שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קנז

משום דרבי אבהו אמר ר"י פסק כרשב"ג בדף ט' ע"ב ויש לתמוה אמאי הוצרך לפסוק כרשב"ג והאמר ר"י כל מקום ששנה רשב"ג וכו' ועם שיש לומר דרבי אבהו לית ליה אליבא דר"י האי כללא וכדאמרינן בסוף פרק המדיר ובב"מ דף ל"ח ע"א אמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן וכן כתב הגאון מלא הרועים בח"ב דף מ"ג אות ו' דמוכח מסוגיין דרבי אבהו לית ליה האי כללא אליבא דר"י מכל מקום הדבר תמוה דאין דרך הש"ס למישתק בזה והוה ליה להקשות ולשנויי אמוראי וכו' כדכתב הרשב"א בחידושיו לשבת במה שאמרו בדף ט"ל ע"ב אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן הלכה כר"י וז"ל ואם תאמר היכי פסק כר"י והא סובר הל' כסתם משנה ואף דאמוראי נינהו מכל מקום לא שתיק הש"ס בשום דוכתא אלא מקשי ופריך וכו' וכן כתב מרן חיד"א בס' פתח עינים והבאתי דבריו במכתב לחזקיהו בדף צ"ה ע"ג ומצאתי כתוב אצלי ששוב ראיתי שכן הקשה הרב בית דוד בפירוש משנה זו ועתה אין מצוי אצלי וראיתי להרב מראה הנגה בפרק ט' מהלכות טומאת צרעת הלכה ה' דשקיל וטרי אם נאמר כללא דרשב"ג גם בברייתא ורצה להכריח דלא נאמר בברייתא מדאמרינן במגילה ד' ו' ע"ב אמר ר' חייא בר אבין הלכה כרשב"ג (שבברייתא) והוה ליה לש"ס להקשות והאמר ר"י כל מקום ששנה וכו' ולשנויי אמוראי וכו' כמו בשאר דוכתי אלא ודאי דליתיה בברייתא כלל וכתב לדחות דשאני ההיא דאיכא למימר דהסתם משנה דלא כרשב"ג אהכי הוצרך לפסוק אי נמי דשאני התם דמשום ר' יוסי הוא דאמר רשב"ג אי נמי על פי מה שכתב הרב"א באסיפת זקנים לביצה דף כ"ד דלא נאמר הכלל אלא היכא דמסתבר וכו' ושוב (בד"ה ולכל הדברות) הוקשה לו כי קושיין בהא דקמן דאמר ר' אבהו אמר ר"י הלכה כרשב"ג וכו' וכתב דאין ליישב בשום אחד מהישובים הנ"ל ודבריו סתומים דלפי הנראה על פי דברי האסיפת זקנים הנ"ל מתיישב שפיר דמשום דהוה סלקא דעתין לומר בהא דלא מסתבר כרשב"ג הוצרך לפסוק כמותו והוא ממש כההיא דביצה דאיירי בה ר"ב באסיפת זקנים אלא דכבר כתבתי לעיל בס"ק י"ט דדברי הר"ב בזה תמוהים ותמיהני על הריטב"א בחידושיו שהביא קושיית רבו דקשה דר"י אדר"י דאמר הכא הלכה כרשב"ג ואילו בפרק שני תנן והלועז ששמע אשורית וכו' ולא יונית וסבירא ליה לר"י הלכה כסתם משנה ויש מי שתירץ דאמוראי נינהו וכו' וליתא דאם כן הוה מקשינן ומפרקינן הכי בש"ס כדאמרינן בעלמא אמוראי נינהו וכו' עי"ש איך לא נתעורר להקשות גם כן על מה שאמר ר"א אמר ר"י הלכה כרשב"ג דהא קים לה לר"י כל מקום ששנה וכו' דהא מר הוא דלא ניחא ליה לומר אמוראי נינהו וכו' מדנפשין

כב) ובפרק ב' דכתובות דף כ"ג ע"ב גבי מעלין לכהונה על פי עד אחד דפסקו כרשב"ג אין להוכיח מגוף הפסק דאית להו האי כללא דיש לומר דמשום דסברת רשב"ג אתי כר' נתן דאמר שומעים דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעים דבריו וכמו שאמרו בש"ס דף כ"ו ע"ב ובההיא קיימא לן כר' נתן אהכי פסקו כרשב"ג וכן נראה כונת הרב המגיד בפרק כ' מהלכות איסורי ביאה הלכה ט"ז (אלא דאין נראה כן ממה שכתב בפרק ד' מהלכות עדות הלכה ד' ומדברי מרן בבית יוסף ח"מ סימן ל' סעי' ט' עי"ש) אמנם מלשון הרמב"ם בפירוש המשנה מוכח דלא סבירא ליה האי כללא שכתב והלכה כרשב"ג לפי שהעיקר אצלינו שהעדות מצטרף וכו' ע"כ ואי הוה סבירא ליה האי כללא למה ליה למימר לפי שהעיקר וכו' בלאו הכי נמי קיימא לן כרשב"ג ומעין זה דקדק הרב תוספת יום טוב בפרק ד' דפסחים ממה שכתבו הגאונים שהביא הר"ן בפרק ו' דכתובות ומיהו לפי מה שכתב הרמ"ז דלא נאמר כללא דכל מקום ששנה וכו' אלא כשאומר ר"ש בן גמליאל סברא דנפשיה ולא כשאומר בשם אחרים אם כן מתניתין הלזו נפקת ברא דהכא בשם ר' שמעון בן הסגן הוא דקאמר ועיין מה שכתבתי בזה לעיל ס"ק ט"ז דאין פשוט לומר כן וכן לפי מה שכתבו התוס' כתובות דף ס"א ד"ה הלכה דלא נאמר הכלל על רשב"ג החולק עם ר' אליעזר אין להוכיח מדברי הרמב"ם אלו דלית ליה האי כללא ועיין לקמן ס"ק כ"ג דגם כלל זה אינו מוסכם

כג) ובפרק ה' דכתובות משנה ה' רשב"ג אומר אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה וכו' שהבטלה מביאה לידי שיעמום כתב הרי"ף וכבר איפסיק בגמרא כר' אליעזר משמע דאי לאו הכי הוה פסקינן כרשב"ג והנה מוסכם לרוב המפרשים בדעת הרי"ף דלית ליה כללא דכל מקום ששנה רשב"ג ומדבריו אלו נראה לכאורה בהיפך ואולי כונתו לומר דאי לאו דאיפסיק בש"ס כר' אליעזר הוה פסקינן כרשב"ג לא משום הכלל אלא משום דלא קיימא לן בעלמא כוותיה דשמותי הוא והרא"ש פסק כרשב"ג דסובר דלא פסקו כר' אליעזר אלא לגבי תנא קמא אבל לגבי רשב"ג הדרינן לכללין כל מקום ששנה רשב"ג וכו' וכן פסק בקיצור פסקי כרשב"ג מבואר דאית ליה האי כללא אם לא היכא דפסק הש"ס דלא כוותיה והתוספות בדף ס"א ד"ה הלכה כר' אליעזר כתבו והא דקיימא לן כל מקום ששנה וכו' אין זה אותו שהיה בימי ר' אליעזר מבואר דאית להו האי כללא אלא דקצת קשה דנראה שנרגשו היכי פסיק הש"ס כר' אליעזר היפך הכלל וניחא להו דלא נאמר הכלל לגבי האי רשב"ג ואם זהו כונתם קשה דמנא להו דרב אדא בר אהבה אית ליה האי כללא כלל אימור דסובר כאמוראי דלית להו האי כללא אפילו לגבי ר' יוחנן מאריה דהאי כללא כדאמרינן בסוף פרק המדיר דף ע"ז ע"א ובבבא מציעא דף ל"ח ע"א וכן כתבו התוס' ורשב"ם על שמואל כמו שכתבתי בס"ק י"ט ומצאתי להרב מקנה אברהם בח"ב סי' רכ"ג (ד"ה כתב) שהקשה כן (עי"ש שתלה קושייתו על פי מה שהביא בשם הגאון חות יאיר דרבא ורב נחמן ושמואל לית להו האי כללא מסתמא בחות יאיר הביא סוגיא דבבא מציעא והמדיר וכיוצא) ונראה ליישב בדוחק דכונת התוס' היא דלא נימא להכריח מכאן דרב אדא בר אהבה לית ליה האי כללא דקושטא דמילתא הוא דלא נאמר הכלל על רשב"ג זה ומדברי הרא"ש למדנו דסובר דגם על רשב"ג החולק עם ר' אליעזר נאמר הכלל וכן כתב הגאון קרבן נתנאל על דברי הרא"ש הנ"ל וכן דעת רבני צרפת שהביאו תלמידי רבינו יונה הביא דבריהם באסיפת זקנים שם (ד"ה איכא בינייהו) וכן כתב הרב מקנה אברהם שם דכן דעת מרן כסף משנה בפרק ז' דערכין הלכה י"ז דגם לגבי רשב"ג החולק עם ר' אליעזר איתיה להאי כללא וכתב שם בשם ספר פורת יוסף דף ט"ל ע"א שכתב דכלל דכל מקום ששנה רשב"ג ליתיה אלא כשאין אחר חולק עמו זולת תנא קמא בסתם והקשה על דבריו דאם כן מנא להו להתוספות לומר דלא נאמר הכלל על רשב"ג החולק עם ר' אליעזר דשאני הכא דגם אחר חולק זולת התנא קמא ולי הדל בלא זה נמי אינו נכון לחלק כן דכיון דמאן דאית ליה האי כללא הוא אפילו נגד רבים ושמהאי טעמא נקיט כוותיה אף נגד סברת התנא קמא אף דחשיב רבים וכמו שכתבתי לעיל בסק"ג מה יתן ומה יוסיף סברת התנא אחר המצטרף עם התנא קמא לחלוק על רשב"ג

ומה שהקשה הרב מקנה אברהם שם על דברי התוספות דמה הוקשה להם מהא דכל מקום ששנה וכו' אימא דהיינו דוקא כשאינו פוסק אמורא בש"ס הלכה כבעל הפלוגתא דרשב"ג לא כן הכא שפוסק רב אדא נגד הכלל כמו שכתבו בעלי הכללים בכמה עניינים דפוסק הש"ס או אמורא נגד הכלל ע"כ איני מבין דב"ק דאם קושית התוספות על רב אדא היא במונח דרב אדא בר אהבה אית ליה האי כללא מה נאמר דהיינו דווקא כשאינו פוסק וכו' הלא היא גופא קשיא לן היכי פסיק דלא כרשב"ג והלא אית ליה האי כללא ואינו יוצא מהכלל אלא ערב וכו'

והנה ממה שכתב הרא"ש על דברי הרי"ף דלא פסקו בש"ס כר' אליעזר אלא לגבי תנא קמא משמע דאי הוה פסק רב אדא בר אהבה בהדיא דלא כרשב"ג לא הוה נקיטינן כרשב"ג מוכח דסבירא ליה דכל דפסק איזה אמורא דלא כרשב"ג אף אם הוא אמורא דלית לן כללא אליביה למיפסק כוותיה לא נקיטינן כרשב"ג בההוא עניינא ועיין במלא הרועים ח"ב דף מ"ג אות י"ד שדקדק מדברי הרא"ש בפרק קמא דכתובות סימן י"ט מדכתב דקשה הלכתא אהלכתא דקיימא לן כרב נחמן בדיני וקיימא לן כל מקוה ששנה וכו דאי אמורא אחר חולק על רשב"ג אף על פי כן הלכה כרשב"ג ולפי זה נראה דדברי הרא"ש סותרים ועי"ש שהביא דעת התוספות בד' יו"ד ע"א דכללא דכל מקום ששנה רשב"ג דחי לכללא דהלכה כרב נחמן בדיני ועיין לקמן ס"ק ל"ג