שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קלא

ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע ומשום שאמר וזה בנה אשר החיה אלישע שהזכיר שמו שלא לצורך נענש עי"ש ולפי שיטתו יפה השיג הרב מראה הנוגה בפרק ח' מהלכות תלמוד תורה דכיון דטעם ההיתר בשם שאינו פלאי שלא בפניו הוא משום שאף שהקורא הוא היה מתכוין על רבו מ"מ אין השומע יוכל להבין בבירור שעל רבו קאמר דשמא הוא אומר על אדם אחר משום הכי שרי אם כן גחזי שהזכיר שם אלישע והשומע ידע שכונתו עליו שהרי הוא משיב על שאלתו ספרה נא לי את הגדולות אשר עשה אלישע אף שאינו שם פלאי אסור אמנם כל זה לשיטת הרב צרור החיים בדעת הרמב"ם דכשאינו שם פלאי מתיר לקרות לרבו בשמו אך לענין דינא נראה דאין לנו הכרח לדין זה לדעת מרן בכסף משנה ובב"י סי' רמ"ב שהבין מדברי הרמב"ם שבהלכות ממרים דלא אמר חילוק זה אלא לענין לקרוא אחרים בשם זה אבל להם אסור לקרותם בשמותם אף שאין השם פלאי ואפילו שלא בפניהם וכתב שהעיקר כמו שנראה מדבריו שבהלכות ממרים וכן פסק בש"ע אסור לתלמיד לקרות לרבו בשמו לא בחייו ולא במותו ואפילו לקרות לאחרים ששמם כשמו אסור אם הוא שם פלאי שאין הכל רגילין לקרות בו עכ"ל דמתבאר דלגבי קריאתו לרבו אין חילוק בין שם לשם רק לקריאת אחרים הוא שיש חילוק ואם כן גחזי שקרא לרבו בשמו אף שאינו שם פלאי ראוי היה לעונש ואין לנו הכרח ללמוד דין לענין הזכרת שם רבו שלא לצורך שאסור שהרי גם לצורך אסור להזכיר שמו שלא בפניו ושם שאינו פלאי כאמור

והנה עיקר דין זה (אסור לקרות לרבו בשמו) נראה שהוא מוסכם ואין חולק בדבר ומפני זה הוקשה לרבותינו בעלי התוס' במסכת יבמות ד' ז"ן ע"ב ד"ה אמר שמואל על רב כהנא שקרב לרב בשמו אבא (בברכות ד' ס"ב דמי פומא דאבא כדלא טעים תבשילא וכו') והוצרכו לתרץ דרב כהנא תלמיד חבר לרב הוה וכן התוס' ישנים בסוף יומא דף פ"ז ע"א דאמר רב הונא אזיל אבא למיקטל נפשא הקשו דרב הונא תלמיד רב היה ואיך קורא אותו בשמו אבא לפירוש הערוך דשמו אבא (וכונתם לשלול פירש"י ביבמות והובא בתוס' שם דשמואל דאמר מודה לי אבא לשון חשיבות הוא דאמר עי"ש) ותירצו שמא היה אבא דרך כבוד כמו אבי אבי רכב ישראל (פשט דבריהם מורה שכונתם דאף שזה שמו מכל מקום כיון שהשם עצמו הוראתו לשון חשיבות מותר לקרות לרבו בו ולקמן אכתוב בזה בס"ד) גם התוס' בחולין ד' ל"ח ד"ה איצטריך הוקשה להם כן ומפני קושיא זו נראים כמודים לפירש"י דשמואל קרא לרב אבא בלשון כבוד (ובדוחק נוכל לומר שזו גם כן כונת התוס' ישנים הנ"ל אף שאין הלשון מורה כונה זו) (וקצת יש לתמוה למה לא הוקשה להם מבריתא דקידושין דף ל"א ע"ב חכם משנה שם אביו ושם רבו וכו' אלא אמר רבא כי הא דמר בר רב אשי כי הוה דריש בפירקא איהו אמר אבא מארי ואמוריה אמר הכי אמר רב אשי ופירוש משנה שם אביו ורבו היינו שאומר כך אמר אבא מארי כך אמר רבי מורי כמו שכתב רש"י ודוחק לומר דעדיפא להו הא דרב נחמן דאמר שהוא אפיקורוס ור"י אמר שנטרד גחזי מפני זה מחיי עולם הבא)

גם מרבני האחרונים רבים אשר היו תמהים בכמה מקומות שבן מזכיר שם אביו ותלמיד שם רבו בפסחים דף קי"ב חמשה דברים צוה ר' עקיבא את רשב"י וכו' אם אין אתה מלמדני אני אומר ליוחאי אבא ומיסרך וכו' ובמעילה דף י"ז ע"ב אילו היה אבא חלפתא קיים וכו' אילו היה יוחאי אבא קיים יכולים אתם לומר וכו' ובפרק קמא דבתרא דף יו"ד ע"ב שאלו את שלמה עד היכן כחה של צדקה אמר להם צאו וראו מה פירש דוד אבא וכו' וכן נמצא בכמה כתובים ששלמה קורא שם אביו פעמים אומר דוד לבד על כסא דוד ופעמים בתואר אבי לפני דוד אבי ובפרק מרובה דף ע' ע"א ובפרק חזקת הבתים דף נ"ו ע"א אמר רבי יוסי כשהלך אבא חלפתא אצל ר"י בן נורי ללמוד תורה וכן בפרק שלישי דבכורות דף כ"ו ע"א אמר ר' יוסי מודה אבא חלפתא וכו' וכתב רש"י שאביו שמו חלפתא (הרב קהלת יעקב במענה לשון ת"ב אות ק"ט תירץ לזה דתנא דברייתא הוא דמפרש שמו דחלפתא הוא ור' יוסי אבא סתם אמר וכן כתב הרב כסא אליהו ביו"ד סימן רמ"ב הובאו דבריו בצפיחת בדבש דף קמ"ח ע"ב על קושיא כיוצא בה עי"ש וכן כתב שם בשם הרב כנה"ג בסימן רמ"ב הגהט"ו אות כ"ה ומדברי התו' שהבאתי למעלה מוכח קצת דלא ניחא להו בהכי שאם כן היה להם לתרץ קושייתם באופן זה דסתמא דש"ס הוא דמפרש שמו והאומר אומר סתם ועיין למר"ן חיד"א בס' יעיר אזן במערכת החי"ת אות ז"ך מה שהשיב על דבריו) וכן בסנהדרין דף פ' ע"א אמר רבי יוסי אפילו אבא חלפתא ביניהם וכן בשבת דף קט"ו ע"א אמר ר"י מעשה באבא חלפתא וכו' ור' ישמעאל בן אלישע לדברי ר' נתן קרא והטה וכתב על פנקסו אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטתי וכו' שבת דף י"ב ע"ב (ישוב המפרשים לחלק בין אמירה בפה לכתיבה לא יגהה מזור להא דקמן לפי נסחת הירושלמי בהלכה ג' כתב על פנקסו ואמר אני ישמעאל בן אלישע) ואלישע קרא לרבו אליהו ויעקב קרא את יצחק בשמו שמה קברו את אברהם ואת יצחק וכו' (הרב כסא אליהו מיישב גם מה שקשה מהמקראות שבתורה כדרך שמיישב במאמרים שבש"ס שהאומר אמר אבא מארי רבי מורי וכותב הדברים כתב בקיצור וכמו שכתב בשמו בצפיחת בדבש דף קמ"ח ע"ב ואין הדברים מתיישבים על הלב לומר כן על מקרא כתוב בתנ"ך ועל הראשונים שכתבו ליישב באופן זה מאמרים שבש"ס אנו מצטערים דנראה שרבותינו בעלי התוס' לא ניחא להו בהכי כמו שכתבתי למעלה והוא בא להוסיף לומר כן גם במקראי קדש ואין דעתי העניה נוחה בזה וכמו שהשיב ע"ד הרב צפיחת בדבש) ועובדיהו קרא לרבו אליהו (מלכים א' י"ח) האתה זה אדוני אליהו ובפ"ק דגטין דף י"ד אילו הרגו את דוסתאי מי נתן לינאי אבא בר כמותי ובברכות דף ח"י ע"ב אזל שמואל לחצר מות ואמר בעינן אבא א"ל איכא אבא טובא א ל אבא בר אבא וכו' ובזהר הקדוש פרשת חיי שרה דף קל"ב ע"א בההוא עובדא דהוה אתיין לטבריא וכו' חמא רשב"י חד בר נש וכו' א"ל אנא בר יוחאי וכו' וכתב מרן חיד"א דכיוצא בזה איכא בדוכתי טובא עיין להרבנים ברכי יוסף יו"ד סימן רמ"ב אות ח"י ושיורי ברכה שם אות יו"ד ובסי' ר"מ אות ב' וביעיר אזן וקהלת יעקב הנ"ל ובשמן המשחה דף ד' ע"א וזכור לאברהם ח"א דף רי"ג ע"ב וד' רי"ד ועיקרי הד"ט בחיו"ד סימן כ"ו אות כ"ח ובהגהת אור החיים שבס' שו"ת הרב מוהר"י קצבי בדרושים דרוש ששי דף י"ג ע"ד (אההיא דפ"ק דברכות דף ד' דאמר דוד המע"ה מפיבושת רבי וכו') מר מקשי מהכא ומר מהכא ומהם הניחו בקושיא ומהם כתבו לחלק בין אמירה לכתיבה ומהם חלקו באיזה מקומות מהנ"ל מפני שאמרו תואר אבי או רבי שרי ובאיזה מקומות מפני שאין גבהות לפני המקום ב"ה שרי לקרות לפניו יתברך את אביו ואת רבו בשמו שכולם חייבים בכבודו יתברך כמו שהאריכו כל אחד ואחד במקומו ולא עלה על דעת שום אחד מהם לומר שאין הכל מודים באיסור זה ולא הוה קשיא מעיקרא משום אחד מהמקומות שבהש"ס הנז"ל מוכח ודאי שסוברים שהכל מודים בדין זה שאסור לתלמיד לקרות לרבו בשמו וכן אסור לבן לקרות לאביו בשמו אמנם תמיה לי שהרי"ף והרא"ש לא הביאו דין זה לא מה ששנו חכמים בברייתא דקידושין הנ"ל ולא מה שאמרו רב נחמן ור' יוחנן (דנקרא אפיקורוס ושגחזי נטרד וכו') והוא תימה לענ"ד וצ"ע

ואההיא דפ"ק דברכות שאמר דוד מפיבושת רבי יפה דנתי וכו' ומייתי בש"ס סמוך לזה תנא לא מפיבושת שמו אלא איש בושת שמו ולמה נקרא מפיבושת שהיה מבייש פני דוד בהלכה הביא רבינו המשל"מ בפרשת דרכים בדרך ענוים (בד"ה ומפי) מה ששמע מרבותיו שפירשו שהוצרכו בש"ס להביא הא דתנא לא מפיבושת שמו לפי שהוקשה להם היכי אמר דוד מפיבושת רבי וכו' והרי אסור לקרות לרבו בשמו לזה הביאו הא דלא מפיבושת שמו וכו' וכיון דאינו שם העצם אלא שם התואר שרי והקשה עליהם שהרי כתב רש"י בסנהדרין דאיסור הזכרת שם רבו הוא כשאינו אומר מורי רבי פלוני רק אומר פלוני ומרן כ"מ כתב דמקרא מסייעו אדוני משה כלאם ודוד הא אמר מפיבושת רבי וכתב ליישב דדוקא אם אומר רבי תחלה כמו באדוני משה הוא דשרי אבל להזכיר שמו תחלה אף שמסיים ואומר תואר רבי מורי לא מהני ושרים רבים (בספרים שרשמתי למעלה) המה ראו כן תמהו דמצינו בכמה מקומות יוחאי אבא ינאי אבא וכיוצא ולא אמרו אבא יוחאי אבא ינאי אלמא דכל שאומר שמו בתואר לא קפדינן מה לפנים ומה לאחור ובס' חיים ומלך בפ"ט מהלכות כלאים (והם דברי הרב מר אביו) תמה שבכל מקום שמזכירים שם משה בתואר אומרים משה רבינו ולמה לא יקדימו התואר רבינו משה וכן היה קשה לי הדל