שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קמד

איכא כמ"ש הרב פר"ח בסי' תמ"ג ס"א ודברי התוס' הם בדף כ"א ע"ב שכתבו דלא ילפינן כי כל אוכל חמץ מלא יאכל לא תאכל וכו' אבל גם מניה דמר נעלם דשיטת התוס' מוחלפת בזה ולפי שיטתם שבפ"ק דחול צ"ל דאיכא כרת אהנאת חמץ כיעי"ש (בעיקר דין מלקות על ההנאה רשמתי בשדי חמד ח"א במערכת הה' אות ע"ח) ואתה תחזה לידידי רא"ג הרב המגיה לס' ימי שלמה נר"ו בדף ט' ע"א השיב משה ע"ד הרב פר"ח עפ"י דברי התוס' בפרק כ"ש עי"ש ולא לבד שלא זכר שר שכבר קדמוהו בהשגה זו אף לא זכר דשיטת התוס' מוחלפת בזה והוא תימה לרוב בקיאותו גם הרב דברי אמת בקונטרס דברי סופרים (ד' קי"ד ע"ב מדפוס חדש בד"ה וראיתי להפ"ח) הקשה עמ"ש הרב פר"ח עפי"ד התוס' דפ' כל שעה ולא זכר שר שיטת התוס' בחולין הנ"ל

נחזור לדברי הרב שער המלך שהקשה עוד דלמה לא תהיה הנאת תקרובת ע"ז מדאורייתא מלא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וצדד כמה צדדים בזה וכתב ליישב בדוחק דהתוס' בב"ק סברי כמ"ש הרא"ש בפרק גיד הנשה דף קס"ז דהלכה כחזקיה דאין איסור הנאה בכלל אכילה וכו' אתוד"ק ועיין להרב כרתי ופלתי בריש סי' פ"ז שכתב להוכיח דלא קי"ל כרב אשי דיליף איסור אכילה מלא תאכל כל תועבה כל שתעבתי לך וכו' וקצ"ע ונמצינו למדין מדברי הרב שעה"מ דדבר זה במחלוקת הוא שנוי בין הפוסקים הנ"ל ומ"מ דעת הרמב"ם ודאי דקי"ל כר' אבהו וכמ"ש מרן כ"מ בפ"א מהלכות חמץ דין ב'

ובפרק האיש מקדש דף נ"ו ע"ב אמ"ש בש"ס וכדר' אבהו כל מקום שנאמר לא תאכל וכו' כתב שם הרב עצמות יוסף בשם הריטב"א דה"ה דהוה מצי למימר כדחזקיה דהא חזקיה מודה בלא יאכל (וסיים הריטב"א אלא דמשום דר' אבהו קאמר בדרך כלל על כל האיסורין וחזקיה לא איירי אלא בחמץ נקיט דר' אבהו) וכתב ונ"ל דמייתי מר' אבהו משום דהלכה כמותו וכ"כ הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות עכ"ל ויתכן דהריטב"א ג"כ מודה דקי"ל כר' אבהו וניחא ליה ליישב מלתא דשויא גם להפוסקים כחזקיה ורבינו הרש"ל ביש"ש פרק גיד הנשה סי' ח"י כ' ג"כ שהרמב"ם פוסק בפ"ח מהלכות מאכלות אסורות כר' אבהו וגם לפי מה שהכריח הרא"ש עפ"י מדותיו דקי"ל כחזקיה הכריח לשיטת הרמב"ם דקי"ל כר' אבהו שהרי פסק דחולין שנשחטו בעזרה דרבנן וכו' וסיים גם בלא"ה נראה דהלכה כר"א ולא כחזקיה מדמסקינן בפ"ד וחמשה (ד' מ"א) גבי השור יסקל שאסור בהנאה כר' אבהו דאמר כ"מ שנאמר לא יאכל אחד איסור אכילה וכו' וכן מסיק ג"כ אחמץ ואינו מזכיר דברי חזקיה שהרי הוא נזכר בתחלה בפלוגתא אלא תפס כלל אדר"א דאמר כ"מ שנאמר לא יאכל וכו' לפי שהלכתא הוא ע"כ לענייננו עי"ש ועם שיש לפקפק בראיתו עפ"י דברי הריטב"א הנז"ל דאימור משום הכי נקיט מילתיה דר' אבהו לפי שנאמר בדרך כלל על כל האיסורין משא"כ דחזקיה שאינו אלא לחמץ מ"מ למדנו מדבריו ג"כ שהרמב"ם פוסק כר' אבהו וכן היא דעתו גם הרב לח"מ בהלכות מעשה הקרבנות רפי"א כתב דקי"ל כר' אבהו כמ"ש הרמב"ם בפ"ח דמאכלות אסורות והרב משנה למלך בפ"א מהל' מעילה דין ג' השיג ע"ד הרב לח"מ הנ"ל אבל במ"ש דקי"ל כר' אבהו דהנאה בכלל אכילה היא הודה לו כיעי"ש

ומרן מוהרד"ף בשו"ת מכתם לדוד חיו"ד סי' י"ד (בד"ה ואולם חל עלינו ומשם והלאה) שקו"ט בדין איסור סחורה בדברים האסורים באכילה אם הוא מן התורה או אינו אלא מדרבנן שנחלקו בזה הראשונים ומכח פלפולו הזך העלה דהסוברים דאיסור סחורה מדאורייתא סוברים כר' אבהו והסוברים דהוא מדרבנן סברי כחזקיה וז"ל בדף ס"ו ע"א תמצית הדברים דלפום מאי דחזי לן הך מלתא תליא באשלי רברבי דלהרי"ף דמייתי בהלכות ההיא דר' אבהו וה"ן להרמב"ם והרא"ש והתוס' איסור הסחורה בדברים האסורים הוא מן התורה וגם הסמ"ג מדמייתי לההיא דר' אבהו ש"מ דהכי ס"ל ברם הרמב"ן והרשב"א וגליון התוס' והרע"ב בפי' המשנה בשביעית והמרדכי בפ' כ"ש והתה"ד סוברים דאיסור סחורה אינו אלא מדרבנן והביא מ"ש הרב פר"ח בסי' קי"ז דאין להשגיח במ"ש בגי' התוס' הנ"ל ואסור מן התורה וגם הרשב"א בתשו' שכתב ולא אסרו וכו' לאו למימרא דהוא רק מדרבנן אלא אע"ג דאסור מן התורה שייך לומר לשון זה לפי שאינו מפורש בתורה ושגם הרב ט"ז רצה לפרש כן בכונת הרשב"א והרב תוי"ט בשביעית נטה לפרש כן דברי הרע"ב ומני"ר לא נתקררה דעתו בזה דמשמעות לשון לא אסרו אינו אלא שהוא מדרבנן ובפרט דבתשובת הרשב"א שהביא מרן הב"י כתב שהוא משום גזרה והך לישנא ידוע דלא שייך בדבר שאסור מן התורה ויהיב טעמא לשתי הסברות דהפוסקים כחזקיה היינו משום דר' אבהו תלמידיה דר' יוחנן ור' יוחנן תלמידיה דחזקיה ואין הלכה כר' יוחנן נגד רביה וכ"ש שאין הלכה כר"א תלמיד תלמידו וכ"כ הרשב"א בתה"ב בית א' שער ג' בשם הרמב"ן דליתא לדר"א במקום חזקיה רביה גם מרן כ"מ בסופ"ח ממא"ס הביא משם הרא"ש דחכמי לוניל השיבו דהלכה כחזקיה והרמב"ם דפוסק כר' אבהו היינו משום דגריס כגירסת הרי"ף רביה ר' אבהו בשם ר' אלעזר והוו רבים לגבי חזקיה ותו דרב אשי דבתרא הוא ומאריה דתלמודא סבר כר' אבהו בחולין דף קי"ד דיליף אכילת בב"ח מלא תאכל כל נבלה והנאה מדר' אבהו אלו תוד"ק

ואנא עניא מסאנא דרב יש לי לפקפק בדב"ק וליתן כנגד היסוד שיסד מרן דהא בהא תלי שהרי דעת הרא"ש היא דלעשות סחורה הוא איסור תורה כמפורש בדבריו בפרק מרובה סי' י"ג אע"ג דאיהו ס"ל דאין הלכה כר' אבהו אלא כחזקיה כמו שהרבה להוכיח כן בפרק גיד הנשה סי' י"ז ומטעם זה מתיר גיד הנשה בהנאה וכן ייחס אליו הריב"ה בקיצור פסקי שם (ואולי הן הן הדברים שציין הרב שעה"מ דהרא"ש פסק כחזקיה אף שציין לד' קס"ז ובש"ס שלפני הוא ד' קפ"ה היינו משום שהוסיפו סביב הרא"ש את המעדני יו"ט ול"ח כמובן) הרי דאף דפוסק כחזקיה ס"ל דאיסור סחורה דאורייתא ופליאה דעת ממני אחרי שראה מ"ש מרן כ"מ בפ"ח דמא'"ס הלכה י"ד מ"ש בשם חכמי לוניל איך לא עיין בגוף דברי הרא"ש והיה רואה סתירה מפורשת להמצאתו מדברי הרא"ש הללו ומ"ש דממה שהביא הרי'"ף הא דר' אבהו ש"מ כוותיה ס"ל בהורמנותיה דמני"ר אמינא כד ניים ושכיב אמר רב להא מילתא (עיין במה שכתבתי לעיל במערכה זו אות כ"א דלשון שבח הוא זה) כי עיינתי בכל המקומות שהובא בש"ס הא דר' אבהו (כרשום במסורת הש"ס) ולא אחד בהם שיביא הרי"ף בהלכותיו הא דר' אבהו ואדרבא בפרק כל שעה הביא דחמץ אסור בהנאה מדאמר חזקיה מנין לחמץ שאסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה ומשמע דנקיט כחזקיה מדלא מייתי מילתיה דר' אבהו כלל אלא שהר"ן שם כתב ובגמ' פליג עליה ר"א ורב אלפסי מייתי הא דחזקיה לפי שהוא יותר פשוט עי"ש וכ"כ מרן כ"מ בפ"א מהלכות חמץ דין ב' מעין זה לדעת הרמב"ם וז"ל ורבינו כתב כלישניה דחזקיה דאע"ג דכרביה ס"ל כמבואר בפ"ח דמאכלות אסורות וכו' עכ"ז לענין איסור הנאה בפסח כיון דאיכא קרא מפורש ביותר דכ"ע מודו ביה נקטיה וכעין זה כתב הר"ן להרי"ף עכ"ל הוצרכתי להעתיק לפי שראיתי להרב דברי מרדכי פרידבורג בסי' מ"ח (הראשון) שאחר שכתב דר' אבהו ס"ל דכי היכי דלא יאכל מורה דלא יהא בו היתר המביא לידי אכילה והיינו הנאה (דבזה מודה חזקיה) הכי נמי כל לשון אכילה שבאיסורין שמעינן מאותו דנבלה שלא יהא בו היתר אכילה כתב עוד וז"ל ובזה נ"ל לתרץ דברי הרמב"ם שכ' מלא יאכל חמץ ותמה מכ"מ ממ"ש בפ"ח מהל' מא"ס כר' אבהו א"כ סותר א"ע (הגדיל תמיהת מרן כ"מ מה שלפי האמת אין בדבריו אלא הרגש בעלמא כמבואר מלשונו הטהור הנ"ל) ולפמ"ש ניחא דהרמב"ם פוסק כר' אבהו רק דבלשון לא יאכל בציר"י לא פליגי כלל ושניהם ס"ל דכולל גם שלא יהא בו היתר אכילה ור' אבהו מוסיף על חזקיה וס"ל דגם בשאר לשון אכילה נמי הנאה במשמע והיינו שלא יהא בו היתר אכילה א"כ אין סתירה בהרמב"ם כלל עכ"ל ולפי מה שהעתקתי דברי מרן כ"מ הנ"ל עיני הרואה תחזינה כי לא חדש דבר ודברי מרדכי הן הן דברי מרן דלפי שדרשה זו מוסכמת אליבא דכ"ע נקטיה

והנה אף דלדעת הרמב"ם בהכרח לומר כמ"ש מרן בכ"מ לדעתו דמשום שדרשת חזקיה פשוטה ומוסכמת נקיט לה משום