שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קנב

ובחיבורו פרק ב' מהלכות שמיטה הלכה ד' ורבינו עובדיה כתנא קמא דרשב"ג ומזה מוכח לכאורה דלית להו כי כללא דכל מקום ששנה וכו' אך מזה נראה דאין הכרח משום דיש לומר דהוה ליה מחלוקת ואחר כך סתם דסתם לן כתנא קמא היתה כל שדהו בת ארבע סאין והלכה כסתם וסימנים מצאתי לזה ממה שראיתי לרבינו הרדב"ז בספר יקר תפארת שכתב רק מוצא הדין ולא תמה על הרמב"ם אמאי לא פסק כרשב"ג כמו שתמה בשאר דוכתי עיין לעיל ס"ק ב' וס"ק ד' דיש לומר דסובר דכללא דמחלוקת ואחר כך סתם עדיף מכללא דכל מקום ששנה וכו' ולפי שהמחלוקת ואח"כ סתם מפורש במשנה עצמה לא הוצרך לפרש ותמיה לי על המפרשים אשר סגר עליהם המדבר בזה ולא פירשו שום דבר לענין פסק הלכה בדין זה גם יש להבין אמאי לא פסקו כסברת רשב"א שבירושלמי דלא שרי אלא שמונה סאין ושלוש מחלוקות בדבר כדכתב הרב תוי"ט לפירוש הרמב"ם וסברת רשב"א היא סברא ממוצעת דלתנא קמא ארבע סאין ולרשב"ג עשרה סאין ולרשב"א שמונה סאין ודרך הרמב"ם לפסוק כסברא הממוצעת כדכתב מרן כסף משנה בפרק ג' מהלכות עבדים הלכה י"ד והנה אמת דיש לחלק בנושאים אי משום דלא נישנית במתניתין סברת רשב"א ואי משום דהכא היא סברת תנא קמא דחשיב כרבים מה שאין כן בההיא (וצריך עיון היטב בכל מה שרשמתי לעיל במערכת הה"א אות ל' בשדי חמד ח"א לעת הפנאי בלא נדר) וניחא לי לומר דזו אחת מההלכות אשר חזר בו הרמב"ם מפירושו לחיבורו ובחיבורו אף הוא היה מפרש דברי רשב"ג כדפירש הרב רבינו שמשון דרשב"ג ורשב"א שבירושלמי אמרו דבר אחד ופסק כתנא קמא דמתניתין כי ברבים היו נגד סברת היחיד המוזכרת במתניתין והגם דבעלמא על החלוקים אנו מצטערים מכל מקום הכא בלאו הכי פירוש הרמב"ם נראה דחוק ודייקא מתניתין כפירוש הרב רבינו שמשון דאנמצא מדייר בית ארבע סאין דקאמר תנא קמא פליג רשב"ג ואמר בית שמונה סאין דרוצה לומר נמצא מדייר בית ח' סאין וכי היכי דמדייר דתנא קמא היינו עם הסהר קמא הכי נמי מדייר דרשב"ג על כן בכל דהו ניחא לי למימר דהדר ביה בחיבורו ואם שגיתי אתי תלין משוגתי

ו) ובסוף פרק ד' דשביעית תנן כמה יהא בזית וכו' רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הזית פסק הרמב"ם בפירושו ובחיבורו פרק ו' מהלכות מלכים הלכה ט' כתנא קמא והרי"ף והרא"ש בסוף פרק החובל מדלא הביאו דברי רשב"ג כלל נראה דדעתם לפסוק כתנא קמא ולית להו כללא דכל מקום ששנה וכו' ויש לצדד בדברי הרא"ש במה שסיים וכן כל אילן לפי חשיבותו דרצונו לפסוק כרשב"ג ומה שאמר בזית רובע היינו בסתם זית ואם הוא משובח אסור אפילו בפחות

ז) ובפרק ד' דמעשרות משנה ו' רשב"ג אומר תמרות של תלתן וכו' משמע דליכא מאן דפליג עליה דפלוגתא דר' אליעזר ור' עקיבא נראה דלא שייכא לדרשב"ג אך ממה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה והלכה כרע"ק לבדו משמע דאתא לאפוקי דרשב"ג נמי וכן בחיבורו בפרק ב' דתרומות הלכה ד' פסק דלא כרשב"ג וכתב מרן כסף משנה דבירושלמי משמע דפליגי רבנן עליה ופסק כרבנן והרדב"ז בס' יקר תפארת כתב וז"ל בירושלמי פלוגת' דתנאי ופסק כחכמים ע"כ מוכח מזה דלית ליה להרמב"ם כללא דכל מקום וכו' ומדברי הראב"ד שם בדין ח' נראה דגריס במשנתינו רבן גמליאל אומר ואולי כן היתה גירסת הרמב"ם גם כן ואם כן אין ממתניתין הלזו ראיה דלית ליה האי כללא אלא דממרן כסף משנה נראה דגם בדברי הראב"ד הגירסא היא רשב"ג וס' יקר תפארת אינו מצוי עתה בידי לראות אם הוקשה לו על דברי הרמב"ם אמאי לא פסק כרשב"ג כמו שהקשה בהלכות מתנות עניים הבאתיו לעיל סעיף קטן ב' ואולי גם הוא גריס ר"ג ולא רשב"ג וכן הגירסא בירושלמי רג"א ועי"ש בכסף משנה שתמה על הראב"ד שהבין דר' עקיבא חולק אדרשב"ג דהא רע"ק לא קאי אלא אדרבי אליעזר עי"ש ולי הדל מדקדוק דברי הרמב"ם בפירושו והלכה כרע"ק לבדו מוכח כדברי הראב"ד דר' עקיבא גם אדתנא קמא קאי

ח) ובפרק ה' דמעשרות מתנה ה' פסקו רבינו עובדיה והרמב"ם בחבורו פרק א' מהלכות תרומות כרשב"ג וכתב מרן כסף משנה והביא דבריו הרב תוספות יום טוב דטעמו משום דרשב"ג אמר מילתיה בשיטת ר"ג וכו' אי נמי משום כללא דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' וכיון דאיכא למימר דמאי דפסק כן הוא משום דקאי בשיטת ר"ג אם כן אין לנו הכרח דאית ליה האי כללא ואתי שפיר בצד מה עם מה שכתב בפירוש המשנה דאין הלכה כרשב"ג אבל מדברי מרן כסף משנה נראה קצת דהרמב"ם נקיט בפשיטות האי כללא והיה נראה לומר דמטעם אחר אין הכרח מפסק זה משום שיש לומר דמשום דאמר רשב"ג בלשון במה דברים אמורים וכו' אם כן לא בא לחלוק כדקיימא לן דאימתי ובמה לפרש כדכתב הגאון יד מלאכי בסי' ש"א שכן דעת הרמב"ם בכמה מקומות אלא דשם בסי' ש"א כתב דהיינו דוקא כשאמר ר"י אימתי ולא בתנא אחר ועיין לעיל במערכת הבי"ת אות י"א (בשדי חמד חלק ראשון) שכתבתי שם דכן מתבאר מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה דקמן ומדברי מרן כסף משנה הנ"ל

ט) ובמסכת מעשר שני פרק ג' משנה ה' פסקו רבינו עובדיה והרמב"ם בפירושו ובחיבורו בפרק ב' דמעשר שני הלכה ט' דלא כרשב"ג ואין לנו שום טעם בלתי שנאמר דלית להו כללא דכל מקום ששנה רשב"ג והרב תוספת יום טוב ציין לדבריו שבפרק ז' דעירובין וכלומר דאף זאת מן התוכחות דלית להו האי כללא וצריך לעיין בס' יקר תפארת ואין מצוי אצלי עתה

יו"ד) ובפרק ה' שם משנה א' רבן שמעון בן גמליאל אומר במה דברים אמורים בשביעית וכו' נראה מדברי הרמב"ם בפירושו דהלכה כרשב"ג וכן פסק בפרק ט' דמעשר שני הלכה ז' כרשב"ג וכתב מרן דפסק כרשב"ג דהלכה כמותו כדאמרי בבבא קמא ד' ס"ט גם הרב מוהר"י קורקוס שם כתב דבב"ק שם נתבאר דהלכה כרשב"ג והנה המעיין שם יראה דלא פסקו שם הלכה כרשב"ג בהא מתניתין גופא רק שהכריחו שם דעל כרחין לומר דר"י סובר כרשב"ג בהא מתניתין כדסובר בעלמא דכל מקום ששנה רשב"ג וכו ואם כן לפי זה פסק הלכה שבדין זה תלי בהאי כללא ואם כן על כרחין לומר דמרן סובר דהרמב"ם אית ליה האי כללא ומה שציין לפרק מרובה (מה שאינו צריך לציין בשאר מקומות רק כותב בסתם דכל מקום ששנה רשב"ג וכו') היינו משום דבדין זה עצמו הובא שם האי כללא ניחא ליה להראות מקום ש"ס הנ"ל אלא דלי הדל אי לאו דמסתפינא הוה אמינא דטעמא דפסקי הכא כרשב"ג לאו משום דאית להו האי כללא אלא כמו שכתב הרב תוספת יום טוב בפרק ג' משנה ה' דמסכת דמאי דתנא קמא ור"י דהתם סברי כרשב"ג עי"ש (ויש לדקדק במה שכתב שם דהלכה כרשב"ג כדאמרינן במרובה וכו' דהא שם לא אמרו על זה דהלכה כרשב"ג רק שהביאו כלליה דר"י ולפום שיטתיה שבפרק ז' דעירובין לית לן למינקט האי כללא) ואחר זמן רב ראיתי להרב מראה הפנים על הש"ס הירושלמי במשנה זו שכתב שהכסף משנה נתן טעם שהלכה כמותו כדאמרינן במרובה ואינו מספיק דהש"ס לא פסק התם כרשב"ג אלא דעל מה שאמר ר"י צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד שקיל וטרי הש"ס ואמרינן והאמר ר"י כל מקום ששנה רשב"ג וכו' וידוע דלא פסק הרמב"ם לא במשנה ולא בברייתא בשאר מקומות כרשב"ג וזה תמצא בכל המקומות דלא פסקי הרי"ף והרמב"ם כרשב"ג אלא טעמו משום דרשב"ג אתי כתנ' קמא דר"י בפרק ג' דדמאי וכו' עי"ש למדנו מדברי קדשו דהרי"ף והרמב"ם לית להו האי כללא בשום דוכתא ואף אם לא נחליט כן על כל פנים מדין שבמשנתינו אין הכרע לכלל זה אי נקיטינן ליה או לא

יא) ובפרק קמא דערלה משנה ד' רשב"ג אומר משום ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מיתוח וכתב הרמב"ם בפירושו ומאמר רשב"ג אין חולק עליו וכן פסק כמותו בפרק יו"ד מהלכות מעשר שני ולפי מה שכתב הרב תוספת יום טוב בפרק ב' דפסחים משנה ג' מוכח מזה דלית ליה כללא דכל מקום ששנה וכו' ועיין לקמן ס"ק י"ז מה שכתבתי על דבריו ובמשנה דקמן הוה ליה למישקל ולמטרי בכל מאי דשקיל וטרי התם אלא דסמך על הגירסא שבמשניות עם פירוש רבינו עובדיה רבן גמליאל