שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קכב

ודעתו וסברתו בענין הזה היא שלא כדעת הרב מוהרשד"ם

כלל צג) כהנים אם רשאים לילך להשתטח על קברי הצדיקים זיע"א עיין מה שציין הרב משק ביתי אות ת"ה ומה שציין בשם הרב בתי כהונה עיין להרב פתחי תשובה ביו"ד סי' שב"ע שהביא תמצית דב"ק ולענין סוף טומאה לצאת רשמתי לעיל במערכת הטי"ת (טומאת אהל) באות מ"ד וכן לענין אם כהן בזמן הזה (שכלנו טמאים) המיטמא עובר איסור תורה או מדרבנן רשמתי שם בס"ד: כלל צד) כהן שקידש גרושה ולא בעל דקי"ל כרבא בקידושין ד' ע"ח דלא בעל אינו לוקה אי איכא מיהא איסורא או לא עיין להרבנים בית מאיר ומנחת עני הביא דב"ק הרב פתחי תשובה באהע"ז סי' ו' סק"א שחלוקים בזה ועיין להגאון שער המלך בהלכות גירושין פרק שלישי דין י"ט דף מ"ד ע"ב (מדפוס חדש) שכתב בשם הריטב"א לקידושין ד' מ"ב דכשלא בעל איסורא נמי ליכא ועיין שם בפרק י"ז מהלכות איסורי ביאה סוף הלכה ב'

והיכא דכתיב כהן משמע בין גדול בין קטן מדלא כתיב איש דומיא למאי דאמרינן בפרק ארבע מיתות אשר ישכב את זכר בין גדול בין קטן כן כתב הרב פרי חדש בס' מים חיים בתשובה סי' ד' וכתב הרב מעשה אברהם בחלק יו"ד סי' כ"א דהרב חקרי לב יו"ד (ח"ג) סי' קב"ל הכריח כדברי הפר"ח ועי"ש מאי דשקיל וטרי בזה

כלל צה) כתותי מכתת שיעוריה מדברי תוס' בסוכה דף ל"ה ד"ה לפי מתברר יפה דגם בדבר שמותר בהנאה אמרינן כתותי מכתת שיעוריה עי"ש לענין אתרוג של תרומה טמאה והקשה הגאון שיבת ציון סי' י"ז אות ג' דבסוטה דף כ"ה ד"ה לאו כגבוי משמע דדוקא בדבר האסור בהנאה ותירץ דבסוכה כתבו כן אליבא דהלכתא דכל העומד לזרוק וכו' עי"ש ומלבד דאין זה פשוט דנקיטנן כמאן דאמר כל העומד וכו' וכמה דיות נשתפכו על זה עיין להגאונים פרי חדש אה"ע סי' קכ"ד ושער המלך הלכות גרושין פרק ד' הלכה ב' וכבר השיגו בזה הרב פתח הדביר בח"א דף נ"ז ע"ד עי"ש עוד קשה לעניות דעתי דאם כן מאי מקשי התוס' (דנימא טעמא דאתרוג דתרומה טמאה משום כתותי מכתת שיעוריה) הלא אצטריך האי טעמא דאתי לכולי עלמא דכיון דסתם לן תנא דאתרוג דתרומה טמאה פסול ולא פליגי רבנן דר"ש עלה שמעת מינה דגם לדידהו הדין כן ולכן אי אפשר לומר הטעם משום כתותי דהא לרבנן לא אמרינן כתותי מכתת שיעוריה בדבר שאינו אסור בהנאה לדברי הגאון שיבת ציון הנ"ל. לכן נראה לי הדל דתוס' סוטה הנ"ל לא באו למעט דברים שאין אסורים בהנאה דלא נימא בהו כתותי מכתת שיעוריה אלא קושטא דמילתא נקטו דמאי דאיירו בה התוס' הוא בדברים האסורים בהנאה ועיין להרב תפארת ישראל פירוש המשניות בפרק א' דפסחים דף מ"ו שכתב מסברא דנפשיה דלא אמרינן כתותי מכתת אלא בדברים האסורים בהנאה ובספר אור לי דף ח' ע"ג הקשה עליו מדברי תוספות סוכה הנ"ל עי"ש ופשוט דאפילו למה שכתב הגאון שיבת ציון הנ"ל דהכי סברי תוס' סוטה הנ"ל אין לסייעו מדבריהם לפי שהוא בא ליישב קושית הגאון שער המלך והיא לר"ש ודעימיה דאמרינן כל העומד וכו' כיעי"ש

ולפי דברי הרב שיבת ציון הנ"ל לר"ש ודעימיה אמרינן כתותי מכתת שיעוריה גם בדבר שאינו אסור בהנאה כיעי"ש וק"ל. ועיין עוד בש"ת אור לי שם כמה חילוקי דינים בענין זה ועיין להגאון צמח צדק החדש בחלק אבן העזר סי' קס"ג והרב תפארת ישראל בפרק ג' דסוכה מ"ה כתב דאתרוג דתרומה טמאה יש בו משום כתותי מכתת וכו' ולפי הנראה הוא היפך מה שכתב בפסחים הנ"ל ועיין מה שהאריך בעניינים אלו בשו"ת עטרת חכמים בא"ח סי' ח' (ועי"ש אי אמרינן כתותי מכתת וכו' בדבר שמה שטעון שרפה הוא מדרבנן) והרב שואל ומשיב מהדורא תליתאה ח"א סי' ק"מ ומהדורא ה' סי' פ"ו והרב לשון לימודים בחלק סי' ד' דף ו' ע"ד סובר דאף דבר שמותר בהנאה אמרינן ביה מכתת שיעוריה ולקמן במערכת המ"ם אות פ"ד סק"ד הבאתי דהרב מראה הפנים בסוף מסכת תרומות סובר דלא אמרינן כתותי מכתת שיעוריה בדבר שמותר בהנאה עי"ש

ובדבר שמצותו מדאורייתא ושיעורו מדרבנן אי אמרינן ביה כתותי מכתת שיעוריה ואינו יוצא בו אפילו בדיעבד הנה בשופר קי"ל בסי' תקפ"ו ס"ג דבשופר של ע"ז לא יצא משום דכתותי מכתת שיעוריה אף על גב דשעור שופר הוא רק מדרבנן לדעת הרא"ש והרב הלבוש כמו שרשמתי לקמן במערכת השי"ן אות ס' ואם כן שמעינן מינה דגם במה ששעורו מדרבנן אמרינן כתותי מכתת שיעוריה ואינו יוצא בדיעבד ומזה יש להעיר על מה שכתב הגאון פרי מגדים בסי' תקפ"ו באשל אברהם סעיף קטן י"ח דכשאין מצוי אצלו שופר שיש בו ארבעה טפחים לא העמידו דבריהם וכו' עי"ש והוא תמוה דהא ודאי שעת הדחק לא עדיף מדיעבד וכיון דבדיעבד לא יצא בפחות משיעורו מהיכא תיתי להכשירו בשעת הדחק ואף אי נימא בעלמא במידי דפיסולו מדרבנן דלא העמידו דבריהם במקום ביטול מצוה עיין במה שרשמתי במערכת המ"ם אות נ"ט מכל מקום בשיעור שופר דמצינו מפורש דאפילו בדיעבד לא מהני בציר משיעוריה הא ודאי אין לנו לומר דבשעת הדחק יצא בו וצריך עיון. ועיין בקונטרס אסיפת דינים במערכת ראש השנה אות ט"ז מה שכתבתי בענין זה

עתה השגתי ספר נחמד דרכי הוראה די שדר לן הגאון המחבר נר"ו וראיתי בקונטרס קנה המדה פרק י"ז שהביא דעת הרא"ש דשיעור שופר הוא מדרבנן וכתב דלפי מה שכתב הרב בנין ציון סימן ל"ו דלהרא"ש בדיעבד יצא אם אין בו כשעור אם כן קשה מהא דאמרינן בשופר של עבודה זרה אם תקע לא יצא משום דמכתת שיעוריה ואם איתא דמדאורייתא סגי במשהו ולא אמרינן מכתת שיעוריה ובדרבנן בדיעבד הא סגי במשהו ויוצא ואם כן אמאי אם תקע לא יצא אלא על כרחין דיש להם שיעור מן התורה וכן הקשה מלולב למה שכתב הרב בנין ציון דבדיעבד יוצא בקצר וכו' אלא על כרחין דשיעור זה מעכב אפילו בדיעבד אלו תורף דברי קדשו ומסופקני בדעתו אם כוונתו להקשות הוא רק לפי דברי הב"ץ דלולא דבריו לא קשיא ליה על סברת הרא"ש דשפיר מצינן למימר אף בשיעור דרבנן דלא מהני בדיעבד היכא דמכתת שיעוריה. או דגם בעיקר סברת הרא"ש ק"ל משום דמשמע ליה דלא יתכן לומר דאם הוא מדרבנן לא יצא בדיעבד ומביא מדברי הבנין ציון להוכיח שכן הוא דכשהוא מדרבנן יוצא בדיעבד ואם כן מדאינו יוצא בדיעבד מוכח דהוי מדאורייתא וקשה על הרא"ש. ויותר נראה כהצד הראשון שהרי דבר שפסול בדיעבד משום כתותי מכתת שיעוריה פסול אפילו ביום טוב שני דכל גופו מדרבנן ואם כן לא נפלאת לומר דאף אם השיעור ביום טוב ראשון הוא מדרבנן כיון שפסלוהו משום מכתת שיעוריה פסול אפילו בדיעבד

ובעיקר כללין השגתי עתה ספר יקר שו"ת מוהר"ם שיק (הגאון הזה הוא תלמיד מרן החתם סופר) וראיתי בחלק א"ח סי' י"ד שכתב שני חילוקים בעיקר כלל זה ואעתיק דב"ק לזכות את הרבים כי הס' יקר המציאות הוא וזהו מה שהעיר בענין הדלקת נר חנוכה בשמן שריפה שהקשה בשער אפרים דהוה לן למימר מיכתת שיעוריה וכתב מעלתו דלשמן ולפתילה אין שיעור ורק לזמן דליקתו וכל ששורף ודולק זמן ההוא כשר ולא דמי לדבר שצריך שיעור מצד שיהיה דבר חשוב ומינכר (הרי זה כלל א'. ועוד כלל ב') מה שכתב המחבר וז"ל ובלאו הכי לדעתי בהנאה ששייך בשעת שריפתה לא שייך כתותי מכתת שיעוריה שהרי התורה צוותה שלך תהא להסיקה תחת תבשילך ורחמנא אחשביה שלא יהא כשרוף כבר וקרא אותו שלך תהא ואי הוי כשרוף למאי נפקא מינה קרא אותו שלך תהא הרי דבר שרוף אינו שלו ועל כן כל שיוכל ליהנות ממנו בשעת ביעורו לא חשיב כשרוף ולכאורה ממקומו הוא מוכרע שהרי גם שמן של נר חנוכה הוא עומד לשריפה דמותר שמן של נר חנוכה עושה לו מדורה ועל כרחין זה הוא מצותו שידליק חצי