שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קמב

וכתב בכנה"ג הנ"ל בשם תשובת הרשב"א דאין אומרים כדאי וכו' בזמן שיש גדול ממנו בחכמה ובמנין ואפילו בשעת הדחק אלא אם כן הוא שעת דחק שיש בו הפסד מרובה או כיוצא בזה וקצת תימה שלא זכר דברי הרמ"א בח"מ סי' כ"ה וש"ך בסוף סי' רמ"ב בכללי ההוראה עי"ש גם בש"ע הרב מוהרש"ז בסי' בר"ן בקונטרס אחרון אות ב' כתב דלא סמכינן איחיד במקום רבים בדרבנן בשעת הדחק אלא אם כן יש הפסד מרובה ומדברי הרב גט פשוט שהעתקתי למעלה משמע דכל שהוא שעת הדחק סמכינן בדרבנן איחיד במקום רבים אפילו שלא במקום הפסד מרובה והרב בית שלמה בחלק א"ח סי' ע"ג דף מ"ז ע"ב אחר שציין דברי הרמ"א בח"מ סי' כ"ה ודברי הרב ש"ך בהוראת איסור והיתר ודברי הרב גט פשוט בכלל ו' כתב ועל כל פנים בשעת הדחק שיש בו הפסד מרובה סמכינן לכולי עלמא בדרבנן אף על יחיד נגד רבים כמבואר בפ"ק דנדה וכל שכן באיסור חמץ שעבר עליו הפסח וכו'

כלל קי) כדאי הוא ר' פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק כתב הגאון נודע ביהודה במהדורא תניינא בא"ח סי' ל"ג גבי אמירה לגוי שסברת הא"ז שהביא שם יחידאה היא ואפילו נימא כדאי וכו' אכתי אטו אמירה לגוי מילתא זוטרתי היא ובפרט אם האמירה בשבת וכו' עי"ש ולא זכיתי להבין מה בין שאר איסורין דרבנן לאמירה ואדרבא שבות דאמירה קיל שאילו עושה בעצמו מעשה איסור כמו שכתבו הפוסקים אלא שיש גם כן סוברים דשבות דאמירה חמיר מפני שהוא בכל האיסורין ואולי כן היא דעתו בתשובה זו ועל כל פנים דבריו סותרים למה שכתב בנודע ביה דה שם סי' כ"ט (בד"ה ועוד) ועל זה כבר נתעורר הרב מוהר"ץ הירש חיות לגטין דף ח' ע"ב ועיין באות קי"ג (בהא דשבות דאמירה לנכרי חמיר משאר איסורין דרבנן כתבתי בשדי חמד ח"א בחלק הכללים מערכת האל"ף אות עק"ב ובקונטרס פאת השדי בחלק הכללים מערכת האל"ף אות ט"ז)

כלל קיא) כתב שלהם בשבת אם הוא איסור תורה או מדרבנן הוא מחלוקת הפוסקים והרמ"א סי' ש"ו סי"א כתב כדעת הא"ז דכתב שלהם הוא מדרבנן עי"ש ובד"מ ורבנן בתראי מג"א סי' ש"מ סק"י וב"ש סי' קכ"ו השיגו על זה כיעי"ש והרב מוהר"ר הלוי הובאו דבריו בס' שמן המשחה דף י"ג ע"ג וע"ד אחר שהביא סברת הא"ז הנ"ל כתב שכן כתבו ההגמי"י פ"ה מהלכות תפילין דהוא משום גזירה אטו כתב שלנו ושכן כתבו בפ"ז מהל' ס"ת בשם רבינו שמחה ורבינו ברוך ושכן כתבו הרב האגודה בפרק הדר בשם ר"י והגאונים לענין כתב שלהם וכן תפסו הרמ"א והרב הלבוש וכו' עי"ש ובדף י"ז ע"ג (בד"ה ואחזה) כתב כבר כתבנו דבכתב שלהם איכא כמה מרבוואתא דסברי דלא אסור אלא מדרבנן עי"ש והרב ערוך השלחן סי' ש"ו אות ה' ייחס להרי"ף שסובר כהא"ז כיעי"ש ולכל הדברות הא איכא כמה מרבוואתא קמאי דסברי כהא"ז דאינו אסור אלא מדרבנן ובכן אני תמיה על מה שכתב הגאון נודע ביהודה במהדורא תניינא בחלק א"ח סי' ג"ל דהא"ז הוא יחיד בזה ולא מצינו לו חבר עי"ש ואין לא ראינו ראיה דהרי עינינו הרואות אמבוהא דרבנן קדישי דסברי הכי כנז"ל ומצאתי למרן החבי"ף בלב חיים ח"ב הנד"מ בסי' ק"ד שהשיג על הנו"ב מדברי האגודה במס' מ"ק ולא זכר דברי הרב האגודה בפרק הדר הנ"ל ומכל מקום דעת רוב הפוסקים נראה דגם כתב שלהם הוא מן התורה עיין למרן חיד"א בשיורי ברכה שבברכ"י סי' ש"ו ובמפרשים על הש"ע ומשם באר"ה ועיין להג' חתם סופר בשו"ת לח"מ סי' קצ"ה

ולענין כותב ביד שמאל בשבת פטור ולענין כתיבת גט וספרים תפילין ומזוזות בשמאל עיין בס' משנת אברהם בתשובה שבסוף הס' בדף ע"ג ואילך ובאור לי סי' ע"ב ובשו"ת בן יהודה לגדול בדורנו יצ"ו בסי' י"ד נסתפק אם כתב בשמאל בשבת כתיבה יפה ומהודרת אי הוה כתב וחייב והאריך בעניינים אלו עי"ש

כלל קיב) כליו של לוקח דקונה הוא מדין חצר כמ"ש הרמב"ם רפ"ד מהל' מכירה דכניסת הכלים בתוך הכלי הוא כמי שהגביהן או הכניסן לתוך ביתו כ"כ הרב משנת ר' אליעזר בח"א סי' ס"ג ולענ"ד י"ל קצת בראיתו דאדרבא מדברי הרמב"ם מוכח דלא ברירא ליה שהוא משום חצר דאפשר שהוא מדין הגבהה אבל הדין אמת דכליו מדין חצר שכ"כ הרמב"ם והרשב"א ה"ד הר"ב בא"ז בפ"ק דב"מ דף ט' ני"ב וכמ"ש מרן מוהריט"א בס' קהלת יעקב אות ק"ע דף ס"ה ע"ג (מדפוס אשכנז) ובס' הלכות יו"ט רפ"ב דבכורות דף ט"ז ע"א (מדפוס ווארשא) ד"ה וכבר ראיתי וכ"כ הג' בית שלמה הנדפס חדש ממש בשו"ת א"ח סי' ס"ד וסי' ע"ו ובשו"ת בגדי ישע א"ח סי' ב' אות ז' ועיין מטה אהרן בסו' סי' ל"ב דף ע"א ע"ב בשם הרב לח"ש ד' פ"ט שנסתפק אי כליו מדין חצר או מדין הגבהה וכ' ע"ד שנעלם ממנו דברי הראשונים הנ"ל ובזכרנו לחיים ח"א דף ס"ד אות ו' הובא מ"ש בזכרונות הג' דברי אמת שכתב בפשיטות דכלים מדין חצר וכ"כ בשו"ת יד יוסף להג' מוהרי"י דייטש סי' ק"ט בשם קצה"ח סי' צד"ק וכ"כ בשו"ת שם אריה יו"ד סי' מ"ח ובשו"ת רמ"ץ יו"ד סי' פ' וסי' פ"א ובעצי לבונה יו"ד סי' קל"ב ס"ב שהביא מ"ש הא"ז הנ"ל והוא רוצה להכריח מש"ס דע"ז דף ע"א וע"ב דהוא מדין משיכה עיש"ב ובס' קהל יהודה סי' קל"ב דף ס"ד ע"ב ד"ה יוהנך כ' ומסתברא ודאי דכליו היינו מתורת שליחות דומיא דחצר ע"כ ולא ראה שכ"כ בס' א"ז כנז"ל ומצאתי בשו"ת פנ"י ח"ב א"ח סי' ה' ד"ה אבל וכו' ומ"ש כ"ת מכליו דנכרי דקונים גם אני הייתי על ראיה זו כמה שנים אבל לא עלתה בידי דכליו הם מטעם חצר וראית כ"ת ברורה וכו' ממאי דפריך מקלתה דחצר מהלכת הוא וקצת ראיה מרשב"ם פ' הספינה דכלים משום רשותו אבל ממ"ש הרמב"ם פ"ד דמכירה והוא כמו שהגביהו או הונחו ברשותו משמע דלא ברירא ליה סו"ד זו הראיה צ"ע עכ"ל ולא ראה דברי הראשונים הנ"ל כי לא נדפסו בזמנו אהכי רפיא בידי' ובהגלות לנו דבריהם אין לנו עוד מקום ספק ועיין בס' יפה ענף דף ס"ד ע"ג אות ט"ו וגם במח"א הל' קנין משיכה סי' ה' ד"ה וראיתי בירושלמי כ' בפשיטות דכליו מדין חצר

כלל קיג) כדאי הוא ר"פ לסמוך עליו בשעה"ד כתב הרב כפות תמרים דף י"ט ע"ב הביא דבריו הרב מקנה אברהם במערכת היו"ד אות קצ"ב (ד"ה כ' הרשב"א) דלא אמרינן הכי אלא כשהב"ד שבא לידו המעשה רואה המחלוקת ואין בידו להכריע כאחד מהצדדים דאז יכול לסמוך על היחיד בשעת הדחק אבל אם דעתו מכרעת כהרבים אין יכול לסמוך על היחיד כיון דלא סבר כוותיה ע"כ ומתשובת הגאון נו"ב שהזכרתי באות קי"א לא משמע הכי

כלל קיד) כבוד רבו מרן החבי"ף בס' חיים ביד הנד"מ בסי' ח"ן כ' בשם הגאון חו"י דמותר לומר או לכתוב על רבו שטעה או שגג ואפי' להראשונים כי ב"ו מעותד לכך וציין מקומות הרבה בש"ס ופוס' ראשונים ואחרונים שכ"כ על גדולי ישר' ש"מ דאינו לשון זילותא ח"ו ובלבד שיכתוב ע"ד אמת וענוה צדק בלי שום פניה לש"ש ואין ברוחו רמיה אלו תוד"ק וע"ע בחקקי לב ח"א דף ט"ז ע"ג ונשמת כל חי ח"ב דף ס"ג ע"ג אף אני אביא אשר ראיתי לרבנן קדישי שנשתמשו בלשון זה עיין ראבי"ה ה"ד הרא"ש בפ"ב דפסחים סי' ז' ע"ד הראב"ן והרא"ש עצמו שם סי' כ"ג והרמב"ן כ"כ ע"ד הרי"ץ גיאת עיין טור יו"ד סי' שמ"א גבי אונן אי שרי בתה"מ וכ"כ ע"ד ב"ה והר"י גיאת שהם דברי טעות כמ"ש בשמו מרן ב"י ביו"ד סי' שמ"ב (ד"ה והיכא) וכ"כ בסה"מ במצות ל"ת סי' צד"ק ע"ד הרמב"ם שם וזה ודאי טעות עי"ש וכמדומה לי שכותב כן בהרבה מקומות והרב יד מלאכי במערכת האל"ף אות י"ז כתב על הרב ב"ח ששגג וכו' ודבריו דחויים מעיקרם גם שם בכללי הרמב"ם סוף אות י"ג באופן שדברי הרב"ח הללו לא שרירין ולא קיימין ושלא בהשגחה נכתבו ושבקיה לישרותיה ועיין תפארת שמואל ששגג גם הוא בדעת הרא"ש ע"כ והרב נו"ב במ"ק חיו"ד רסי' ס"ז כתב ע"ד הרב ט"ז