שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קכ

שכבר הוחזקה וכי האי גוונא כתבו האחרונים ובראשם בס' הפלאה סוף פרק קמא דכתובות לענין רוב בממון דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב להוציא ממון מכל מקום ברוב כזה שכבר הוחזק הוי כודאי ומוציאין ממון והוא הדין לענין חזקה זו יש לומר כן כיון דמוחזק בכהן לכל העניינים אין לעשות מזה עוד ספק אלו תורף דב"ק וכיונה דעתו לדעת הגדולים הנז"ל מוהרימ"ט ומוהר"ש יפה שבכנסת הגדולה ומוהר"י הלוי ופרח מטה אהרן שהכריחו דכהנים ודאים הם מדמחזקינן להו לכהנים לכל קדשי הגבול וכו' ואין ספק שלא היה בידו ס' כנסת הגדולה שאחר שראה דברי הבאר היטב בסי' ו' נקל היה לו לעיין בכנסת הגדולה באותו פרק באותו מקום אם היה מצוי בידו

וכתב עוד (בשם אריה) על מה שכתבו דכיון דאין להם כתב יחוס איתרע חזקתייהו כדאמרינן בכתובות ד' כ"ד ובקידושין ד' ס"ט דנראה לו דאדרבא כיון דבזמן הזה ליכא שום כתב יחוס עדיף טפי דבימיהם שהיו כתבים המתייחסים לכן מי שלא היה לו כתב איתרע חזקתו אבל לא בזמן הזה דאין שום כתב יחוס אלו דברי הרב ובזה יש לפקפק לדעתי הקצרה דכיון שבזמנם נכנסו לבית הספק והוצרכו לכתב היחוס אם כן מאז והלאה כל שאין לו כתב יחוס נשאר בספק והרי כולם בכלל הספק הם (אחר זמן ראיתי שכיונה דעתו לדעת הגאון חקרי לב וקלסיה הרב פתח הדביר ע' לק' בד"ה גם הרבנים מוהרימ"ט ובד"ה הרי דכל הרבנים) אמנם שוב כתב דנראה לו דודאי הכהנים האמתיים הם הרוב רק שאפשר נתערב בהם כהנים שאינם מיוחסים ובודאי הם מיעוט אם כן בכל כהן יש לומר דמרובא פריש ואין שייך קבוע כיון שאין הקביעות ניכר במקומו כדאיתא בסי' ק"י והוי רוב וחזקה שהוא כהן ולכן צדקו דברי הכנסת יחזקאל שאין לצרף זה אף לסניף עכ"ל ולפום ריהטא דבריו נכונים

וספר שאלת יעבץ שרמז הרב פתחי תשובה הנז"ל (בד"ה והרב פתחי) אין מצוי אצלי אמנם ראיתי תורף דב"ק הביאם הרב פתחי תשובה ביו"ד סי' ש"ה ס"ק י"ב על מה שכתב מרן בסעיף ח' דאם רצה הכהן להחזיר הפדיון יחזיר ולא יהא הכהן רגיל להחזיר לכל שלא להפסיד לשאר כהנים כתב על זה בשאלת יעבץ ח"א סי' קל"ה דהאידנא אישתני דינא דמה שאמרו שלא יהא רגיל בכך הני מילי בכהנים מיוחסים דידהו אבל בכהני חזקה בעלמא כי האידנא אף דלחומרא אזלינן בהו לכל מילי ופרקינן בכורים על ידייהו משום דלא אפשר באחריני מיהו להקל לא דהיינו להוציא ממון מהאב מספק לא וכמעט שי"ל דמדינא הם צריכים להחזיר ולפחות כל כהן יחוש לעצמו לפרוש מספק גזל שמא אינו כהן ומשום האי טעמא נראה דשפיר אית למיעבד עובדא האידנא לפדות בעל מנת להחזיר לכתחלה גם נראה כי לצאת ידי כל ספק האפשרי יש גם כן על האב לפדות בכורו מכל כהנים שיכול למצוא דילמא מיתרמי ליה כהן מיוחס ודאי ומהאי טעמא נמי בן הכהנת והלויה יש לפדות עכשיו מספק דמאי שנא מכל ספקא דאורייתא דמאי דאפשר לתקוני מתקינן אלו תורף דב"ק וכתב על זה הרב פתחי תשובה שבחתם סופר סוף סי' רצ"א כתב בקיצור שדברי שאלת יעבץ בזה אין נראין לו

ואני הדל עם שאיני כדאי להשיב על דברי גאון יעקב דרב גובריה וחיליה לאורייתא לא אחשוך מלכתוב מה שיש להעיר בדב"ק במה שכתב דמה שאמרו שלא יהא רגיל להחזיר היינו בכהנים דידהו וכו' איך נחה דעתו לומר כן בדין שכתבו מרן ודי שרן סמיכין עלוהי והלא בזמן מרן לא היו כהנים ודאים ומיוחסים שהרי אף בזמן הריב"ש לא היו מיוחסים כדכתב בסי' צ"ד ובכל זה כתב שלא יהא הכהן רגיל בכך גם מה שכתב דאף דלחומרא אזלינן בתרייהו לכל מילי אבל לקולא לא קשה שאם כן היה להם להפוסקים לומר שבזמן הזה פודים את הבכורות בלא ברכה דאף דאזלינן לחומרא וצריך לפדותו מספק אבל לא יברך משום חשש לא תשא דמ"ש מכל מצות שבתורה שאם מסתפק אם עשה המצוה או לא עשה אותה עושה אותה בלא ברכה משום דברכות אינן מעכבות ועוד הו"ל לבאר וליישב מה שקשה לדבריו איך יברכו הכהנים על נשיאות כפים בכל יום דמלבד החשש איסור לזר הנושא את כפיו הרי איכא חשש ברכה לבטלה דשמא לא כהן הוא וברכתו לבטלה ואין זה מברך וכו' דמזה מוכח דמחזקינן להו בכהנים ודאים וחזר הדין דלא יהא הכהן רגיל להחזיר וממילא יש לפקפק ולא ליטול מה שחידש בכל הפרטים הנז"ל ודבריו צריכים עיון לדעתי הקצרה (ע' לק' בד"ה אחר כל אלה)

ומתוך המשא ומתן שבין הגאונים נודע ביהודה וחתם סופר בדין הכהנים בזמן הזה אם מותרים לילך על קברי מתים כותים דבדגול מרבבה סי' שע"ב סעיף ב' רצה להקל בזה על הכהנים על פי דעת הראב"ד דכהן טמא אינו מוזהר עוד מליטמא ואף דלא קיימא לן כהראב"ד מכל מקום יש ספק ספקא שמא הלכה כהראב"ד ואם תאמר דאין הלכה כהראב"ד שמא כותי אינו מטמא באהל ושוב חזר בו (בד"ה אמר יחזקאל) דשמא לא כתב הראב"ד אלא דאינו מוזהר בלאו אבל לענין איסור יש לומר דמודה דאסור אפשר מן התורה ורק לענין כהן ערום כתב דיש להקל וכו' עי"ש והחתם סופר בסי' של"ח (בד"ה ומ"ש רמכ"ת) כתב שמר רבו נתווכח בזה עם הנודע ביהודה פנים בפנים וגם במכתבים והוא מצא אחר זמן רב שהראב"ד כתב בתמים דעים סוף סי' רל"ו דאסורים מן התורה ולכן כתב להרב השואל דאין משען מזה עי"ש דב"ק ובסי' של"ט ובפתחי תשובה הנה מכללות הדברים מתבאר דנקטו רבנן קדישי הנ"ל דאף האידנא כהני דידן בחזקתייהו קיימי דאי לא תימא הכי הא איכא ספק ספיקא אף בלתי צירוף סברת הראב"ד וכפי המשוער בדעתי יתכן להכריח על דרך זו מדברי הרבה פוסקים המדברים בדינים אלו ויהיו דברי אלה כפותח פתח כחודה של מחט והמתיישב בדבר יופתחו לו שערי בינה כפתחו של אולם

המורם מכל האמור הוא שדעת הרבה מרבנן בתראי מסכמת להלכה ולמעשה דהעיקר הוא דהכהנים בזמן הזה הם כהנים ודאים ובקדושתם וחזקתם הם עומדים לכל דבר מדיני כהונה אלא דקשה לכאורה מה שראיתי בשו"ת צמח צדק החדש להגאון מליבוויץ בחלק אהע"ז סי' י"א שכתב לענין בת כהן לעם הארץ שיש לומר כיון דכהנים האידנא אין אוכלים בתרומה דאורייתא כדכתב הרמב"ם בריש פרק עשרים מהלכות איסורי ביאה לכן אין להחמיר כל כך בהתלמיד חכם שיהיה ממדרגה הגדולה רק כל שיודע מסכתא אחת עי"ש באות ז' וכן כתב בסוף אות ח' ולכן עתה דהכהנים דעכשיו אינם בחזקת כהנים מיוחסים גמורים אין לחוש שמא אינו תלמיד חכם כדבעי עי"ש הרי דנקיט הרב דכהנים דהאידנא אינם כהנים גמורים ועל פי זה כתב להקל קצת בנישואי בת כהן ועם שיש לתמוה על גאון גדול שכמותו שלא זכר שר מכל המבוכה הגדולה שבדברי רבותינו קמאי ובתראי הנז"ל והוא פלא מכל מקום הדבר קשה על כל הרבנים הנז"ל מה יענו למה שהכריח הרב מדברי הרמב"ם ממה שכתב דכהנים בזמן הזה אין אוכלים בתרומה דאורייתא

ולעומת זה יש לתמוה לפי זה איך מברכים הכהנים על נשיאות כפים בזמן הזה לדעת הרבה פוסקים שסוברים שדעת הרמב"ם דאיסור לא תשא בברכה הוא מדאורייתא ועיין מה שרשמתי בקונטרס הכללים (בשדי חמד ח"א) במערכת הבי"ת אות קט"ו בענין זה באורך בס"ד וכיון דלא מהני חזקתייהו לתרומה של תורה הכי נמי נימא לענין לא תשא וגם איך הותר להכהנים ליקח דמי הפדיון ולא יהא גזל בידם וכן בשאר החששות שחשש הגאון שאלת יעבץ הנז"ל (בד"ה וספר שאלת) והיא תמיה גדולה לכאורה אבל באמת אין מדברי הרמב"ם שום סתירה לסברת הגדולים הנז"ל שכבר כתבו הרבנים מוהרימ"ט בסי' קמ"ט וחוט השני בסי' י"ז דפיסול אכילת תרומה של תורה אינו אלא מדרבנן משום דמעלה עשו ביוחסין אבל בעלמא מוקמינן להו בחזקתייהו וגדולה חזקה ששורפין וסוקלין על החזקות כמו שהאריך בחוט השני שם עי"ש והגאון צמח צדק במחילת כבוד קדושתו נעלם מעיניו כל האמור בענין ולכן בא ללמד מדין פיסולם בתרומה של תורה לשאר דינים דעלמא ולא כן היא דעת כל הפוסקים הנז"ל

ומצאתי שהגאון ישועות יעקב עלה בדעתו לצדד להקל בנדונו על פי סברת הרב מוהרשד"ם אך לא מלאו לבו שכתב בא"ח סי' שמ"ג סוף סק"ב וז"ל ועוד עלה על לבי לצדד