שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קמו

הרבנ"ח וכו' אבל ע"ד מרן הב"י יש לתמוה דמפרש דברי הטור דדוד אמר לשאול אבי וכסברת ר' יהודה עי"ש שהאריך לפלפל בדברי הרב שלחן גבוה בענין זה ואין מצוי אצלי ספר של"ג ליו"ד וחידוש הוא שלא ראה דברי מרן חיד"א בברכ"י ובשיו"ב שהמעיין בדבריו יראה שקצת מקושיותיו שייכי גם על דברי מרן חיד"א וע"ד רבין חסידא בס' שמע יעקב הנ"ל ואין להאריך

עתה השגתי חוברת קטנה בקורת נאמנה לידידי הגאון ישראל חיים דייכעש מח"ס נתיבות ירושלים ונקראה בשם ביאורים בירושלמי למבחן וראיתי שם בצד 584 שמסייע לן במה שכתבתי שלא היתה סמיכת רבינו הטור על דברי המכילתא שכתב וז"ל הטור בסוף סי' ר"מ כתב דחייב לכבד חמיו ויליף לה מדכתיב ואבי ראה גם ראה ועיין במכילתא יתרו פרשה א' וישתחו וישק לו איני יודע מי השתחוה למי וכו' אלא משה לחמיו מכאן אמרו שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו והחכם הרא"ה ווייס בביאורו למכילתא שם העיר על דברי הטור הנ"ל דיליף כבוד חמיו מדוד ותמה על מה שהטור עשה מדרש מעצמו אבל נעלם ממנו דברי הילקוט בשמואל א' אות קל"ג אמר ליה דוד אבי ראה גם ראה מכאן שחייב אדם בכבוד חמיו ככבוד אביו ואנו רואים בעליל שהמדרש הזה שחשב על הטור שדרשו מעצמו מדרש חכמים הוא ובכונה שבק הטור דרשת המכילתא ובחר בדרשת הילקוט כי הילקוט השוה כבוד חמיו לכבוד אב שנצטוינו בתורה הקדושה ומלשון המכילתא לא משמע חיוב רק דרך ארץ עכ"ל ולא נטפל הרב יצ"ו לעיין בדברי הפוסקים ובפרטות בדברי הרב בית חדש הנ"ל כמובן ועל כל פנים ראינו שסובר שלא הוציא רבינו הטור את דינו מהמכילתא אלא מדרשת אבי ראה שבילקוט

כלל קכא) כבוד אבי אביו הרב מדרש תלפיות בריש ספרו כתב בשם הרבנים רבינו יונה ומנורת המאור וס' החרדים דהוא מדאורייתא עי"ש וקצת תימה שלא זכר שר מחלוקת הפוסקים בענין זה עיין ביו"ד סי' ר"מ סכ"ד בדברי הרמ"א וב"ח וכל המפרשים שם והרב פתחי תשובה שם הביא ראיה מסוטה דף מ"ט ע"א אמר ליה לאו ברך אנא וכו' ולזה היה אפ"ל דמחלוקת מוהריק"ו והרמ"א הוא דוקא באבי אביו דאילו באבי אמו גם הרמ"א מודה דפטור וטעם החילוק שביניהם דעיקר חיוב אמו באביה בקופייא הוא שכ"ז שהיא תחת בעלה אין בידה לעשות לפי שהיא משועבדת לבעל ואמטו"ל יש סברא לפטור את בנה מכבוד אביה ובהא פליגי מוהריק"ו ס"ל שלא לחלק והרמ"א ס"ל דיש לומר כאמור אך הראיה שהביא עוד ממ"ש במכות גבי בן בנו נעשה לו גואל הדם והוא בדף י"ב ע"א (שם נרשם כ"ב והוא טעות) נראית ראיה אלימתא לכאורה אך נעלם מהרב פ"ת שהוכחה זו כבר הוזכרה בתשובת הרב כנסת יחזקאל הו"ד בשו"ת קרית חנה סי' ל"ד (ד"ה משנכנס) ודחאה כיעי"ש ועיין להרב יפה מראה ה"ד הרב פני יצחק בדף פ"א ע"ג דנראה דר"ל דר' אבין בירושלמי ס"ל דחייב אדם בכבוד אבי אביו בחיי אביו דוקא והרב פנ"י תמה עליו דממ"נ אי ס"ל כמוהריק"ו אפי' בחיי אביו פטור ואי ס"ל כמוהר"ם אפי' אחר מיתת אביו ליחייב עי"ש ולע"ד לא נפלאת לחלק בהכי דכיון דמה שחייב בכבוד אבי אביו הוא משום כבוד אביו א"כ דוקא בחייו הוא דחייב כי היכי דקי"ל באשת אביו ובעל אמו לכ"ע וכן באחיו הגדול למ"ד כמ"ש ביו"ד סי' ר"מ סכ"א ובפתחי תשובה שם סקי"ח עי"ש הכי נמי באבי אביו ס"ל להירושלמי דבחיי אביו חייב אבל לא לאחר מיתה וק"ל וע"ע להרבנים שמן המור בדרו' דף ק"י ע"ב אהל יעקב דף ס"ה ע"ב משק ביתי במערכת הבי"ת אות צ"ה זרע אמת ח"ב סי' קמ"ח מנחת זכרון במערכת המ"ם דף צ"ב ע"א וע"ב שיבת ציון סוף סי' ח"ן ודו"ק עמודי אש דף פ"ג אות מ"ה שם אריה דף ב' ד"ה ויש עיקרי הד"ט בחיו"ד סי' כ"ו אות ז' ישרי לב דף ח"י ע"ב

כלל קכב) כדאי הוא פ' לסמוך עליו אמרינן אפי' היכא דהפוסק חזר בו וסמכינן בדיעבד על מה שהיה מתיר להלכה אף לכתחלה כ"מ מהרב ב"ח א"ח סי' רמ"ד ס"א וחידוש הוא בעיני שו"ר מ"ש הרב"ח עצמו בסי' רמ"ה ס"ב מה שביאר בכוונת דבריו שבסי' רמ"ד דדוקא בההיא הוא דשייך לומר כן כיעי"ש וי"ל על הרב"ח דלפי זה אזדא ליה מה שהכריח בסי' רמ"ד ממה שהביא הריב"ה מה שהיה מתיר ר"ת עי"ש דהא חזינן בסי' רמ"ה הביא ההיא דר"י אע"ג דאין לסמוך עליו ועיין בהגהות הג' מוהרל"ח בסי' רמ"ד שהביא דברי הרב"ח שם והיה לו לציין דברי הרב"ח שבסי' רמ"ה כדי שלא יטעה השומע במשמעות דבריו

כלל קכג) כל מלתא דאמר רחמנא וכו' על דברי הרמב"ם בספר המצות במצות לא תעשה ס"י וב"ר על והארץ לא תמכר לצמיתות אי חשיב לא תעשה ואי עביד לא מהני היה כתוב כאן ונעתק לעיל באות ע"ג (אחר ד"ה עוד כתוב בקונטרסי)

כלל קכד) כיון דאישתרי אישתרי עיין במה שרשמתי בזה במערכת הה' (בשדי חמד ח"א אות קי"א)

כלל קכה) בכבוש כמבושל לא אמרינן בדבר חי ששהה מעת לעת כגון שנפל עכבר ושהה חי כ"ד שעות לא מיקרי כבוש עיין להרב זכור לאברהם במערכה זו בשם הרב חקרי לב ביו"ד סי' פ' ובשו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' ג"ן (ד"ה מ"ש ראיה לענין חזותא) כתב ומ"ש לענין אם עומד דבר חי מעל"ע כגון דג חי בשכר אי אמרינן כמבושל והביא ממ"ש בפי"א דאהלות מ"ז כמה תשהה במעיה ג' ימים וק' הא מ"מ הוי כבוש דשהה במעיה מעל"ע ולמה לא תטמא וילפינן איסור מטומאה לק"מ דהא הוי טומאה בלועה ולא מטמא ע"כ נראה דכונת הרב השואל לפשוט דבדבר חי לא אמרינן כבוש כמבושל והרב המחבר דוחה ראיתו ומ"מ לדינא אפשר דמודה לו וכן כתב מרן החבי"ף בס' חיים ביד סי' צ"ו דאם שהה חי לא שייך כבישה ועיין להרב חתם סופר ביו"ד סי' צ"ד דאין חילוק לענין פליטה בין מית לחי והביא דבריו הרב פתחי תשובה בסי' ק"ד סק"ג וזה דלא כדעת הרב חק"ל וגאון בדורנו יצ"ו בס' דרכי הוראה ח"ב פרק מ"ח דחה הראיה שבשו"ת חת"ס (דאי מפליט) וכתב דיש ראיה להיפך עי"ש ועיין לעיל (בשדי חמד ח"א) במערכת הבי"ת אות קי"א שכתבתי בשם הרב שואל ומשיב במהדורא ג' ח"א סי' מ"ג שכתב ראיה דפליטת בעלי חיים אינה אוסרת ומכל מקום מסיק בצ"ע ועיין במה שכתבתי בקונטרס פאת השדי במערכת הבי"ת (בחלק הכללים) אות ט"ו לענין בליעת בעלי חיים אם אוסרת

ואי אמרינן כבוש כמבושל בדבר שאינו מאכל עיין בפתחי תשובה יו"ד סי' פ"ז ס"ק י"ט מה שכתב להשיג על דברי חת"ס יו"ד סוף סי' פ'"א ועיין למר בריה בשו"ת כתב סופר א"ח סי' קכ"ב מה שהליץ לקיים מילי דאבות והבאתי תורף דב"ק בקונטרס אסיפת דינים במערכת ארבעה מינים סי' ב' אות ב' (בשדי חמד ח"א) ועוד הבאתי בזה בס"ד בקונטרס פאת השדי לחלק אסיפת דינים במערכת ארבעה מינים אות י'"ט עי"ש

כלל קכו) כבוש כמבושל חמץ שנפל לצונן ושהה מעת לעת קודם הפסח ונתבטל ונמשך כבישתו עד תוך הפסח ושהה מעל"ע בפסח אי אסור רשמתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ג' אות יו"ד עי"ש

כלל קכז) ככותבת ביום הכיפורים דשיעורו בככותבת חדש הגאון חתם סופר בשו"ת א"ח סי' קכ"ז דכיון דביתובי דעתא תלי בעינן הנאת מעיו ואין מצטרף מה שבין החנכיים ומר בריה בשו"ת כתב סופר א"ח סי' קי"ז כתב דרבים מגדולי המורים ירו עליו חצים המה ראו כן תמהו תמיה רבא ונפלאה מהירושלמי פרק ח' דתרומות שהזכיר בחתם סופר ומני"ר האריך לקיים מילי דאבות וכתב לחלק בזה בין אכילה לשתיה ומסיק כן לדינא דעל אכילת יום הכיפורים ליכא אפילו איסור דאורייתא אלא בהנאת מעיו אבל מדרבנן אסור ועל