שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ יד

מרן הב"י (ועל השגתו על דברי הרב מחצית השקל עיין בס' שבילי דוד ליו"ד ד' קכ"ז סוף ע"ב) ועיין עוד בחתם סופר סי' שי"א (ד"ה ועוד מסופק)

ואם יש לחלק בין קנין ארבע אמות שהוא רק מדרבנן לקנין שהוא של תורה ככסף ומשיכה וכיוצא מבואר שם בדברי מרן הב"י דבמחלוקת הוא שנוי והרשב"א סובר דגם לגבי קנין של תורה אמרינן גלי דעתיה דלא ניחא ליה ביה ולא קני ובשדי חמד ח"א בחלק הכללים במערכת האל"ף אות של"ד הבאתי תשו' הרדב"ז שפוסק בזה כהרשב"א ועיין בקונטריס אסיפת דינים הנ"ל וראיתי בשו"ת מוהר"ם מרוטרונבורג הנ"ל שכתב בפשיטות דרק נגד קנין ארבע אמות שהוא מדרבנן מהני הגילוי דעת ולא נגד קנין דאוריתא כמו שכתב הר"ן וכתב הוא שכן מוכח ממה שכתב רש"י בסוגיא הנ"ל וסבור בדעתו שלא יקנה בתקנת חכמים וכו' דמשמע דוקא בדבר שהוא תקנת חכמים עי"ש ולענ"ד מדברי רש"י אין הכרח דדרכו לפרש כפי הענין וכיון דבש"ס איירינן בקנין ד' אמות קאמר שסבור בדעתו שלא לקנות בתקנת חכמים ועכ"פ לא ידעתי אמאי העלים עיניו מדעת הרשב"א שהביא הר"ן עצמו דגם נגד קנין תורה נמי אמרינן דלא ניחא ליה והרב מחצית השקל שם כתב דהעולם סומכין במכירת חמץ על דעת הסוברים דלגבי קנין של תורה לא אמרינן גלי דעתיה עי"ש ועיין בס' שבילי דוד ליו"ד בקונטרס הקניינים (שאחר סי' ש"ך) בד' קכ"ז ע"א אות ו' ושם ע"ב אות א' ובספר עמודי אש ד' מ"ח ע"ג חתם סופר א"ח סוף סי' קל"ו מחנה אפרים הלכות קנין משיכה סי' ד' חתם סופר ד' ז"ן ע"ד

כלל יו"ד) כל שיעורי חכמים להחמיר היינו דוקא במשנה ובריתא ולא במימרא כן כתבו התוס' בחולין ד' מ"ו ע"א ועיין להרבנים פרי חדש יו"ד סי' ל"ב סק"ו ויד מלאכי אות שי"ז והרב מקנה אברהם במהדורא בתרא אות רכ"ב הביא דעת הסוברים דגם במימרא ומכללם הרב פר"ח ביו"ד סי' מ"ד סק"י עי"ש ולפי זה יושב בסתר ממה שכתב בסי' ל"ב הנ"ל דשם נקיט כהתוס' הנ"ל אלא דהאמת הוא דהרפ"ח בסי' מ"ד כבר הביא דברי התוס' הנ"ל ואפי' הכי פסק להחמיר משום דסבירא ליה דבמימרא מספקא לן ואזלינן לחומרא כיעי"ש ובכן מהא דפסקו בסי' מ"ד לחומרא אין הכרח שלא כדעת התוס' וק"ל ומה שכתב הרב ארעא דרבנן אות ש"ב שמצא בס' ת"ח שכתב לחלק בין משנה למימרא עי"ש לפי הנראה נעלם מהרב דברי תוס' דחולין הנ"ל ואולי הת"ח הביא דבריהם ואין מצוי אצלי לראות דב"ק והרב חת"ס יו"ד סי' ק"ז (בד"ה ויש) נקיט בפשיטות דלא אמרינן כן במימרא ועיין להרב השיב משה א"ח סי' י"ד

כלל י"א) כל שיעורי חכמים להחמיר היינו דוקא היכא דלא מוכחא מילתא כן כתב הרב פרי חדש ביו"ד סי' ל"ב סק"ו ועיין להרב מקנה אברהם במהדורא תניינא אות רכ"ב ואות שמ"ב

כלל י"ב) כל שיעורי חכמים להחמיר דלא אמרינן במימרא אין הכונה דבמימרא אזלינן לקולא אלא ליכא למפשט מהאי כללא כן כתב הרב יד מלאכי אות שי"ז בשם הרב חק לישראל וכן כתב הרב פרי חדש יו"ד סי' מ"ד סק"י ועיין להרב דברי מנחם בסי' ר"י הגב"י אות ב'

כלל י"ג) כל שיעורי חכמים וכו' אם הוא דוקא באיסורי תורה עיין להרבנים יד מלאכי אות שי"ח ערוך השלחן א"ח סי' ר"י שכתבו בשם הרשב"א דדוקא באיסורי תורה ועיין תוספות ברכות ד' כ"ו ד"ה איבעיא להו דמוכח מדבריהם דגם בעניינים דרבנן נאמר כלל זה דהא זמני תפלה מדרבנן נינהו שוב מצאתי במקנה אברהם מ"ב תוך אות רכ"ב שכתב כן על פי דברי תוס' הנ"ל ועיין חתם סופר סי' ק"ץ (ד"ה ויש) ודו"ק ובשו"ת השיב משה חא"ח סי' י"ד

כלל י"ד) כהן בעל מום שעבד במזיד פליגי רבי וחכמים ולחכמים אינו חייב מיתה עיין סנהדרין ד' פ"ג ופ"ד ע"א וכן פסק הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש פרק ו' הלכה ב' וכן מתבאר מהסיפרי שהביא הרמב"ן בהשגותיו במצות לא תעשה מצוה ס"ט ודברי הרב מגילת אסתר שם שפירש דעונש מיתה אין בו עד שיעבור וכו' עי"ש תמוהים לקוצר דעתי

כלל ט"ו) כהן בעל מום דאסור ליכנס מבין האולם והמזבח אם אסור מדאוריתא הוא מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן עיין בספר המצות מל"ת ס"ט ולהרב מגילת אסתר שם והרב פתח הדביר בח"א סי' קכ"ח אות כ"א הביא דהריטב"א בחידושיו לסוכה על ד' מ"ד כתב מפורש דאינו אלא מעלה מדרבנן ושכן דעת הרשב"ץ בספר זהר הרקיע והרב החינוך בסי' עז"ר והראב"ד בהשגות סוף פרק ראשון מהלכות ביאת מקדש והרבנים מגילת אסתר ולב שמח סברי דהוא מדאוריתא ושקיל וטרי הרב פתח הדביר לענין אם כהן בעל מום היה יכול ליכנס מבין האולם ולמזבח לנשיאות כפים בזמן המקדש עי"ש

כלל ט"ז) כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט הכי תני חזקיה בירושלמי בפרק היה קורא סוף הלכה ט' ובפרק קמא דשבת הלכה ב' והביאוהו הראשונים עיין בתוספות גטין ד' ו' ד"ה אמר ר' יצחק ובסוטה ד' י"ז ד"ה כתבה אגרת ובמנחות ד' ל"ב ע"ב ד"ה הא מורידין עושין ובהגהות מיימונית פרק ששי מהלכות סוכה והרא"ש בפרק מי שמתו סי' ב' בשם מוהר"ם וכן המרדכי במועד קטן סי' תתק"ל כתב כן בשם מוהר"ם וכן הביא הרא"ש בהלכות קטנות בהלכות ספר תורה סי' ז' והרב המרדכי בהלכות קטנות בפרק התכלת סי' תתקס"א ובאור זרוע הגדול בח"א סי' תקמ"ג והרמב"ם בפירוש המשנה בשלישי דמסכת סוטה גבי חסיד שוטה הביא הירושלמי הזה וכן הרב תרומת הדשן בסי' ק"א ורבין חסידא בספר מנחה טהורה בדף ח"ן ע"ב על דברי התוספות במנחות ד' ל"ב בד"ה הא מורידין (במנחה טהורה כתוב תוס' ד"ה מורידין והוא טעות וצריך להיות הא מורידין) שכתבו כדאמרינן בירושלמי כל הפטור מן הדבר וכו' אחר שכתב שכן כתבו התוספת בסוטה ד' י"ז והרא"ש והמרדכי בהלכות ספר תורה כתב שגם רבינו ירוחם בנתיב ב' חלק ב' כתב כן וסיים (במנחה טהורה) דמוכח מדבריהם של ראשונים דסברי דהא דכל הפטור מן הדבר וכו' גם הש"ס דילן הכי סבירא ליה מדכתבו ליישב מאי דלא מוקי הש"ס במשורטטין דהיינו טעמא משום כל הפטור וכו' נקרא הדיוט דלא כדכתב השבות יעקב בח"ב סי' ל' דש"ס דילן לא סבירא ליה הכי ועיין בבאר שבע בתשובה ד' צ"ק ע"ד שהאריך לחלק בזה ובמגן אברהם סי' ל"ב וחק יעקב סי' תע"ב עכ"ל והמעיין בדברי הראשונים (התוספות בגטין ובסוטה והרא"ש והמרדכי בהלכות ספר תורה) הנז"ל יראה שאין לשון הרב מדוקדק במה שכתב דמוכח מדברי הראשונים וכו' גם הש"ס דילן הכי סבירא ליה וכו' מדכתבו ליישב וכו' אלא כן היה צריך לכתוב והראשונים הוכיחו דש"ס דילן הכי סבירא ליה מדלא מוקי לה במשורטטין והוצרך לומר תנאי היא וכו' עיין בדברי קדשם ודוק וגם בשם הרב יד אהרן א"ח סי' י"ז כתב דודאי הש"ס דילן לא פליג אהא דירושלמי דלא ראינו גילוי בש"ס מזה ואדרבא מדאמר ר' טרפון וסכנתי בעצמי מפני הליסטים וכו' מוכח כן והוא דחה ראייתו ורצה להוכיח ממקור אחר דש"ס דילן לית ליה הא דהירושלמי וחזר בו עי"ש ויובאו דב"ק להלן איה"ש (עיין לקמן בסק"ד בד"ה גם רבין חסידא)

ודבר זה הוא מקצוע גדול ודברו בו רבני האחרונים במקומות רבים ורשום בקונטריס זכרונות שלי לעיין בדברי הרבנים מגן אברהם בסי' ל"ב סק"ח וסי' ע' סק"ה וסי' תע"ב סק"ו ובחק יעקב שם וברכי יוסף א"ח סי' טו"ב וסי' ל"ב (במקומות הנ"ל בקל יוכל המעיין לחפש בדברי שאר רבני האחרונים החונים על השלחן הטהור וכן כיוצא לזה) קרית חנה סי' ב' שבות יעקב ח"ב סי' מ"ד שלחן ערוך הרב מוהרש"ז סי' ל"ב אות ח' זכור לאברהם אלקלעי בח"א ד' ס"ד ע"ב ובחלק ג' ד' מ' עמוד ג' וע"ד חיי אדם כלל קמ"ו בקונטריס נשמת אדם סק"א ועי"ש מה שכתב לחלק בזה דרכי שלום ד' פ"א ע"א חסדי אבות ריש פרק שני דאבות תפארת ישראל בפרק קמא