שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קמג

ולדעתי שגגה הוא וכו' ושם בחאה"ע סי' ע"ב (בתחילת סתירת היתר השני) כתב ע"ד הרשב"א וז"ל ויותר אני תמה על השליט הגדול ששגג שגגה גדולה כזו ונעלם ממנו וכו' ובמ"ת חא"ח סי' ק"א כתב על תוי"ט ולדעתי שגה בדברי הירושלמי וכו' ומר בריה שם בחיו"ד סי' קמ"ז (בד"ה אלא) כתב גוף דברי מוהרימ"ט במחילת כבודו דברי שגגה הן ומאד אני תמה על גדול כמותו איך פלטה קולמוסו שיאה כזאת וכו' ורבינו עקיבא איגר בתשו' סוף סי' קמ"ג כתב ע"ד בה"ה ושגגה היא מלפני השליט דנהפוך הוא והרב עץ החיים כתב ע"ד הרב לח"מ ששגג שגיאה גדולה וכו' (הביא דבריו הרב ארעא דרבנן במערכת האל"ף אות ד' בד"ה ואיכא למידק) והרב אמתחת בנימן כתב שהרבנים לח"מ וב"ש שגגו בזה (הובא בפ"ת אה"ע רסי' ס"ז) והרב חכ"א ריש כלל ח"ן כתב ובכו"פ שגג בזה והרב משל"מ בפ"ב מהלכות קרבן פסח הלכה י"ג (קרוב לסוף ד"ה מי) כתב ומעתה טעה בעל הליכות עולם וכו' וזה שיבוש וכו' והרב תויו"ט ריש מס' חלה כתב על מרן בכ"מ שטעה בדברי התוס' והרב באה"ט בסי' שע"ד סק"ז כתב בשם הט"ז דלא כמוהר"ם מלובלין ששגג בזה (בגוף דברי הט"ז לא ראיתי שכ"כ עי"ש)

וגדולה מזו ראינו להרד"ק ביהושע סי' ה' שעל הדורש בש"ס ברפ"ק דמגילה עתה באתי על ביטול תורה כתב שטעה בזה ואחרי שראינו שנשתמשו בלשונות אלו גדולי ישראל ראשונים ואחרונים גדולים צדיקים הנ"ל עדות נאמנה כי אין בזה שום חשש זילזול והעדר כבוד ומזה תראה כי אשר רבין חסידא הרב פרי תואר בסי' ט"ו ססק"ב התמרמר מאד על רבינו הפר"ח שכתב דלשון הגמרא הטעה את הראשונים עי"ש דאיך נהג מיעוט כבוד ומיעוט דרך ארץ נגד גדולי עולם וכו' הנה לרוב חסידותו חם לבו בקרבו שפך חמתו והיטב חרה לו בזה אמנם במחכתה"ר אין לו עליו אפילו תרעומת כי הרב פר"ח יאחוז צדיק דרכו וארחות צדיקים ישמור כך היא דרכה של תורה לכתוב בלשונות הללו ואין בזה שום זילזול והעדר כבוד ח"ו כמו שמתבאר מדברי כל הרבנים הנז"ל וידוע ומפורסם קדושתם וצדקתם וחלילה לדבר קשות לבני גילם אף כי על רבנים שקדמום גדולי עולם וממני"ר הוא שדבר זה נעלם ותיתי לי שמא גרים וזכיתי להצדיק את הצדיק דמעיקרא זכותו יגן בעדי לעולם

כלל קטו) כונה אי בעינן בקניינים שאם עשה איזה דרך מדרכי הקניינים ולא היתה כונתו לקנות אם מועיל הקנין עיין לרבינו המשנה למלך בהלכות מאכלות אסורות פרק י"ג ובפרק רביעי מהלכות מכירה ובפרק שני מהלכות זכיה ובפרק טו"ב מהלכות גזילה דין ח' וראיתי בספרים רבים הם המדברים בענין זה ואיני מופנה כעת לעיין בדב"ק ואשא את שמותם לזכרון דברים ואיה"ש אשובה אשנה פרק זה בס"ד בל"נ עיין עבודת הגרשוני סי' ק"ב חתם סופר יו"ד סי' י"ש (ד"ה וראיתי) ובסי' שי"ג וסי' שי"ח ובחלק אהע"ז ח"א סי' ק"ו רבינו עקיבא איגר סי' ל"ז מחנה אפרים בהלכות מכירה קנין משיכה סי' ד' צפיחת בדבש דף קו"ל ע"ד יקהיל שלמה בח"מ סי' רס"ח אות ב' מגן אברהם סי' רמ"ו סק"י וביד אפרים שם משנת ר' אליעזר ח"ב בזכרונות מערכת החי"ת אות ל"ו מכתב שלמה סי ס"ט אהלי יהודה הכהן דף פ"ב סוף ע"ב תפארת יוסף א"ח סי' י"ט ובחלק יו"ד סי' ל"ב וסי' ל"ד מול שעה דף ע"ה ע"ג צמח צדק סי' קכ"ט חידושי יד אברהם על יו"ד בהתשובה שבסי' ש"ך עמודי אש דף מ"ח ע"ג פרת יוסף מסלאנים סי' ז"ן שו"ת רמ"ץ בחלק א"ח סי' ל"ג ושם בסי' א' אות ד' כתב דכשלוקחים טלית חבריהם שלא מדעתם מטעם דניחא ליה לאיניש דליתעביד מצוה בממוניה צריך לכוין לקנות הטלית בהגבהתו למתנה על מנת להחזיר שאם לא כן לא מהני הגבהתו דכל מעשה קנין בעי כונה ואף להסוברים דקנין ידו הוא כחצרו וקונה שלא מדעתו היינו דוקא מה שבתוך ידו אבל מה שחוץ לידו הוא מדין הגבהה ובעי כונה ונכון להודיע זה לרבים ואם אי אפשר הנח להם לישראל (עיין לעיל במערכת היו"ד מה שרשמתי לענין קנין ידו וכן לענין מסירה והגבהה) והרב תפארת אדם בזכרונותיו במערכת הזיי"ן אות ד' ציין לעיין בס' בית דוד ח"מ סי' מ"ג דבר משה ברור הכסף סימן ה' חקרי לב סימן ק"ד דף קמ"ב ע"ג וסי' ק"ה דף קמ"ו ע"ג וסי' צ"ד דף קנ"ב ע"ב וסי' פ"ח ואין הספרים הללו מצוים אצלו לראות מסקנתם לדינא אך עתה השנתי ס' אזן אהרן (להרב כפי אהרן) וראיתי במערכה זו אות ה' דף ט"ל שכתב בשם הרבנים ב"ד וצרור הכסף וחק"ל הנז"ל דסברי דלא מהני קנין בלא כונה ומר נכדו וצ"ו ציין לעיון בס' גנזי חיים במערכה זו אות ל'

כלל קטז) כותים דעשאום כנכרים אם הוא דוקא להחמיר או גם להקל עיין מה שרשמתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ח' אות ט'

כלל קיז) כבוד רבו דקי"ל דאם ראה רבו עובר על ד"ת אומר לו לימדתנו רבינו כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהלכות ת"ת וכתב מר"ן כ"מ שלמד כן ממה שאמרו גבי ראה אביו עבר על ד"ת וכו' ואני ההדיוט כתבתי בילדותי שיש ללמוד כן מהנהו עובדי דרבן גמליאל בברכות דף ט"ז שאמרו לו לא למדתנו רבינו וכו' וכן מצאתי להרב מוהרצה"ח בהגהותיו שם שכ"כ והוסיף דמאי דנקט הרמב"ם ראה רבו עובר על דברי תורה ע"כ לאו דוקא אלא הה"ד בראהו עובר על דרבנן והדין עמו שכן מתבאר מעובדי הנ"ל אף דבאמת הלשון דחוק דמשמעות דבר תורה הוא כפשטו מן התורה ממש ואפילו בש"ס כי קאמר דבר תורה כמה דיו נשתפכו אם יתכן לפרש דלאו דאורייתא ממש קאמר (עי' במה שרשמתי בשדי חמד ח"א במערכת הדל"ת אות ע"ח) ואף כי בלשונות הפוסקים שדרכם לפרש בכל זאת בהכרח לדחוקי נפשין אליבא דרבינו כי היכי דלא תיקשי עליה ממשנה ערוכה זו וכדברי הרב מוהרצה"ח והיה לו להעיר על הרב תה"ד בסי' מ"ג שנשאל ברואה רבו עובר איסור דרבנן אם צריך למחות בידו ולא הביא מהני עובדי דר"ג כיעי"ש ועיין ביו"ד סי' רמ"ב סכ"ב והן עתה השגתי באורי הגר"א ליו"ד וראיתי שכבר קדם בהערה זו דמשנה שלמה שנינו וכו' עי"ש

כלל קיח) כל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמתו מותר לכתחלה עיין במה שרשמתי לקמן במערכת השי"ן אות ס"ב

כלל קיט) כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע כדאמר ר' אבהו אי קי"ל כוותיה או כחזקיה דפליג עליה הנה הרב פר"ח (חלק או"ח הלכות פסח) בחי' על הרמב"ם בפ"ז מהלכות ע"ז פשיטא ליה דקי"ל כר' אבהו ומשו"ה תמה על מה שהתוס' במס' ב"ק דף ע"ב ד"ה דאי ס"ד נסתפקו בתקרובת ע"ז אי אסורה בהנאה מן התורה דמאחר דפשיטא להו דבאכילה אסור מן התורה מדכתיב ויאכלו זבחי מתים הרי אחד אכילה ואחד איסור הנאה במשמע כדר' אבהו ולכן כתב דדברי רבינו עיקר דתקרובת ע"ז אסורה בהנאה מן התורה והרב שער המלך בפרק ה' מהלכות אישות דין א' (ד' ט' ע"א מדפוס אשכנז) כתב דכבר תפסו על הרב פר"ח דלא תאכל לחוד וויאכלו לחוד כמ"ש התוס' בפרק כל שעה דף כ"א ד"ה כל מקום דלא ילפינן כי כל אוכל מלא תאכלו וכן הקשה הרב מכתב שלמה בסוף סי' פ"ה (בד"ה ואגב אורחין) על הרב פר"ח על פי דברי התוס' דפרק כ"ש הללו אמנם באמת מיחלפא שיטת התוספת בזה דבפרק קמא דחולין דף י"ג ד"ה תקרובת עבודה זרה משמע להו דכל דכתוב אכילה אף שלא נאמר בדרך ציווי אמרינן דאיסור הנאה נמי במשמע וכמ"ש הרב צרור החיים בפרק י"א מהלכות מאכלות אסורות שציין במכתב שלמה עי"ש והרב מעיל שמואל בנימוקיו על הרמב"ם לריש הלכות חמץ נסתפק אי איכא כרת בהנאה בחמץ בפסח כיון דכתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה וקי"ל כר' אבהו דהנאה נמי בכלל אכילה ולוה נטתה דעתו והצ"ע ויפה השיגו מר נכדו שם דנעלם ממנו דלהרמב"ם ליכא אפילו מלקות ולהתוס' כרת ליכא אבל מלקות