שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קלב

מהירושלמי שהביא רבינו הטור בא"ח סוף סי' קצ"ט דאמר רבי יוסי כמה זימנין אכילנא עם תחליפא אבא ולא אמר אבא תחליפא ומזה שנים רבות היה כתוב אצלי ליישב על פי דברי הרבנים שמן המשחה בדף ד' וזכור לאברהם בח"א דף רי"ג ע"ב דדוקא בפניו הוא דאמר הרב משנה למלך דלא מהני כשמזכיר שמו קודם התואר אבל שלא בפניו כל שמזכיר לו תואר הראוי תלמיד רבי ובן אבא שפיר מהני אמנם עתה עיינתי בגוף דברי הרא"ש וראיתי שהביא לשון הירושלמי אמר ר' יוסי כמה זימנין אכילנא עם ר' תחליפא אבא וכו' וכן הוא הלשון בגוף דברי הש"ס ירושלמי בפרק ג' שאכלו הלכה ב' עי"ש ולא נפלאת בעיני לומר דבכל המקומות שהובא בש"ס דילן שאמר ר' יוסי דבר על אביו צ"ל ר' תחליפא אבא כמו שנמצא הלשון בהירושלמי וכיון שאומר תואר רבי ומלפניו שפיר דמי אליבא דכולי עלמא הן אמת דהרב יד שאול בסי' רמ"ב אות יו"ד רפיא בידיה אי מהני אמירת תואר רבי שכתב וז"ל ולא במותו עיין כ"מ שהקשה מאדוני משה כלאם ובפרשת דרכים מחלק בזה ואכתי צ"ע דבס' יהושע נזכר כמה פעמים משה עבד ה' מיהו אם נימא דשלא בפניו מותר להזכיר גם שמו הוה ניחא אבל לא קי"ל כן ועיין בר"ה דף ח"י רשב"י אמר רע"ק רבי ומיהו אפשר דכל שמזכיר בלשון רבי לאחר מותו מותר עכ"ל ודבריו נפלאים בעיני דמשמע דעל הדין דולא במותו הקשה מרן כ"מ מדכתיב ואדוני משה והוא תימה דגם על בחייו תיקשי ודברי מרן כ"מ לא דעתי מקומם ובהלכות ת"ת הביא מ"ש רש"י בפרק חלק דאיסור זה הוא כשמזכיר שם רבו ואינו אומר מורי רבי פ' וכתב ומקרא מסייעו אדוני משה כלאם ומה שהביא מר"ה דף ח"י כמדומה לי כן נמצא בכמה מקומות שמזכיר רשב"י את רע"ק רבו בשם רע"ק ועיין גטין דף ס"ז ע"א אבל איני מבין למה כתב בלשון אפשר דכשמזכיר בלשון רבי וכו' והלא כן מפורש בדברי רש"י ומרן כ"מ ואפילו בפניו ומר הוא דאמר דלאחר מותו הוא דמותר ועיין עוד לקמן בד"ה ועתה גם מ"ש מיהו אם נימא דשלא בפניו מותר להזכיר גם שמו הוה ניחא אבל לא קי"ל כן הם דברים טפלים לרב גדול כמותו דהא ודאי גם שלא בפניו אסור דעיקר דין זה ילפינן ממה שנענש גחזי ושלא בפני אלישע הוה סוף דבר לא יכולתי להלום דב"ק בזה וצ"ע

ובעיקר דברי רבותיו של רבינו המשל"מ שפירשו דמשום דק"ל להש"ס איך קרי דוד לרבו מפיבושת בשמו ותלמיד אסור לקרות רבו בשמו הוצרכו להביא הא דתנא לא מפיבושת שמו וכו' כנז"ל תמיה לי דלפי הנראה מפיבושת לא היה לו לרבו מובהק כי אם עירא היארי ואם לא היה רבו מובהק הרי כתבו התוס' ביבמות דף ז"ן הנ"ל דרב כהנא משום שלא היה רב רבו מובהק הותר לו לקרותו בשמו וא"כ מאי ק"ל לש"ס היכי קרי ליה מפיבושת וכן ראיתי אחר זמן להרב צל"ח בחי' לברכות שכתב שנראה מזה שדוד היה קובע עצמו להורות הוראות בין דם לדם ומזה מוכח דמפיבושת לא היה רבו מובהק שא"כ איך היה מורה הוראה בפני רבו ורבו מובהק היה עירא היארי ובאמת כל זמן שהיה עירא היארי קיים לא הורה דוד כלל כמפורש בעירובין דף ס"ג והאי קרא דכי חסיד אני אמרו אחר מיתת עירא היארי ויישב בזה הקושיא שבפרשת דרכים דמפיבושת לא היה רבו מובהק וברב כזה אפילו בפניו מהני באומר פלוני רבי עכ"ל ונראה דגם מעיני דמר נעלמו דברי התוס' דיבמות דמתבאר מדבריהם דלא נאמר הדין הזה אלא ברבו מובהק אבל רבו שאינו מובהק שפיר דמי והיינו אפילו אינו אומר רבי כלל ואילו מדברי הרב צל"ח משמע דעל כל פנים בעינן שיאמר לו רבי שאמר פלוני רבי ולדבריו מה שאמר דוד מפיבושת רבי היה מוכרח לומר כן אבל לפי המתבאר מדברי התוס' דכל שאינו רבו מובהק אינו בדין זה צ"ל דדוד המע"ה משום מדת חסידות וגודל ענותנותו אמר כן ועל מה שהקשה הרב פרשת דרכים ע"ד רבותיו עפ"י דברי רש"י דכשאומר רבי מורי שרי כתב הרב צל"ח לתרץ עפי"ד הש"ך בסי' רמ"ב ס"ק כ"ד דלא מהני אמירת רבו לכשמדבר עליו עי"ש ולא ראה שרבני האחרונים השיגו על הרב ש"ך מדכתיב אדוני משה כלאם עיין בברכ"י ובאחרונים:

גם בס' עין יוסף להרב מוהר"י חזן (הוא קדמון נדפס ספרו בשנת ת"מ כרשום בפתח השער שנת תהלה) בדרוש לפרשת משפטים דף קי"ב פירש דחסידותיה דדוד היינו אף שלא היה רבו מובהק אלא עירא היארי עם כ"ז חשבו עליו כרבו מובהק וראיה לזה שאם היה רבו מובהק איך היה מורה הלכה בפניו והא אמרינן בפרק הדר שחייב מיתה ותו דהתם (בד' ס"ג) פריך כתיב בשרתי צדק בקהל רב וכתיב בלבי צפנתי אמרתיך ואם היה רבו מובהק איך היה מורה בפניו ואילו בפני עירא אמר בלבי צפנתי אמרתך ותו דאם היה רבו כלל מאי ריבותיה שנמלך בו והלא אם לא היה נמלך היה חוטא אלא ודאי משנת חסידים שנו כאן וקראו רבו על דרך שאמרו לגבי אחיתופל שלא למד ממנו אלא שני דברים וקראו רבו עכ"ל הרי לנו עדים נאמנים מעידים שמפיבושת לא היה לדוד רבו מובהק וא"כ מן הדין היה מותר לו לקרותו בשמו וממדת חסידות קראו רבו וכתב הרב עין יוסף ליישב בזה קושיית התוס' בפרק הניזקין דף ט"ן ע"א אמ"ש בש"ס מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד ופרכינן והא איכא דוד איכא עירא היארי והקשו בתוס' שם (בתוספות שלפנינו לא נמצא דברים אלו שם כי אם בסנהדרין ד' ל"ו ע"א עי"ש) דלמה לא אמר והא איכא מפיבושת והניחו בקושיא ולפי מה שפי' יתורץ היטב וכו' עי"ש ובעניותי לא זכיתי להבין לפי שיטתו למה לא הקשה ע"ד התוס' שהקשו דכי פריך הא הוה דוד אמאי לא משני היה אחיתופל ותירצו התוס' כיון דרשע הוה אינו מן המנין ולפי שיטתו לק"מ שהרי אחיתופל לא רבו מובהק היה שלא למד ממנו אלא שני דברים ועם שנראה שכונת הרב לומר דאין זה כ"כ מן התימה אחרי שכבר מצאו התוס' בעצמם ליישב דעתם במה שתירצו אמנם ממפיבושת שהניחו בקושיא הוצרך ליישב שלא היה רבו מובהק מ"מ היה לו לכתוב דאין צורך לתירוצם לגבי אחיתופל וגם אין לנו הכרח דמפני שהוא רשע אינו מן המנין דשאני אחיתופל שלא היה רבו מובהק אבל באמת לקוענ"ד במחכתה"ר אין זה מן הישוב דודאי אין הדבר תלוי באם הוא רבו מובהק או לא דאטו כל הני דאמרינן דהוה פ' והוה פ' רבותיהם היו אלא הכונה שהיה גדול אחד בדורו ולכן לא חשיב אצלו תורה וגדולה ועל כל פנים למדנו מדברי הרב דלא היה מפיבושת רב מובהק לדוד וקשה על הרבנים הנז"ל וגם על דברי הרב משל"מ קשה שמיישב פירושם והיה בהניח דאע"ג דבתואר רבי שרי כדכתיב אדוני משה הני מילי כי תקדמנו תואר לעצם השם והדבר תמוה דמאחר דלאו רבו מובהק הוה אפילו בלא שום תואר נמי שרי וכ"ש היכא דאמר נמי תואר אלא שהשיבו אחור נראה דשרי וגם לפי דרכו של הרב אור החיים שבדרשות הרב מוהר"י קצבי הנז"ל (בד"ה ומרן חיד"א) קשה דלגבי מפיבושת ליתיה להאי דינא ומותר לדוד לקרותו בשמו

וראיתי לידידי הרב המפורסם מוהרי"ף נר"ו בס' יפה ללב ח"ב בקונטרס יפה תלמוד דף ד' ע"א (מהספר) שהביא בשם הרבנים סמיכת חכמים בסוגיא דברכות הלזו ודת ודין בסוף שמיני שפירשו גם הם בכונת הש"ס כדתרגימו לה רבותיו של הרב משל"מ דמפני שהוקשה להש"ס היכי קרי דוד לרבו מפיבושת בשמו הוצרכו להביא הא דלא מפיבושת שמו עי"ש ועל כולם יש לתמוה שהרי מפיבושת לא היה רבו מובהק וביותר תמיה לי על הרב יפה ללב נר"ו ששם בדף ג' ע"ד כתב בשם הרב יפה קול בדף ט"ז ע"א דמפיבושת לאו רבו מובהק היה ולכן הותר לו להורות הלכה וכו' והביא גם דברי הרב צל"ח שכ"כ שלא היה רבו מובהק וא"כ היה לו להעיר ע"ד רבנן קדישי הנ"ל כמ"ש בעניותין ואני בעניי לא ראיתי מי שחולק על סברת התוס' לומר דגם לרבו שאינו מובהק אסור לקרות בשמו גם בס' ברוך מרדכי ובס' מגיד תעלומות בחידושיהם לברכות בסוגיא הנ"ל נטפלו ליישב הקושיא דהיכי קרי לרביה בשמיה ובב"מ כתב דשם מפיבושת הוא לשבח וזה מותר כמ"ש התוס' וכו' וכתב דלזה הביאו בש"ס הא דתנא לא מפיבושת שמו וכו' שהיה מבייש וכו' א"כ שמו מורה לשבח ומותר וכתב שאמר פירושו לפני הגאון בע"ס כתב סופר וקלסיה והוא תימה שנעלם מעיני כל העדה דברי התוס' דיבמות הנז"ל

וסבור הייתי ליישב דסברי רבנן קדישי הנז"ל דהא דשרי לקרות בשמו כשאינו רבו מובהק היינו דוקא אם הוא שלא