שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קלו

למעלה (בד"ה ועל החקירה) מתבאר שאין דעת מרן חיד"א כן ואמירת בן פ' אינו שוה לאומר אבא פ' וכן לדעתי העניה

ובמה שכתבתי למעלה דאם אומר רבי פ' שרי כדמשמע מדברי רש"י בפרק חלק דאינו אסור אלא כשקוראו בשמו בלבד ראיתי עתה להרב יפה ללב שם באות ט' שכתב בשם הרב פרי האדמה ח"א דף ט' ע"ד דגם אם אומר רבי פ' אסור אלא צריך שיאמר מורי רבי פלוני ודקדק כן מלשון רש"י וכתב שכ"כ הרב בצלאל בכת"י והרב המחבר יצ"ו בתחלה רצה לעשות סניפים לדבריהם שוב חזר בו והוכיח מדברי הרב כ"מ (ממ"ש שמקרא מסייע למ"ש רש"י דכתיב אדוני משה) ומדברי כמה רבני האחרונים שהביא בזה עי"ש שסוברים דכל שאומר רבי פ' שפיר דמי ורש"י דנקט תרווייהו לאו דוקא וכן מוכח ממה שרשב"י קרא לרבו ר' עקיבא כמו שהבאתי למעלה ממ"ש בר"ה דף ח"י ובגטין דף ס"ז הן אמת דמדברי הרב בן יוחאי שהובא בצפיחת בדבש דף קמ"ז ע"ד מתבאר דלא סגי באמירת רבי שכתב שמה שאליהו קרא את רשב"י (בצאתו מן המערה בשבת ד' ל"ג) בן יוחאי ולא אמר ר"ש או רשב"י הוא לפי שלמד ממנו ואסור להזכירו בשמו עי"ש אבל כבר השיב ע"ד שם בטוב טעם ודעת עי"ש והדבר פשוט דכשאומר רבי פ' סגי ומלבד הרבנים שהביא הרב יפה ללב נר"ו אף אני אביא מה שראיתי בהגהות מצפה איתן בברכות דף ס"ב ע"א אמ"ש בש"ס אמר ר' עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע וכו' וא"ל בן עזאי כל כך העזת פניך ברבך שכתב וז"ל וקשה לפי זה דר"י היה רבו דרע"ק איך קראו רע"ק בשמו עיין חלק דף ק' וי"ל דדוקא בשמו לבד אסור אבל כשאומר רבי שרי אע"פ שמזכירו גם בשמו ומה דמשמע מפירוש רש"י שם דמותר לומר ר' מורי פ' לאו דוקא דה"ה רבי פ' בלא מורי שרי ובזה א"ש הא דמנחות דף ע"ג דרבי תלמידו דרשב"י הוי וקרי ליה ר"ש ונראה דה"ה גבי אביו שרי לומר אבא פ' וראיה מדמצינו דקרי ר' יוסי לאביו אבא חלפתא עכ"ל והוא מסכים למה שהוכיח הרב יפה ללב דאין כונת רש"י להצריך שני תוארים ודי בתואר רבי פ' והא דרע"ק קרא לרבו ר' יהושע כן קרא בשמותם את ר"א ור"י בירושלמי דמס' נזיר בפרק כהן גדול הלכה א' אמר רע"ק כך היתה תחלת תשמישי לבני חכמים פעם אחת וכו' וכשבאתי אצל ר"א ור"י וכו' (הוא ג"כ בשמחות ובד"א זוטא כמצויין על הגליון שם) גם בלשון המשנה בפרק שני דמעשר שני מ"ז אמר ר' עקיבא אני עשיתי לר"ג ולר' יהושע את כספן דינרי זהב ובתוספתא פרק יו"ד דסנהדרין אמר ר' עקיבא ג' מאות הלכות דרש ר' אליעזר במכשפה ולא למדתי אלא ב' והנה מה שהקשה הגאון מצפה איתן על מה שר' עקיבא קרא לרבו ר' יהושע ולא הקשה ג"כ אמה שבן עזאי קרא לרבו ר' עקיבא נראה פשוט שקבע דבריו על מעשה המוקדם בש"ס וממילא מובן שגם על מעשה שאחר זה יש להקשות ולתרץ ג"כ כעל מעשה הקודם ויתכן עוד דהרב הנ"ל ידע מ"ש בירושלמי בפרק א' דמס' ר"ה הלכה א' קרוב לסופה שאמרו שם להוכיח מכמה מקומות דבן עזאי תלמיד חבר היה לרע"ק עי"ש ובסדר הדורות בסדר תנאים ואמוראים בשם שמעון בן עזאי וידע ג"כ מ"ש התוס' ביבמות הנז"ל דלא נאמר איסור הזכרת רבו בשמו אלא ברבו מובהק וא"כ בן עזאי שהיה תלמיד חבר אינו בכלל זה אבל גבי רע"ק ור' יהושע שלא מצינו שרע"ק היה תלמיד חבר לר"י ומסתמא היה תלמיד גמור לו משום הכי קא קשיא ליה

אמנם לענ"ד גם על קושיתו על רע"ק יתכן לומר שכיון שלמד משניהם לא היה שום אחד רבו מובהק אצלו ולכן מותר לו לקרותם בשמותם ואתי שפיר מאי דאיתא במס' כלה בעובדא דההוא תינוק שעבר לפני הזקנים וראשו מגולה אמר ר"א שהוא ממזר ור"י אמר בר הנדה ורע"ק אמר ממזר ובר הנדה ואמרו שם דאמרו לרע"ק איך מלאך לבך לחלוק על חביריך וכו' דמשום שלא היו רב מובהק קראום חביריך ולפי שבאמת רבותיו היו סיימו במאמר גדול היה רע"ק כשהכחיש את רבותיו אך הגר"א הגיה לחלוק על רבותיך וכן הביא הגירסא הר"ן בהלכות בפ"ב דקידושין בסוגיא דדברים שבלב אינם דברים (עי"ש בד"ה אמר רבא הוי דברים שבלב) ואף לגירסא שלפנינו (לחלוק על חבריך) נראה מדברי הרב סדר הדורות בשם רע"ק דר' אליעזר ורבי יהושע הוא דאמרו לו כן ומדרך ענוה אמרו לו חבריך עי"ש ועל כל פנים נראה דאפשר לדחות דלא ר"א ולא ר' יהושע היו רב מובהק לרע"ק ולכן הותר לו לקרותם ר' אליעזר ר' יהושע אבל לרב מובהק אפשר דלא סגי בהכי כמ"ש הרב פרי האדמה ואין מכאן סתירה לסברתו וקצת יש להוכיח דר"י לא היה רבו מובהק שהרי כשהעבירו את רבן גמליאל מנשיאותו בקשו למנות את רע"ק לולא שלא היה לו זכות אבות ואם ר' יהושע היה רבו מובהק נראה דלא היה ראוי למנות את רע"ק בחייו וגם רע"ק מסתמא לא היה מקבל נשיאות בפני רבו מובהק ועוד מדאמרינן בדף כ"ח ע"א (בההוא עובדא) אמר לו ר' עקיבא ר' יהושע נתפייסת כלום עשינו אלא בשביל כבודך למחר אני ואתה נשכים לפתחו ע"כ ושם בדף ז"ך ע"ב אמרינן שאני ר' ירמיה בר אבא דתלמיד חבר הוה והיינו דא"ל לרב מי בדלת וא"ל הן ולא אמר ליה מי בדיל מר ש"מ דלאו אורח ארעא למימר לרביה כאדם האומר לחברו ובעי למימר ליה מי עביד מר הכי והכא נמי אם תלמיד גמור היה לר"י היה לו לומר אי פייס מר כלום עשינו אלא משום יקרא דמר וכו' אלא מוכח דלא היה רבו מובהק אמנם ממ"ש בירושלמי דסופ"ק דמס' ר"ה הנ"ל יש להוכיח קצת דגם ברבו מובהק סגי בתואר רבי שהרי שם הוכיחו מאיזה מקומות דבן עזאי תלמיד חבר לרע"ק היה ולמה לא הוכיחו כן מהא דאמר בן עזאי נכנסתי אחר רע"ק לבית הכסא וכו' שהובא ג"כ בירושלמי פרק הרואה הלכה ד' דף ס' סוף ע"א אלא ודאי דאין מזה הכרח משום דכיון שאומר תואר רבי אף ברבו מובהק שפיר דמי ועיין בש"ס דילן במס בתרא דף חק"ן ע"ב הדא אמרה בן עזאי ת"ח דרע"ק הוה וכו'

אחר זמן רב ראיתי להרב יד מלאכי במערכת השי"ן אות תרכ"א (בד"ה ובר מן דין) שעמד בענין זה אם ר' עקיבא היה תלמיד גמור לר' אליעזר ור' יהושע ואין לי פנאי להתיישב בדב"ק ועל כל פנים לא אמנע טוב להעתיק דב"ק ככתבו וכלשונו ואיה"ש אשובה אראה וז"ל (מר קעסיק בדין שני אם עושה שלישי דבש"ס אמרינן בסוטה ד' ל' ע"א ר' מאיר ור' יוסי ור' יהושע ור' אלעזר ור' אליעזר כולהו סבירא להו אין שני עושה שלישי בחולין ואם כן הוי שיטה ומדוע קיימא לן הכי) עוד נלע"ד טעם אחר לפסוק כהך שיטה והוא משום שיש כלל אחר המנגדו דהא ר"ע לחודיה הוא דסבר דב' עושה ג' בחולין וכיון דכולהו תנאי פליגי עליה הא קי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו וכ"ש מרבותיו ר"א ור' יהושע הנזכרים בהאי שיטה ואע"ג דהכנה"ג בכללי הגמ' כלל ח"י כתב דרבי יהושע לאו רביה דר"ע הוה מ"מ מדברי הכריתות והרב אברבנאל בהקדמתו לס' נחלת אבות מוכח דתלמידיה דר' יהושע הוה וכמ"ש הכנה"ג גופיה בשמם וכן מצאתי להכ"מ ברפ"ו מה' שגגות שכתב פעם ושתים שר"ע תלמיד ר' יהושע הוה ואפי' לדידיה תלמיד חבר דר"י היה מיהא יע"ש ולפק"ד נראה להביא ראיה נכונה דר"ע תלמידיה דר' יהושע הוה מהא דאיתא בנדרים נ' א' גבי עובדא דכלבא שבוע דאזל ר"ע תרתי סרי שנין קמיה דר"א ור' יהושע משמע דתרווייהו רבותיו הוו וכ"כ ר' בצלאל בשיטת ב"מ דף ק' ד' ע"ש וכן מוכח תו בפ' הרואה ס"ב א' דא"ל ן' עזאי לר"ע עד כאן העזת פניך ברבך על שנכנס אחר ר' יהושע לבית הכסא ע"ש וכן יש ללמוד עוד מהא דאיתא בפ' כירה ט"ל ב' דקאמר חדא דר"ע תלמיד הוא פי' לגבי ר"א ור' יהושע וכמ"ש הרי"ף והרא"ש פ"ק דקידושין גבי ברייתא דכ"ד אברים ע"ש וכיון דלרבותיו לא ס"ל הכי וגם לר"מ ור' יוסי הנזכרים בהאי שיטה תלמידיו דר"ע לא אזלי בשיטת רבם ש"מ דלית הלכתא כר"ע בהא ושפיר פסקינן כהך שיטה כן נלע"ד עכ"ל

וראיתי בכנסת הגדולה החדש בחלק ד' שנדפס עתה שכתב רב אחד יצ"ו במאמר עומר השכחה אות י"ג שבס' על נהרות בבל העיר חכם אחד עמ"ש במס' ע"ז דף נ"א דאמר רב נחמן הא מילתא קשיא לי ושאלתיה לרבה בר אבוה הלא ר"ן היה תלמיד רבה בר אבוה ואיך קרא לרבו בשמו ובעל המאמר יצ"ו תירץ עפ"י דברי התוס' ישנים הנ"ל משום דשם רבה יש בו משמעות גם רבנות או גדלות כמו ר' הושעיא רבה רבה וכיוצא עי"ש