שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קלז

ולפי מה שכתבתי אין זה מן הישוב דכיון דבשם זה נקרא בפי העולם אסור לקרותו בשמו ושאני אבא לרב כיון שנשתקע שם אבא בקריאת העולם ולכן צ"ל כמ"ש שם בישוב השני דאולי רב נחמן לא היה תלמיד גמור אלא תלמיד חבר היה לרבה בר אבוה ותלמיד חבר מותר כמ"ש התוס' ביבמות ד' ז"ן וכן הוא משמעות לשון כל הפוסקים כמו שכתבתי למעלה ותו לא מידי ועיין עוד בכנסת הגדולה הנ"ל בחלק א' צד קנ"ט במאמר שלשה ספרים נפתחים לומר ב' מה שכתב הסופר ההוא בענין הנ"ל ובס' זכות אבות הנדפס חדש ממש לידידי הרב הגדול מ"ן אויערבך איש ירושת"ו יצ"ו האריך בעניינים אלו פתח דבריו יאיר בראש ספרו אמאי דתנן בריש מס' אבות משה קבל תורה דאיך הותר לקרותו כן בלא תואר רבינו ונאחז בסבך מענין לענין בכמה חקירות וקושיות בדין זה ואם היו בידו ספרי דבי רב הרשומים למעלה היה רואה שכיוון בדעתו הזך בכמה דברים לדעת גדולים חקרי לב הנז"ל עי"ש דבריו הנחמדים

ובעיקר הדין שלא להזכיר האב בשמו כתב הגאון שאילת שלום במהדורא תניינא סי' רמ"ג שהרב השואל חושש וקורא תגר על המנהג שנהגו שקוראים שם הבנים בשם אביהם כי לא נכון הוא על פי הדין המבואר ביו"ד סי' ר"מ דלא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו והשיב מנהג ישראל תורה היא וכדין יעשו שהרי דעת הדרישה בסי' ר"מ דאם אינו שם פלאי מותר לקרות לאחרים בשמם אף בפני האב ושלא בפניו אף בשם פלאי ונראה מדברי הש"ך בס"ק ג' שמסכים עמו וקצת ראיה לכאורה מדמצינו בסוטה דף יו"ד ע"ב שמואל סבא חמוהי דרב שמואל ובמנחות דף כ"ט ע"ב ראמי בר תמרי חמוה דרמי בר דקולא וכי היה אפשר לבנותיהם להזהר לקרות בעליהן בשמם בפני אביהם ומוכח כדברי הדרישה דאם אינו שם פלאי מותר אף בפני האב ויש לדחות דבההיא דסוטה להאב היו קורין רק שמואל ולחתנו רב שמואל ובהא דמנחות חמיו היה שמו ראמי באל"ף וחתנו רמי בלא אל"ף ובודאי היה שינוי בקריאת שמם וכיון שלא היו שמותיהם שוים לא איכפת לן ושפיר דמי אבל בשמות שוין יש לומר דאסור בפני האב אף בשם שאינו פלאי וכדעת הרמב"ם והש"ע שם ואף לדעת הרמב"ם אם אינו שם פלאי שלא בפניו מותר על כל פנים ואחר מותו נראה דאף בשם פלאי מותר גם לשיטתו דדוקא בחייו יש לטעות בשם פלאי דקורא לאביו ויש בזה משום כבוד האב אבל אחר מותו אין שייך לטעות בזה ובפרט לקרות בן בנו על שם זקנו אדרבה זהו כבודו וטובת המת וזכרו כאשר נהגו כן מעולם ומקפידים על זה ומצינו דרבן גמליאל הזקן קרא בנו רבן שמעון על שם אביו ורבן שמעון קרא לבנו רבן גמליאל על שם אביו ורבן גמליאל קרא לבנו רבן שמעון על שם אביו ועיין בהקדמת הרמב"ם ח"א ובגטין דף ל"ד ע"ב כתב רש"י בד"ה והלכתא כנחמני דאביי נקרא כן על שם שהיה יתום וגדלו רבה בר נחמני ולימדו תורה והשיאו את שם אביו נחמני והיינו דכיון דגידלו הוא כאילו ילדו לכן קראו על שם אביו הרי דזהו כבוד האב לקרות את בן בנו על שמו וזה טובתו וזכרו לדור דור ואין בזה שום חשש ואדרבה מצוה קא עביד לכבדו במותו כמצוה עלינו

והנה לפי מה שכתב הרב כנסת הגדולה בחלק אה"ע ריש סי' א' בשם דרשות מוהר"י בליקוטים שהזווגים אין מזכירין שמותיהם כשקורין זה את זה ובדרך זו מתנהגים גם בימינו בינינו הספרדים בערי תוגרמה שאין קורין לא האיש את אשתו בשמה ולא האשה את בעלה בשמו הנה אם נאמר שכן היה המנהג גם בימי חכמי התלמוד אזדא לה מעיקרא הראיות שתים זו דסוטה ודמנחות כמובן ובמה שכתב הגאון לדחות דיש לחלק לפי ששם יש שינוי בקריאה וכו' עיין במה שכתבתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חתן וכלה וחופה אות ה' בענין זה בס"ד על צוואת רבינו יהודה החסיד שלא יהיו חתן וחמיו בשם אחד ועיניך תחזינה שיש לתמוה על הגאון שאלת שלום שמלבד שלא ראה דכההיא דמנחות דף כ"ט איתא גם בחולין דף ק"י ע"ב ושם הגירסא היא רמי בר חמרי דהוא רמי בר דיקולי (ולא גרסינן דהוא חמוהי וכו' כבמנחות) ועוד נעלם ממנו דהרי"ף והרא"ש בהלכות ס"ת סי' ט"ו גרסי בההיא דמנחות רמי בר תמרי דהוא רמי בר דיקולי ומפני זה כתב הרב מעדני מלך (על דברי הרא"ש הנ"ל) שיש להגיה כן בסוגיא דמנחות כיעי"ש ובאמת בשיטה מקובצת בש"ס החדש (דפוס ראם) הגיה כן במנחות וכן בחידושי הרש"ש אשר בש"ס הנ"ל וממילא אזדא לה הראיה מעיקרא

כלל קה) כפיה דקיימא לן דכופין אקיום מצות עשה עד שתצא וכו' (במקומות שיש רשות מהשררה יר"ה) כתב הגאון חכם צבי בסי' א' דהיינו דוקא בדבר שאי אפשר ליפטר ממנו אבל בחליצה דאם שניהם רוצים שלא לחלוץ ולא לייבם לית לן בה גם כשהיבם אינו רוצה דמעשין הוא כדי שלא תתעגן ולא משום הא דקיימא לן דכופין אקיום מצות עשה ועיין להגאון חתם סופר אהע"ז ח"ב סי' פ"ה ותמיהני דמבואר בדברי מרן הב"י סי' קס"ה (ד"ה מצאתי כתוב) דגם מה שכופין לחליצה הוא משום הא דקי"ל דכופין אקיום מצות עשה כיעי"ש וכן כתב מוהר"ם בר ברוך בתשובות הקצרות סי' רמ"ד ובתשו' הארוכות סי' תנ"ב כמו שהעיד בשמו מרן החבי"ף בס' חיים ושלום סי' ל"ח והרב מ"ץ ח"ב סי' ע"ב ד"ה ולתרץ ועיין פ"ת סי קס"ה סק"ג בשם הג' בית מאיר שוב השגתי ס' העמק שאלה להגאון המפורסם נצי"ב נר"ו וראיתי בפרשת כי תצא שאלתא דק"ן אות א העמיק בזה להוכיח דמצות חליצה היא מצות עשה ככל המצות ולאו משום לתא דעיגון דידה הוא ושכן העלו הגאונים פנ"י בגטין דף ס"ה ועמק יהושע סי' כ"ב ועתה יוצא לאור ס' המסדרונה לרב אחד בדורנו יצ"ו ונזדמן לידי חוברת א' וראיתי בקונטרס שערי עזרה עמוד יו"ד וי"א דשקו"ט בזה עי"ש

כלל קו) כפיה דקיימא לן דבארץ ישראל כופין ומכין למי שאינו רוצה לקיים המצות אף על גב דנקיטינן דאין מלקין ולא מכת מרדות בשבת ויום טוב ובלילה עס כל זה אם בליל פסח ובליל סוכות אינו רוצה לקיים מצות עשה דאכילת מצה וישיבת סוכה אפילו חל בשבת מכין אותו אף שהוא שבת ויום טוב ולילה כיון שהמצוה עוברת כמו שכתבתי בעניותי בהשמטות לספר חקקי לב ח"א חא"ח סי' י"ט דף כ"ב ע"ג עכ"ד מרן החבי"ף בספר לב חיים ח"ב דף קנ"ד ע"ב ועיינתי בהשמטות הנ"ל שנדפסו בלב חיים דף קנ"ה ע"ב וגם שם לא כתב שום ראיה לדבריו רק כתב שראה להרב פרי מגדים בהקדמה בפתיחה להלכות שבת שנסתפק בדף י"ב ע"ד בהא דמכין אותו וכו' אפשר כי האי גוונא בשבת ויום טוב עונשין אותו ואי"ה יבואר עכ"ד הפרי מגדים וכתב על דבריו דנראה לו דאין כאן ספק כלל דמשום מצוה עוברת מכין אותו ולפום ריהטא לדידי חזי דיש להכריח כן דהנה התוספות בכתובות דף פ"ו ע"א הביאו מה שכתב רש"י דדוקא משום מצות עשה דאורייתא כופין אבל לא משום מצות עשה דרבנן ודחו דבריו דהרי מצינו דכופין משום מצוה לקיים דברי המת ומעתה אם נאמר דאין כופין בשבת ויום טוב משום המצות עשה צריכים אנו לומר דמה ששנינו בברייתא לולב ואינו נוטל כופין אותו וכו' לא על יום טוב צוו חז"ל לכופו כי אם על ימי חול המועד שמצות לולב בהם מדרבנן ותיקשי לרש"י וגם התוספות מה להם להביא ממרחק מדין מצוה לקיים דברי המת היה להם להכריח מגוף הברייתא דתני בה לולב ואינו עושה אלא ודאי מוכח דגם בשבת ויום טוב כופין אותו לקיים מצוה עוברת ובשה"ג ע"ד המרדכי בפרק יש נוחלין כתב וז"ל ואומר ר"ת שזה י"ג מכות שהן שלש מכות שבתורה שכן תקנו חכמים לעובר על דבריהם בדבר שאי אפשר לתקן אבל בדברים שאפשר לתקן כגון ליטול לולב יום ב' מכין אותו כו' עכ"ל

ולפום ריהטא נראה דיום ב' דקאמר היינו יום טוב שני וקא משמע לן דאף משום מצוה דרבנן דיום טוב שני אינו אלא מדרבנן לדידן דבקיאינן בקביעא דירחא מכין אותו כו' אם אומרים לו ליטול ואינו נוטל ואם כן שמעינן מיהא דביום טוב עצמו מותר להכותו לצורך קיום המצוה אך יש לדחות דיום טוב שני בכלל יום טוב הוא ויום ב' דקאמר היינו חול המועד ומילתא אגב אורחיה קא משמע לן דרק בחול המועד הוא דמכין אותו