שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קנ

ד' מ"ה ע"ב) גבי עיבוד לשמן בתפילין ולא כתב בה מידי מוכח דדעתו כת"ק דמסתמא לית לן למינקט כיחיד ע"כ וכן כתב הר"ן בהלכות בפרק השולח שם אלמא בעינן גילוי דעת דפוסק כרשב"ג הא סתמא כוותיה דת"ק ס"ל אך יש לומר דשניא ההיא דברייתא היא וסובר דדוקא במשנה איתיה להאי כללא ולא בברייתא ולכן הוה ליה כיחיד ורבים דעלמא דמסתמא הלכה כרבים אבל בההיא דפסחים דמשנה שלימה היא מצינן למימר שפיר כדכתב מרן חיד"א (ועיין לקמן ס"ק ט"ז) וקצת נראה כן מדהוצרך הרי"ף במתניתין דברכות חתן אם רוצה לקרות וכו' לפסוק כת"ק עי"ש ומיהו לפי מה שכ' בברכי יוסף שם בד"ה והנכון וכו' דמ"ש הרי"ף והלכה כתנא קמא הוא לאשמועינן דלא קיימא לן כר"י דמוחלפת השיטה דלר"י סברת ת"ק היא לחוש ליוהרא והלכה כוותיה ולא כרשב"ג לזה העתיק המשנה כצורתה וכתב והלכה כת"ק לומר דהלכה כר"ש והלכה כת"ק כגירסתינו ע"כ הנה לפי זה משמע דאף במשנה כי מייתי פלוגתא דרשב"ג בסתם אמרינן דמסתמא דעתו לפסוק כת"ק דסברת רבים היא ועיין כתובות דף ס"ו ע"ב רשב"ג אומר הכל כמנהג המדינה ופסקו הרי"ף והרא"ש כרשב"ג משום דלא פליג את"ק עי"ש בהר"ן ותוספת יום טוב ומדהוצרכו לפסוק בהדיא משמע הא סתמא סברי כתנא קמא ועיין עוד שם דף ע"ט ע"ב נפלו לה עבדים וכו' וכן בסיפא בזיתים וגפנים וכו' דבתרווייהו גריס הרא"ש רשבג"א לא תמכור ולא כתב בשום חד אי הלכה כרבנן או כר"ש בן גמליאל ומר בריה הריב"ה בקיצור פסקי שם (אף דפליגי בחיבור קיצור פסקי הרא"ש דיש אומרים דהרא"ש חברן ויש אומרים דרבינו ירוחם חברן ויש סוברים דחברם הריב"ה הנה כתב הרב משק ביתי דבמס' שכתוב בה בהקיצור פסקי סברת הרא"ש בלשון ואדוני אבי מוכח דהיא להריב"ה וע"ש בקיצור פסקי בפרק אע"פ אות כ"ב) פסק כתנא קמא אלמא משמע ליה דכל דלא פסקינן בהדיא כרשב"ג הלכה כתנא קמא וי"ל דאימור ממאי דמייתי הירושלמי בחילוק כדי טיפולן דאתי כתנא קמא מוכיח דדעתו לפסוק כתנא קמא דדחיקא ליה לומר דרק לאסבורי לן קושטא דמילתא דבכדי טיפולן גם לתנא קמא לא תמכור הוא דמייתי הירושלמי ועיין לקמן בס"ק כ"ו ועיין עוד שם פרק י"א אות י"א דפסק כתנא קמא והרא"ש לא כתב אלא משנה כצורתה וי"ל דהכריח כן מדפירש האבעיא להו שליח כמאן וכו' כדמפרש רש"י אליבא דת"ק עי"ש בדף צ"ט סוף ע"ב ועיין בקיצור פסקי למסכת תענית פרק ד' סי' ל"ד דהרא"ש הביא משנה כצורתה ובקיצור פסקי פסק כתנא קמא (ושם פ"ק סי' כ' כתב ואדוני אבי הרא"ש) ומיהו ראיתי בקיצור פסקי שבפ"ח דנדרים סי' ב' דפוסק כרשב"ג דהתם אף דהרא"ש הביא מ"ש רבי זירא מחלוקת דאמר עד הגשמים וכו' דאתי כתנא קמא כההיא דכתובות ע"ט ע"ב ולא קשיא דידיה אדידיה משום דהקיצור פסקי דנדרים נראה דלא חברן מר בריה עי"ש בפ"ב סי' ב' והרא"ש נהג וכו' ולא כתב ואדוני אבי הרא"ש כדרכו ועיין לקמן ס"ק י"ג ומדברי הרב בית חדש סי' תקנ"ב מתבאר דסובר דכשמביאים המשנה כצורתה אין הכרע לומר דפוסק כתנא קמא ועל כן הוצרך להוכיח שם מדהביאו הברייתא דאוכל בשר מליח עי"ש (ועיין במה שרשמתי בקונטרס כללי הפוסקים סי' ג' אות ג') ובקונטרסי כתבתי מאז דבתוספי הרא"ש לכתובות דף יו"ד מוכח דאית ליה האי כללא וציינתי לעיין שם על דף ק"י ועתה אין בידי ס' הנ"ל ועוד ציינתי שם לעיין בס' חינא וחסדא ולא רשמתי מקומו (אולי הוא מ"ש בח"א ד' קס"ה ע"א) ועיין במלא הרועים בח"ב דף מ"ג ע"ב

איך שיהיה לדאתן עלה הנראה מוסכם מרבנן בתראי הוא דהרי"ף והרמב"ם פוסקים כתנא קמא משום דלית להו כללא דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' והתוס' והרא"ש פוסקים בדין זה כרשב"ג משום האי כללא וכן פסק בעל הלכות גדולות עי"ש בלשון לימודים גם הרא"ם בספר היראים סוף סי' שנ"ב נקיט כללא דרשב"ג וכן השאלתות בפרשת צו שאלתא ע"ט לדעת הג' שאילת שלום שם ס"ק פ"ו אית ליה האי כללא והג' העמק שאלה שם סובר דלית ליה האי כללא אלא היכא דמסתבר טעמיה ועיין בתוספי ר"י החסיד שבספר ברכה המשולשת שהביא מ"ש ר"ח דהלכה כרשב"ג במשנתינו וכן כתב הרא"ש בס' ברכה המשולשת עי"ש וידידי הגאון מוהרי"מ נר"ו בס' מלאכת חרש (ח"א) בח"ה אות מ' כתב שזו דעת רב שר שלום עי"ש

ב) ובמסכת פאה פרק ה' משנה א' רשב"ג אומר נותן לעניים בכדי נפילה ופסק בחיבורו פ"ד דמתנות עניים הלכה ה' כרשב"ג (דלא כמ"ש כפירוש המשנה דאין הלכה) וכתב מרן כסף משנה דמשמע ליה להרמב"ם דלא אתא רשב"ג אלא לפרושי מילתיה דתנא קמא והיה נראה דמה שהוצרך לומר כן הוא משום דקים ליה דלא ס"ל להרמב"ם כללא דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' ומדפסיק הכא כרשב"ג הוצרך לומר דסובר הרמב"ם דלא פליגי וכו' והיינו כשיטתו שבסוף משנה פ"ד מהלכות קריאת שמע שבאות הקודמת אך י"ל דאין זו כונת מרן אלא מדנקיט הרמב"ם לישנא דאומדין וכו' ולישנא דרשב"ג משמע ליה הכי דאי הרמב"ם סובר דחולקין לא הוה ליה למינקט לישנא דתנא קמא וק"ל וראיתי לרבינו הרדב"ז בס' יקר תפארת שתמה על דברי הרמב"ם בפירוש המשנה (דאין הלכה כרשב"ג) דהא אמר ר"י כל מקום ששנה רשב"ג וכו' וכתב דטעות ספר נפל בפירוש המשנה עי"ש ותמיהני על תמיהתו דאימור הרמב"ם סובר כאמוראי דפליגי על ר"י בהאי כללא וגם בדעת ר' יוחנן פליגי אמוראי אי אמר האי כללא כדאיתא בב"מ דף ל"ח ובסוף פרק המדיר אמוראי נינהו אליבא דר"י ואי קים ליה מאיזה פסקי דינים שבהרמב"ם דנקיט האי כללא מנייהו הוה ליה להקשות לא מגוף דברי ר"י וקצת צריך עיון ועיין להרב מוהר"י קורקוס שכתב ג"כ כדברי מרן כסף משנה דסובר הרמב"ם דרשב"ג לא בא לחלוק ואין מזה הכרח דסובר דלא נקיט הרמב"ם האי כללא כמו שכתב על דבריו מרן כסף משנה

ג) ובמסכת דמאי פרק ז' משנה ג' פסק הרמב"ם כרבי יוסי ומרן כסף משנה בפ"ט מהלכות מעשר הקשה דהוה ליה לפסוק כתנא קמא או כרשב"ג דכל מקום ששנה רשב"ג וכו' ותירץ דר"י לא בא לחלוק על תנא קמא והוה ליה רשב"ג יחיד ואין הלכה כמותו עי"ש ולפי הנראה מספקא ליה בדעת הרמב"ם אי נקיט האי כללא וקשיא ליה בלא ימנע אי לית ליה האי כללא ליפסוק כתנא קמא ואי אית ליה ליפסוק כרשב"ג ותירץ דר' יוחנן לפרש מילתיה דתנא קמא כלומר דהרמב"ם לית ליה האי כללא וכי תימא ליפסוק כתנא קמא ר"י לא בא לחלוק וכו' ואם כן מה שפסק היינו כתנא קמא אלא דסיום לשונו (והוה ליה רשב"ג יחיד ואין הלכה כמותו) מורה דכונתו לומר דאף אי קיימא לן בעלמא כרשב"ג הכא שאני דהוה ליה יחיד וזה תימה דודאי כלל זה הוא אף נגד רבים וממקומו הוא מוכרע מדאמר ר"י חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה ובהנהו פליגי תנא קמא ורשב"ג וסברת תנא קמא חשיב רבים כדכתבו התוספות בריש ביצה ובכמה דוכתי ושמעת מינה דבאחריני דכוותייהו בפלוגתא דתנא קמא ורשב"ג נקיטינן כרשב"ג שמעת מינה דגם נגד רבים אתמר האי כללא וכתב הגאון יד מלאכי בסי' ש"ו שכן מבואר בירושלמי סוף בבא בתרא ויהבי טעמא לפי שהלכות קצובות היה אומר מפי בית דינו והוו רבים ולכן אף נגד רבים הלכה כמותו והרדב"ז ביקר תפארת כתב גם כן כדברי מרן כסף משנה דר"י בא לפרש דברי תנא קמא והלכה כר"י עי"ש והנה לעיל בס"ק ב' כתבתי בשמו דפשיטא ליה דהרמב"ם אית ליה האי כללא ואהכי הוצרך לומר דטעות סופר יש בפירוש המשנה ומדלא קשיא ליה אהאי דינא אמאי לא פסק כרשב"ג ומינח ניחא ליה בהניח דר"י בא לפרש וכו' נראה דמשמע ליה דלגבי רבים ליתיה להאי כללא ותמוה בעיני דאם כן גם לגבי תנא קמא לא הוה ליה למינקט כרשב"ג והאמת הוא דגם לגבי רבים אתמר האי כללא וכן מתבאר מדברי הר"ן בהלכות אמתניתין בכתובות דף ק"י נשא אשה בקפוטקיא וכו' וז"ל ולענין הלכה קיימא לן כרבנן וכו' ועוד דיחיד ורבים הלכה כרבים ואף על גב דאמר ר' יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו וכו' לא סמכינן אהאי כללא וכו' עי"ש מוכח דאי הוה סמכינן אהאי כללא לגבי רבים נמי איתיה (ועיין רשב"ם בבבא בתרא חלק ע"א ד"ה יורשין) וראיתי להרב שושנים לדוד שהביא גירסת הראב"ד חושך גרוגרת אחת דברי רבי וכתב וז"ל ולפי זה מעיקרא לא קשיא מה שהקשה שם הכסף משנה למה