שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קכח

הוא שוה בכל דכל ישראל חייבים בכבודו ועשה ול"ת דטומאת כהנים אינו שוה בכל אם כן למאן דסבר דעשה השוה בכל דוחה לא תעשה ועשה שאינו שוה בכל אכתי קשה דאפילו טומאה דאורייתא הוה לן למדחי משום כבוד מלכים ודוחק לומר דהתוס' בע"ז סברי ונקטי דאין עשה דוחה אפילו ל"ת ועשה שאינו שוה בכל ולכן בהורמנותיה דמר נלע"ד דיפה כח הבן והראשון נח לי מה שתירץ יו"ט ראשון מרן מוהריט"א

וראיתי להרב מעשה אברהם בחלק א"ח סי' מ"ח שנשאל אם מותר להפליג בספינה בשבת לצאת לקראת מלך רב להסוברים דהא דאין מפליגין בספינה הוא משום איסור תחומין אי סברי דתחומין דאורייתא אי שרינן איסור תורה משום כבוד המלך והביא דברי הרב ארעא דרבנן הנ"ל וכתב להכריח דדחינן איסור תורה מפני כבוד המלך מדכתיב ביוסף הצדיק ויגלח ויחלף שמלותיו מפני כבוד מלכות ויוסף יצא מבית האסורים ביום ראש השנה כדאמרינן במסכת ראש השנה דף י"א ותגלחת איסור תורה הוא שמעת מינה דכבוד מלכות דוחה איסור תורה ואין לומר דאין למדין מקודם מתן תורה דהא מילתא פלוגתא היא ואיכא מאן דאמר דלמדין מקודם מת"ת ולדידיה מוכרח לומר דכבוד מלכות דוחה איסור תורה ואם כן מותר להפליג בספינה אף אי נימא דאיסורו משום תחומין ותחומין דאורייתא וכדעת הרמב"ם שהביא בארעא דרבנן סי' תרמ"ז מכל מקום מותר משום כבוד המלך וכל שכן לדעת הרמב"ן דכל למעלה מעשרה הוי ספק דדבריהם ולקולא וגם לתירוץ שני שכתב בארעא דרבנן אההיא דמדלגין וכו' דאין עשה דותה לא תעשה ועשה ניחא דל"ת גרידא נדחה מפני כבוד המלך ומותר להפליג אלו תו"ד עי"ש ובמחכ"ת דבריו תמוהים מאד איך נוכל להוציא דין על פי הוכחות כאלו דשערי דחיות לא ננעלו חדא מאן לימא לן דהתגלחת היה ביום ראש השנה דיש לומר דביום רה"ש לפנות ערב יצא מבית הכלא ואדהכי והכי חשכה ליל מוצאי יו"ט ורחץ ונסתפר ויתיצב לפני פרעה ועוד מי יאמר דהתגלח בעצמו האם חסר ספרי נכרים במצרים ושמא נסתפר על ידי נכרי דאין בו אלא איסור אמירה לנכרי דמותר משום כבוד מלכים כטומאה דרבנן דלא גזרו משום כבודם וכל שכן איסור אמירה ובמגלח פאות הראש דחייב מלקות כתב הרמב"ם בריש פרק י"ב מהלכות ע"ז דאיש המתגלח אינו לוקה אלא אם כן סייע להמגלח וכתב הראב"ד שם דמכל מקום עובר בלאו ועי"ש להרב לחם משנה שכן גם דעת הרמב"ם מדכתב אינו לוקה משמע דלאו מיהא עובר ונראה דדוקא בגילוח פאת הראש הוא דשייך לומר דעובר גם הניקף על לאו משום דלא תקיפו משמע גם כן לא תניחו להקיף אלא דלמלקות כל שלא סייע פטור אבל בשבת ויו"ט המתגלח על ידי נכרי ואינו עושה מעשה לסייע להמגלח אין בו אלא איסור אמירה בעלמא כן נראה לפום ריהטא ואם כן הוא באמת שפיר מצינן למימר דהתגלח על ידי נכרי ואין לנו הכרח דכבוד מלכים דוחה איסור וראיתי באיזה מפרשים דמדכתיב ויריצוהו דמשמע על ידי אחרים ואלו בתגלחת כתיב ויגלח משמע על ידי עצמו וזהו כבוד מלכות ולי הדל אינו מוכרח לפרש כן אלא מה שלא הלך מנוול זהו כבוד מלכות והתגלחת תהיה על יד מי שיהיה אין נפקא מינה בזה כיון שאין הדבר ניכר ואדרבה התגלחת תהיה יפה על ידי אחרים מעל ידי עצמו

ועוד יש לומר דהגם דנקיטינן דקיימו אבות העולם כל התורה עד שלא נתנה מכל מקום כבר כתב הרמב"ן דדוקא כשהיו בארץ ישראל אבל בחוצה לארץ לא היו מקיימין ומהאי טעמא נשא יעקב אבינו ע"ה שתי נשים וכו' עיין מה שרשמתי בזה במערכת האל"ף אות קפ"ו (בשדי חמד ח"א) ואם כן אף אם נאמר דהתגלח בעצמו וביו"ט של רה"ש מכל מקום כיון שהיה בחוצה לארץ לא היה לו לחוש בדבר ולא שהתיר לעצמו מפני כבוד המלך ואף שכתבתי שם באות ע"ר דהרב מוהר"י זאבי חידש דיוסף הצדיק כיון שהיה יודע שלא ישוב לארץ היה מקיים התורה גם בחוץ לארץ והכריח כן מדנחה דעתו של יעקב בשבועת יוסף ולא חש שיעבור על שבועתו וכן ממה ששמר פרעה שבועת יוסף וכו' עי"ש מכל מקום אין זה מוכרח וכמו שכתב מרן חיד"א ביעיר אזן שרשמתי שם דאף דנכרים לא נצטוו בבל יחל מכל מקום כשרי אומות העולם היו מקיימים שבועתם שהוא כסניף מצות ברכת השם ומטעם זה קיים יוסף שבועתו עי"ש ואם כן שפיר נוכל לומר דלא קיים יוסף את התורה אלא בארץ וקצת סעד לזה מדאמרינן בבראשית רבה פרק צ"ב סי' ד' על פסוק וטבוח טבח והכן הדא אמרה ששמר יוסף את השבת ואם איתא דקיים יוסף כל התורה גם בחוץ לארץ מאי ריבותא דשבת ויש לדחות דשבת אצטריך לאשמעינן משום דבן נח ששבת חיוב מיתה ועיין למרן משנה למלך בס' פרשת דרכים ריש דרוש א' וק"ל

ומה שהרב מעשה אברהם רצה לדחות הוכחתו על פי מה דאמרינן אין למדין מקודם מתן תורה אלא דלא נתקררה דעתו משום דהאיכא מאן דאמר דלמדין מקודם מתן תורה אי משום הא יש לומר דאימור מאן דסבר למדין לא סבר דיצא ביום ר"ה אלא באחד מימות השנה ולא היה שום נדנוד איסור בתגלחתו

כלל ק) כל שמברכים עליו המוציא מברכים עליו ברכת המזון כן הוא לשון הרמב"ם בהלכות ברכות פרק ג' דין י"א ובירושלמי במס' כלאים פרק שביעי הלכה ז' בעי ר' יוסי על פת הבאה מתבואה שנזרעה בעציץ שאינו נקוב מהו לומר עליה המוציא לחם מן הארץ וכתב על זה הרב שואל ומשיב בהשמטות מציון ירושלים (שבריש סדר זרעים בדפוס זיטאמיר) לשם וז"ל נשאלתי למה נקט דוקא המוציא ולא שאל על ברכת המזון והשבתי דעיקר הבעיא אי עציץ שאינו נקוב נקרא ארץ דשייך לומר המוציא לחם מן הארץ עיין מנחות דף פ"ד ע"ב מארצך ולא כל ארצך ולכך לא בעי על ברכת המזון דאף בח"ל מברכים רק על ברכת המוציא לחמ"ה וזה אינו בא מן הארץ גופיה שהרי היה לו עציץ שאינו נקוב ועיין תוס' שם ובמ"ל פ"ב מהלכות ביכורים ודוק היטב עכ"ל ולפי דברי הרמב"ם הנז"ל נראה לי הדל דאין מקום לשאלה זו דכיון דהא בהא תליא נקיט הבעיא בברכה ראשונה הבאה תחלה וממילא יופשט גם על ברכה אחרונה ומה שהשיב הרב דעיקר הבעיא הוא אי נקרא ארץ וכו' נראה שכונתו לומר דלענין ברכת המזון פשיטא ליה לר"י דמברכים על פת מעציץ שאינו נקוב ורק על ברכת המוציא הוא דמבעיא ליה והוא תימה בעיני שהרי בירושלמי פרק ששי דמס' ברכות הלכה א' תני כל שאומר אחריו שלש ברכות אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ וכל שאין אחריו שלש ברכות אין אומר לפניו המוציא לחם מן הארץ ומקשינן והרי פחות מכזית וכו' ומשני עי"ש ואילו על חלוקה קמייתא דכל שאומר אחריו שלש ברכות לא מקשי מידי והיה לו להקשות והרי עציץ שאינו נקוב דלאחריו פשיטא לן דמברך ברכת המזון ולפניו לא פשיטא לן דמברך המוציא לחמ"ה ואף אי נימא דהש"ס שם נקיט כר' יונה דלפי פירוש הרב פני משה שם ר' יונה סובר דאין להסתפק על פת מעציץ שאינו נקוב דודאי מברך המוציא לחמ"ה ורק לענין סכך הוא שיש להסתפק עי"ש מכל מקום אי סלקא דעתך דר' יוסי פשיטא ליה לענין ברכה אחרונה דמברך עליה ברכת המזון ולא נסתפק אלא על ברכת המוציא היה לו להש"ס להביא הך ברייתא דתני כל שמברך שלש ברכות מברך לפניו המוציא לחמ"ה לפשוט ספקו של ר' יוסי ולהכריח כסברת ר' יונה דפשיטא ליה לברך עליה המוציא לחמ"ה אלא ודאי מוכח דר' יוסי מספקא ליה בין בברכה ראשונה ובין בברכת המזון דשתי הברכות משולבות זו בזו דאם מברך המוציא מברך גם כן ברכת המזון ועם שיש לפלפל בזה אי קימא לן כהירושלמי בזה ועיין בדברי מרן בכסף משנה שם בדין י"ב מכל מקום היה לו להרב לבאר כ"ז

גם מה שכתב שהספק הוא אי עציץ שאינו נקוב נקרא ארץ וציין לזה ש"ס דמנחות דף פ"ד דדרשינן מארצך ולא כל ארצך בעניותי לא ירדתי לסוף דעתו הגדולה והנני להציע תורף סוגיית הש"ס הנ"ל והוא דמייתינן מאי דתנן אין מביאים ביכורים חוץ משבעת המינים ולא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ואמר עולא אם הביא לא קדשי לפי שהן כחושין ושקיל וטרי הש"ס במילתיה דעולא והדר מייתי דפליגי בה ריש לקיש ור' יוחנן ר' יוחנן אמר אם הביא לא קדשי וריש לקיש אמר קדשי נעשה