שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קכו

לחלק בין בנים קטנים לגדולים עי"ש ותימה אם כן על תמיהתו שבפרשת קדושים הנ"ל

והיו הדברים האלה (דברי הרא"ם במקומות הנ"ל) בהעלם עין הגאון ר' דוד לוריא בחידושיו לריש מסכת כריתות (חידושי הרד"ל בש"ס חדש דפוס ראם) שתמה על פירוש רש"י מההיא דמועד קטן דמאי דלא תני לה הוא משום כבודו של שמואל ואי כרת הוא וזרעו נכרתין איך יאמרו כן בשמואל הרי היו לו בנים ותירץ על פי דברי התוספות לחלק בין קטנים לגדולים ובדברי הרא"ם וגם מה שהקשה מסוגיא דיבמות דף ה"ן ע"א על פירוש רש"י לא ראה שממקום שמקשה הוא על רש"י מביא משם הרא"ם ראיה ומכריח כפירוש רש"י עי"ש ולא זו בלבד אלא נעלם מעיני קדשם דברי הסמ"ג בלאוין ק"ט וכן בספר קיצור המצות שלו שם שממה שאמרו בש"ס דמאי דלא חשיב ליה הוא משום כבודו של שמואל הרמתי מוכיח שכרת אין זרעו נכרת שהרי שמואל בנים היו לו ומדמינן ליה לכרת (דברי הקיצור הבאתי למעלה בד"ה גם הרב דינא) הרי שכבר התעורר על זה הסמ"ג מסוגיא דמועד קטן ולא סבירא ליה לחלק כחילוק התוספות בין קטנים לגדולים וקרב יד דוד בחידושיו למועד קטן שם הביא בשם הרב מגילת ספר שהקשה על הסמ"ג דאין זו הוכחה לפי חילוק התוס' וכתב על דבריו דאין זו מן התימה אי לא סבירא ליה לסמ"ג כסברת התוס' וחולק עליהם וגברא אגברא קא רמית והכריח (גם בלא זה) שהסמ"ג אינו סובר כהתוספות אלא לשתמצא לומר דגם זרעו נכרת היינו אפילו גדולים שהרי קודם לזה הוכיח הסמ"ג דאין זרעו נכרת מדאמרינן במועד קטן דף כ"ח ע"א רב יוסף כד הוה בר שתין עבד להו יומא טבא לרבנן אמר נפקי לי מכרת אמר ליה אביי נהי דנפיק מר מכרת דשני מכרת דיומי מי נפיק אמר ליה נקוט מיהא פלגא ומדלא קאמר מכרת דבני מי נפיק מוכח דאין זרעו נכרת ואם היה סובר כחילוק התוספות אין מזה הוכחה דדילמא לא הוו ליה אז בנים קטנים אלא ודאי שאין הסמ"ג סובר לחלק כן וכל זה לדעת הסמ"ג אבל ליישב פירוש רש"י שפיר נוכל לחלק כמו שחילקו התוספות ולא תיקשי לן על פירושו

ורבינו עובדיה בסוף פרק ט' דסנהדרין הביא פירוש רש"י ולא ערער עליו מכל מה שהשיב הריב"א שהביאו התוס' על פירוש רש"י ודברי רש"י שבסוף פרשת מצורע על פסוק ולא ימותו (ויקרא ט"ו ל"א) פירש הרא"ם שם על פי שיטתו הנ"ל דכרת הוא וזרעו נכרת וכינה הכתוב את הכרת בלשון מיתה לפי שהמיתה נאמרת בכלל וביחוד ולפי הנראה זאת היתה כונת הרב זית רענן הביא דבריו הרב זרע אברהם (מפרש על הסיפרי) בפרשת קרח סוף סי' קכ"ה על מה שאמרו שם מפני מה ענש להלן מיתה ללמדך שמיתה היא כרת וכרת היא מיתה פירוש דבפרשת מצורע כתיב ולא ימותו בטמאם את משכני ובפרשת קרח כתיב את משכן ה' טמא ונכרתה ולזה היתה תשובתם ללמד שהכרת היא מיתה וכו' והקשה דהרי רש"י ותוספות נחלקו בפירוש מיתה וכרת לרש"י כרת הוא וזרעו נכרת ולהתוספות כרת בן חמשים ומיתה בן ששים ויש לומר דהכי קאמר דמיתה דהתם היינו כרת עכ"ל וכונתו לדברי הרא"ם דכינה הכתוב את הכרת בשם מיתה לפי שהמיתה נאמרת בכלל וביחוד ואם כן כשאמר הכתוב ולא ימותו הרי הוא כאילו אמר ולא יכרתו אלא דאכתי קשה לי סיום הלשון וכרת הוא מיתה דמשמע שגם כשנאמר לשון כרת יתכן לפרשו שהוא מיתה ולא משמע כן מדברי הרא"ם אלא משמע דרק כרת הוא דנכלל בלשון מיתה ובספר אברהם אזכור לגדול בדורנו מגן אברהם יצ"ו בדף ז"ך אות פ"ח כתב כרת היא מיתה ומיתה היא כרת ילקוט סוף רמז תשס"א ועיין ז"ר דף ג"ן ע"ד עכ"ל ואין כונתו שבכל מקום שנזכר מיתה היינו כרת וכן כרת היינו מיתה כי דברי הילקוט הם מהספרי דפרשת חקת ופירש הרב זית רענן דמיתה דהתם היינו כרת וכפי הנראה דברי הז"ר שציין הרב יצ"ו הן הן הדברים שכתב בשמו הרב זרע אברהם כמש"ל

ושם (באברהם אזכור) באות פ"ז כתב בשם רבינו בחיי בסוף פרשת חיי שרה דבמקום שנאמר והאבדתי חמור מכרת דהאבדה הוא פושעי ישראל הנידונים בגיהנם אבל כרת אחר שקבל עונשו זוכה לגן עדן וציין לעיין בספר ספרי דבי רב למרן מוהרד"ף דף ס"ז ע"ג ואינו מצוי והשמיט הרב יצ"ו חלוקה הראשונה שברבינו בחיי וז"ל ודע כי לשון מיתה בבני אדם נחלקת לשלשה חלקים שלשה בכתות הרשעים ושלשה בכתות הצדיקים שלשה בכתות הרשעים מחיה ואבדון וכרת. מחיה חמורה מכולן והיא מיתת הרשעים שאין להם לא תורה ולא חכמה ואינם יודעים ומכירים מעשיו של הקדוש ברוך הוא ונפלאותיו והם מתים כמיתת הבהמות והחיות ונשמתן אובדת כאובדן גופם ומזה אמר שלמה עליו השלום ונר רשעים ידעך כי המשיל נפש הרשע לנר וביאר שהיא תלויה בגופו כשם שאור הנר תלוי בשמן ובכלות השמן ידעך והכת הזאת אין לה שכר ועונש לעולם כגון דור המבול שנימוחו מן העולם הזה ומן העולם הבא שכן דרשו רבותינו ז"ל וימח את כל היקום בעולם הזה וימחו לעולם הבא. אבדן היא מיתת הרשעים כגון פושעי ישראל שמתו בלא תשובה והם נדונים בגהנם הוא שכתוב והאבדתי את הנפש ההיא והיא מיתה חמורה מכרת כרת הויא מיתת הרשעים שיש להם עברות שנתחייבו עליהם כרת ואחר שנידונו בכרת וקבלו דינם הרי הם זוכים לגן עדן עכ"ל ואתה תחזה מה שהאריך רבינו בחיי בביאור הכריתות בפרשת אחרי מות קרוב לסופה על פסוק ונכרתו הנפשות העושות וכו' (בספר שלפני אין בו רשימת דפים למעלה כנהוג ובאיזה דפים רשום בגליון שלמטה ובדף זה רשום כ"ז ג') שהן על שלשה חלקים יש כרת לגוף לבדו ויש לשניהם לגוף ולנפש ויש לנפש לבדה והאריך בביאורן עי"ש דב"ק

ומה שכתב הרב מוהר"י אברבנאל שכל החכמים שהוזכרו בתוספות חולקים על פירוש רש"י וכן הרמב"ם והרמב"ן אומר אני דנמצא גם כן התופס כשיטתו דמלבד הרא"ם והרע"ב הנז"ל (בד"ה והנה) ראיתי בחידושי הר"ן לשבת על דף כ"ה שכתב ואי בעית אימא קודש חמור שענוש כרת דאית ביה תרתי חומרות ימיו נכרתים והולך ערירי מה שאין כן מיתה בידי שמים ימיו נקצרים אבל אינו הולך ערירי (עיין בקונטרס כללי הפוסקים בסי' ד' אות ז' מה שכתבתי על חידושין אלו אם הם להר"ן) גם רבינו יונה בפירושו למסכת אבות (בש"ס חדש דפוס ראם) בריש פרק שני במאי דתנן הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות כתב אף על פי שנתפרש אלינו העונשין מן העבירות שיש מהן בכרת ויש במיתה בידי שמים כרת הוא וזרעו נכרתין מיתה בידי שמים הוא לבדו נכרת עכ"ל ומרן כסף משנה ברביעי מהלכות ביאת מקדש דין ד' הזכיר גם כן חילוק זה בין החילוקים שבין כרת למיתה בידי שמים (אלא שהרב משנה למלך שם כתב על כללות דבריו שם שאיזה תלמיד כתבם עי"ש)

וגאון עזנו בס' העמק שאלה בהקדמת העמק לחלק שני באות י"א הוכיח דש"ס דילן סובר כפירוש רש"י דסתם כרת הוא וזרעו נכרתים דלשיטת התוספות צריך לומר דהנפקותא בין כרת למיתה בידי שמים היינו דכרת לפני חמשים ומיתה לפני ששים ואם כן קשה הא דאיתא בכתובות דף ל' דמאן דיליף לרנבה"ק אסון אסון מבנימן מיתה בידי שמים גם כן פוטר מתשלומין ולשיטת התוספות קשה מנלן הא בנימן הרבה לפני חמשים היה אז וה"ז כרת אלא צ"ל כפרש"י דכרת הוא וזרעו נענשים וידוע דלבנימן היה כבר בנים מש"ה לא נחשב אסונו אלא למיתה והכי דייק רש"י שם דכרת הוא וזרעו נכרתים הא למדתי ששיטת רש"י בפירוש זה לא נפלאת היא ולא רחוקה

כלל צז) כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי עיין במכתב לחזקיהו דף ז"ן ע"ד דכ' במסתפק אם הוא מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן ובאמת אין כאן ספק והדבר פשוט וברור דעיקר קבוע מן התורה אלא דאיכא קבוע מדרבנן וזאת אינה צריכה לפנים עיין ביו"ד סי' ק"י סי"ד ובהמפרשים והגאון פרי מגדים שם בשפתי דעת אות יו"ד בחלק הב' שקו"ט אי קבוע שאינו ניכר הוא מן התורה ושם בקונטרס נועם מגדים הכריח מהתוס' ע"ז כ"ב ד"ה ורמינהי דאף שאינו ניכר הוא מן התורה דאי מדרבנן לא הוה אסרינן בקרבן עי"ש ולהרב יד דוד שם בהגב"י אות י"ד ולהרב מטה אהרן במערכת הסמ"ך דף רכ"ט ע"ב ובמערכת המ"ם דף קנ"ג ע"ד ואילך ודוק ועיין בס' נחלת