שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קלג

בפניו אבל לדבר לו בהזכרת שמו אף שאינו רבו מובהק אסור ולכן דוד שהיה מדבר למפיבושת שפיר קשיא להו והוצרכו ליישב מר כדאית ליה ומר כדאית ליה שוב ראיתי דלא יתכן לומר כן שהרי התוס' כתבו כן ליישב מה שרב כהנא קרא לרב באיזה מקומות אבא ואחד מהם בפרק הרואה דף ס"ב ע"א והכי אתמר התם רב כהנא על גנא תותיה פוריה דרב שמעיה דשח ושחק אמר ליה דמי פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא א"ל כהנא הכא את פוק דלאו אורח ארעא א"ל תורה היא וללמוד אני צריך ע"כ ומלבד דלשון אמר ליה משמע ודאי שהיה מדבר לרב עצמו וכן מתבאר מפירש"י (כדלא שריף תבשילא כאדם רעב וכו' שאתה נוהג קלות ראש זה לתאותך) שהיה מדבר אתו לנוכח ועוד אף אם לא גרסינן בגמרא אמר ליה רק שהוא היה מדבר בעצמו כמתמיה בדבר מ"מ מוכח ודאי שהיה מדבר דבריו בקול רם עד ששמע ונפל ממנו רב והרי זה כמדבר עמו פנים בפנים והותר לו מפני שלא היה רבו מובהק ש"מ דגם בפניו מותר אם אינו רבו מובהק והדרא תמיה לדוכתא ועיין עוד במ"ש לקמן דכן משמעות לשון הפוסקים לחלק בין רבו מובהק לאינו רבו מובהק וצ"ע

וראיתי להרב פתח הדביר בתשובתו שבס' צפיחת בדבש סי' ה"ן (בד"ה ותבט עיני) שהביא דברי הגאון בן יוחאי בשער א' דף ו' ע"ד דמתבאר מדבריו דכל שלמד ממנו דבר אחד יש לו דין רבו ואסור לקרותו בשמו ומלבד מה שתמה עליו דמשמעות לשון הפוסקים בסי' רמ"ב סעיף ל' הוא דאין אסור אלא לרבו מובהק שלמד ממנו רוב חכמתו שאחר שכתבו כל הדינים שחייב להתנהג בהם תלמיד לרבו בכבוד ובמורא ומכללם הוא בסעיף ט"ו דאסור לקרותו בשמו כתבו בס"ל כל אלו הדברים שאמרנו שצריך לכבד בהם את רבו לא אמרו אלא ברבו מובהק וכו' עי"ש עוד יש לתמוה שנעלם מהם דברי התוס' ביבמות דף נ"ז הנ"ל שלא מצאו מנוח ליישב מאי דרב כהנא קרי לרב אבא כי אם בזאת דרב כהנא תלמיד חבר הוה הרי מפורש יוצא מדברי רבותינו התוס' דרק לרבו מובהק הוא דאסור אבל תלמיד חבר מותר לקרותו בשמו וכבר הבאתי למעלה דברי הרבנים צל"ח ועין יוסף שכתבו מפורש לחלק בין רבו מובהק לרבו שאינו מובהק בדין זה ותימה הוא בעיני שאחרי שהכריח מסיגנון לשון הפוסקים הנ"ל וגם מדברי מרן כ"מ בפ"ה מהלכות ת"ת שכתב שסתם רבו האמור לענין כבוד ומורא היינו רבו מובהק איך לא העיר ע"ד הרב פרשת דרכים ורבותיו שכבר היו דבריהם למראה עיניו עי"ש בדף קמ"ח ע"ב ואם משמע ליה דמפיבושת היה רבו מובהק תגדל התימה דזה לא יתכן כמו שמתבאר ממש בפרק הדר וכנז"ל

עוד כתב בצפיחת בדבש (בד"ה גם) בשם הרב בן יוחאי דאין להקשות ממקרא מלא אדוני משה כלאם דשם משה בעצם הוא תואר יותר חשוב מכל תוארי הרב שהרי אמרו משה שפיר קאמרת וזהו שבש"ס הזכירו בכמה מקומות שם משה בלי שום תואר משה תלה בזכות אחרים וכו' משה יושב ודן וכו' עי"ש ואין ס' הנ"ל מצוי אצלי לדעת אהיכא קאי דמאי הוה לן להקשות מקרא דאדוני משה והרי קראו בתואר ורש"י בפרק חלק הנ"ל כתב מפורש דאיסור לקרות רבו בשמו הוא אם אינו אומר רבי מורי ומרן כ"מ כתב דמקרא מסייעו ואדוני משה כלאם ולפי דבריו הוא סיוע שאין בו ממש דשאני שם משה דאף אם לא היה אומר אדוני ג"כ היה מותר ואולי משמע ליה מדברי רש"י דצריך להזכירו בשני תוארים רבי מורי פ' ויהושע שאמר אדוני משה כיון דשם משה הוא חשוב הוו שני תוארים וכל זה דוחק וכבר השיב הרב פתח הדביר שם ע"ד והביא מ"ש מרן חיד"א בס' מראית העין בחי' לסנהדרין לדף ק' ובליקוטיו סי י"א אות כ' שבתחלה רצה לומר קרוב למ"ש הרב בן יוחאי דשם משה שהוא תפארת גדולה דאית ביה רזין עילאין אותיות שם קדוש דע"ב שמות והוא בגימט' אל שד"י לכן הותר ליהושע לקרותו בשמו ושוב דחהו דאין להוציא דין עפ"י גמטריאות וסודות ויש לנו ללמוד מפשט הכתוב דגם בפניו כשאומר מורי פ' שרי דלא סמך הכתוב שנעשה גמט' וסודות ועוד דאם כן לא לימא אלא משה לחוד אלא ודאי העיקר דאפילו בפניו שרי לומר מורי פלוני עיין שם שוב ראיתי שדברים אלו הובאו גם בשיורי ברכה דפוס שאלונקי בסי' ר"מ אות ו' ומתוך השקלא וטריא דהתם לדידי חזי דאולי הרב בן יוחאי מר קעסיק על מה שמקשים על הרב ש"ך שכתב דמ"ש הרמ"א בהגהה בסי' רמ"ב סט"ו דמותר לומר רבי מורי פלוני היינו דוקא שלא בפניו אבל בפניו אסור מהא דכתיב אדוני משה דשמעית מינה דגם בפניו שרי ולזה כתב דל"ק משום דשם משה שאני ועל כולם תמה אקרא שנראה שלא ראו דברי הנשר הגדול הרמב"ם בפרק ו' מהלכות ממרים דין ג' שכתב בזה"ל יראה לי שאין נזהר בכך אלא בשם שהוא פלא שאין הכל דשין בו אבל שמות שקורים בהם את העם כגון אברהם יצחק ויעקב משה וכיוצא בהם בכל לשון ובכל זמן קורא בהם לאחרים שלא בפניו ואין בכך כלום עכ"ל הרי מפורש ששם משה הוא כשאר שמות אברהם ויצחק ולא הותר אלא לקרות לאחרים שלא בפניו אבל לרבו או אפילו לאחרים בפניו אסור ויתכן שמפני כך הוצרך הרמב"ם להזכיר גם שם משה ולא הספיק לו במה שהזכיר רק שם אברהם יצחק ויעקב או אם בא להזכיר גם משה היה לו להזכיר גם אהרן אלא הזכיר רק שם משה כדי שלא יעלה על דעתינו דשם משה יצא מכלל האיסור הזה שהרי אמרו משה שפיר קאמרת אלא גם הוא כשאר השמות ומה שאסור בשמות אחרים אסור גם בשם משה ואולי גם הרב בן יוחאי לא אמר דשם משה מותר להזכיר בלא שום תואר אלא למשה רבינו שהוא בעל השם (אף שמהוכחתו ממ"ש בש"ס משה שפיר קאמרת לא משמע הכי יש לדחוק בכונתו) אבל ודאי גם הוא מודה דרב או אב דעלמא שנקראים משה אסור לבן ותלמיד לקרותו בשמו ועיין לקמן בד"ה ועתה בשובי

ועל החקירה שמזכירין בש"ס שם משה בלא תואר רבינו כתב שם (בצפיחת בדבש) ליישב עפ"י מ"ש מרן החבי"ב בכנה"ג דדוקא לומר בפה אסור אבל לכתוב שם אביו ורבו שרי וכל מה שנמצא בש"ס שתלמיד או בן קראו בשמותם לא שכן אמר האומר אלא הוא אמר כדינו וגם אם היה תוך י"ב חדש לפטירת בעל השמועה אמר עליו הריני כפמ"ש ואחרי כן אמר ז"ל אלא שמסדר הש"ס שהיה מסדר בכתב לא היה כותב אלא שמם לבד ע"כ תו"ד הכנה"ג וא"כ גם זאת החקירה יש ליישב בזה דמסדרי הש"ס לא הקפידו בזה לפי שהיה בכתב אך לא נתקררה דעתו בזה דסוף סוף כשאנו מזכירים שמותם במאמרים שבש"ס היה לנו להזכירם בתואר משה רבינו ולא חזינא לרבנן קדישי דעבדי הכי ועל שמות הכתובים בתנ"ך לא קשיא דאין להוסיף על מה שכתוב בתורה וכו' וצ"ל דמה שקורין משה בלא שום תואר הוא מפני רוב מעלתו על דרך גדול מרבן שמו כמ"ש הרמב"ם בהקדמה לסדר זרעים בפרק הז' שרבינו הק' עשה ג מעלות בקריאת שם התנאים וגדול מרבן שמו עי"ש והנה חילוק זה בין אמירה בפה לכתיבה הוזכר בים ש"ש בפ"ק דקידושין סי' ס"ה בשם יש מפרשים וכתב שהכריחו כן ממה שהריב"ה כותב וא"א הרא"ש והגאון רש"ל כתב דאין ראיה לדבריהם משום דהטור כתב כן בלשון כבוד הוא הרא"ש שהוא ראש לכל ישראל ולא שכתב וא"א ר' אשר עכ"ל והיה נראה שלא סתר אלא ראייתם (שכן כתב ואני אומר שאין ראיה לדבריהם וכו') אבל יתכן שמודה לסברתם שיש לחלק בין אמירה לכתיבה אמנם ראיתי למרן חיד"א בס' שיורי ברכה בריש סי' ר"מ שהביא דברי היש"ש הנ"ל וכתב וז"ל ולפום ריהטא נראה דמה שחלקו בין הזכרה בפיו לכתיבה הוא חילוק נאה ולדברי מוהרש"ל שאין לחלק הרי מצינו שרש"י חותם שלמה בר יצחק בכמה תשובות שהביא בשיבולי הלקט וכן הרמב"ם וכו' וכן רשב"ם ור"ת וכו' וכן הרא"ש וכו' וכן מוהר"ם וכו' וכהנה רבים מגדולי ישראל שחותמים שם אביו ומוכרח לחלק בין הזכרה בפיו לכתיבה ואולי יאמר מוהרש"ל דשאני חתימה דמוכרחים לחתום שם אביהם דאי לאו אינו ניכר מי הוא המדבר או פוסק או גוזר עכ"ל דמתבאר שהבין מדבריו שחולק על סברתם וסובר שאין חילוק בין אמירה בפה לכתיבה ודעת מרן חיד"א מסכמת לחילוק זה וחידוש הוא שלא הזכיר שכן דעת הרב כנה"ג לחלק בין אמירה לכתיבה כמ"ש בשמו בצפיחת בדבש ומה שצדד בצפיחת בדבש בד' קמ"ח ע"ג (בד"ה כי ע"כ) בכונת השגתו ע"ד האחד קדוש שהביא בהשמטות שבשיורי ברכה לסי' רמ"ב (בד' ע' אות א') וכתב שכונתו ע"ד הרב כס"א ומצדד אם כונתו לדחות מה