שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ יא

אזן מערכה זו אות י"ט דמצינו דכופר האמורא דאף שעומד בשמועתו כופר במה ששמע מרבותיו כדי שלא נקשה עליו ומביא ראיה ממה שאמרו בבבא קמא דף י"ב אמר ר"נ אישתמטין עולא ופירש רש"י שמתיירא שמא אקפחנו בהלכות ובקושיות ועוד הביא ממה שאמרו במכות דף ט"ו ע"א אמרו לו אמרת אמר להו לא שעומד במשנתו אלא שכופר בדבריו שלא נקשה לו ע"כ אם כן מוכח מזה דמשכחת לה דמשקר האמורא ח"ו משום סבה שתהיה ומדוע לא נחה דעתו בפירש"י בההיא דיבמות ומה שהביא ממכות יש לומר דמדברי רש"י שכתב חזר בו מתבאר דאינו עומד בסברתו ומכחיש כדי שלא יקשו עליו אלא האמת הוא דחזר בו ומה שהשיב ואמר לא אינו משקר בזה אלא כונתו לא עמדתי בשמועתי שחזר בו ולפי שמשמעות לשונו דלא אמר כלל דבר זה הוצרך רבה לומר האלקים אמרה וכו' ומיהדר הוא דהדר ביה ומצינו כן בעירובין דף י"ד סוף ע"ב אמרו ליה אמרת אמר להו לא אמר רבא האלקי"ם אמרה וכו ומאי טעמא הדר ביה וכו' עי"ש נראה דמה שהשיב לא רוצה לומר איני עומד בסברתי ולגלות זה אמר רבא האלקי"ם אמרה ומוכח דמה שאמר לא רוצה לומר לא עמדתי באמירתי ומפרש טעמו ונימוקו דהדר ביה (בחידושי הריטב"א שם כתב וז"ל פירוש כפר בדבריו משום דהוה הדר ביה וסובר דהלכה כר"י וכו' עיי"ש וק"ל) ואההיא דאישתמטין עולא מצאתי במלא הרועים מערכת עבדא כמטלטלי דמי אות ג' שכתב דעולא לא כחש לרב נחמן אלא דבתחלה השיב עולא לשיטת ר"ן דסובר שעבודא לאו דאורייתא אך לבתר דנפיק אמר לפי שיטתיה דסובר שעבודא דאורייתא עיי"ש

וראיתי להרב באר מים חים מוצירי בקונטרס גירסא דינקותא סי' כ"ח ד' מ"א ע"ב שהקשה על דברי הריטב"א שהביא הרב נמקי יוסף הנ"ל שהרי מצינו בפרק כיצד מברכין ד' מ"ג ע"ב דרב פפא אמר בשם רבא הלכה כבית הלל ומסיים הש"ס ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד הרי דרב פפא הוציא שקר מפיו ח"ו לאשתמוטי נפשיה על מאי דעבד משום כיסופא וצדקו דברי רש"י ודברי הריטב"א צ"ע עד כאן לשונו והנה קושייתו היא על פי גירסת רש"י ופירושו (לא אמר רבא הלכה כב"ה אלא ר"פ איכסיף לפי שטעה והשמיט עצמו בכך ע"כ) ותמיה לי שלא הביט עין בדברי התוספות והרא"ש שם שהוכיחו דהרי"ף לא גרים האי ולא היא כלל ואם כן כיון שכל עיקר דברי הריטב"א והנמק"י הוא לחלוק על דברי רש"י דיבמות הנ"ל איך יתכן להקשות עליהם מההיא דברכות שאינו אלא לפי גירסת רש"י ופירושו ובאמת הם יכולים לומר דלקושטא לא גרסינן האי ולא היא כלל דלא יתכן לומר שמפני הבושה אמר בשם רבא מה שלא אמר ונפיק חורבא שישמעו ויעשו השומעים כדבריו ונמצא מכשיל רבים ח"ו עיין להרב מעדני יום טוב על דברי הרא"ש ואף אי גרסינן ולא היא אינם מוכרחים לפרש כפירוש רש"י אלא יפרשו כמו שצדד הרב מעדני יום טוב שם דהוא עצמו הדר הוא שכן ראוי להיות חוזר ואומר ולא היא כדי שלא יכשלו רבים (מה שכתב הרב מעדני יום טוב שהלשון לא משמע כן כונתו ממה שאמר לאשתמוטי הוא דעבד והוה ליה למימר דעבידנא אך בדוחק יש לומר דבתר דאמר רב פפא ולא היא מסיים הש"ס לאשתמוטי וכו' כלומר מאי דאמר מעיקרא בשם רבא לאישתמוטי הוא דקאמר) או יש לומר שמפרשים מה שאמרו בש"ס לאשתמוטי וכו' דהוא משום חסידות כמו שראיתי בגליון הש"ס חדשים דפוס ווארשא שהובא שם בשם שו"ת הרמ"ע מפאנו סי' ה' דרב פפא לא מחמת כיסופא בעי לאישתמוטי אלא מסברא דנפשיה פליג על ר"י אלא דמדת חסידות לתלות הגדולה ברבו

ובאמת לא זכיתי להבין אמאי לא ניחא ליה לרש"י לפרש כן שהרי בפסחים קי"ב סוף ע"א דאמרינן אם בקשת ליחנק היתלה באילן גדול פירש רש"י דאם ירצו לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממנו יאמר בשם אדם גדול ומדוע לא נפרש מה שאמרו בש"ס ולא היא על דרך זה דכוונת הש"ס לומר דמה שאמר רב פפא בשם רבא לא ששמע כן מרבא אלא דרך ענוה משתמט בכך וגם מה שכתבו התוספות והרא"ש דלא גריס הרי"ף ולא היא מדפסק כרב פפא נראה דאינו מוכרח דלא גרים דאפשר דגריס ומפרש דדרך ענוה הוא דאמר ואולי הם מפרשים מה שאמרו בפסחים היתלה באילן גדול כפירש רשב"ם למוד בפני רב ואחזר שמועותיו משמו וקרוב לזה הוא פירש הערוך (המובא בגליון הש"ס בערך חנק ובפירוש רבינו חננאל לפסחים בדפוס רא"ם) ולפי זה לא מצינו שיהיה מדרך ענוה לומר בשם רבו מה שלא שמע ממנו אבל פשט דברי רש"י שם מורים דאומר בשמו מה שלא שמע ממנו וצ"ע באופן דהרבה פתחים ליישב קושית הרב באר מים חיים על הריטב"א הנ"ל אך זוהי שקשה דברי הריטב"א אהדדי כמש"ל ועיין עוד לקמן במערכת השי"ן אות כ"ז

והנה בהאי עובדא דרב פפא האריכו הרבנים מוהרלנ"ח ומוהר"י בי רב בפסק הסמיכה (שבסוף תשובת מוהרלאנ"ח) דמוהרלנ"ח בדף נ"ט ע"ד (מדפוס לעמבערג) הביא הא דכל ת"ח וכו' שיש לחוש כשאומר אחר מעשה וכו' ושם (בד"ה ובר מן דין) הביא הא דר"פ ומוכיח מזה לפי גירסת רש"י דכשהאמורא עשה מעשה בטעות משום כיסופא יאמר מה שלא היה ומוהר"י בי רב שם בדף ס"ט ע"א (בסוף ד"ה אמר הכותב לולא שאני רגיל) כתב שלא יעלה על הדעת כלל שיהיה שום חכם חשוד שישקר מפני שיהיה לו גנאי לחזור מדבורו וההיא דרב פפא כבר עשה מעשה שבירך על ההדס תחלה ולא היה אפשר לתקן וגם לא היה נמשך מזה נזק שישמעו אחרים ויקבעו כן הלכה דלגירסת רש"י על כרחין לומר דאחר שעה חזר רב פפא והודה שטעה וממנו ידע בעל הש"ס לומר ולא היא וכו' ומוהרל"ח כשחזר להשיב על דבריו כתב בפרט זה (בד"ה עוד כתב וז"ל עוד כתב בעל המגילה השנית) בדף ע"ג ע"א דמצינו בכמה מקומות דגנאי גדול הוא למי שיורה ויעשה מעשה בטעות כדאמרינן בפרק קמא דע"א דף כ"ב ע"א איתיביה רבינא לרבא וכו' איכסוף וקרוב לזה שם בדף נ"ז ע"ב ונ"ח ע"א ופירש רש"י דמשום כיסופא קאמר והתוספות הקשו על רש"י דמצינו לרבא דאומר דברים שאמרתי לפניכם טעות הם בידי ולא מיכסיף יש לומר לדעת רש"י דדוקא באמירה בעלמא לאכסיפא ליה אבל לומר שעשה מעשה בטעות כסיפא ליה וכו' ואההיא דר"פ לא הונח לו במה שכתב מוהר"י בי רב דחזר והודה וכו' דאיכא למיחש דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא וכו' וסיים ועם כל זה אני לא סמכתי על הא דרב פפא הן מהטעם דהוא דוקא לגירסת ולא היא והן מטעם דהוי דבר זר מאד עי"ש ולפי הנראה נעלם זה מהרב באר מים חיים דהדבר מבואר דבין למוהרל"ח בין למוהר"י בי רב לא קשיא מידי על הריטב"א דלמוהר"י בי רב כל שלא הודה וחזר בו אין לנו לחושדו שמשקר ורב פפא חזר והודה ומצינו מעין זה שאומר האמורא דבר שאינו אמת רק לנסיון וחוזר ומודה שמה שאמר אינו אמת עיין נזיר ד' ל"ט ע"א אמר רב פפא אנא סברי לאו גמרא הוא בידיה והדר ביה וכו' ובדברי התוספות שם ולמוהרלנ"ח על כל פנים לאו כולי עלמא מודו בגירסא דולא היא ואם כן לא קשיא מידי על הריטב"א (ומצאתי בספר דרכי שלום בפרשת מקץ ד' ל"ג ע"ג שהביא קושית הרב באר מים חיים והביא מה שיישב לזה הרב יוסף אומץ סי' ס"ג ותמה עליהם שלא ראו דברי תשובת מוהרלנ"ח הנ"ל עיין שם)

ועל הגאונים מוהרל"ח ומוהריב"ר יש לתמוה דלא זכרו שרים דברי רש"י ביבמות הנ"ל דמתבאר דסובר דחיישינן דמשקר ואם כן אינו מוכרח לומר בההיא דרב פפא סבירא ליה לרש"י דחזר והודה וגם לא הוזכר בדב"ק מה שכתב הרב נמקי יוסף בשם הריטב"א דהקשו על רש"י וכי נחשדו חברים לשקר וכו' ועיין להרב תוספות יום טוב בפרק ה' דאבות מ"ז אמאי דתנן ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי שכתב הרע"ב שאם פוסק דין מסברתו לא יאמר כך שמעתי מרבותי שהקשה דזו מדת כל אדם שלא לשקר כל שכן בפסק דין שיתלה עצמו באילן גדול ואולי השומעים יסמכו עליו שכך קבל ונמצא מכשיל הרבים שאפשר שאין הדין כן ע"כ ולכאורה יש לתמוה על מאי דפשיטא ליה לרבינו התוספת יום טוב שדבר זה אסור שהרי לפי פירש"י בההיא דפסחים קי"ב התלה באילן גדול כל כי האי גוונא שרי ומצאתי להרב תפארת ישראל שהעיר בזה וכתב ליישב זה על פי מה שכתב רשב"ם שם (ולא הזכיר דברי רש"י בזה אולי משמע ליה שכן גם כוונת רש"י)

אך לי הדל אי אפשר לומר כן בדעת הרב תוספת יום טוב שהרי בדברי חמודות פרק ד' דברכות ס"ק כ"ד שהזכיר הרב תפארת ישראל כתב דמה שאמרו בש"ס ברכות ד' כ"ז האומר