שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קל

כל השלש ברכות הוא שתקנו גם כן לברך לפניו המוציא לחם מן הארץ אבל בימי משה רבינו שלא היתה אלא ברכה אחת לאחריה לא היתה התקנה שתהיה הברכה אחת לפניה המוציא לחם מן הארץ ולכן שפיר לא ברכו על המן לפניה המוציא לחם מן הארץ אף שברכו לאחריה ברכת הזן ומחשבתו ניכרת שכונתו לומר דכמו כן יש לומר בעציץ שאינו נקוב דאף שמברך לאחריה על פתו ברכת המזון אינו מברך לפניו המוציא וזה לפי מה שנראה להרב שעל אכילת המן היו מברכים לפניה ולאחריה אמנם לי הדל אף אם נודה להרב דעל אכילת המן עצמו היו מברכים ברכת הזן כמשמעות הלשון משה תקן ברכת הזן בשעה שירד להם המן מכל מקום איני יודע מנא ליה שהיו מברכים ברכה שלפניה כלל והלא כל ברכת הנהנין (חוץ מברכת המזון לדברי הכל וברכת מעין שלש דפליגי בה קמאי ובתראי אם היא מדאורייתא) אינן אלא מדרבנן ואף שמרן חיד"א בספר יעיר אזן במערכת הבי"ת אות י"ט הביא בשם הרב שארית יוסף בשם סמ"ג ומוהר"ם (או הר"מ שהוא הרמב"ם) והרב המרדכי דברכת המוציא מדאורייתא אמנם כבר נשא ונתן בזה והעלה דהרמב"ם והתוס' וסמ"ג והמרדכי והטור רעים אהובים וכולם סוברים דברכת המוציא מדרבנן גם אני ההדיוט כתבתי (בשדי חמד ח"א) במערכת הבי"ת אות ז' דכל הפוסקים ראשונים ואחרונים שוים בזה דברכת הנהנין אינן אלא מדרבנן ואם כן פשוט דאף אם היו מברכים ברכת הזן על המן לא היו מברכים לפניו כלל ואין ללמוד לעציץ שאינו נקוב דאף שמברך ברכת המזון לא יברך לפניה המוציא וכללא דכיילו רבנן דמערבא בירושלמי פרק ששי דברכות הלכה א' כל שמברך אחריו שלש ברכות מברך לפניו המוציא לחם מן הארץ קאי אאיסדן ויש לברך על פת מעציץ שאינו נקוב המוציא לחם מן הארץ וברכת המזון כן נראה לדעתי הקצרה

ואני אמרתי בחפשי בספרן של צדיקים ומצאתי את שאהבה נפשי בס' פתח הדביר בח"ב סי' ר"נ אות א' חקר בפרי האדמה הגדל בעציץ שאינו נקוב ומונח על גבי קרקע אם יברך עליו בורא פרי האדמה דאפשר כיון דמנחי אארעא חשיב גידולו מן הארץ דינקי מארעא או דילמא דוקא עציץ נקוב הוא דיונק מן האדמה על ידי הנקב והאריך מאד בעניינים אלו ומסקנתו לדינא בדף ל"ח ע"א וז"ל כלל העולה דלענ"ד נראה דעל פת מחמשה מיני דגן הגדל בעציץ שאינו נקוב ומונח בארץ (שאם אין העציץ מונח על גבי קרקע אינו נקרא גידולי קרקע כלל) מברך המוציא לחם מן הארץ דגם לחם זה מיקרי גדל בארץ ועל פרי הגדל בו מברך בורא פרי האדמה מכח כל הטעמים הנזכרים כן נראה לי כעת עכ"ל והמעיין בגוף דב"ק יראה שהביא דברי הרב חיי אדם הנז"ל והרבה להשיב על דבריו וגם מה שכתבתי למעלה על דברי ההשמטות מציון ירושלים דמסוגיא דמנחות מוכח דעציץ שאינו נקוב מיקרי ארץ ורק דממעטינן ליה לענין ביכורים מדדרשינן מארצך ולא כל ארצך כן כתב הרב שם בדף ל"ו ע"ד ושוב הביא בדף ל"ז דברי הרב חיי אדם והשיב על דבריו ביתר שאת מאשר כתבתי אני ההדיוט ובאיזה דברים כוונתי לדעתו הרמה ועל מה שהביא כתב דלא דמי המן לגדל בעציץ שאינו נקוב דהמן שאין גידולו מן הארץ כלל ואפילו עפר קצת כעציץ שאינו נקוב אין בו וגם אין בו שיכולים המריחים ריח הארץ ודאי אין שייך לברך עליו המוציא לחם מן הארץ ומה דמות יערוך ממנו לעציץ שאינו נקוב דאית ביה כל הני לחיובא וגם מה שהחליט שהיו מברכים במן בהמ"ז מנ"ל הלא אין בידינו מהש"ס אלא שתיקן להם ברכת הזן וכיון שלא היו מברכין כל הג' ברכות לק"מ מן הכלל שאמרו בתוס' וירושלמי דאין הכלל אלא כל שמברכין אחריו ג' ברכות מברכין לפניו המוציא אבל במן שלא בירכו ג' ברכות אלא הזן לבד מצי לברך במ"מ ומ"ג דחתים על הארץ ועל המזון דפירושו ארץ דמפקא מזון דלחד פירושא דהרב הלבוש האי ארץ היינו ארץ ממנה יצא לחם זה שהוא אכל עכשיו כנ"ז לא היו מברכין במן דברכה זו תיקנה יהושע כשנכנסו לארץ וישבות המן ויאכלו מעבור הארץ כדמוכח מקראי וניחא שפיר דעל הארץ ועהמ"ז לא שייך במן ומה יוכיח הוכח משם ללחם דעש"ן דחייבוהו בש"ס לברך כל ג' ברכות דבהמ"ז וכ"ר לעט"ר מוה"ר נר"ו בס' נפש חיים מערכת המ"ם אות ק"ז דפשיטא ליה דבמן כיון שעדיין לא נכנסו לארץ לא היו מברכין ברכת הארץ דאמרינן בברכות משה תיקן וכו' יהושע תיקן ברכת הארץ כשנכנסו לארץ וכו' וכיון שהיו מברכין ברכת הזן היו מברכין ג"כ המוציא אלא שהיו או' המוציא לחם מן השמים אלא דשאר ברכות על הארץ וכדומה נתקנו אחר זמן ע"ש ואין ספר נפש חיים מצוי אצלי לראות מנא ליה לומר כל כך בפשיטות שהיו מברכים במן ברכה ראשונה אחרי שכל ברכות הנהנין הן מדרבנן כמו שכתבתי למעלה וציין לעיין למה שכתב בסי' צד"ק ד' ח' ע"ב וע"ג והוא ששם שקיל וטרי אם בימי משה רבינו גם כן היו מברכים כל השלש ברכות ומה שאמרו דוד תקן שלמה תיקן היינו מטבע הברכה או שהברכה עצמה תקנו ולא היו מברכים בימי משה רבינו אלא ברכה אחת לבד עי"ש ועיין במה שהבאתי בקונטרס פאת השדי בחלק אסיפת דינים במערכת ברכות אות ה' על פת מתבואה מעציץ שאינו נקוב אם לברך עליו המוציא לחם מן הארץ

כלל קא) כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אם הוא דוקא בעדות שני עדים אבל בעדות עד אחד (בדבר שנאמן עד אחד) חוזר ומגיד או לא שנא וכן בדבר שקרוב או פסול נאמן אי אמרינן דאינו חוזר ומגיד וכן בבעל דבר עצמו אי אמרינן הכי או דוקא גבי עדים הוא דאמרינן הכי ואם בנותן אמתלא חוזר ומגיד או לא עיין בכל זה באורך בשו"ת אור לי דף קכ"ב ע"ב ואילך ועיין להרב נודע ביהודה בתניינא בחלק אהע"ז סי' קנ"ו (סוף ד"ה ומנא אמינא) שנראה מדבריו שבבעל דבר לא אמרינן אינו חוזר ומגיד ועיין בדברי רשב"ם בבבא בתרא דף קכ"ז ע"ב ד"ה אינו נאמן ועיין להרב פרי מגדים באשל אברהם סי' קכ"ח סוף ס"ק ח"ן ולענין עד אחד עיין בצמח צדק החדש (להגאון מליבוויץ) בחלק אהע"ז סי' י"ט אות א' מה שכתב בשם חידושי הריטב"א לשבועות דף ל"ב (ד"ה בעד מיתה) בשם רש"י דנראה דאמרינן בעד אחד אינו חוזר ומגיד אפילו היתה הגדתו חוץ לבית דין כן משמע מדבריו ואין חידושי הריטב"א הנ"ל מצוים אצלי לעיין בדב"ק

כלל קב) כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אם נשבעו שדבריהם האחרונים אמת אי מהני עיין חינא וחסדא ח"ב דף ל"ג ע"ד ובאור לי דף קכ"ד סוף ע"ד כ' דנראה דלכל הטעמים האמורים בענין זה יש לנו לומר דכללא דכיון שהגיד וכו' הוא שריר וקיים ולא מהני מה שנשבעו וכן היא מסקנת הרב ראש יוסף והרב חינא וחסדא עי"ש ראיותיהם ובשו"ת פורת יוסף הנד"מ להגאון מסלאנים בדף קכ"ז ע"ג סי' כ"ט

כלל קג) כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אם העיד עד אחד וחזר בו קודם שהעיד השני אי חשיב חוזר ומגיד או לא עיין בשו"ת אור לי דף קכ"ה אות כ"ח וזכרנו לחיים ח"א דף צ"ו סוף ע"ב

כלל קד) כבוד אביו ורבו שלא להזכירם בשמם כדקימא לן ביו"ד סי' ר"מ וסי' רמ"ב סעיף ט"ו והוא מברייתא בקידושין ד' ל"א ע"ב ובסנהדרין דף ק' ע"א אמר רב נחמן דנקרא אפיקורוס ונטרד גחזי וכו' הנה לדעת הרמב"ם דאינו אסור אלא בשם פלאי שכל השומע יודע שהוא פלוני כתב הרב צרור החיים בדף ב' ע"ד דהיינו דוקא אם מזכיר שם רבו לשום צורך אבל אם מזכיר שמו שלא לצורך אף אם אינו שם פלאי אסור אפילו שלא בפניו והכריח כן דהא איסור זה למדנו מדאמרו בסנהדרין ד' ק' ע"א שנענש גחזי (שנטרד מעולם הבא כן פירש מוהרש"א בחידושי אגדות וכיונה דעתו לדברי הרמ"ה בחידושיו בס' יד רמה שהכריח כן דאילו מה שנצטרע מפורש במקרא שהוא על שנהנה מנעמן וכו' ועיין בחידושי הגאון מוהר"י עמדין בזה) על שקרא לרבו אלישע בשמו והרי אלישע אינו שם פלאי אלא ודאי כיון שהזכיר שמו שלא לצורך שהיה די לו לומר זאת האשה וזה בנה אשר החיה דהא באלישע מישתעי שאמר לו המלך