שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קכא

להקל בכהני זמננו כמו שצדד מוהרשד"ם לענין חליצה לכהן בזמן הזה דדומה לספק חליצה כיון דהכהן ספק אלא שכבר מחו לה ארישא עיין בשו"ת מוהרי"ט עכ"ל הרי דאף לצדד להקל (כלומר לעשות סניף בעלמא) סברת הרב מוהרשד"ם לא רצה הרב משום דנקיט עיקר כדעת החולקים ומה שכתב ידידי הגאון חיי אריה יצ"ו בסוף סי' ס"ז דבישועות יעקב צירף עוד דעת מוהרשד"ם דיש להקל בכהני זמנינו שהם רק כהני חזקה עכ"ל במחכתה"ר הוא שלא בדקדוק כי מדברי הישועות יעקב הנ"ל מתבאר שלא הסכימה דעתו לצרף סברת הרב מוהרשד"ם

אחר כל אלה הדברים ראיתי למופת דורנו הרב פתח הדביר בח"א סי' קכ"ח אות ד' דף קכ"א ע"ד (ד"ה מעתה) שהביא בשם הרב מור וקציעה דכל הכהנים ספק נינהו ולא מיחייבי בנשיאות כפים אלא מדבריהם וכתב על דבריו לא ידעתי אמאי קרי להו כהני ספק אדרבא כהני חזקה מיקרו וגדולה חזקה לכל מעלות הכהונה שוב ראה שכיוצא לזה כתב בספרו שאלת יעבץ ח"א סי' קל"ה שנכון בעיניו מנהג הרבה כהנים להחזיר הפדיון וכו' (העתיק תורף דברי השאלת יעב"ץ כאשר העתיק דבריו בפתחי תשובה הנ"ל) וכתב על דבריו הנך רואה כמה פקפק בחזקת הכהנים דזמן הזה וחידש לפדות הבכור מכל כהן שימצא ולפדות מספק בכור כהנת ולויה ושאם הכהן לא יחזיר הפדיון יש ספק גזל בידו וכל הני חששי רחיקי חדתי לא שיערום רבותינו הקדושים וסברתו זאת גרמא ליה נמי להקל כל כך בדין נשיאות כפים בזמן הזה ואני אומר לישרי לן מר דלית ן לאורועי חזקת הכהנים שבזמנינו וכבר עמדו על מבוכה זו רבנן קמאי וכו' (הביא דברי הרב מוהרשד"ם להקל בספק שבויה וסיים) פוק חזי להרב מוהרח"ש בח"ג סי' ד"ן שכתב דמדברי הריב"ש לא מכרעא מידי דעד כאן לא תלי הריב"ש קריאת הכהן ראשון במנהג אלא מה שמקדימין אותו אף שהוא נגד תלמיד חכם גדול אבל כשאינו עם הארץ קדימתו מעיקר הדין וראיה שאין עליה תשובה מדברי הריב"ש גופיה בסי' שמ"ח

גם הרבנים מוהרימ"ט בח"א סי' קמ"ט וחוט השני סי' י"ז האריכו לחלוק על מוהרשד"ם בזה והעלו דמדין תורה כהנים גמורים הם דאוקי אחזקתייהו ופיסול אכילת תרומה של תורה אינו אלא מדרבנן דמעלה עשו ביוחסין עי"ש עוד תשוב ותראה למוהרימ"ט בסי' פ"ה בענין הפרשת תרומה ומעשר שכתב מרגלא בפי ההמון לומר לכהן וללוי הבא ראיה שאתה כהן ולוי וטול וזה טעות שהכהן והלוי בחזקתם הם עומדים כדאמרינן בפרק שני דכתובות גדולה חזקה שנאמר ומבני הכהנים וכו' אמר להם הרי אתם בחזקתכם וכו' ואם לחלה דאורייתא שהוא בעון מיתה סמכינן אחזקתיה שהוא כהן שנושא כפיו כל שכן לענין מעשרות שראוי ליתן שאנו מחוייבים משום גזל השבט ואף שהרמב"ם כתב בפרק כ' מהלכות איסורי ביאה דלא מסקינן אלא לתרומה דרבנן משמע דלתרומה דאורייתא לא היינו משום שהוא פוסק כמאן דאמר תרומה וחלה בזמן הזה דרבנן וכו' ולא משום חשש ספק אלא כדי שלא יעלו ממנה ליוחסין דמעלה גדולה עשו בהם ותו דבפרק עשרה יוחסין אמרינן כל המשפחות בחזקת כשרות עומדות ותנן בסוף עדיות אין אליהו בא לא לקרב ולא לרחק אלא להשוות המחלוקת כלומר שכל המשפחות בחזקתן עומדות והכהן והלוי בחזקתו עומד ותימה על עצמם איך הם נותנים המתנות הזרוע וכו' לכהן ואין מצריכין אותו להביא ראיה על יחוסו אלא הא מילתא בורכא היא עכ"ל

הרי דכל הרבנים הנ"ל קיימי בחד שיטה דכהנים שבזמננו הם בחזקתם כבזמן הבית לתת להם כל מתנות כהונה ולדברי הרב מוהרימ"ט אם לא יתנו להם בטענת הבא ראיה יש בזה גזל השבט ולא חשו לאידך גיסא שיהיה גזלה ביד כהן כדחייש הרב שאלת יעבץ משום דסברי דחזקתם ברורה ולכן אין צריך להחזיר הפדיון דרחמנא זכי ליה וממון דידיה הוא ואין כאן לתא דגזל כלל דהא אפילו לחלה דאורייתא שהוא בעון מיתה סמכינן אחזקתייהו ושוב הביא שהרב חקרי לב הרבה להשיב על הרב שבות יעקב וכתב שם סברא אלימתא דלא לאורועי חזקת הכהנים דזמן הזה מצד שאין להם כתב ייחוס דלא חשיב ריעותא העדר הכתב כי אם בימי עזרא שהיה לכל הכהנים כתב הייחוס זולת קצת כהנים שלא נמצא להם כתב בכי הא חשיב ריעותא אולי פסולים או זרים הם אבל בזמננו שמרוב הגלות והטלטול לא נשאר לשום כהן כתב ייחוס זולת שהוחזקו לכהנים לנשיאות כפים ולדיני כהונה הנהוגים לא בטלה הכהונה משום שאין להם כתב דמי גזר שיהיה כתב ייחוס לכהונה כדי שנאמר אתרע חזקתייהו והיכי מפקינן קדושת הכהנים לעשותם ספק כהנים מלא דבר והאריך והעלה דכהני זמנינו כהני ודאי הם וגם מוהרשד"ם לא סמך להתיר מטעם זה וכו' וגם באיסור דרבנן כופין להוציא כדכתבו כמה מרבוואתא והכי נקיטינן אלו תורף דברי הרב חקרי לב וסיים הרב פתח הדביר הרי הדת נתונה מפום רבנן קדישי דחזקת כהנים בזמן הזה חזקה גמורה לכל דיני כהונה דנהיגי האידנא ודאי דאין בידינו להקל בשום דין מדיני נשיאות כפים דלא כהרב מור וקציעה וכיון שאין יסודו מוסכם מהפוסקים ואף מוהרשד"ם לא סמך על זה כדכתבו מוהרימ"ט ומוהרח"ש ממילא לא הופקע חיוב נשיאות כפים מן התורה מעל הכהנים גם בזמן הזה אלו תורף דברי קדשו

והייתי סבור שנעלם מהרב מה שכתבו הרבנים מגן אברהם בסי' ר"א ובאר היטב בסי' קכ"ח שהבאתי למעלה עד שראיתי שבח"ב בסי' ר"א אות ג' הביא דברי המגן אברהם ובאר היטב הנ"ל ושערי תשובה וציין לעיין בס' מלאכת הקודש פרשת אמר ד' לק"ט ע"ג ושבס' שמע אברהם סי' א' דף ב' ע"ג וע"ד הוא שר המסכים לדבריו הרי דכל רז לא אניס ליה ומה שלא הזכיר דברי הרב באר היטב באבן העזר סי' ו' אחשוב כי מסתמא הובאו הדברים בחקרי לב הנ"ל וגם בח"ג בהשמטות ד' רצ"ט זכר עשה את אשר כתב בח"א ובח"ב וכתב שעוד לו בכתובים בתשובה שהשיב לאנקונא בענין זה וספר מלאכת הקודש שציין אין אצלי וכן ספר שמע אברהם ותיסגי לן סהדותיה דרב שהוא מסכים דבריו

והשגתי עתה ספר יאודה יעלה (לרב גדול משאלוניקי) וראיתי בחלק יו"ד סי' א' (בד"ה ומעתה) שהביא תורף דברי הרב מוהר"י הלוי בסי' ל"ג שחולק על הרב מוהרשד"ם במה שרצה להקל בספק שבויה על פי דברי הריב"ש דכהנים שבזמנינו אינם ודאים וכו' וכתוב שם (מוסגר ואיני יודע אם הוא מהרב המחבר או מהרב המגיה ויותר נראה שהוא מהרב המחבר לפי שאין כתוב כה אמר המגיה כבשאר מקומות) וכן ראיתי למוהר"ש יפה בירושלמי דברכות פרק אלו דברים אות ב' שכתב כדברי מוהר"י הלוי וחלק על מי שרצה להתיר כדברי מוהרשד"ם ומדברי מוהרימ"ט בחידושיו לכתובות ל"ד ט' נראה דסובר כסברת מוהרשד"ם וכן כתב הרב באסיפת זקנים בשם הרשב"א יעו"ש ועיין שבות יעקב ח"א סי' צ"ג ויד אהרן אהע"ז סי ו' הגב"י אות ב' דבר שמואל סי' ק"ט עכ"ל ועם כי בחפזי לא פניתי לעיין בחידושי הרב מוהרימ"ט ובספר הא"ז להבין איך נראה מדבריהם שסוברים כהרב מוהרשד"ם אמנם תמיה לי הרי תלמוד ערוך בפי כל רבני האחרונים שדעת הרב מוהרימ"ט שלא כדעת הרב מוהרשד"ם וכמבואר בתשובתו שבח"א סי' קמ"ט שקרא תגר על התוקעים עצמם בהלכה וינאמו נאם שהכהנים שבזמננו אין להם חזקה וחלייהו מתשובת הריב"ש וכו' ועוד הרי אנו מחזיקים אותם לכהנים ודאים לכל קדשי הגבול וכו' וגם בתשובתו שבסי' פ"ה כתב דטעות הוא מה שמורגל בפי העולם לענין הפרשת תרומה ומעשר לאמר לכהן הבא ראיה וטול וכו' כאשר כתבתי למעלה וגם כתב שהרב מוהרשד"ם לא אמר להתיר על פי סברא זו בכל מקום רק לנדונו וכו' ואם מדבריו שבחידושיו לכתובות נראה שסובר כסברת הרב מוהרשד"ם הני מילי דמר סתראי נינהו ופשוט דאית לן למיעבד עיקר בדעתו כפי המפורש בדברי תשובתו ולא נייחס אליו כפי מה שנראה מדבריו שבחידושיו הנ"ל ואם היה מפורש בדבריו שבחידושים היפך מה שכתב בתשובה היינו נכנסים במבוכה הי מיניהו עיקר על דרך שנחלקו רבני האחרונים בסתירת דברי הרשב"א מחידושים לתשובות וכן בסתירת דברי הרא"ש מפסקים לתשובות אבל כיון שגם הרב הנ"ל לא כתב שמפורש כן בדבריו שבחידושים אלא שנראה כן על כרחין למשכוני אנפשין ולהשוות דבריו למה שכתב בתשובה שיהיו הדברים אחדים