלא אי בזיתים וגפנים שייך שבח בית אביה או לא דלרשב"ג לא שייך ולר"י שייך הא מיהא חזינן במאי דשייך לרשב"ג שבח בית אביה לא שאני ליה בין לא כליא קרנא לכליא קרנא והוא הדין לר"י בזיתים וגפנים אית ליה למימר הכי וכתבתי שכן כתב הגאון פני יהושע ועתה אינו מצוי אצלי לעיין בדב"ק

והנה נתבאר דדעת הרמב"ם ודאי דאית ליה האי כללא דאין דרך לנטות כלל לומר דהרמב"ם לית ליה האי כללא דאם כן מה טעם פסק כרשב"ג ולא כתנא קמא (ע' בקרבן נתנאל פרק הנזקין סי' ה' דפשיטא ליה בדעת הרמב"ם דבמשנה מיהא אית ליה האי כללא) ובדעת הרי"ף והרא"ש עיין מה שכתבתי לעיל ס"ק א' דמדהביאו הירושלמי דמחלק בין עושין כדי טיפולן וכו' משמע להקצור פסקי דפוסק כתנא קמא ועתה ראיתי להגאון קרבן נתנאל על דברי הרא"ש אלו שהביא מה שכתב הטור בסי' פ"ה דהרא"ש פוסק כתנא קמא וכתב על דבריו דאינו כן אלא הרא"ש פוסק כרשב"ג ודחה כל הראיות שהביא הרב בית חדש דהרא"ש פוסק כחכמים והנה אחת מהראיות היא מדמייתי הרא"ש מה שאמר רב דדוקא בשדה שאינו שלה פליגי אבל בשדה שלה רבנן מודו דלא תמכור ואי סובר כרשב"ג דבכל ענין לא תמכור מאי מייתי דברי רב דלא אתי אלא לפרש דברי תנא קמא וכתב על זה דאין מזה הכרח דיש לומר דאצטריך לרשב"ג כי היכי דלא נימא דלא פליג רשב"ג אלא בשדה שלה אבל בשדה שאינו שלה מודה קא משמע לן דבשדה שאינו שלה פליגי ע"כ ולענ"ד לא זכיתי להבין דב"ק דהא אמרו בש"ס דליכא למימר דדוקא בשדה שלה קאמר רשב"ג לא תמכור דהא עבדים כשדה שאינה שלה דמו ואמר רשב"ג לא תמכור והוא פלא וצ"ע (ועיין במה שכתבתי בקונטרס כללי הפוסקים סי' ג' אות ד')

ומכל מקום אף דנראה כהרב בית חדש שמסכים לסברת הריב"ה (וגם מרן הב"י לא השיג עליו בזה כמו שכתבתי לעיל) שבדין זה דעת הרא"ש לפסוק כתנא קמא מכל מקום אפשר דבעלמא נקיט הרא"ש האי כללא וכדכתב הגאון קרבן נתנאל והכא שאני דמדטרחו בש"ס לומר דאיכא גוונא דמודו רבנן משמע ליה דסברת הש"ס בזה למינקט כתנא קמא (וע' לעיל ס"ק י"ג שיש להתיישב בזה)

כז) ושם בפרק ט' דף פ"ג ע"ב רשב"ג אומר אם מתה יורשה שכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל כתבו רבנו עובדיה והרמב"ם בפירושו דהלכה כרשב"ג ולא מטעמיה וכו' מוכח דלית להו כללא דכל מקום ששנה וכו' והרמב"ם בחבורו פסק כתנא קמא ולדעת הרי"ף והרא"ש משמע דלית להו האי כללא ומפורש בדין זה בדברי הרמב"ן במלחמות דלא נקיטינן כי האי כללא דאמוראי נינהו וכו' עי"ש וגם רבינו חננאל שפסק כרשב"ג מוכח דבעלמא לית ליה האי כללא אלא דהכא נקט כרשב"ג משום דבירושלמי פסקו כן וכתב הרא"ש שכן פסק ר"י ובעל ההלכות ועיין תוספות ברכות י"ז ע"ב דרבנו חננאל אית ליה האי כללא ואם כן בלא ראיה מהירושלמי הוה ליה לפסוק כרשב"ג וצריך לומר דהיכא דסוגיין בעלמא דלא כרשב"ג לא נקיטינן כי האי כללא ואם כן כיון דאית לן בעלמא דבדבר שבממון תנאו קיים לא הוה לן לפסוק כרשב"ג לולא הירושלמי

כח) ושם בפרק ט' ד' פ"ט רשב"ג אומר מהסכנה ואילך אשה גובה שלא בגט פסק הרמב"ם בפירושו כרשב"ג אבל בחיבורו פרק ט"ז מהלכות אישות הלכה כ"ו השמיט הא דרשב"ג ותמה הרב לחם משנה על דבר השמיטה משמע דנקיט בדעת הרמב"ם דאית ליה האי כללא וכדסובר בפרק ד' מהלכות קריאת שמע הלכה ז' ובהלכות עבודה זרה פרק ז' (ד"ה צורת מקל ובד"ה אם היו כלי כסף) ובסוף פרק י"ב מהלכות נזקי ממון (וע' בסו' פרק ז' מהלכות חובל ויד מלאכי אות ש"ז) ובפרק י"ז מהלכות אישות הלכה ט"ו ועיין מלא הרועים בחלק ב' דף מ"ג אות א' והרב קרבן אליצור דף ו' ע"ד כתב על דברי הלחם משנה דמה שחושב דהרמב"ם תופס כלל זה אין הדבר כן דאינו פוסק כרשב"ג אלא כי מסתבר טעמיה כמו שהאריך הרב משאת משה בא"ח סי' ז' והטור באה"ע סי' ק' כתב כדברי רשב"ג וכן בקיצור פסקי הרא"ש פסק כרשב"ג אף דהרי"ף והרא"ש לא כתבו כלום לענין הלכה רק הביאו המשנה כצורתה משמע דפשיטא להו בדעת הרא"ש דאית ליה האי כללא אך נראה דאינו מוכרח לומר כן אלא ס"ל להפוסקים דלא פליגי בהא תנא קמא ורשב"ג אלא כולה רשב"ג וחסורי מחסרא וכו' כדאמרו בש"ס ואף דמה שאמרו בש"ס הכי הוא אליבא דרב אבל לשמואל דקיימא לן כוותיה לא צריכינן להכי ואפשר לומר דפליגי מכל מקום משמע להו דמה שאמרו בש"ס הכי קושטא דמלתא הוא לדברי הכל דודאי אין סברא לומר דאיכא מאן דפליג בהא וז"ל הריטב"א בחידושיו והביא דבריו הרב"א באסיפת זקנים כולה רשב"ג וכו' הא דאמר כולה רשב"ג לאו הכרח הוא דמסתיין דנימא חסורי מחסרא וכו' אבל מאי דקתני רשב"ג פליגי רבנן עליה אלא כיון דתרוצי מתרצינן לה לא בעי לאוקמי פלוגתא במאי דאמר רשב"ג דהא טעמא דבעי לאודויי בה כולי