שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קנג

אומר וכו' ולא רשב"ג ולא פנה אל הגירסא שבהש"ס וכן גריס הרמב"ם בפירושו רשב"ג אומר וכו' וכן גרסי הרדב"ז בספר יקר תפארת והרב מוהר"י קורקוס רשב"ג ועוד יש לומר דסובר הרב תוספת יום טוב דליתיה להאי כללא אלא במילתיה דאמר רשב"ג משמא דנפשיה ולא במה שאמר בשם אחרים ולכן לא עסיק במתני' בהאי כללא ועיין בסעיף קטן שאחר זה

יב) ובפרק קמא דשבת משנה ט' אמר רבן שמעון בן גמליאל נוהגין היו בית אבא פסקו דלא כרשב"ג והרב תוספת יום טוב לא ציין למה שכתב הוא עצמו בפרק ח' דעירובין משנה ז' כדרכו בכל מקום שפוסק דלא כרשב"ג והיה נראה דטעמו משום דלא נאמר הכלל בכשאומר בשם אחרים ולכן במשנה זו שאינו אומר דעתו וסברתו אלא שכך היו נוהגים בית אבא אין לו עסק בכלל זה וכמו שכתבתי לעיל ס"ק י"א אלא שראיתי להתוס' בע"ז ד' כ"א ד"ה מאי טעמא שהוקשה להם אמאי לא קיימא לן בהא כרשב"ג דהא כל מקום ששנה רשב"ג וכו' וניחא להו דרשב"ג לא להורות לאחרים כן אמר רק שהחמירו על עצמן עי"ש שמעת מינה דגם בכי האי גוונא שייך הכלל ומכל מקום גם לפי דבריהם אין לנו הכרח דלית להו להרמב"ם ורבינו עובדיה האי כללא מדפסקו דלא כרשב"ג דיש לומר דטעמם כדכתבו התוספות דרק להחמיר על עצמם וכו' והכי דייקי דברי רש"י ורבינו עובדיה שכתבו דמחמירין על עצמם וכו' וכן כתב גם כן הרא"ש תוך סי' ל"ח דלא להורות כן אלא שהיו מחמירין וכו' ולפי דרכנו למדנו מדברי התוס' דעבודה זרה הנ"ל דגם היכא דמילתיה דרשב"ג הם כבית שמאי נגד בית הלל מאן דאית ליה כללא דכל מקום ששנה וכו' בהאי גוונא נמי אית ליה ולא משגחינן בכלל דהלכה כבית הלל נגד בית שמאי ועיין לקמן ס"ק ט"ז וס"ק מ"א

יג) ובריש פרק י"ב דשבת רשב"ג אומר אף המכה בקורנס כתבו רבינו עובדיה והרמב"ם בפירושם דאין הלכה כרשב"ג וכן בחיבורו לא הביא מילתיה דרשב"ג וכתב הרב תוספת יום טוב בפרק ח' דעירובין משנה ז' משום דלית להו האי כללא והרי"ף והרא"ש הביאו המשנה כצורתה ואי דעתם לפסוק כתנא קמא או כרשב"ג בכשמביאים המשנה כצורתה עיין לעיל סעיף קטן א' וממאי דלא מייתו הרי"ף והרא"ש מאי דשקלו וטרו בש"ס דף ק"ג ע"א בפירוש סברת רשב"ג ידים מוכיחות דלית להו לדרשב"ג אלא דבקיצור פסקי הרא"ש פסק כרשב"ג דהמכה על הסדן חייב וטעמו לפי הנראה הוא משום דהרא"ש פירש מילתיה דרשב"ג שכן היו עושין מרדדי טסין וכו' והיינו מה שאמרו אביי ורבא בש"ס אף שלא הביא השקלא וטריא שבש"ס מכל מקום מדמפרשי טעמיה משמע ליה דסברי כוותיה (וע' לעיל ס"ק ד' ובאמת צריך ישוב להבין באיזה ענין שייך לומר דמדפרש מילתיה הכי סבירא ליה ובאיזה ענין אין שייך לומר כן וצריך לעיין ביד מלאכי ושאר ספרי הכללים וזכורני שכתבתי בענין זה במקום אחר ואיני מופנה לחפש בזה כעת עתה נזכרתי שכתבתי בזה בשדי חמד ח"א במערכת הה' אות קי"ח עי"ש) וראיתי להרב צרור החיים בפרק כ"ו מהלכות שבת (בד"ה והנה) שכתב דפסקו הרי"ף והרא"ש כרשב"ג וטעמייהו מדמפרשי אביי ורבא מילתיה ועוד דהש"ס שקיל וטרי אליביה וכו' ותימה על הרמב"ם ורבינו עובדיה דפסקו דלא כרשב"ג ומה שכתב הרב תוס' יום טוב משום דלית להו האי כללא אינו מספיק דהרי הרי"ף והרא"ש נמי לית להו האי כללא דרשב"ג ופסקו כרשב"ג כדכתיבנא עכ"ל וכבר כתבתי דבדברי הרי"ף אין הכרע דמלבד דלא פסק בפירוש כרשב"ג (כמו שכתב הרב צרור החיים רק הביא המשנה כצורתה ואיכא למימר דמסתמא דעתו כתנא קמא) ועוד דמדלא הביא השקלא וטריא שבש"ס מוכח דלא סבירא ליה כוותיה כמ"ש לקמן ס"ק ל"ב דהרא"ש סובר דכי משמיט הרי"ף מה שאמרו בש"ס לפרש מילתיה דרשב"ג מוכח דלא סבירא ליה כוותיה ואין לומר דבהרי"ף שלפניו היה השקלא וטריא שבהש"ס ומזה משמע ליה דהרי"ף פוסק כרשב"ג דמלבד דסוף סוף אין שייך לומר דהרי"ף פסק כרשב"ג דמשמע שפסק בפירוש כרשב"ג ועוד דמדברי הר"ן במתניתין הלזו מוכח דלא גריס בדברי הרי"ף השקלא וטריא שבהש"ס ועוד יש לדקדק על הרב צרור החיים שכתב שם וז"ל ובריש פרק ו' מהלכות שכנים דלא כרשב"ג והרי"ף והרא"ש הביאו המשנה כצורתה משמע דסברי דלא כרשב"ג ע"כ אלמא סובר דכשמביאים המשנה כצורתה דעתם לפסוק כתנא קמא ואיך אם כן פשיטא ליה בדין שלפנינו דדעתם לפסוק כרשב"ג מאחר דהרי"ף הביא המשנה כצורתה וצ"ע איך שיהיה לדאתן עלה מוכיח ודאי דהרמב"ם והרע"ב לית להו האי כללא ובדעת הרי"ף והרא"ש אין הכרע דאף אי נימא דפסקי כרשב"ג יש לומר דלאו משום הכלל אלא כמו שכתב הרב צרור החיים הנ"ל ומאי דפשיטא ליה להרב צרור החיים דהרא"ש לית ליה האי כללא נראה דאינו פשוט לומר כן עיין מה שרשמתי בסעיף קטן א' וס"ק ו' וכ"ג וכ"ד וכו' ועיין בס"ק כ' ול"ג וט"ל ומ"ה ובקרבן נתנאל פרק מי שאחזו סי' ז' ובפרק אף על פי סי' ז"ך

יד) ובפרק י"ג דמס' שבת דף ק"ו רשב"ג אומר לא כל הביברין שוין וכו' כתב רבינו עובדיה והלכה כרשב"ג דמפרש וכו' משמע דאי לאו הכי לא הוה פסקינן כרשב"ג וכן דקדק הרב תוספת יום טוב בפרק ד' דפסחים משנה ה' מדברי הר"ן בפרק ו' דכתובות בשם הגאונים ובדין זה פסקו בש"ס כרשב"ג ואם כן אף אי נימא דרשב"ג בא לחלוק אית לן למיפסק כרשב"ג כדפסקו בש"ס וכן נראה דעת הרב המגיד בפרק יו"ד מהלכות שבת הל' כ' ואין מגוף הדין שום הכרח לעיקר הכלל

טו) ושם בריש פרק מפנין רשב"ג מתיר בלוף ופסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ורבינו עובדיה דלא כרשב"ג ומתבאר מדברי מרן כסף משנה בפרק כ"ו מהלכות שבת הלכה ט"ז ובבית יוסף סי' ש"ח דהוא משום דאוקימו בש"ס סברת רשב"ג כשיטה עי"ש שמתבאר דעתו דסובר דדעת הפוסקים הנ"ל בעלמא למינקט כהאי כללא דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' הן אמת דדברי מרן תמוהים בעיני במה שכתב על דברי הרב המגיד דלולא דהא דרשב"ג היא שיטה הוה ניחא ליה לומר דהרמב"ם פוסק כרשב"ג בחרדל משום כללא דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' ותימה דהרי הרמב"ם באותו פרק בדין י"ז פסק בלוף דלא כרשב"ג ומצאתי שתמה בזה הרב צרור החיים וכן כתב הרב פרי עץ חיים בהלכות שבת שם עי"ש. ועל כל פנים מגוף הדין שפסקו דלא כרשב"ג בזה אין הכרח דלית להו האי כללא דיש לומר דשאני הכא דהוי שיטה וכללא דאין הלכה כשיטה אלימא מכללא דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' ומזה יש לתמוה על הרב תוספת יום טוב שציין בזה למה שכתב בעירובין דנראה דכוונתו לפרק כלאחר יד דלא תיקשי לן אמה שפסקו בזה דלא כרשב"ג דכבר הכריח שם דלית להו האי כללא או שכונתו להכריח ממה שפסקו בזה דלא כרשב"ג דלית להו האי כללא וכן נראה מדבריו בעירובין שם אשר אסף איש טהור מקומות שפסקו דלא כרשב"ג וציין נמי מתניתין הלזו (דמה שכתוב שם וכן בפרק י"ז נראה דהוא טעות סופר וצריך לומר בפרק י"ח) להכריח דלית להו האי כללא עי"ש ותימה דממתניתין הלזו ודאי אין שום הכרח משום דסברת רשב"ג היא שיטה כאמור

וראיתי להרב פרי עץ חיים הנ"ל שהקשה על דברי מרן דמי הגיד לו דפסק הרמב"ם כרשב"ג כי היכי דתקשי לי' מדאין הלכה כשיטה הלא פסק בלוף ושברי זכוכית דלא כרשב"ג אלא ודאי סובר הרמב"ם דאין הלכה כרשב"ג כמו שכתב בפירוש המשנה והוא פסק כתנא קמא דברייתא עי"ש והביא דבריו בספר מלאכת שלמה בחידושיו לשבת דף קכ"ח ונראה דאכתי קשה קושית מרן שהיא על סמך מה שכתבו התוס' דרשב"ג דמתיר בלוף כ"ש דמתיר בחרדל ומעתה כיון דלוף וחרדל כי הדדי נינהו ואוקימנא לדרשב"ג בשיטה הוא הדין דמילתיה דתנא קמא דברייתא נמי דמתיר בחרדל אתי כשיטה ולית לן למפסק כוותיה והיה אפשר ליישב דעת הרמב"ם שאינו סובר כסברת התוספות אלא סובר דלאו הא בהא תליא ור' שמעון בן גמליאל מתיר בלוף ולא בחרדל (דהתוס' גורסים בברייתא ר' שמעון בן גמליאל אומר אף מטלטלין וכו' ומשמע להו דבא להוסיף על דברי תנא קמא והרמב"ם גריס כגירסת הרי"ף רשב"ג אומר מטלטלין וכו' בלא תיבת אף עי"ש) ותנא דברייתא מילי מילי שמעינהו ותנינהו שמעיה לתנא קמא דאמר היתר חרדל ושנאו ושמעיה לדרשב"ג ושנאו ומה שאמר בלשון אומר ולא בלשון אמר כבר ידוע מה שכתב הרב תוספת יום טוב פרק ג' דביכורים