שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קכט

ככחוש שבקדשים ואמרינן בשלמא ר"ל כדקאמר טעמא אלא ר' יוחנן מאי טעמיה אמר ר' אלעזר אמר קרא מראשית ולא כל ראשית מארצך ולא כל ארצך אלמא דטעמא דממעטינן הני שאינן מן המובחר (כגון תמרות שבהרים ופירות שבעמקים שהן פירות הגדלין בארץ עצמה וליכא למימר בהו דלא מיקרו ארץ) טעם המיעוט הוא משום שאף שהן פירות הגדלין בארץ מכל מקום לא הוו מן המובחר וקרא קפיד מארצך ולא כל ארצך ומייתינן תני חדא מפירות שבעציץ מביא וקורא ותני אידך מביא ואינו קורא בשלמא לריש לקיש דאמר קדשי לא קשיא כאן בעציץ נקוב כאן בעציץ שאינו נקוב אלא לר' יוחנן דאמר דכשאינן מן המובחר לא קדשי כלל הרי הגדלים בעציץ אינם מן המובחר ולתרי מתניתי הנ"ל קדשי (אלא דפליגי בקריאה) ומשנינן תנאי היא ואיכא תנא דאמר אינו מביא כל עיקר זהו תורף סוגיית הש"ס ומוכח דעציץ בין נקוב בין שאינו נקוב ארץ מיקרי ומשום הכי לריש לקיש פירות שבעציץ בין נקוב בין שאינו נקוב קדשי אלא דבשל נקוב מביא וקורא ומשאינו נקוב מביא ואינו קורא ולר' יוחנן לא שאני בין נקוב לאינו נקוב דבשניהם סבר דלא קדשי ולאו משום דלא מיקרו ארץ דבעציץ נקוב מי איכא למימר דלא מיקרו ארץ אלא טעמא דתרווייהו משום דלא הוו מובחר ומארצך ממעטינן שלא מן המובחר אלמא דבין למר ובין למר עציץ שאינו נקוב מיקרי ארץ ואיך קאמר הרב דהירושלמי מספקא ליה אי עציץ שאינו נקוב מיקרי ארץ ומביא לזה סוגיא דמנחות הנ"ל והרי מסוגיא הנ"ל מתבאר בהיפך ולא נתקררה דעתי לומר דגם כונת הרב היא כן דבירושלמי מספקא ליה אם נקרא ארץ ולזה מציין סוגיית ש"ס דילן וכלומר דתלמודין פשיטא ליה דמיקרי ארץ דמארצך היא דממעטינן עציץ דדרשינן ולא כל ארצך אבל הא מיהא ארץ מיקרי דאין זה במשמעות סיגנון לשונו הטהור גם מה שכתב דלכך לא בעי על בהמ"ז דגם בח"ל מברכים שנראה שכונתו לומר דממה שמברכים ברכת המזון בחוצה לארץ פשיטא ליה לר' יוסי מזה דהוא הדין דמברכים ברכת המזון על פת מעציץ שאינו נקוב יש לפקפק לדעתי העניה דאם כן גם לברכת המוציא תפשוט ליה הכי דודאי בחוצה לארץ מברכים המוציא לחם מן הארץ ומדמברכים על פת מחוצה לארץ הוא הדין דמברכים על פת מעציץ שאינו נקוב סוף דבר דברי הרב בזה לדעתי העניה צ"ע

והנה לשון הירושלמי בזה כן הוא תני עציץ שאינו נקוב מעשרותיו מהלכה ותרומתו אינה מדמעת ואין חייבין עליה חומש ר' יוסי בעי מהו לומר על פתו המוציא לחם מן הארץ ר' יונה בעי כן דלעת כתלוש הוא לסכך בה ופירש הרב פני משה וז"ל ר' יונה בעי כן כלומר דהא דר' יוסי לא מספקא ליה דאם כמחובר מחשבי ליה לענין כלאים ושבת הוא הדין לענין ברכה ושפיר מברכים על פתו המוציא לחם מן הארץ וכי קמבעיא ליה הוא לענין סכך וכו' עכ"ל ונראה לפי זה דלענין דינא אית לן למינקט דיש לברך על פת הבאה מתבואת שבעציץ שאינו נקוב המוציא לחם מן הארץ וכר' יונה דפשיטא ליה הכי דכלל גדול הוא בידינו כל היכא דלמר פשיטא ליה ולמר מספקא ליה נקיטינן כמאן דפשיטא ליה דלא שבקינן פשיטותיה דמר מפני ספקו של מר דאין ספק מוציא מידי ודאי וכלל זה שריר ובריר וקיים מפי רבותינו קמאי ובתראי שנשתמשו בו בין במחלוקת תנאים ואמוראים לפסוק כמאן דפשיטא ליה ובין במחלוקת בין הפוסקים אף כשסותר זה לכללים אחרים כגון כשמאן דפשיטא ליה הוא תלמיד מאן דמספקא ליה וכן כשהוא בענין דרבנן (דקיי"ל בעלמא ספקא דרבנן לקולא וכן במידי דברכות דקיי"ל ספק ברכות להקל) וכבר כתבתי בס"ד בענין זה לעיל (בשדי חמד ת"א) במערכת ה"ה אות קי"ג ובקונטרס אסיפת דינים (בשדי חמד ח"א) במערכת גירושין סי' ג' מאות ו' והלאה ובקונטרס כללי הפוסקים סי' י"ו אות י"ט עי"ש ואם כן בנדון זה נמי כיון דלר' יונה פשיטא ליה דיש לברך על פת מתבואה של עציץ שאינו נקוב המוציא לחם מן הארץ אף דר' יוסי מספקא ליה לא שבקינן פשיטותיה דר' יונה מפני ספקו של ר' יוסי

וראיתי להרב חיי אדם בכלל נ"א אות י"ז שכתב אחד מחמשה מיני דגן שגדל בעציץ שאינו נקוב ועשה ממנו פת אינו מברך עליו המוציא לחם מן הארץ דאינו נקרא ארץ כדאיתא בירושלמי כלאים סוף פרק ז' אלא מברך עליו בורא מיני מזונות ומכל מקום מברך עליו ברכת המזון כדאיתא בברכות ריש פרק שלשה שאכלו באכל טבל דמברך בנזרע בעציץ שאינו נקוב ועיין במ"א סי' קס"ח ס"ק ט"ז ונראה לי דהוא הדין דאינו מברך בורא פרי האדמה דלא נקרא אדמה אלא המחובר כדאיתא בחולין דף קל"ט במצא קן בראשו של אדם עי"ש ברש"י אמנם על פירות האילן צ"ע אם מברך בורא פרי העץ אם נקרא פרי וגם אם נקרא עץ ועיין מה שכתבתי בנשמת אדם סוף הלכות לולב עכ"ל ובמחכתה"ר דבריו תמוהים לדעתי הקצרה ולא ידעתי איך כותב בשם הירושלמי בפשיטות כן שהרי ר יונה סבירא ליה בהיפך ופשיטא ליה דמברך על פתו המוציא לחם מן הארץ ואף ר' יוסי לא אמר בפשיטות דאינו מברך המוציא רק דמספקא ליה ולפי הכלל שכתבתי אית לן למינקט כר' יונה דמברך ברכת המוציא לחם מן הארץ

ועוד קשה דכיון דפשיטא ליה להרב דמברך ברכת המזון כדמוכיח מסוגיא דריש פרק שלשה שאכלו אם כן בהכרח לומר שמברכים עליה המוציא לפי הכלל שבירושלמי דברכות הנז"ל דכל שמברך אחריו שלש ברכות מברך לפניו המוציא לחם מן הארץ וגם דבריו הם היפך דברי הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ג' דין י"ב דכייל לן כללא כל שמברכים עליו בתחלה בורא מיני מזונות מברכים בסוף לאחריו ברכה אחת מעין שלש חוץ מן האורז עכ"ל ואם כן בפת מעציץ שאינו נקוב דמברכין עליו (לפי דעתו) בורא מיני מזונות היה לנו לברך בסוף ברכה אחת מעין שלש ומדלא כתב הרמב"ם חוץ מן האורז ופת מעציץ שאינו נקוב מוכח ודאי דפת מעציץ שאינו נקוב אינו יוצא מן הכלל ואם כן בהכרח לומר או דמברכים עליה בורא מיני מזונות וברכה מעין שלש או דמברכים עליה המוציא וברכת המזון ואף שכתב מרן כסף משנה שם לדעת הרמב"ם על כלל זה שבירושלמי דאין למדין מן הכללות עי"ש קשה לומר כן על דברי הרמב"ם ובפרט במקום שנאמר בו חוץ וכבר ידוע דגם באמוראים אינו פשוט לומר כלל זה דאין למדין מן הכללות וכו' כמו שרשמתי (בשדי חמד ח"א) במערכת האל"ף אות ל"ז ואף כי בלשונות הפוסקים ועי"ש באות ל"ה דלא אמרינן אין למדין מן הכללות אלא כשיש הכרח או קבלה לזה

ולפי האמור למעלה דעל פת מעציץ שאינו נקוב יש לברך המוציא לחם מן הארץ נמשך מזה בפירות האדמה שגדלו בעציץ שאינו נקוב שיש לברך עליהם בורא פרי האדמה שלא כדברי הרב חיי אדם הנז"ל ועיינתי במה שציין להלכות לולב וראיתי שבכלל קנ"א בנשמת אדם אות א' הביא דברי הירושלמי דכלאים הנ"ל וכתב והנה מה דבעי אי מברכים עליו המוציא אף דבש"ס בבלי פרק ג' שאכלו אמר כן בהדיא אכל טבל ומוקי לה כגון שזרע בעציץ שאינו נקוב הרי דמברכין ברכת המזון מכל מקום מספקא לירושלמי אם מברכין לפניו המוציא לחם מן הארץ דוקא דאינו נקרא ארץ כיון דאינו מחובר ומצינו במן שברכו ברכת המזון כדאיתא (ברכות ד' מ"ח ע"ב) משה תקן ברכת הזן בשעה שירד להם מן ובודאי לא ברכו לפניו המוציא לחם מן הארץ ונראה לי דהוא הדין דמבעיא ליה אם מברכין על הפירות בורא פרי האדמה הוא נמי דוקא מחובר כדאיתא בפרק שילוח הקן מצא קן בראש אדם ע"נ לענייננו והנך רואה שלא כתב בשם הירושלמי בפשיטות שאינו מברך המוציא לחם מן הארץ לפי שאינו נקרא ארץ (כמו שכתב בהלכות ברכות הנ"ל) אלא כתב דבירושלמי מבעיא להו ולפי הנראה לא היה לו פירוש הרב פני משה וחשב שר' יונה בא להוסיף על ספקו של ר' יוסי ואמר שגם לענין סכך איכא למיבעי ולא איפשיטו הני תרתי בעיי וזה יתכן להבין בסוגיית הירושלמי אבל לומר דהירושלמי פשיטא ליה דאינו מברך על פת של עציץ שאינו נקוב המוציא לחם מן הארץ זה אינו במשמע סוגיית הירושלמי כלל

ומה שהביא דבמן היו מברכים ברכת המזון אף שבודאי לא היו מברכים המוציא לחם מן הארץ נראה דאין מזה סתירה לדברי הירושלמי בברכות דכל כמברך ברכת המזון מברך המוציא לחם מן הארץ דיש לומר שבדקדוק אמרו כל שמברך אחריו שלש ברכות אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ לומר דדוקא אחר שתקנו