שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קלד

שחילק בכס"א בין אמירה בפה לכתיבה דאינו נכון לחלק כן עי"ש לפי הנראה כתב כן לפי שלא ראה דבריו שבשיורי ברכה סי ר"מ הנ"ל שמסכים לחלק כן וגם פשט לשונו שבהשמטות מורה שלא על חילוק זה כתב שאינו נכון שהרי לא הוזכר מזה בדבריו כמו שיראה הרואה ואין להאריך בזה

ומה שהכריח מרן חיד"א דיש לחלק בין אמירה לכתיבה ממה שכל הגדולים הנז"ל היו כותבים שמות אבותיהם בחתימתם הנה ביעיר אזן במערכת החי"ת אות ז"ך הביא מה שהקשה הרב קהלת יעקב במענה לשון אות ק"ט איך ר' יוסי קרא לאביו בשמו אבא חלפתא וכתב ע"ד וז"ל ונעלם ממנו מ"ש רש"י בפרק חלק והביאו מור"ם בהגהה בסי' רמ"ב דהא דאסור לקרות רבו בשמו היינו שמו לבד אבל מותר לומר מורי פ' והוא מקרא מלא אדוני משה כלאם וכן הדין באביו דאם אומר אבי פ' שרי וכ"כ המפרשים עכ"ל ולפי זה היה נראה דאפשר ליישב דאין סתירה לסברת רש"ל מחתימת רבנן קדישי הנ"ל דכיון שחותם ואומר בן פ' הרי הוא כאומר שאותו פ' הוא אביו והרי כשאומר אבי פ' לית לן בה והוא הדין כשאומר בן פ' ויתיישב בזה ההיא דאמר רשב"י אנא בר יוחאי הנז"ל כמובן אמנם נראה דיש לומר דמ"ש ביעיר אזן דכשאומר אבי פ' שרי לא משום שבמה שיודיע שהוא אביו הותר לו להזכיר שמו אלא משום דשם אב עצמו הוא לשון חשיבות כמ"ש רש"י בכמה מקומות דשמואל קרי לרב אבא לשון חשיבות וכמ"ש התוס' ישנים מקרא דאבי אבי רכב ישראל אבל מה שאומר אני פ' בן פ' לא מהני ואכתי קשיא ליה ע"ד רש"ל מחתימת הקדמונים הנז"ל ועיין לקמן בד"ה ונסתפק ובד"ה והנה באבות הרא"ש

ובמה שהליץ בעד רש"ל דחתימה שאני וכו' יש לפקפק שהרי רש"ל שם הכריח דמותר להזכיר שם רבו כשמתאר אותו בתואר שיהא ניכר שהוא רבו שהרא"ש הזכיר רבו בתואר בשמו רבינו מאיר ולא הספיק לו לכתוב רבי שאפשר היו לו שאר חכמים שהם רבותיו ובמה שאומר רבינו מאיר הוי כאילו משנה שמו לכבוד ודוגמא לזה כתבו התוס' דרחבא קרי לרב יהודה רבי יהודה לפי שהיה רבו מובהק קרי ליה רבי וממילא שההרגל (שאם ההרגל) לקרות לכל חכם רבי ישנה ויקרא אותו רבינו פ' או ר' פ' רבי ומורי עכ"ל וא"כ עדיין קשה לסברת מוהרש"ל דאין לחלק בין אמירה לכתיבה דנהי דעל צד ההכרח הוצרכו לבאר בחתימתם בן פ' אבל מה הכריחם לכתוב בר פ' או בן פ' כאדם האומר לחבירו היה להם לכתוב בלשון שבח וכבוד בן רבינו פ' וכיוצא

ועוד קשה דאם נאמר דהגאון רש"ל אינו מודה לחלק בין אמירה לכתיבה מה יענה למה שתקנו חז"ל לכתוב שם האבות בגטין ונוסח הגט הם דברי הבעל ואם הוא עצמו כותב הגט וכותב אנא פ' בן פ' בלי שום תואר הרי הוא נלכד באיסור ואם מן התקנה ואילך ההכרח לא יגונה לכתוב שם האבות אבל מה הכרח יש שלא לכתבו בדרך כבוד בן לאדוני אבי פ' ואם אביו רב או קדוש למה לא יכתוב בן הרב או הקדוש (והזהירו ע"ז הפוסקים בסי' קכ"ט שלא לכתוב בן הקדוש וכו') ולמה לא נחוש לאיסור הזכרת אביו בשמו ומה גם שנראה שאיסור זה הוא מן התורה והוא בכלל העדר כבוד או זילזול בכבוד האב והעדים חותמים על הגט פ' בן פ' בלי שום תואר כלל ולמה יעשו כן וכבר ראיתי דברי הרש"ל ביש"ש פרק השולח סי' י"ז שנתן טעם לשבח למה שנהגו כן עי"ש ומ"מ אין הטעם כדאי לעמוד נגד איסור דהזכרת האב בשמו ובלא שום תואר כשכותב הגט הבעל עצמו לכן יותר נלע"ד דהגאון רש"ל לא דחה דברי היש מפרשים לגמרי וגם הוא מודה דיש לחלק בענין זה בין אמירה לכתיבה רק הראיה מרבינו הטור דחה כמו שכתבתי למעלה. אחר זמ"ר נדפס ס' מנחת משה לידידי הגאון מנ"י יצ"ו וראיתי שם בחיו"ד סי' כ"ב שנשא ונתן בדין הזכרת האב והרב בשמו שהרב השואל יצ"ו הקשה מכמה מקומות אשר כבר קדמוהו רבנן קדישי המובאים בדברינו ובטח הספרים הנ"ל אין מצוים בידם וראה זה חדש מה שהביא הרב המחבר יצ"ו מ"ש בירושלמי בב"ב פרק ג' הלכה ג' אמר לן חייא בר רב כן אמר אבא ושקו"ט קצת בזה ובסוף הסי' כתב שבהשמטות ס' דברי חיים ח"ב נסתפק בדין הזכרת שם האב בכתב והלא ראינו שתקנו לפרש שם האבות בגיטין ושם העדים ואם איתא דאסור איך יתקנו רבנן מילתא דאיסורא וכן מצינו גדולי עולם הרמב"ם והראב"ד שכתבו אני פ' בר פ' וסיים הרב המחבר יצ"ו ולענ"ד צ"ע להתיר להזכיר שם אביו לבדו בכתב ואין בידי ס' דברי חיים ומסתמא הזכיר דברי רש"ל שבים ש"ש בקידושין ובגטין הנז"ל ומסתמא אין בידם ס' שיורי ברכה ולא ראו מ"ש ליישב מחתימת הקדמונים כנז"ל ועיין עוד בס' ברכת משה לידידי עליון למעלה יצ"ו בקונטרס משחת שמן הטוב בחי' למס' שבת דף קט"ו

ונסתפק הרב בצפיחת בדבש שם שהיה מר אביו חולה אם מותר לו ללחוש עליו לחש העין הרע הנהוג וכן להתפלל עליו ולהזכיר שמו ובתחלה רצה לומר שלפי משמעות דברי רש"י דכשמזכיר שמו בתואר רבי מורי שרי לקרות שם רבו הה"ד בשם אביו שרי ושוב כתב דרש"ל ביש"ש פ"ק דקידושין סי' ס"ה אוסר באביו גם בכי האי גוונא וכתב שגם הרב פרי האדמה סובר כרש"ל ושדעת מרן חיד"א ביוסף אומץ דיכול להזכיר שם אביו בתואר אבי לבד שהוא שקול כתואר מורי רבי לרבו וכתב שכן דעת הרב מוהר"ח ן' עטר בס' ראשון לציון בחיד' לחיו"ד סי' רמ"ב והאריך קצת ומסיק דמותר להזכיר שם אביו בתואר כפי מה שהוא הענין דאם הוא מתפלל לפני המקום ב"ה יאמר רק אבי פ' (שלח רפואה לאבי פ' בן פלונית) ולא יאמר מורי רבי שאין גבהות לפני המקום ב"ה ואם הוא לחש שאינו בלשון תפלה למקום ב"ה יזכיר שמו בתואר כמו שירצה אדוני אבי מורי רבי וכיוצא ואם אפשר ע"י אחר מה טוב אך הלימוד שהלומדים לנפש המת טוב יותר שיהיה ע"י הבן אף דאפשר ע"י אחרים ושוב הביא מ"ש הרב זרע אמת בח"ב בלוח הטעיות דף קצ"ט ע"ב (ציין דבריו הרב עיקרי הד"ט ביו"ד סי' ל"ה אות ט"ז) דתלמיד האומר השכבה על רבו לא יזכירנו בכמו לבד משום דאסיר להזכיר לרבו בשמו אף דצוה כן וקי"ל ת"ח שמחל על כבודו כב דו מחול מ"מ זה חשוב בזיון ואף שמחל על כבודו אינו רשאי לבזותו אף שיש לומר דבזיון שהוא לכפרת נפשו כבוד יחשב לו שאני רבו דחמיר טפי דמוראו כמורא שמים ואף לכפרת נפשו א"א לבזותו בקום עשה ומוהר"ש הלוי שצוה שלא יתנו לו שום תואר היינו בהשכבה שחשב זה לתפלה לפני המקום ואין גבהות לפניו יתברך וכו' ואם התלמוד יאמר השכבה לרבו לא יזכיר שמו בלי תואר רק יאמר מורי רבי סתם או מורי רבי פ' והאריך עוד בעניינים אלו עי"ש

ומי ששמו אבא אם בנו ותלמידו יכולים לקרותו אבא דרך חשיבות היה כתוב אצלי שנראה דאסור דכיון שבאמת זהו שמו בפי העולם אף שהשם עצמו מורה לשון חשיבות לא סגי לבן ותלמיד בהכי וצריך לתארו כמו שהדין נותן בשם אחר וכיוצא לזה מי ששמו מלידה חכם וכן קורין אותו כל העולם חכמאג"י (עיין במזכרת שמות הגטין להרב מוהר"י דאנון שבס' רב דגן בסי' ד' אות יו"ד שם כתוב שם זה) אף שהשם עצמו מורה לשון חשיבות אין הבן והתלמיד רשאים לקרותו בשמו והיה רשום בזכרוני שכן ראיתי בספרים וכתבו דלא דמי למ"ש התוס' ישנים בסוף יומא דף פ"ז אההיא דאמר רב הונא אזיל אבא למיקטל גברא דמשום שהוא דרך כבוד הותר לו לקרותו בשמו דשאני התם שנשתקע שם אבא מפי העולם וכ"ע הוו קרו ליה רב וכיון שאין שמו עתה אבא מותר לתלמידו לקרותו אבא דרך חשיבות אבל בשאר שמות שנקרא בהם בפי העולם אף שהשם מורה לשון חשיבות אסור לקרותו בשם זה כראובן ושמעון ומדברי הרב לח"מ בפרק ה' מהלכות תלמוד תורה דין ה' מתבאר כן שהרי כתב בפירוש דברי הרמב"ם דאינו אסור אלא בשם העצם כגון אברהם ויצחק וכיוצא אבל בשם התואר שמתארים לו העם כגון חכם או רב רבן וכיוצא אין זה השם שם שכל השומע יודע שהוא פלוני שהרבה חכמים יש והרבה רבנים יש ואין זה שם עצמי לו אלא הוא שם התואר ומותר לקרותו בשם התואר שקורין אותו העם עי"ש מוכח דאם השם הוא לו שם עצמי כגון שמיום המילה נקרא שמו בישראל חכם וכיוצא אף שהוראת השם הוא לשון חשיבות אסור לקרותו בשמו הזה כיון שהוא לו שם העצם

ומרן חיד"א בשיורי ברכה סי' רמ"ב אות י"א כתב וז"ל כתבו