שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קנו

המשנה ועיין לעיל בס"ק א' אי בכי האי גוונא דעתם לפסוק כתנא קמא או כרשב"ג ומיהו מדמייתו ברייתא דכמה חפישת הכלב משמע דנקטי כרשב"ג (ועיין לקמן ס"ק ל"ב) וכתב הרמב"ם בפירוש המשנה דרשב"ג לא בא לחלוק אתנא קמא ואם כן אתי שפיר דנקטי כרשב"ג והרב תוספת יו"ט הכריח מדברי הרמב"ם אלו דלית ליה כללא דכל מקום ששנה וכו' דאי אית ליה למה ליה למימר דרשב"ג לא בא לחלוק הא אפילו חולק הלכה כמותו ולענ"ד אין דבריו מוכרחים דאילו הרמב"ם הוא היה אומר דהלכה כרשב"ג לפי שאינו חילק הוה מישתמע שפיר כדכתב הרב אבל השתא דלא אמר מידי לענין הלכה רק קאמר שרשב"ג אינו חולק וכיון דמלאכתו מלאכת הקדש לפרש המשנה הוכרח לפרש מה שנראה לו בכונת המשנה ואפשר שיש לו איזה הכרח עיין להרב שושנים לדוד שנדחק לפרש מי הזקיקו לזה או אפשר שפירש כן מסברא וגם רש"י בדף ח' ע"א בד"ה בשאין הכלב וכו' נראה דסובר כרמב"ם דרשב"ג אינו חולק וזו דרך הרמב"ם בכמה מקומות לבאר אם אינו חולק על דברי הקודם עיין במעשר שני פרק ג' משנה י"ג ובערלה פרק א' משנה ד' ולרבינו עובדיה ריש פרק ג' דביצה ובתוספת יום טוב שם וקושטא דמילתא מיבעי להו להעומדים בפר"ש לאשמועינן ולאו משום דתלי הלכתא בזה דאין הכי נמי דבלא זה גם כן הוה פסקינן כוותיה באופן דלדעתי הקצרה אין מזה שום הכרח לעיקר הכלל כמובן

יח) ובפרק מקום שנהגו ד' ד"ן רבן שמעון בן גמליאל אומר לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד חכם עיין להרב תוספת יום טוב ובמה שכתבתי לעיל ס"ק א'

יט) ובמסכת ביצה ריש פרק ג' רשב"ג אומר לא כל הביברים שוין ופסקו הפוסקים כרשב"ג יש אומרים משום דלא פליג אתנא קמא ויש אומרים דמשום דפסקינן בש"ס דף כ"ד ע"א אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הל' כרשב"ג משום הכי פסקינן כרשב"ג וראיתי לרבינו בצלאל באסיפת זקנים שם וז"ל מהכא שמעינן דמה שאמרו כל מקום ששנה וכו' לא בכל דוכתי אתמר אלא דוקא היכא דמסתבר טעמיה ומשום דהכא הוה סלקא דעתין דלא מסתבר כוותיה הוצרך לפסוק כמותו ע"כ ואני בער ולא אדע מאי קאמר ר"ב בזה דלעולם אימא דמאן דאית ליה האי כללא בכל דוכתא אית ליה וכן בדין דאי נימא דדוקא היכא דמסתבר כוותיה מאי אהני לן כללא דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' הלא בעלמא נמי פסקינן כמאן דמסתבר אף כיחיד נגד רבים כדמוכח מדאמרינן בביצה דף י"א ע"א פשיטא יחיד ורבים וכו' מהו דתימא מסתבר טעמיה דר' יהושע וכו' והכי מוכח בכמה דוכתי דכי מסתבר טעמיה דיחיד פסקינן כותיה ותו קשה דלפי דב"ק מאי פריך הש"ס בכתובות דף ע"ז ע"א ובבבא מציעא דף ל"ח ע"א על מה שאמר ר"י הלכה כרשב"ג והאמר ר"י כל מקום ששנה וכו' ומאי קושיא אימור דמשום דהוה סלקא דעתין לומר דלא מסתבר כוותיה (וכמו שכן צריך לומר באמת לרב נחמן דפסק כחכמים שם דסובר דליכא סברא כרשב"ג דאם היה סובר דמסתבר טעמיה דרשב"ג גם רב נחמן הוה פסיק כותיה) משום הכי הוצרך לומר הלכה כרשב"ג ומנא ליה לש"ס דאמוראי נינהו וכו' אלא ודאי כי אתמר האי כללא לכל מקום ששנה רשב"ג הוא ומאי דקשיתיה לר"ב אמאי הוצרך הכא לפסוק כרשב"ג לפי הנראה נעלם ממנו דברי התוס' בע"ז דף ל"ב ע"ב שכתבו דר"י אמר ר"י אמר שמואל (שהם האמוראים שבסוגיין) לית להו כללא דכל מקום ששנה רשב"ג מדהוצרכו לומר הלכה כרשב"ג עי"ש ודברי הרב בזה צריכים עיון שוב מצאתי למרן חיד"א בספר יעיר אזן במערכה זו אות א' (ד"ה ובחידושי הרמ"ה) שעמד על דברי הר"ב הללו אלא שלא זכר דברי התוס' דע"ז הנ"ל ועיין מלא הרועים ח"ב דף מ"ג ע"א דרשב"ם בבבא בתרא קל"ג ע"ב כתב דשמואל לית ליה האי כללא דכל מקום ששנה וכו' ועיין להרב מראה הנוגה דף ס"ה (ד"ה אשר) שכתב דמרן הב"י בח"מ סי' רל"א כתב כדברי ר"ב ועיינתי שם (בד"ה הסיטון) שפסקו כרשב"ג וי"ל דהא קיימא לן כל מקום ששנה רשב"ג וכו' ואפשר דשאני הכא דמסתבר טעמיה דתנא קמא עכ"ל ולענ"ד אין דבריהם מכוונים דדברי מרן הם קרובים לדברי הרי"ף בפרק גט פשוט דאנן לא קיימא לן כרשב"ג אלא היכא דמסתבר כוותיה ולעולם דמאן דאמר האי כללא אית ליה הכי בכל דוכתא ואילו הר"ב קאמר דלא נאמר הכלל אלא היכא דמסתבר וכו' ועי"ש ביעיר אזן הנ"ל וק"ל והרב תוס' יום טוב הביא מה שכתב הר"ן בפרק ו' דכתובות אמאי דתנן בד' ס"ו ע"ב רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה דרשב"ג דהכא לא פליג אתנא קמא עי"ש וכן כתב בשיטה מקובצת שם בשם הרשב"א והרא"ה וכן כתב הר"ן בסוף פרק התקבל אמתניתין דרשב"ג אומר אם מעצמו נפל וכו' ואמרינן חסורי מחסרא וכו' עי"ש ועיין לעיל במערכת הה' אות ק"ו (בשדי חמד ח"א) ועיין להרב מקנה אברהם במהדורא בתרא דף מ"ט ע"ג דמתברר מדבריו דסובר דכי איתמר האי כללא לאו דוקא היכא דמסתבר כוותיה

כ) ובמסכת תענית פרק ד' משנה ז' רשב"ג אומר ישנה פסקו דלא כהרשב"ג והרי"ף והרא"ש מדהביאו מה שאמרו בש"ס ד' ל' ע"א כיצד ישנה וכו' היה נראה לי דדעתם לפסוק כרשב"ג אך בקצור פסקי שם פסק כתנא קמא וגם בטור סי' תקנ"ב כתב דהלכה כתנא קמא וכתב מרן הב"י דכן נראה דעת כל הפוסקים ושכן הכריע הרמב"ן ודברי הרמב"ן הם בס' תורת האדם בדיני אבלות ישנה שאחר הביא סוגית הש"ס בזה כתב ואף דתני ברייתא בלשון חכמים ימעט ורב יהודה אמר רב מפרש מילתא דידהו אפילו הכי הלכה כסתם מתניתין ואסור לאכול בשר ויין כלל דקיימא לן סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה והני רבנן דברייתא כרשב"ג אמרי וכו' ור"י אמר רב פרושי בעלמא הוא דמפרשי לדרשב"ג ולאו דסברי כוותיה וסוגיא דכריתות כולהו כסתם מתניתין איתניין לאיסורא וכן פסקו כל הגאונים והרי"ף וגירסתו אמר רבי יהודה כיצד ישנה והוא תנא ולפי גירסתו כל שכן דהלכה כסתם משנה דר"י ורשב"ג יחידאי נינהו ולא מסתמיך מילתייהו באמוראי אלא דבנוסחי דילן ובירושלמי באמוראי תני לה ומכל מקום סתם במתניתין וסוגיין דרבנן עדיף וכן הלכה אלו תורף דב"ק ופשט דב"ק מורין דלית ליה כללא דרשב"ג כלל דאי ס"ל האי כללא אף דר"י ורשב"ג יחידאי נינהו הוה ליה למפסק הכי כדכתיבנא בס"ק ג' וכבר כתב הגאון יד מלאכי בסוף סי' ש"ז בשם הרמב"ן בפרק הכותב דהך כללא דרשב"ג לאו דוקא היא וליתיה אף במשנתנו וכן כתב הרב בית חדש ריש סי' תקנ"ב דמדהביאו ברייתא דאוכל בשר מליח מוכח דפסקי כתנא קמא וכללא דכל מקום ששנה וכו' ליתיה כדכתב הרי"ף בסוף המדיר ועיין בנמוקי יוסף פ"ק דבבא בתרא בשם הר"ן ע"כ באופן דמפסק זה נראה בעליל דלית להו להפוסקים כללא דכל מקום ששנה רשב"ג כמבואר וכן הבאתי לקמן בס"ק כ"ט דהרב משאת משה הכריח מזה דלית ליה להרמב"ן האי כללא ועיין הר"ן בפרק מי שאחזו גבי מתניתין דצידן (בדף ע"ד ע"א) שכתב גם כן דהרי"ף לית ליה האי כללא

וראיתי להרב אות היא לעולם דף קמ"ד שעל מה שכתב הרב בית חדש על הרי"ף והרא"ש ואגודה וכו' שפסקו כת"ק דלית להו האי כללא כתב דמשמע דלית להו האי כללא כלל וקשה דתינח לשאר פוסקים כהרי"ף והרמב"ם אבל הרא"ש אית ליה כלל זה היכא דמסתברא מילתיה דרשב"ג כדכתב הרא"ש בפרק גט פשוט סי' מ' והדין כללא לאו דוקא דלא אמרינן הלכה כרשב"ג עד דאיכא טעמא ולא הבנתי מאי קשיא ליה דאף אי נימא דמ"ש הרא"ש בפרק גט פשוט הם דברי עצמו מכל מקום יפה כתב הרב בית חדש דהרא"ש לית ליה האי כללא דמאי דנקיטינן כוותיה היכא דמסתבר לאו מכחא דהאי כללא הוא שהרי אף בפלוגתא דיחיד ורבים דכלל פשוט שריר ובריר הוא דהלכה כרבים בכל זאת כי מסתבר טעמיה דיחיד פסקינן כיחיד כנודע ומה שכתב דתינח להרי"ף וכו' הוא תמוה דהרואה יראה דדברי הרא"ש הן הן דברי הרי"ף דהרא"ש יצא עתק דברי הרי"ף באותו מקום ועוד יש לפקפק בדב"ק ואין להאריך שוב ראיתי מה שכתב שם דף קמ"ה ע"ב ד"ה אלא עי"ש

כא) ובפרק קמא דמגילה ד' ח' ע"ב רשב"ג אומר אף בספרי' לא התירו אלא יונית פסקו רבנו עובדיה והרמב"ם בפרושו ובחבורו כרשב"ג ולאו משום דאית להו האי כללא אלא