שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קמז

שתיה מלא לוגמיו חייב בהנאת גרונו בלבד עי"ש ועיין בקובץ יגדיל תורה קונטרס ט' סי' קכ"ג דף רי"ד ע"ג אות ד' ובספר דרכי הוראה לאחד מגאוני דורנו יצ"ו בח"א דף ל"ג ע"ד כתב לראיה ברורה מהירושלמי דתרומות דבהנאת גרונו מייתבא דעתיה ולא זכר דברי הרב חתם סופר וגם לא ראה מה שכתב מר בריה בכתב סופר כיעי"ש

כלל קכח) כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה עיין לקמן במערכת העי"ן אות ס"ו

כלל קכט) כל שתשמישו ועיבורו שוה יולדות זו מזה הכי אמרינן בבכורות דף ח' ע"א מסוגיא זו הקשה רב רחומאי הרב הגדול מוהר"ש מארקאוו יצ"ו על מה שכתב הרע"ב בפרק ה' דאבות משנה כ"ג דנמר נולד מחזיר ולביאה והרי אין עיבורן שוה דחזיר לששים יום וארי לשלש שנים כמו שאמרו בבכורות שם וכי האי גוונא פריך הש"ס בחולין דף קכ"ז ע"א ולא שייך התי' דשם עכ"ד יצ"ו ואני הרצתי קושיא זו לפני הגאון המפורסם מר קשישא מוהר"ר מרדכי גימפל יפה יצ"ו וז"ל תשובתו והנה הוה בעינן למימר דחזיר היער הוא חיה אף על גב דחזיר הישוב הוא מין בהמה כמו ששנינו בסוף פרק ח' דכלאים מכל מקום חזיר היער מינא אחרינא והוא חיה כדמשמע בויקרא רבה פרשת שמיני סי' י"ג שאמרו שם חזיר מיער הדין חיותא כי סלקא מחורשא וכו' וכן בפסחים דף קי"ח ע"ב גער חית קנה שדרה בין הקנים שנאמר יכרסמנה חזיר מיער הרי דקרי ליה חיה וחיה עם בהמה שני מינים הם (ומה שנראה מדברי הרב משנה למלך פרק ט' הלכה י"א דגם בבהמה וחיה אינם כלאים לענין מנהיג רק באחד טמא ואחד טהור דוקא לא נראה כן מבבא קמא דף נ"ה ע"א הנהיג בעיזא ושבוטא מהו הובא ברמב"ם שם הלכה ח' ושבוטא דג טהור עיין חולין דף ק"ט ע"ב מוחא דשבוטא ומה נפקא מינה בין בהמה וחיה לבהמה ודג ואין כאן מקום להאריך) וכן הוא בתוספתא דכלאים פ"ק שור ושור הבר וכו' חזיר וחזיר הבר כלאים זה בזה ואם כן אפשר דחזיר הבר עיבורו שלשה שנים שוב ראיתי דאי אפשר לומר כן דזה משנת ר' יוסי דסובר שם ובפרק ח' דכלאים דשור בר מין חיה אבל לרבנן דפליגי עליה וסברי דשור הבר מין בהמה והוא הדין דפליגי אחזיר הבר וכן מוכח מרמב"ם שם הלכה ה' מין שיש בו מדברי וישובי וכו' מותר להרכיבן זה בזה כגון שור וכו' וכן הוא בשלחן ערוך סי' רס"ז (ופלא על מה שכתב הרב תפארת ישראל בפירוש המשנה שור הבר מין בהמה וחזיר הבר מין חיה דאף שלא מצינו בהדיא פלוגתא רק בשור הבר מכל מקום הרי הרמב"ם גם בטור ושלחן ערוך השוו כולם והוא בא לחלק את השוין) ועל כן לפי זה אין מקום ליישוב זה

ורק עד שאנו דנים להקשות ולתרץ במילי דאגדה (שמקור דברי הרע"ב לא מצאתי בדחז"ל רק במגן אבות להתשב"ץ) יותר קשה בדברי רבינו הרמב"ם שם דין ד' שכתב שני מיני בהמה או חיה שדומין זה לזה אף על פי שמתעברין זה מזה וכו' הזאב עם הכלב וכו' והרי הכלב לחמשים יום וזאב לשלש שנים וכמו שאמרו בבכורות שם עוד יש לדקדק דבחולין דף קכ"ז הנ"ל מסיים וכל שאין תשמישם ועיבורם שוה אין יולדים זה מזה ובבכורות לא סיימו האי וכל שאין וכו' על כן נראה פשוט הפירוש דאין מעכב העיבור אלא כשאינם שוים לא בדרך תשמישם ולא בעיבורם על כן בחולין בנחש וצב דאין עבורן שוה דרק נחש מוליד לשבע כמו שאמרו שם בבכורות ולאותו רשע לא מצינו חבר גם בתשמישן אמרו שם הכל משמשין פנים כנגד עורף חוץ משלשה אדם נחש ודג על כן פריך שפיר כיון דחלוקין בשתיהן היכי עיעברי ובבכורות אמרו כל שתשמישו ועבורו שוה היינו או זה או זה ומיתרצי הנך תלתא קושייתא ברווחא ואתי שפיר הרמב"ם דזאב וכלב מתעברים זה מזה וכן דברי הרע"ב מיושבין ברווחא שפיר אלא דדברי הרע"ב אין מוסכמים בעיני ועיין רמב"ן בפרשת קדושים בפסוק את חקתי תשמורו שהנולדים מין משאינו מינו גם הקרובים בטבע יכרת זרעם ולא יולידו והנמרים הם מולידים ונחשבים למין בפני עצמו ואין כאן מקום להאריך עד כאן דברי הגאון הנ"ל שיחל"א

והנה הגם שהפירוש הזה דחוק ומשמעות לשון הש"ס הוא דבעינן תרווייהו וכן נראה מלשון רש"י דנקט בביאור המאמר כגון כשב ועז דאיתנהו לתרווייהו הא מיהא אנהיר לן עיינין בפתיחא דחכימי דלא ליהוו דברי הרע"ב הפך ש"ס ערוך וכך היא חובתינו דחוקי אנפשין משום יתובי דעתא במלתייהו דקמאי וארשום פה מה שיש להעיר בדברי הגאון יצ"ו הנה מה שכתב בתחלה ליישב על פי מאי דמשמע ליה דחזיר היער הוא חיה והם שני מינים ודחה זה ותמה על דברי הרב תפארת ישראל שכתב כן דחזיר הבר הוא חיה ככתוב בדב"ק לי הדל יתכן לקיים סברת הרב תפארת ישראל כדמוכח מהמד"ר כמו שכתב מני"ר (דאין לומר דקרינן חיותא החי"ת בחיר"ק והוי"ו בפתח והוא לשון בהמות רבות כההיא דאמרינן בפרק קמא דבבא מציעא ההוא רעיא דהוו מסרי ליה חיותא וכו' וכן בריש פרק מי שאחזו ס"ז סוף ע"ב וברש"י ד"ה אהדמו לי וכן בבכורות דף ג' ע"ב ההוא גיורתא דהוו מסרין לה חיותא דאם כן הוה ליה למימר אילין חיותא וכו' בלשון רבים ומה שאמרו בבכורות שם רב מרי בר רחל הוה ליה ההוא חיותא וכו' הנה הרמב"ן הביא דבריו הרא"ש שם בפרק ה' סי' י"ג גריס הוה ליה חיותא) וכן מש"ס פסחים שהביא מני"ר וכן מהתוספתא ומה שדחה דזו סברת ר"י וכו' בהורמנותיה דמר אמינא דלא פליגי רבנן עליה דר"י אלא בשור הבר דהוא שוה ממש לשור הישוב (עד שנחלקו אי מיכא הוה וערק לתמן או איפכא כדאיתא בירושלמי) אבל בחזיר הבר אולי יש איזה שינוי בגופו כאווז וכדומה ולכולי עלמא הוו מין חיה וכן אפשר לומר גם בחמור הבר והיינו דלא תני פלוגתייהו במתניתין אלא בשור הבר דאין לומר דלפי מה שכתב הרב תוספת יום טוב דלא נפקא מינה אלא לחלבו ולכיסוי ולא לכלאים וכו' אם כן משום הכי לא תני חמור וחזיר שכבר עמדו רבנן קדישי על דברי הרב תוספת יום טוב אלו דשפיר נפקא מינה גם לכלאים והרמב"ם והרע"ב תרי מגו תלתא נקטי וכו' עיין להרבנים שושנים לדוד ומראה הפנים

ולפי הנראה סברת הרב תפארת ישראל מוכרחת מתוך מה שכתב הרע"ב דנמר בא מחזיר היער ולביאה אם כן על כרחין לומר דחזיר היער הוא חיה דאי סלקא דעתין דהוא בהמה הא אמר ריב"ל בפרק קמא דבכורות דף ז' ע"א לעולם אין מתעברת לא טהורה וכו' ולא בהמה מחיה ולא חיה מבהמה חוץ מר"א ומחלוקתו (ועיין רש"י חולין דף פ' ע"א ד"ה בריה בפני עצמו אין חיה מתעברת וכו' והכי נמי אמרינן בבבא קמא דף ע"ח וכו' נראה דטעות סופר הוא וצריך להיות בכורות דף ו' ע"א ואין לומר דרש"י גריס גם בבבא קמא וחיה מבהמה דמלבד דהתם לא צריכנא להכי אלא לטהורה ואינה טהורה ועוד דהתם לר"א קיימינן ולר"א ומחלוקתו חיה מתעברת מבהמה וחפשתי ומצאתי להגאון נודע ביהודה בהגהותיו שהגיה בדברי רש"י שצ"ל והכי נמי אמרינן בב"ק דף ע"ח ובבכורות דף ז' ע"א עד כאן ולא זכיתי להבין כונתו דהא רש"י בחולין לא מיירי אלא בבהמה וחיה ולא איירי בהכי בש"ס ב"ק שם גם מה שסיים רש"י וה"נ אמרינן בב"ק חוץ מר"א ומחלוקתו ליתנהו להני מילי בב"ק שם) וכיון דמהמד"ר וש"ס דפסחים מתבאר דהוא חיה וכן הוא משמעות התוספתא דלא פליגי רבנן אלא בשור הבר ואף אי נימא כמו שכתב מני"ר על דברי התוספתא דסברת רבי יוסי היא מה נענה להש"ס דפסחים והמדרש רבה וריב"ל נקיט דחיה אינה מתעברת מבהמה אם כן לפי מה שכתב הרע"ב דנמר בא מחזיר היער ולביאה נראה דיפה אמר חנן הגאון תפארת ישראל דחזיר היער הוא חיה

ומאי דמשמע למני"ר מדברי הרמב"ם והשלחן ערוך בהפך אם כונתו לומר דמדבריהם משמע דרך כלל על כל מדברי וישובי שהם מין אחד וחזיר נמי כל שהוא מן כללא הוא נראה דאינו מוכרח דיש לומר דמה שכתב הרמב"ם כגון שור הבר וכו' היינו הני דוקא וכאילו אמר והן שור הבר וכו' ומצינו כן בש"ס דאמור רבנן כגון ואינו אלא מה שאמור בענין כמו שכתב רש"י בסנהדרין דף צ"ח ע"ב ד"ה ואם וכן בלשון המפרשים עיין להרע"ב ס"ו פ"ג דנגעים ותוספת יום טוב שם בד"ה פחות וכן כתב הרב פתח הדביר בח"ג דף קל"ו ע"ד בפי' דברי הרב כנסת