שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ יב

דבר שלא שמע מפי רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל דהטעם הוא שאפשר שיש לפקפק בדבר ההוא ונמצא שמתגנה רבו על ידו וסיים על זה ומפני כן לא הקפידו (כן צריך להיות ובאיזה דפוסים ראיתי שכתוב ומפני כן הקפידו ונראה לי דטעות סופר הוא וכן מצאתי להרב מחצית השקל על דברי הרב מגן אברהם סי' קנ"ו סק"ב שהעתיק כן כיעי"ש) ואמרו במסכת פסחים אם בקשת ליחנק התלה באילן גדול עכ"ל וכוונתו כיון דהטעם הוא שמא יפקפקו בדבר ויהיה גנאי לרבו אם כן כשיודע שהדבר ברור ואין בו לפקפק ודאי או שיודע ברבו שאינו מקפיד בזה אם כוונתו לשם שמים כי היכי דליקבלו מיניה מותר וכי האי גוונא מיירי בפסחים עי"ש במחצית השקל הרי מבואר דמפרש ההיא דפסחים כפשט משמעות פירוש רש"י דאי סובר כפירוש רשב"ם למוד בפני רב וכו' נראה דאין קשר והבנה לסיום לשון הנ"ל ועי"ש עוד להרב תפארת ישראל מה שכתב בזה ועיין להרב שושנים לדוד שכתב ליישב קושית הרב תוספת יום טוב (ושכן כתב הע"ח) על פי מה שמצינו בפסחים דף כ"ז דשמואל אפיך דברי ר"י לרבנן כדי שיקובלו קא משמע לן מתניתן דלאו משנת חסידים היא לעשות כן ובהורמנותיה דמר נראה לי הדל דלא יתכן לומר כן דסוף סוף קשה אם כן היא כונת התנא למה לא קיים שמואל מתניתן דאבות ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי ומי חשיד שמואל דלא מקיים משנת חסידים

וראיתי למרן חיד"א בברכי יוסף ח"מ סי' י"ב אות י"ב הביא מה שכתב הרב מוהריב"ל דדיינים נאמנים לומר שנטלו קנין על הפשרה ולא חשיבי נוגעים בעדותם ושהרב אדמת קדש כתב דהוו נוגעים דלא לימרו עלייהו דלא ידעו דפשרה צריכה קנין כדאשכחן ברב פפא דעבד משום כיסופא וכו' ומר בריה השיבו דשאני בההיא דרב פפא דעבד כבית הלל דהלכה כמותם בכל מקום וכו' ומני"ר ברכי יוסף שקיל וטרי בדחיה זו ושוב תמה על הרב אדמת קדש דמוכיח בפשיטות מהא דרב פפא דחשוד לומר מה שאינו אמת שהרי אינו פשוט כן להרי"ף דלא גריס ולא היא והביא מה שכתב מרן כסף משנה בפרק ט' דברכות דגם הרי"ף והרמב"ם גרסי ולא היא ורוצה לומר דהאמת הוא דרבא לא אמרה אלא דאיהו סובר דכן הלכה דההיא דר"ג לאו הכרעה היא וכתב דלפי זה לא דמי נדון מוהריב"ל להא דרב פפא דרב פפא עשה כדין אלא דכי היכי דלקבלו מיניה אמרה משמיה דרבא וכדאמרינן בעלמא הרוצה ליחנק וכו'

ועוד האריך והזכיר תשובת הרב מוהרל"ח הנ"ל עי"ש ולפי דברי מרן כסף משנה על כרחין לומר דמה שאמרו לאשתמוטי הוא דאמר כלומר להשתמט משררה וגדולה תלה הדבר ברבא על דרך שכתב הרמ"ע הנ"ל וצל"ע בתשובת הרמ"ע לראות אם הביא תנא דמסייע ליה דברי מרן כסף משנה הנ"ל ומה שכתב הרב בברכי יוסף כדאמרינן בעלמא הרוצה וכו' קצת קשה שלא זכר שר דלפירוש רשב"ם שם אין הכרח לזה ועל כל פנים למדנו מדב"ק שמבין בדברי רש"י כפשוטם דלא כדמשמע מדברי הרב תפארת ישראל הנ"ל דגם רש"י כוונתו לפירוש רשב"ם ועין עוד בברכי יוסף א"ח סי' רט"ז אות י"ב שהאריך בגוף הדין ההוא (ובד"ה אכן) כתב דקצת קשה על מרן כסף משנה לשון הש"ס דמסיים לאשתמוטי וכו' וי"ל עכ"ל ולפי הנראה לא ראה שו"ת הרמ"ע הנ"ל דמה שאמרו בש"ס לאשתמוטי וכו' כלומר דכבורח מהשררה והכבוד השמיט עצמו ותלה הדבר במי שגדול ואולי זהו כוונתו במה שכתב ויש ליישב היינו על דרך הנ"ל

גם מדברי הרב קרבן העדה בפרק ז' דמסכת נזיר הלכה א' בשירי קרבן בד"ה איתוניה ואנא מלקי ליה מתבאר דמבין דברי רש"י בפסחים הנ"ל כפשטן ולא נתכוון לפירוש רשב"ם ועי"ש מה שכתב על דברי המג"א סי' קנ"ו הנ"ל ובמחזיק ברכה שם אות ז' ובקונטרס אחרון שם

ובעיקר כללין עיין בבית שמואל בשמות אנשים בשם גרשון שכתב בשם רש"ל דחכם שסדר גט וכתב גרשם או גרשון ואחר כך העיד שכן הגידו לו את שמו אינו נאמן דנקיטינן כל תלמיד חכם וכו' ומיהו אם מלתא דעבידא לגלויי נאמן ומצינו ביבמות (ס"ש) והנה משמע דגם הס"ש מודה לרש"ל דאין המסדר נאמן ורק במילתא דעבידא לגלויי הוא דסובר דנאמן וכל זה לשיטת רש"י ופירש במה שאמרו בש"ס שאני הכא דשמואל ובי"ד קיים ודברי רש"ל הם בפרק ד' דגטין סי' ל"א באות הגימ"ל עי"ש וספר ס"ש אין בידי לראות אם הזכיר דברי הנמקי יוסף בשם הריטב"א דלא חיישינן שישקר ח"ו אלא דאומר בדדמי וכששמואל ובי"ד קיים דייק טפי ולא אמר בדדמי עי"ש ולפירושו אינו מבואר בש"ס דבמילתא דעבידא לאיגלויי מהימן דאעיקרא לאו משום חסרון אמונה אתינן עלה ועיין בטיב גטין שם ס"ק כ"ו שהאריך דלא מסתבר כמ"ש הס"ש דמשום שכבר חלה הוראתו לא מהימן להחזיק הוראתו דאם כן כל תלמיד חכם שמורה הוראות יצטרך עדים באיזו סגנון נשאל ומההיא דר"פ אין ראיה דאף על גב דזימנין מיקרי ואמר משום כיסופא מסתמא לא נחוש לזה והרי"ף לא גרסי ולא היא וכו' ובשו"ת הרמ"ע וכו' ודברי רש"י צ"ע ובנדון שברש"ל היו רגולים לדבר שלא להאמין להמסדר וכו' ועיין בנמקי יוסף וכו' וגם לא היה מוחזק המסדר וכו' הא לאו הכי אין לחוש כלל אלו תורף דב"ק והעתקתי תורף דב"ק לפי שראיתי במכתב גלוי אחד מרבני דורינו יצ"ו שבעסק סידור גט אשר סדר רב מובהק בדורנו יצ"ו ולפי הענין היה הכחשה בין הרב המסדר והמתגרשת בגופא דעובדא היכי הוה ומרוב הענוה פנה אל האזוב כמוני לחוות דעתי בענין ההוא ואנכי תולעת כתבתי לקיים דעת המסדר ובענין הכחשה הנ"ל כתבתי דאין דברי המתגרשת עומדים נגד דברי הרב המובהק אשר בית ישראל נשען עליו בכל הוראתיו והרב החולק כתב לי בקונטריסו דאין להאמין את הרב המסדר דהא נקיטינן כל תלמיד חכם שמורה וכו' וכיון שלא אמר כן הרב המסדר אלא אחר מעשה אין שומעין לו וציין בקונטריסו שו"ת רש"ל סי' ל"ו ותמים סי' י"ז וספר נחלת יעקב ח"ב סי' ג' (עיינתי בתמים ולא מצאתי מזה) ושו"ת רש"ל ונחלת יעקב אינם מצויים אצלי לראות בדב"ק אך לפי הנראה נעלם מהרב החולק דברי הגאון טיב גיטין הנ"ל ודבריו נאמנו מאד והרב פתחי תשובה בקונטריס השמות כתב דגם הגאון גט מקושר האריך לתמוה בזה על מה שכתב הרב בית שמואל עי"ש ולכן נראה דודאי יש לנו לסמוך בכל כיוצא על דברי הרב המורה ולא לחוש לחשדו ח"ו שמשקר

ועתה השגתי ספר גט מקושר שציין הרב פתחי תשובה וראיתי שם בשם גרשם שהביא דברי הרב בית שמואל בשם רש"ל וס"ש וכתב דאינו רואה מקום לדברים אלו דהא דכל תלמיד חכם שמורה וכו' לא נאמר אלא בבא להתיר דבר שהוא בחזקת איסור וכו' והוא נוגע בדבר וכו' אבל בהך מילתא אמאי לא נימא דחקר ועשה כדין ואפילו בסתם ספרי דדייני אמרו מגמר גמירי וכו' ואם המסדר אינו בקי הרי בלאו הכי יש לחוש לכמה פסולים כמו שכתב הרמ"א בסי' קמ"א סוף סעיף ל' וכו' ומסיק בצ"ע ויראה שאין זה אלא לפי ראות עיני גדול בטיב המסדר וכו' עי"ש שלא הזכיר דברי הנמק"י הנ"ל ועיין להרב שם אריה בחיו"ד סי' ו' דדוקא בזמנם שהיו מורים מהלכות שקבלו הוא דאמרו כל תלמיד חכם וכו' אבל עכשיו שמורים מפי סופרים וספרים לא שייך זה ע"כ ולא היה לו להחליט כן דודאי גם בזמן הזה משכחת לה דאיבעי לן למיחש ולא זכר דברי הפוסקים הנ"ל בדין שם גרשם אלא דהכל לפי הענין ובעיקר כללין ראיתי להרב השיב משה סי' ס"ה מאות ו' והלאה שהאריך מאד בעניינים אלו ולא יכלתי כעת לעיין בדב"ק ואתה תחזה ועיין גם כן בשו"ת צמח צדק החדש באה"ע סי' ס"ו אות ב' וג'

ובענין זה כתב לי ידידי הגאון נפתלי הירץ הלוי אבד"ק יפו יצ"ו וז"ל הגיעני מחברתו הק' ס' שדי חמד וכאשר לא יכולתי כעת לעיין בדבריו הנעימים ככל הצורך אכתוב לכ"ת איזה דבר חידוש אשר עלה על רעיוני בהביטי בספרו הנ"ל בחלק התשובות הנקרא דברי חכמים סי' כ"א בענין ת"ח שמורה הלכה ובא כו' והביא מעכ"ת הפלוגתא אי חשדינן לו דמשקר או דחיישינן שאמר בדדמי והביא מעכ"ת הא דברכות מ"ג ב' הא דרב פפא דקאמר הש"ס ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד ופירש"י ולא היא לא אמר רבא הלכתא כב"ה אלא רב פפא אכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך והנה דברי רש"י צ"ע דאפילו לפי שיטת רש"י דחשדינן ליה דמשקר זהו רק לענין דינא אם נוכל אנן להאמינו אבל הת"ח בעצמו בודאי אסור לו לשקר רק שיוכל לתלות באילן