שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קלט

במצות עשה אבל אם יש צד לדונו אפשר דלא ידע חלילה לעשות שום דבר וגם ברודף חיוב על כל ישראל להרוג אותו ואם אינו הורגו עובר על כמה לאוין לא תעמוד וכו' עיין רמב"ם שם אבל לאפרושי מאיסורא הוא קצת מצוה אבל אם אינו מפריש חבירו אם אינו מכשילו בידים אינו עושה שום איסור אם יודע שאינו מקבל תוכחה או שהוכיח אותו ולא קבל לא עבר כלל עיין גטין פ"ח ע"ב אביי אשכחיה לר"י דהוה מעשי אגיטא אמר והא אנן הדיוטות ותניא וכו' ועי"ש בתוס' ד"ה לפניהם דלענין עישוי בעינן מומחין ולא ב"ד הדיוטות ועיין תוס' סנהדרין ע"ב ד"ה ליבעי מומחין ובקצות החשן סי' ג' כתב גם כן הא דכופין במצות עשה לעשות עד שתצ"נ מן התורה הוא דוקא לבית דין מומחין אך אנן שלוחי דקמאי עבדינן אבל אינו מוטל כלל על יחידים ולא על הדיוטים לכוף הן במצות עשה והן בלא תעשה וכן בר"ה שם אזהרה לב"ד שיעשוך ואף דמבואר בבבא קמא דנרצע וכו' יכול להכותו לאפרושי מאיסורא היינו דהרשות בידו אבל אין חיוב כלל על איש מישראל להפריש את חבירו מאיסורא עד שתצ"ג אבל הבית דין נראה לי ברור אם מוזהרין להכות על מצות עשה עד שתצ"נ מכל שכן שלא להניחו לעבור בקום עשה וגם בשב ואל תעשה כמבואר גבי בל תאחר דאזהרה לב"ד ודאי מחוייבים לכופו עד שתצ"נ אף שהוא בשב ואל תעשה כמו מצות עשה שעובר בשב ואל תעשה דכופין אותו שלא לעבור הוא הדין לא תעשה בשב ואל תעשה כמבואר להדיא בר"ה גבי בל תאחר ובתוס' חולין שהבאתי למעלה ועיין משנה למלך פרק כ"ד מהלכות שבת נסתפק ברודף אחר העריות אם ניתן להצילו בנפשו בשבת ומביא בשם הרי"ף דאפילו בשבת ניתן להצילו בנפשו עי"ש אם כן בודאי חילוק גדול יש דרודף היו הורגין אותו אפילו בשבת ולאפרושי מאיסור ודאי אין רשאי לעשות שום איסור עבור להציל חברו מאיסור עיין תוספות סנהדרין דף ע"ג ד"ה חד ועיין ראש השנה מקשה למה לי קרא לכוף על בל תאחר מיקריב אותו נפקא אלמא דאין חילוק בין עשה ובין לא תעשה אפילו בשב ואל תעשה כמו בל תאחר כופין עד שתצ"נ עכ"ל

הרי שכתב מפורש דיש חילוק דברודף אחר חברו היו הורגין אותו אפילו בשבת ואילו לאפרושי מאיסורא לא היו רשאין לעשות כן בשבת דאין רשאי לעשות שום איסור כדי להציל חברו מאיסור ומתבאר מדבריו דמה שהיו מכין אותו כדי לקיים המצות הוא מן התורה וזה נראה שלא כדברי הרב פרי מגדים שהביא ידידי הרב בקהלת שלמה יצ"ו וגם ממה שכתב בשם הגאון קצות החושן בסי' ג' נראה שסובר שהוא מן התורה (אין מצוי אצלי ס' קצות החשן) ואם האמת כן נראה שיש לפקפק על מה שכתב ידידי הגאון בקהלת שלמה הנ"ל על מה שכתב הקצות החושן בקונטרס משובב נתיבות והבאתי דבריו לעיל באות מ"א (בד"ה עתה יוצא לאור) עי"ש מה שהבאתי פלוגתא דרבנן בתראי אם גם משום מצות לא תעשה היו כופין כמו במצות עשה ודעת הגאון מנחת חינוך דגם על לא תעשה ואף משום איסור עשה שהוא בשב ואל תעשה היו כופין עד שתצ"נ כמו בשביל מצות עשה

גם אשו"ר בס' שו"ת מוהר"ם שי"ק בחלק א"ח סי' שכ"ב דפשיטא ליה נמי דאין כופין בשבת ויום טוב משום קיום המצוה לפי שאין דנים בשבת ויום טוב והוא שנשאל במי שרוצה לאכול בסוכת חבירו ואין חבירו רוצה להניחו אם כופין אותו כמו בשאר מצות עשה דכופין עד שתצ"נ והשיב דאף שהדין אמת שבית דין היו כופין לקיים המצות וגם כל אדם מחויב לסייע את חברו לקיים המצות מצד ערבות ובית דין חייבים לעשות קיום לתורה כדאמרינן ביבמות דף פ"ח דפנו וכו' ואולי הוא מדכתיב ושמרתם את משמרתי או מדכתיב ארור אשר לא יקים את דברי התורה או דילפינן מדאמרינן בראש השנה גבי נדר אזהרה לבית דין שיעשוך מכל מקום מצוה דלאו אקרקפתא דגברא רמיא ואינה אלא למשמרת וסייג לתורה לא מצינו שכופין ובלאו הכי הרי לסייע חברו לדבר מצוה הוא בכלל גמילות חסד שאם בדבר הנוגע לגוף מצוה לסייעו כל שכן לסייעו לעשות מצוה לזכותו לעולם הבא וגמילות חסדים הוא מדברים שאוכל פירות בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא מדכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד והוי מצוה שמתן שכרה בצדה שאין כופין עליה ועיין תוספות בכתובות דף נ"א ע"ב בטעם שכופין על הצדקה ועוד שאם נכוף ליקח את שונאו בסוכתו דבר זה ירבה קטטות ומריבות ובכיוצא לזה אין כופין וכדכתב הריב"ש ונפסק כן בש"ע אהע"ז סי' א' שמטעם זה אין כופין בזמן הזה משום מצות פריה ורביה וגם יהא נמנע משמחת יום טוב אם יכופוהו להביא שונאו אצלו ואחר כל זה סיים אבל בנדון שלנו לא ידעתי מה מקום לזה דהרי לענין סוכה הא קיימא לן בסי' תר"מ סעיף ד' שאין צריך לילך לאכול בסוכת חברו ונהי דבלילה ראשונה נראה שחייב לילך לסוכת חברו דלא עדיף ממצטער מכל מקום הא קיימא לן בסי' של"ט דאין דנין ואין מכין בשבת וביום טוב לכן לענין לילה ראשונה נראה דאין נפקא מינה מפלפול הזה רק כתבתי לדון למקום אחר עכ"ל הנך רואה שגם הגאון הנ"ל קאי בשיטת רבנן קדישי הנ"ל דלא נאמר דין זה דכופין אותו לקיים המצוה אלא בחול ולא בשבת ויום טוב

כלל קז) כבוש כמבושל דבר שנכבש במים ונקרשו המים ושהה מעת לעת אי חשיב כבוש עיין להרב קרית חנה סי' כ"ט ועיין להרב ט"ז א"ח סי' תרמ"ח ס"ק י"ז באתרוג שטומנים בדבש וכתב שם הרב מחצית השקל בס"ק כ"ב דמניחים בדבש קרוש דליכא משום כבוש והרב כתב סופר סי' קכ"ב אות ג' הסכים עמו דיפה כתב וכן כתב הרב כרם שלמה (חאאס) בסי' ק"ה דף כ"א ע"ד אות ג' דבמים קרושים וקרח לא שייך כבוש ומרן החבי"ף בס' לב חיים ח"ב סי' צ"א כתב דבחבית שיש בה חלות דבש עם השעוה שלהן ונמצא בצק בתחתית החבית אין לאסור החלות העליונות מטעם כבוש כמבושל כיון שהדבש הוא חלות עם השעוה שלהן והיא עבה מאד אינו מפעפע למעלה וכו' עי"ש ועיין להרבנים גליון רש"א ליו"ד סי' ס"ט סי"ו ובריש סי' ק"ה ובפרי מגדים שם בשפתי דעת ובס' דרכי הוראה שנדפס מקרוב לגאון בדורנו יצ"ו וראיתי אליו בח"ב פרק מ"ד דשקיל וטרי בזה ולא פניתי לעיין בדב"ק ואתה תחזה

כלל קח) כדי שתצא נפשו (לענין היתר עגונה דקימא לו דאם נפל למים מכונסים וראהו עד אחד ושהה כדי שתצא נפשו מעיד עליו שמת) שיעורו שלש שעות הריב"ש סי' תי"ו וכן כתב הרב כנסת הגדולה אה"ע סי' י"ז הגהט"ו אות תכ"ג בשם גדולי הפוס' כן כתב הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות שכ"ט ועיין בענין זה להרבנים קהלת יעקב בקונטרס מענה לשון ח"ג במערכת השי"ן אות תשז"ך חתם סופר א"ח סי' ק"ט רע"ק איגר בתשובה סי' ק"ט צמח צדק החדש בשו"ת אה"ע סי' ס"ט מרן החבי"ף בס' חיים ושלום ח"ב דף ג' ע"א ובמה שציין הרב פתחי תשובה סי' י"ז ס"ק דק"ל

כלל קט) כדאי הוא ר' פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק כתב הרב חו"י בשו"ת חוט השני סוף סי' כ"ח בשם הר"ב מוהרד"ך דדוקא באיסורין דרבנן הוא דאמרינן הכי והביא דבריו הרב פתחי תשובה באה"ע סי' קס"ט סוף ס"ק כ"ד ולא היה צריך להביא זה בשם הרב מוהרד"ך דגמרא גמרינן לה הכי במס' עירובין דף מ"ו ע"א כמו שתראה להרב דברי אמת בקונטרס ששי דף ע"ז ע"ב (מדפוס חדש) שהביא כן משמא דגמרא הנ"ל וז"ל (מר קעסיק על דברי הרב טורי זהב ביו"ד סוף סי' רצ"ג) גם מ"ש שם דכדאי הוא בשעת הדחק לסמוך על דברי היחיד אינו דלא נאמר אלא באיסורין דרבנן וכמ"ש בעירובין דף מ"ו וכן תמיהני על הרא"ם בח"ב סי' ה' ועל התמת ישרים סי' ר"ט וסי' רי"ב וכן אני תמה על מוהר"ם אלשקאר בסוף סי' כ"ו איך לא הזכיר זאת הסוגיא להשיב על בר פלוגתיה עכ"ל ואתה תחזה דמה שהשיג על הרב ט"ז נעלם מהרב שכבר קדמו הכהן הגדול בנקודת הכסף שם וז"ל גם מ"ש וראיה ברורה (דאמרינן כדאי לסמוך עליו וכו') מפ"ק דנדה וכו' לאו ראיה היא כלל כמו שהוכחתי בש"ך סי' רמ"ב דדוקא בהך דנדה דגזרת מעת לעת היא מדרבנן אמרינן הכי וכן בגטין דבר תורה הוי גט לכ"ע כדמוכח התם