שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קמא

דכבר יצאתה מחזקת אשת איש מן התורה והוי פלוגתא בדרבנן בשעת הדחק סמכינן אי יחיד במקום רבים היכא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וכו' עי"ש

עתה יש בידי ס' היקר גט פשוט וראיתי מה שהאריך הרב בפרטים אלו בכללים שבסוף הספר סי' ו' ולפי שהס' הקדוש הזה אינו מצוי (וזמנים טובא נצטערתי על כי לא היה בידי) ראיתי נכון להעתיק דב"ק במסקנתו וז"ל הכלל העולה דבדורות האחרונים אין לנו כח להקל באסורי התורה במחלוקת פוסקים לסמוך על מיעוט פוסקים להקל אפי' בשעת הדחק שיש בו גם הפסד מרובה נגד רוב הפוסקים האוסרים ואפילו במחלוקת שקול (ואם במקצת עיירות נהגו להקל על פי המתירים אין מוחים בידם כמו שכתב הרמ"א ביורה דעה סימן ס"ט גבי חלב הכרס דבני ריינוס נוהגים היתר גם בסימן ר"א גבי טבילה בימות הגשמים אמנם הרא"ש כלל מ"ג סי' ו' והרשב"א סי' אלף ק"ץ סברי דטוב להזהירם שלא יהיו נוהגין כדברי המקילין ועיין סי' קכ"ה ס"ק ל"א ומה שכתבתי בריש קונטרס זה) וזה שתמצא שמקילים האחרונים באיסור תורה בשעת הדחק היינו בשרוב הפוסקים הם מתירים ולא היו מחמירים כסברת המיעוט אלא לכתחלה בכי האי גוונא בשעת הדחק סומכין על רוב הפוסקים להקל ובאיסורא דרבנן גם אנחנו יתמי דיתמי סומכין בשעת הדחק כיחיד נגד הרבים וכל שכן במיעוט נגד רבים והוא הדין בקטן אצל גדול ואמרינן כדאי הוא פוסק פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק כיון שפלוגתייהו הוי במידי דרבנן עכ"ל במסקנתו וארשום בקיצור תורף דברי פלפולו בכלל הנ"ל והיא זה בתחלה הביא מה שאמר ריב"ל בפרק שני דגטין (גבי נכתב ביום ונחתם בלילה דמכשיר ר' שמעון) כדאי הוא רש"מ לסמוך עליו בשעת הדחק והמרדכי בפרק מי שאחזו כתב בשם רבינו אביגדור על גט אחד שחתם בו הס פר דכשר בדיעבד דכל פיסולי דרבנן מכשרינן להו בדיעבד כדאמרינן כדאי רש"מ וכו' ושוב הביא סוגיא דנדה דף ט' דאמר רבי כדאי ר' אליעזר וכו' והכריח דהתם הוא בדרבנן דטומאת מעת לעת היא מדרבנן והזכיר סוגיא דעירובין דף מ"ו ע"א שאמרו כן שוב כתב דמצינו גם בדאורייתא בפרק קמא דברכות דאמר רשב"י פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים וכו' ואמרו בש"ס כדאי ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק וכן כתבו הפוסקים בסי' ח"ן ומצא במוהרד"ך סוף בית ג' שדוקא בדרבנן אמרינן כדאי ר' פלוני לסמוך עליו והוקשה לו מההיא דברכות ותירץ אפשר דאיסור ערוה שאני (כונתו לפי הנראה דבאיסור ערוה בשל תורה לא אמרי' כדאי וכו' ובשאר איסורי תורה אמרי') וסיים ואפשר דהתם הואיל עד הנץ החמה זמן שכיבה למקצת בני אדם שפיר מתקיים בשכבך דקרא בשעת הדחק אלו דברי הרב מוהרד"ך (וסיים בג"פ) והא דאמרינן פ"ק דע"ז היו ב' זה אוסר וזה מתיר בשל תורה הלך אחר המחמיר וכ"פ הרמב"ם ספ"א דהל' ממרים ומשמע דאינו יכול לסמוך על המיקל וכ"כ רשב"א בתשו' סי' רנ"ג ומי שסומך על המיקל עובר וזה מאותם שנאמר עליהם ומקלו יגיד לו אפשר לומר דהיינו דוקא שלא בשעת הדחק דבשעת הדחק אפשר דיכול לסמוך אמאן דמיקל אך בפ' מקום שנהגו דף ב"ן משמע דאפי' בשעת הדחק מי שסומך על המיקל קרי עליה רב יוסף ומקלו יגיד לו ובריש לולב הגזול תניא ד' מינים שבלולב וכו' יבשים פסולים ר"י אומר וכו' אמרו לו אין שעת הדחק ראיה ומשמע דרבנן מודו לר"י דבשעת הדחק יוצאין אף ביבש שהוא פסול אמנה הרא"ש כתב בשם הראב"ד דמ"ש אין שעת הדחק ראיה כלומר שלא עשו כן אלא שלא תשתכח תורת לולב ולא היו מברכין והרא"ש חלק עליו והעלה דפיסול הני מינים נמסר לחכמים והם אמרו שלא בשעת הדחק אפילו דיעבד לא יצא אבל במקום דחק הכשירו ומברכין עליהם ולפי הני סברות לא שייכא הך שעת הדחק דלולב בהדי הך דאמרינן בעלמא כדאי הוא ר' פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק

שוב הביא מה שכתב הגהות אשירי שם בשם הא"ז שיכול לברך על אתרוג הפסול דכיון דלא איתמר בהדיא הלכה כרבנן כדאי הוא ר' יהודה לסמוך עליו בשעת הדחק והאריך קצת לבאר דהא"ז מפרש דברי הש"ס כפירוש הראב"ד ולא כפירוש הרא"ש ושמוכח שסובר הא"ז דגם הפוסקים יש להם כח לפסוק במחלוקת תנאים כיחיד נגד רבים בשעת הדחק אפילו במידי דאורייתא והראב"ד סובר דאין כח בפוסקים לפסוק כיחיד נגד רבים אפילו בשעת הדחק רק האמוראים יש להם כח זה לומר כדאי הוא ר' פלוני אפי בדאורייתא אמנם במחלוקת בפוסקים אפשר דמודה הראב"ד שיש כח לפוסק אחרון לפסוק כיחיד נגד רבים בשעת הדחק אפי באיסור דאורייתא וציין הריב"ש סי' קמ"ז בפלוגתא דרבוותא דפיסול ס"ת אפי' שדברי הפוסלים יותר נכונים אפשר לומר כדאי המכשירים לסמוך עליהם בשעת הדחק וציין לעיין בתשובת הריב"ש סוף סי' ז' והרא"ם ח"א סי' ל"ו ומוהרי"ט יו"ד סי' ל"ג אמנם הפוסקים אחרונים הם מיראי הוראה ובכל מקום שנחלקו הפוסקים באיסור דאורייתא אין סומכין להקל כדברי היחיד נגד רבים ואפי' במיעוט נגד רבים ואפי' במחלוקת שקול במידי דאורייתא דנין בו לחומרא ורק במחלוקת שבפוסקים שנראה לאחרונים דשורת הדין הלכה כדברי המתירין שהם רבים וגדולים בחכמה ובמנין או משום דמסתבר טעמייהו דראיות של המתירים יותר נכוחות אז לכתחלה חוששין לדברי מיעוט הפוסקים לחוש לאיסור תורה ובדיעבד או בשעת הדחק בה בהפסד מרובה מעמידין הדבר על דינו כסברת המתירין אך במידי דרבנן אם הוא מחלוקת שקול הלך אחר המיקל ואם הרוב מתירין אין להקל כסברת המיעוט ומכל מקום בשעת הדחק ובהפסד מרובה סומכין על המכשיר אף ביחיד נגד רבים כההיא דפ"ב דגיטין כדאי ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק וכפ"ק דנדה כדאי הוא ר"א וכו' ושוב הביא תשובת הרשב"א סי' רנ"ג ומה שפלפלו הרבנים בית חדש ושפתי כהן בח"מ סי' כ"ה על דברי הרמ"א שם סעיף ב' בדין אם יש לומר כדאי וכו' בקטן אצל גדול וכתב שלפי שהבין הש"ך מתוך דברי הב"ח שסובר שגם במידי דאורייתא סומכין על יחיד במקום רבים בשעת הדחק הרבה להשיב על דבריו אבל אין כן כונת הב"ח וכו' וגם הוא מודה דלא אמרינן כדאי וכו' אלא במידי דרבנן אלו תמצית דב"ק עי"ש באורך ובשו"ת חשק שלמה להגאבד"ק נאשעלסק בסי' ל"ג (בד"ה ולכן) כתב לנדונו ועל כיוצא בזה נוכל לומר כדאמרינן גבי נכתב ביום וכו' כדאי ר' שמעון ובגט פשוט מביא בשם אור זרוע שגם הפוסקים יש להם כח לפסוק במחלוקת התנאים כיחיד נגד הרבים בשעת הדחק אף במידי דאורייתא וכל שכן כאן דהוא רק מדרבנן עכ"ל ולא הראה מקום דברי הגט פשוט ומסתמא הן הן הדברים שהבאתי למעלה ומבואר שאין סברת הא"ז מוסכמת וכונת הרב חשק שלמה היא דבמידי דרבנן מיהא כבנדונו סמכינן אסברת ריא"ז

ודע דעל מה שהקשו בנקודת הכסף ודברי אמת הנז"ל במה שהביא הט"ז מיו"ד סוף סי' רצ"ג דאמרינן כדאי ר' פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק מסוגיא דעירובין דף מ"ו ע"א דמוכח דלא אמרינן הכי אלא באיסורין דרבנן מצאתי בשו"ת צמח צדק להגאון מליבוייץ בחלק יו"ד סי' רטו"ב (בד"ה הב' הח"ק) שכתב ליישב דדוקא ביחיד ממש נגד רבים הוא דאין סומכין עליו בשעת הדחק אלא בדרבנן אבל בההיא דעסיק הרב ט"ז דסברת התנא קמא לאו סברא יחידאה היא דהא איכא ר' ישמעאל ור' אלעזר בר' שמעון דקיימי כוותיה בכי הא גם בדאורייתא מצינן למיסמך עלייהו בשעת הדחק עי"ש שביאר איך רי"ש וראב"ש סברי כהת"ק ואף שבמחכתה"ר דבריו דחוקים שאם לכך נתכוון הרב ט"ז לא היה לו לכתוב וראיה ברורה מפ"ק דנדה וכו' דמשם באמת אין ראיה רק שהיה לו לכתוב שנראה לו דאפשר לסמוך על סברת התנא קמא משום דאף דלא סמכינן איחיד במקום רבים באיסורי תורה כדמוכח בסוגיא דעירובין יש לומר דהיינו דוקא ביחיד ממש וכו' ואין שייך להביא זה בסיגנון ראיה רק בסגנון ישוב למה שיוקשה לסברתו מכל מקום שליש ישוב מיהא הוי ועוד תירץ וז"ל ועוד י"ל משום דאיכא עוד דעה ג' דהוי דרבנן עכ"ל וגם הוא כמשפט הראשון והמעיין יבחר ועל כל פנים למדנו מדב"ק כלל חדש דהא דבמידי דאורייתא לא אמרינן כדאי הוא ר' פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק היינו דוקא ביחיד ממש והוא באחד נגד רבים אבל בתרי נגד הרבה יותר סמכינן אתרי גם בדאורייתא בשעת הדחק וכו':