שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קכד

שוב ראיתי שהרב תפארת ישראל בפירוש המשנה לסנהדרין סוף פרק ט' הנ"ל כתב החילוקים שבין כרת למיתה והם שלשה. א) דבכרת מת בפחות מששים שנה כמועד קטן דף כ"א ע"א ולהירושלמי ביכורים פרק ב' מת בפחות מחמשים שנה. ב) גם זרעו הקטנים בשעת החטא נכרתים מהעולם ולריב"א דוקא אותם שנכתב בהם ערירים. ג) בכרת יש גם כן אופן שגם נפשו נכרתת דהיינו כל מקום שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא אז נפשו תתם כעשן אחר מותו וכדאמרינן בסנהדרין דף ס"ד ע"ב הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא ואפשר דגם היכא דכתיב תכרת הנפש ההיא מלפני גם היא תמה נכרתה ומהרמב"ם ריש פרק שמיני מהלכות תשובה משמע דבכל חייבי כרת הדין כן וכו' עי"ש עוד ועיינתי בדברי הרמב"ם שבהלכות תשובה וכתב שם וז"ל הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא והיא החיים שאין מות עמהם והטובה שאין עמה רעה וכו' וזהו העולם הבא שכר הצדיקים הוא שיזכו לנעם זה ויהיו בטובה זו ופרעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת שאינו חי לעולם אלא נכרת ברשעו ואבד כבהמה וזהו כרת הכתובה בתורה שנאמר הכרת תכרת הנפש ההיא מפי השמועה למדו הכרת בעולם הזה תכרת בעולם הבא כלומר שאותו הנפש שפירשה מן הגוף לעולם הזה אינה זוכה לחיי העולם הבא אלא גם מן העולם הבא נכרתת עכ"ל הרמב"ם

משמעות דברים אלו ששני עונשין יש בכרת מת בקיצור שנים וגם נענש אחר מותו וכדמשמע ליה להרב תפארת ישראל ואם באנו להשוות דבריו שבפירוש המשנה ובספר המצות לדבריו שבהלכות תשובה צריך לומר שמה שכתב בעונש הכרת שיש לו עונש אחר מיתה היינו מלבד מה שימיו נקצרים וכדכתיבנא מעיקרא ולפי זה מובן בפשיטות דכרת חמור ממיתה בידי שמים

גם הרב אהל יעקב במערכה זו אות ד' הביא דברי רבינו עובדיה הנ"ל דכרת יש לו עונש אחר מיתה וכתב שכן מטין דברי הרמב"ם בראשון מהלכות מילה סוף דין ב' לפי פירוש הרמ"ך שהביא שם מרן בכסף משנה וכן נראין דבריו בספר המצות בתחלת שרש י"ד עכ"ל וכונתו שהרמב"ם כתב דמי שלא מל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד וכתב הרמ"ך צריך עיון אחר שימות מאי כרת שייך ביה והלא כרת הוא בחצי ימיו ובחייו נפרעים ממנו ואחר כך כתב במותו יהיה נדון אם לא יתודה ויקבל עליו שאם יתרפא ימול עצמו עכ"ל הרמ"ך ודברי הרמב"ם שבספר המצות כבר כתבתים למעלה (בד"ה אמנם) וכתב עוד שכדברי רבינו עובדיה והרמ"ך נראה מדאמרו בתורת כהנים פרשת אמור על פסוק והאבדתי את הנפש ההיא (ויקרא כ"ג ל') וז"ל והאבדתי את מה תלמוד לומר לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מהו כשהוא אומר והאבדתי לימד על הכרת דאין אלא אבדן ע"כ והביאו רש"י שם ועוד ציין להרמב"ם בריש פרק ח' מהלכות תשובה ושם בהלכה ח' ובדברי מרן כסף משנה ובדברי המפרש ולא נטפל לבאר אם מה שיש למחויב כרת עונש אחר מיתה הוא מלבד מה שנקצרים שנותיו בעולם הזה או שזהו עונשו מה שנידון בעולם הבא וחידוש הוא שלא הזכיר דברי הרמב"ם שבפירוש המשנה דפרק כל הנשרפים והזכיר רק דברי רבינו עובדיה ודבריו לקוחים מפירוש הרמב"ם כנז"ל ובפירוש הגרל"ם (התורה והמצוה) על דברי התורת כהנים הנ"ל ביאר שהאבדון הוא טיבותא ומעליותא שלא יהיה נכרת לעולם אלא הוא כאבידה המתבקשת וכו' עי"ש ודברים אלו עמוקים מאד ואין לנו עסק כעת בענין זה וצריך לעיין ולהתיישב היטב לעניינים אלו כלומר מהות הכרת במה שהאריך הרב מוהר"י אברבנאל הנ"ל (בד"ה ומזה תמיה) ובפרטות בדעה החמשית ובדעה הששית שהביא שם

נחזור למה שהתחלנו בו שנראה שעונש כרת חמור ממיתה בידי שמים וראיתי שהרב שמן המשחה בהלכות יסודי התורה סי' ב' אף הוא היה מתכוין לזה דכרת חמור ממיתה בידי שמים ובא לציין כמה מקומות בש"ס ובמפרשים הלא המה בפרק כל שעה סוף ד' ל"ב ובפרק במה מדליקין דף כ"ה ע"א ברש"י ותוספות ובסמ"ק (סוף מועד קטן) דף כ"ח ע"א גן המלך שבגנת ורדים סי' כ"ט ותוס' ריש יבמות ד"ה אשת אחיו ופרשת דרכים בדרך חיים דף ה"ן ריש ע"ד והרא"ם בסוף סדר טהרה על פסוק ולא ימותו וחולין דף ל"א סוף ע"א ורבינו עובדיה בסוף פרק ט' דיבמות ונראה שהיא טעות הדפוס וצריך להיות פרק ט' דסנהדרין כי ביבמות אין מזה דבר

ועל פי חילוק זה חדש הרב (שמן המשחה) במה שדרשו בספרי והביאה הרמב"ם בחמישי מהלכות יסודי התורה הלכה ד' על פסוק ונתתי את פני באיש ההוא מפי השמועה למדו ההוא ולא אנוס וכו' דאף מי שהדין נותן ליהרג ולא לעבור אם עבר ולא נהרג אם היה באונס אינו חייב כרת ואין צריך לומר מיתת בית דין דאין זה אלא בכרת שהוא חמור ומעונש חמור כזה הוא דכשהוא באונס רחמנא פטריה אבל ממיתה בידי שמים לא פטריה והכריח הדבר שהרי מדכתיב ההוא ממעטינן נמי שוגג והרי שוגג צריך להביא קרבן וכל שלא יביא הקרבן נענש בידי שמים אם כן מוכח שלא פטר הכתוב באנוס אלא מעונש כרת דוקא משום דחמיר טובא אלו תורף דב"ק ודחה בזה דברי הרב מעלות לשלמה דף ח"ל ע"ג עי"ש ולי הדל בהורמנותיה דמר אין נראה לי כן דאף דהאמת דיש חילוק בין כרת למיתה בידי שמים מכל מקום מסתברא לי דכי פטרתו תורה מפני אונסו לגמרי פטרתו ואינו דומה אנוס לשוגג דשוגג חשיב קצת כקרוב למזיד דהוה ליה לאסוקי אדעתיה מה שאין כן אנוס ומפני זה שוגג בעי כפרה בקרבן ואנוס פטור מן הקרבן כן נראה לי מצד הסברא וכעת איני זוכר ראיה או סתירה לזה על כל פנים למדנו מדברי הרב שפשוט בעיניו דכרת חמור ממיתה בידי שמים

וכן מצאתי להגאון שאגת אריה בטורי אבן למגילה ד' ז' ע"ב שסובר דכרת חמור והוא שהקשה שם (בד"ה ר' נחוניא) אהא דתנן ר' נחומיא בן הקנה היה עושה יום הכיפורים כשבת לתשלומין דבכתובות דף ל' נחלקו אביי ורבא בטעמיה ואמרינן שם דאיכא בינייהו זר שאכל תרומה של חבירו דבמיתה בידי שמים הוא פטור מן התשלומין ולרבא דוקא כרת פוטרו מן התשלומין ואם כן לאביי דסובר דגם מיתה בידי שמים פוטרו מן התשלומין מאי אריא יום הכיפורים דנקט הוה ליה למיתני מיתה בידי שמים דקילא מכרת כדאמרינן בפרק שני דפסחים גבי מעילה וכל שכן כרת דחמור ממיתה עי"ש (שכתב שיבאר במקום אחר) הרי שגם הגאון הנ"ל פשיטא ליה דכרת חמור

ודעת הרב קרבן אהרן בריש פרשת ויקרא הביאה הרב פרי מגדים בספרו תיבת גומא פרשת ויקרא סי' ב' היא דמיתה בידי שמים חמורה מכרת וכתב על דבריו דמתוספות ריש יבמות ושבת דף כ"ה בגמרא ובתוספות שם דהכרת מבואר דכרת חמור ממיתה בידי שמים והצריך עיון ומתוך מה שכתבתי למעלה מתבאר שיש עוד להקשות עליו מכמה מקומות ואין הספר מצוי אצלי לעיין בדב"ק למען דעת אליבא דמאן קאמר לה שאם כתב כן לדעת רש"י בפירושו על החומש יש לתמוה בפרטות שהרי דעתו מבוארת בכמה מקומות דכרת חמור שזרעו גם כן נכרת

ומצאתי שכבר הושג הרב קרבן אהרן מהרב מגן אברהם בספרו זית רענן בפרשת ויקרא דף כ"ב ע"א כמו שכתב בשמו הרב יפה ללב נר"ו בח"ב סי' זר"ת אות ז' (אעתיק לשונו לפי שיש להעיר בדב"ק) וז"ל ובנוסח על חטא וכו' מיתה בידי שמים וכו' ההפרש שבין מיתה בידי שמים לכרת הוא דנופל מן הגג או שחיה דורסתו וכיוצא ממיתות משונות וכרת הוא שמת על מיטתו בזמן מועט כארז"ל וזה נראה כמו שכתב זית רענן בשם קרבן אהרן דמיתה בידי שמים חמורה מכרת וכן נראה ממה שכתב בספר מעיל שמואל קו"מ ס' של"ה דף ס"ח ע"א וז"ל יום כיפור גדול ונורא הוא ולמה לא יהא חמור משבת ששבת זדונו בסקילה ויום הכיפורים כרת ויש לומר כי יום הכיפורים זהר לכן מתגלה על כן גם העונש ברחמים ע"כ אך הרב זית רענן השיב על הרב קרבן אהרן דאישתמיטתיה גמרא דשבת דף כ"ה ובפסחים פ"ב דאיתא בהדיא דכרת חמור והוא עצמו הביא לקמן בפרשת מעילה עי"ש ולא זכר מדברי השל"ה דיורה כדברי הרב קרבן אהרן לפי