שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קכג

שעה וגם שמן שריפה ניתן ליהנות משך זמן הנאתו וביעורו וכדלעיל דרחמנא אחשביה בשעת ביעורו וקרא שלך תהא. וכבר כתבו דנעלם מהשער אפרים דברי הרמב"ם פרק י"א מהלכות תרומה דרשאי להדליק נר חנוכה משמן שריפה אפילו לישראל אם אין לו שמן חולין עי"ש ואפשר מהרמב"ם אין ראיה דכבר כתב הרב שער המלך בפרק ח' מהלכות לולב דין א' דלרמב"ם דפסק כר' מאיר בסוכה דף כ"ג דאם עשה סוכה על אילן כשרה סבירא ליה מידי דאתחזי מן התורה ורק מדרבנן אסורה לית ביה משום כתותי מכתת שיעוריה כיון דמן התורה שרי ועדיין למאי דפסק שם כר"י או כר"מ ולא מטעמיה כמו שכתב הרב שער המלך שם אפשר דאסור מיהו לפי זה גם כן הקושיא מעיקרא ליתא דאיכא למימר דגם רב סובר כר"מ וע"כ סובר כמו שכתב הרב שער המלך שם דיש לחלק בין דבר שעיקרו מן התורה או עיקרו מדרבנן ואם כן אתי שפיר הראיה מן הרמב"ם

כלל צו) כרת אי חמור ממיתה בידי שמים עיין חולין דף ל"א ע"א ומשנה למלך בהלכות ביאת מקדש פרק רביעי עד כאן דברי הרב משנת ר' אליעזר בחלק שני בזכרונות דף י"ז ע"ב וכונתו דבהש"ס דחולין מבואר דכרת חמור ממיתה בידי שמים דאמר ליה רבא לרב נחמן לרב דאמר נדה שנאנסה וטבלה טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה עון כרת הותר איסור מיתה מבעיא וכן פירש רש"י דכרת חמור עי"ש ובתוספות גם שם בסוף עמוד א' כתב רש"י בד"ה טמא דכרת חמור שזרעו נכרת וכן שיטתו בכמה מקומות (ע' לק' בד"ה ובמהות ומשם והלאה) ומה שציין להמשנה למלך הוא ששם כתב גם כן דמתבאר מדברי מרן בכסף משנה שם דכרת חמור ממיתה בידי שמים ועל פי זה החזיק בתמיהת הראב"ד היכי משכחת טבול יום שעבד עבודה שהוא במיתה בידי שמים הרי בכניסתו למקדש נתחייב בכרת שהוא חמור ממנה עי"ש ומבואר יותר במשנה למלך שם בפרק שלישי דין י"ט (בד"ה ודע) שציין הרב המגיה עי"ש שכתב שגם מדברי התוספות בריש יבמות בד"ה אשת וכו' מוכח גם כן דכרת חמור ממיתה בידי שמים וקצת משמע כן מדברי ר' זירא בשבועות דף י"ז ע"א טמא ששימש במיתה היכי משכחת לה אי דשהה בר כרת הוא וכו' עי"ש ובתוספות מה שהקשה רבינו תם ובחידושי הרמב"ן והר"ן שם תירצו קושיתו עי"ש

ומזה תמיה לי על מה שראיתי להרב מוהר"י אברבנאל בפרשת שלח לך (סי' כ"ב בד"ה אמנם מהו הכרת) שהביא שם כמה דעות בענין הכרת והדעה הראשונה היא לרבינו סעדיה גאון ולרבינו אברהם אבן עזרא וכתב דלשיטתם כרת ומיתה בידי שמים הן ענין אחד ואין ביניהם שום חילוק וכתב על דבריהם דזה לא יתכן שהרי בריש כריתות שנו חכמים שלשים ושש כריתות ואין בהם אף אחת מחייבי מיתה בידי שמים וכן בסנהדרין פרק אלו הן הנשרפין דף פ"ג מנו חכמים אותם שהם במיתה בידי שמים ואין גם אחד מחייבי כריתות ביניהם דמזה מוכח שאינם ענין אחד והיא הוכחה נכונה עי"ש ומלבד הוכחתו קשה עליהם גם מסוגיא דחולין דמבואר שהם עניינים חלוקים וכרת חמור ממיתה בידי שמים ומשום הכי מתמה רבא עון כרת הותר וכו' וכדפירש רש"י וכן משמע מדברי התוספות

וכן יש לתמוה על הדעה הראשונה הנ"ל מסוגיא דפרק כל שעה דף ל"ב סוף ע"ב אמר ליה רב נחמן בר יצחק לר' חייא בר אבין האי תנא מעיקרא אלימא ליה כרת ולבסוף אלימא ליה מיתה אמר ליה הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה בפחות מכזית תאמר במעילה שחייב בה מיתה בפחות מכזית והכונה דלעולם כרת אלימא ליה וסיפא הכי קאמר וכו' כדפירש רש"י הרי שיש חילוק בין עונש כרת לעונש מיתה בידי שמים ועונש כרת חמור מעונש מיתה בידי שמים

והרב טירת כסף בדרוש שלישי לפרשת בראשית דף ח' ע"ב אחר שכתב דכרת חמור ממיתה בידי שמים כדמוכח בפרק שני דחולין דף ל"א הנ"ל כתב שכן מוכח גם מסוגיא דחולין (בפרק העור והרוטב ד' ק"ך ע"ב) דאמרינן מנא לן דבתרומה שתיה כאכילה גמר פרי מפרי מבכורים ואמאי לא ילפינן מחמץ או מחלב אלא ודאי משום דאיכא למיפרך מה להנך שכן כרת אבל תרומה דהיא במיתה בידי שמים לא גמרינן מינייהו ובזכרונות הגאון חקרי לב שבספר ישרי לב בדף ק"י אות ל"ו כתב בשם התוס' ביבמות דף ע"ג דכרת חמור ושכן כתב הרב צרור הכסף בא"ח סי' י"ב ואיני יודע איזה טעות יש כי עיינתי בתוס' שם ולא מצאתי שדיברו מזה כי אם בראש המסכתא בד"ה ואשת כנז"ל

גם הרב מקנה אברהם במהדורא בתרא סי' רכ"א הביא לנו תלמוד ערוך בסוף פרק חמישי דכריתות דף כ"ג ע"ב דאמרינן התם אליבא דרבי דאיסור מעילה קל הוא במיתה ואיסור קדשים איסור חמור כרת ומשמע דלאיסור הקל חייבה תורה עונש הקל ולאיסור חמור עונש החמור ושכן משמע בפסחים דף ל"ב ע"ב ושכן כתב הרמב"ם בפירוש המשניות בריש פרק שני במסכת אבות וציין לעיין בתוספות ריש יבמות הנ"ל ושכן כתב הרב שושנים לדוד בריש מסכת כריתות (לא אטפל להעתיק דברי הרב שושנים לדוד כדי לזכות למי שאין בידו ספר התורה הזה לפי שכבר הבאתי דב"ק במערכה זו לעיל באות ו' עי"ש)

גם מדברי הרמב"ם בפירוש המשניות סוף פרק תשיעי דמסכת סנהדרין נראה דכרת חמור ממיתה שכתב וז"ל וחכמים אומרים מיתה בידי שמים וזו המיתה בידי שמים הוא פחות מן הכרת לפי שהמחויב כרת ישאר העונש עליו אחר המיתה כמו שנבאר בפרק שאחר זה ומחויב מיתה כשמת נתכפר לו וזה לשון רבינו עובדיה שם ומיתה בידי שמים הוא פחות מן הכרת שהכרח יש עליו עונש לאחר מיתה אם לא עשה תשובה כראוי ומיתה בידי שמים אין לאחר מיתה עליו כלום עכ"ל ומובן שרבינו עובדיה שאב ממקור טהור מדברי רבינו הגדול בפירושו הנ"ל ומשמעות הדברים הוא שעונש הכרת נוסף על עונש המיתה בידי שמים שמלבד שנכרת ומת קודם זמנו יש לו גם עונש אחר מיתה אם לא שב כראוי מה שאין כן במיתה דמיתתו כפרתו וכמו שביאר בפירושו למסכת אבות ריש פרק שני דכרת חמור ממיתה

אמנם נראה דיתכן לפרש בכונת דברי הרמב"ם הנ"ל שהחילוק שבין כרת למיתה הוא שהכרת הוא שנענש אחר מיתה ואינו מת קודם זמנו והמיתה היא שמת קודם זמנו ואין לו עונש אחר מותו ולפי שעונש הכרת הוא שיהא עונשו שמור לרעתו לחיי העולם הבא הוי עונש הכרת חמור מן המיתה וכן נראה מלשון הרמב"ם בספר המצות בשרש ארבעה עשר שכתב ומהם מה שייעד עליהם בכרת והוא שלא יהיה לעובר עליהם מיתה אבל אם מת בחטאו לא יהיה לו חלק לעולם הבא כמו שבארנו בפרק חלק ומהם מה שייעד עליהם במיתה בלבד והוא שימיתהו ה' בחטאו ויתכפר לו במותו עכ"ל נראה מדבריו שלכרת אין בו מיתה אלא כשימות בזמנו ועודנו בחטאו כלומר שלא עשה תשובה יהיה לו עונש לעולם הבא אבל אינו נידון בקיצור שנים והמיתה היא קיצור ימיו ואין לו עונש לעולם הבא כן נראה מלשונו שבספר המצות וכן אפשר לפרש דבריו שבפירוש המשנה על כל פנים מה שעונשו של חייב כרת שמור לעולם הבא זהו חומרו לגבי מיתה בידי שמים וכדמוכח מדברי הש"ס הנ"ל דכרת חמור ממיתה בידי שמים וכמו שכתב בעצמו בפירוש משנה האבות הנ"ל אלא שקשה לפרש כן לפי שמשמעות דברי רז"ל בש"ס בסוף מועד קטן והירושלמי דביכורים שהביאו התוס' בכמה מקומות הוא שבכרת יש קיצור שנים בעולם הזה ולכן בהכרח לפרש דברי הרמב"ם שמלבד העונש דקיצור ימיו בעולם הזה קאמר שנענש גם אחר מותו ויתכן שלכונה זו דקדק וכתב בספר המצות ומהם מה שייעד עליהם במיתה בלבד וכו' כלומר לא כבכרת שיש לו שני עונשין אלא עונש מיתה בלבד אמנם הרב מוהר"י אברבנאל בפרשת שלח לך סי' כ"ב (בד"ה והדעת ה"ה) הבין בכונת דברי הרמב"ם שבפירוש המשנה דסנהדרין הנ"ל לפי מה שכתב בפירושו בפרק חלק דלכרת אין עונש מיתה בעולם הזה רק עונשו שמור לעולם הבא והרבה להקשות על סברא זו ומכלל תשובותיו אחת היא ממה שאמרו רבותינו בענין הכרת שהוא קיצור שנים ושלא יתכן לומר שסובר הרמב"ם דמה שהזכירו בכרת קיצור שנים אינו אלא למגדף בלבד וכו' עי"ש: