שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קנא

פסק הרמב"ם כר"י ע"כ ונראה דאין לשונו מדוקדק והכי הוה ליה למימר לא קשיא מה שהקשה מרן אמאי לא פסק כתנא קמא דהא מה שהקשה מרן דאמאי פסק כר"י כולל שני דברים כלומר או היה לו לפסוק כתנא קמא או היה לו לפסוק כרשב"ג דכל מקום ששנה וכו' ובגירסת הראב"ד אתנח לן חדא אמאי לא פסק כת"ק אבל מאי דקשיא לן אמאי לא פסק כרשב"ג לא מיפריק בהכי דאי מאן דפליג עליה לאו ת"ק אלא רבי כש"כ דקשה אמאי לא פסק כרשב"ג ומה גם למה שכתב הוא עצמו בשושנים לדוד פרק יו"ד דסנהדרין משנה ג' דהוכיח במק"א דכל היכא דפליגי רבי ורשב"ג נקיטינן להלכה דכי מקדים התנא מילתיה דרשב"ג נקיטינן כרבי ואי מקדים מילתיה דרבי נקיטינן כרשב"ג עי"ש וא"כ הכא דקדים ותני מילתיה דרבי אית לן למינקט כרשב"ג (ועיין לקמן ס"ק כ"ג)

ד) ובשביעית פרק א' משנה ז' רבן שמעון בן גמליאל אומר כל עשרה דלועין מצטרפין פסקו שם הרמב"ם ורבינו עובדיה כרבן שמעון בן גמליאל ומדברי הרמב"ם אין הכרח דנקיט האי כללא דיש לומר כמו שכתב בתוספת יום טוב דלא פליג אתנא קמא דתנא קמא מיירי בשאר דלועין ורבן שמעון בן גמליאל ביונית וגם לרבינו עובדיה דתנא קמא מיירי ביונית הנה הרב שושנים לדוד שם הסביר דיש לפסוק כרבן שמעון בן גמליאל משום דבש"ס ירושלמי שקיל וטרי אליביה עי"ש והנה בפ"ג מהל' שמיטה הלכה ז' כתב הרמב"ם והדלועין עם הנטיעות מצטרפין לעשרה וכתב מרן כסף משנה ומה שכתב והדלועין וכו' שם וכתנא קמא ע"כ נראה דרוצה לומר דפסק כתנא קמא והרב תוספת יום טוב כתב וז"ל כתב הרב דהלכה כר' שמעון בן גמליאל וכן כתב הרמב"ם בפירוש אבל כתב דרבן שמעון בן גמליאל דוקא ביונית קאמר וכו' ועיין במשנה ז' פרק ח' דעירובין ע"כ והנראה אצלי בכונתו דבתחלה אמר דלהרמב"ם יש לומר דלא פליגי וכו' וחיזק דבריו מכח מסקנת הירושלמי דדוקא ר' שמעון בן גמליאל איירי ביונית וסיים ומכל מקום בחיבורו וכו' רוצה לומר דבחיבורו פסק כתנא קמא וכי היכי דלא תקשי לן פסק שבחיבורו מכללא דכל מקום ששנה וכו' ציין למה שכתב בעירובין פרק ח' דשם מסיק דלית להו האי כללא כיעי"ש ואולם הרב שושנים לדוד רוח אחרת אתו וסובר דהרמב"ם גם בחיבורו פסק כר' שמעון בן גמליאל והכריח שאם לא כן מלבד שקשה דהא כלל גדול הוא כל מקום ששנה ר' שמעון בן גמליאל וכו' ועוד דהא שקיל וטרי בירושלמי אליביה וממה שכתב בתוספת יום טוב ומכל מקום בחיבורו העתיק לדברי תנא קמא ולא כתב פסק כתנא קמא הכריח דכונתו דאף דלא פליגי ר' שמעון בן גמליאל ותנא קמא מכל מקום לא העתיק אלא דברי תנא קמא אלו תורף דברי קדשו ובהורמנותיה דמר אומר אני דברי קדשו בזה לא יתכנו דלפי הבנתו בדברי הרב תוספת יום טוב קשה מה הציון הלז לההיא דעירובין דבשלמא אי נימא דכונתו לומר דהרמב"ם פסק כתנא קמא ניחא דכי היכי דלא תקשי לן מכללא דכל מקום ששנה ר' שמעון בן גמליאל אהכי מציין למה שכתב שם דלית להו האי כללא אבל אי נימא דכונתו לומר דלא פסק כתנא קמא אם כן מה מקום לציון הלז הלא משם ראיה להפך ועיין לעיל בפרק ה' דפאה משנה א' (ד"ה בכדי נפילה) שכתב דהרמב"ם פסק כר' שמעון בן גמליאל ולא ציין לההיא דעירובין וכן בפרק א' דמגילה משנה ח' דפסק הרב כר' שמעון בן גמליאל לא ציין וכן בפרק ב דכתובות משנה ח' ושם בפרק י"ג משנה יו"ד וכן בפרק ו' דגיטין משנה א' ומשנה ו' עי"ש בכל הני דוכתי שפסק הרב כר שמעון בן גמליאל והרב תוספת יום טוב לא ציין למה שכתב בעירובין מוכח כדכתיבנא דבמקום שפוסק כר' שמעון בן גמליאל ואינו סותר הכלל דכל מקום ששנה וכו' אינו שייך לציין ההיא דעירובין דאי מהתם איפכא מסתברא דלית לן למיפסק כר' שמעון בן גמליאל אלא דבהנהו דוכתי פסקינן כותיה מפני איזה טעם שיהיה לא מחמת הכלל דכל מקום ששנה וכו' כמובן רק כשפוסק דלא כר' שמעון בן גמליאל שייך לציין דלא תקשי לן מהאי כללא או שמציין כן כדי להחזיק סברתו שבעירובין הנ"ל דלא נקיטינן כהאי כללא וק"ל

ואין סתירה לזה מדחזינן דבפרק ה' דמסכת עבודה זרה משנה ג' דפסק הרב כר' שמעון בן גמליאל ומציין הרב תוספת יום טוב לההיא דעירובין דהתם נמי הוי כלא פסקינן כותיה דהא בגמרא שהביא שם אמור רבנן בטעמא הואיל וסתם תנא כותיה משמע דאי לאו הכי לא הוה פסקינן כר' שמעון בן גמליאל ושייך שפיר לציון הזה ועיין עוד בפרק ו' דכתובות משנה ד' שציין למה שכתב בפרק ד' דפסחים (ששם רמוז לההיא דעירובין) והיינו להוכיח מדברי הגאונים דליתיה להאי כללא מדהוצרכו לומר דלא פליג אתנא קמא וכו' גם בפרק ד' דגטין משנה ד' שהביא דברי הרמב"ם שכתב ואחר שהעיקר אצלינו דדיינינן דינא דגרמי יהיה במאמר האחרון הלכה כר שמעון בן גמליאל ציין לההיא דעירובין משום דמוכח מדברי הרמב"ם דלולא מאי דנקיטינן בעלמא למידן דינא דגרמי לא פסקינן כר' שמעון בן גמליאל אהכי שייך שפיר לציין ההיא דעירובין להודיענו דליתיה להאי כללא ולא תקשי לן או להחזיק סברתו כאמור אבל במקום שפוסק כרבי שמעון בן גמליאל אין שייך ציון זה

הן אמת דגם במקום שפוסקים כר' שמעון בן גמליאל יתכן לציין ההיא דעירובין והוא לרמוז דקשה היכי פסקי הכא כר' שמעון בן גמליאל הרי בעירובין הנ"ל הוכיח במישור דלית להו האי כללא וכן מצאתי להרב תוספת יום טוב בפרק ד' דגטין משנה ו' שעל מה שכתב הר"ב שם דהלכה כר' שמעון בן גמליאל ציין לההיא דעירובין להקשות מינה אפסק רבינו עובדיה דשם וכן בפרק ה' דמעשרות משנה ה' (ובאמת צריכין אנו למודעי מדוע לא עשה כן בפרק ה' דפאה ושאר דוכתי הנ"ל וצריך עיון) מכל מקום דברי הרב שושנים לדוד בזה מדעתי כי קשים דסוף סוף הרי הרב תוספת יום טוב אחוי במחוג דליתיה להאי כללא והיכי קאמר מר דפשיטא דאית לן למינקט כר' שמעון בן גמליאל דהא קיימא לן כל מקום ששנה וכו' דהא נהפוך הוא דלדעת הרב תוספת יום טוב לא קיימא לן כהאי כללא כלל גם מאי דפשיטא ליה דמהירושלמי דשקיל וטרי אליבא דר' שמעון בן גמליאל מוכח דנקיטינן כותיה אנכי הרואה לרבינו הרדב"ז שכתב בהיפך שהוא הבין מדברי הרמב"ם שפוסק כתנא קמא ותמה עליו דקיימא לן כל מקום ששנה וכו' ומסיק שחזר בו ממה שכתב בפירוש המשנה משום שפירשו בירושלמי והוא שהנטיעות רבות על הדלועין ואם איתא לסברת ר' שמעון בן גמליאל לא הוו צריכי להכי ע"כ הרי שהבין בדעת הרמב"ם שפוסק כתנא קמא וטעמו משום דהכי מוכח בירושלמי גם הרב מראה הפנים בפירושו על הירושלמי כתב דהרמב"ם פסק בחיבורו כתנא קמא כסתמא דהתוספתא שהביא הירושלמי (עי"ש שדבריו מגומגמים לדעתי הקצרה ולא זכיתי להבינם דלפי מה שאמרו בירושלמי במסקנא דר' שמעון בן גמליאל מיירי בדלעת יונית נראה דהתוספתא מצי אתיא כותיה דמה שהצריך צירוף נטיעות היינו בשאר דלועין וצריך עיון) וכתב שם דכי איתותב מאן דהוה בעי לאוקומי לתנא קמא ביונית הכי נמי איתותב מה שאמר והוא שהנטיעות מרובות וכו' עי"ש

ומה שהרב שושנים לדוד חשב להא דפירשו בירושלמי דמילתיה דרשב"ג ביונית שקיל וטרי אליביה נראה דאינו מוכרח דזימנין טובא תני במתניתין פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דמודי' ב"ש לב"ה בצד מה וכן בכמה מקומות מפרשינן מילתיה דמאן דלא קיימא לן כותיה והכא נמי ניחא ליה לש"ס לאשמועי' קושטא דמילתא דרשב"ג לא אמר אלא ביונית אבל בשאר דלועין מודה והכי אורחיה דש"ס כאמור ולכל הדברות תמיה לי שלא הזכיר בזה דברי מרן כסף משנה כלל ואיך שיהיה לדאתן עלה נראה דממשנה זו אין לנו הוכחה בדעת הרמב"ם לכל מר כדאית ליה דלמרן כסף משנה והרדב"ז והרב תוספת יום טוב דהרמב"ם פסק כתנא קמא אפשר לומר דבעלמא אית ליה האי כללא והכא שאני משום דבירושלמי מוכח כמותו כמו שכתב הרדב"ז ולהרב שושנים לדוד בדעת הרמב"ם בחיבורו וכן למה שכתב בפירוש המשנה דהלכה כרשב"ג אפשר לומר דבעלמא לית ליה האי כללא והכא שאני דשקיל וטרי בירושלמי וכו' (אלא דלדידן דלא חשיב הא שקיל וטרי אליביה צריך לומר לפירושו כמו שכתב התוי"ט דסובר דלא פליג את"ק עי"ש) ועיין לקמן בסעיף קטן י"ג

ה) ובפרק ג' דשביעית משנה ד' פסקו הרמב"ם בפירושו