שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קיג

הרמב"ם שלא כדעת התוס' יש ליישב שאין מזה כל כך הכרח דיש לומר שלפי שדרשה זו נאמרה בש"ס אף דלדידן אינה צריכה תופס אותה לומר דבזה מודו כולי עלמא ומצינו דומה לזה גבי פלוגתא דר' אבהו וחזקיה דר' אבהו סבר כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע וחזקיה סבר דאין איסור הנאה במשמע אבל בלא יאכל חמץ מודה דגם איסור הנאה במשמע וכתב הרמב"ם בהלכות חמץ פרק א' דין ב דחמץ אסור בהנאה מדכתיב לא יאכל חמץ וכתב מרן כסף משנה ורבינו כתב כלישנא דחזקיה אע"ג דכרביה סבירא ליה כמבואר בפרק ח' מהלכות מאכלות אסורות וכו' עם כל זה לענין איסור הנאת חמץ בפסח כיון דאיכא מקרא מפורש ביותר דכולי עלמא מודו ביה נקטיה וכעין זה כתב הר"ן להרי"ף עכ"ל הרי דאף דממאי דנקיט הרמב"ם טעמא דהנאת חמץ משום דכתיב לא יאכל לא יהא לו היתר המביא לידי אכילה יש במשמע דלא תאכל לא תאכלו איסור אכילה הוא דמשמע ולפי האמת אין הדין כן דהא קים לן כר' אבהו דלא תאכל לא תאכלו איסור הנאה נמי במשמע מכל מקום נקיט הרמב"ם האי דרשה דאתיא ככולי עלמא וכמו כן בדין שלפנינו יש לומר דאף דלמאי דפסק הרמב"ם שאין הבעל עצמו יכול להפר ויסבור גם כן דלא מצי משוי שליח אף בלא משמעותא דאישה יפירנו מכל מקום נקיט דרשה זו דאתיא ככולי עלמא דאפילו למאן דאמר דיכול הבעל להפר גלי קרא דלא מצי משוי שליח להפרה וכבר רגיל הרמב"ם בכמה מקומות להביא דרשה דאידחייא בש"ס לפי שבעיניו היא פשוטה יותר ולפעמים מביא פסוק שלא נזכר בגמרא מפני שהוא מבואר ביותר כמו שכתב הרב יד מלאכי במערכת הדל"ת תוך אות קמ"ד ומה שציין למה שכתב בכללי הפוסקים כונתו למה שכתב בכלליו על הרמב"ם בד' קע"ח אות ד'

ועל כל פנים ראינו שדעת הרב (יד המלך) כסברת הרב מוהרימ"ט גם הרב אמרות טהורות באהע"ז סי' ל"ה בדף ד"ן ע"א כתב שקושית הגמרא מהאומר לאפוטרופוס וכו' היא להוכיח שדרך העולם לעשות שליח למידי דלא מצי עביד השתא מדאיצטריך קרא וכו' והרב פתחי תשובה באהע"ז סי' ל"ה ס"ק י"ג כתב שהרב מרכבת המשנה האריך לצדד לקיים דברי הרב מוהרימ"ט ושגם הרב יד המלך כתב לתרץ דבריו ולקיים סברתו (איני יודע אם כונתו לספר יד המלך הספרדי הנ"ל או לס' יד המלך נכד הרב נודע ביהודה שאינו מצוי אצלי) ובס' צמח צדק החדש להגאון מליבוויץ בחלק אהע"ז סי' רג"ע בעובדא בגט שכיב מרע שמינה השליח הולכה קודם שציוה לסופר ועדים וכו' ורב אחד פקפק משום הא דמידי דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח ואיך יוכל לעשות שליח הולכה בטרם שימנה שליח לכתוב ולחתום והשיב דאין לחוש לזה לפי מה שכתב הרב מוהרימ"ט דהיינו דוקא מסתמא אבל אם פירש מהני וכתב שגם בסימני ספר התרומה סי' פ"ג כתב כן וגם הביא ראיה לסברת הרב מוהרימ"ט עי"ש (והבאתי תורף דב"ק בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים במערכת גט סי' י"ט אות יו"ד עי"ש) והגאון שואל ומשיב במהדורא תליתאה בח"א סי' ע"ג כתב דהמשנה למלך כתב דנעלם ממנו סוגייא במקומה וכו' והוא כתב ליישב וסיים ועל כל פנים יש לנו סניף מסברת מוהרי"ט ושם בח"ב סי' קס"ט (בד"ה והנה המוהרי"ט) אחר שפלפל כסברת הרב מוהרימ"ט סיים על כל פנים דברי מוהרי"ט ברורים לפענ"ד וגם בח"ג שם בסי' ק"ו כתב שהרב השואל כתב ליישב סברת הרב מוהרימ"ט וגם הוא כתב ליישב דבריו עי"ש גם הגאון ישועות יעקב באהע"ז סי' קי"ט בפירוש הארוך סק"ח (קרוב לסופו) הביא מה שהקשה הרב משנה למלך לסברת הרב מוהרי"ט מדפרכינן מהאומר לאפוטרופוס וכו' וכתב שהיא קושיא גדולה הקשה אדם קשה כברזל ובכל התירוצים הנאמרים לא מצא מרגוע וכתב וכדי שלא נשוייה למוהרי"ט כטועה בדבר פשוט באותה סוגיא והוא כאיש גבורתו ולאורו אנו צריכים אזרתי כגבר חלצי ליישבו בדרך נכון ואחר שהסביר הישוב כתב דבזה מתיישבים דברי הרמב"ם שנתקשה בהם הרב לחם משנה בפרק י"ג מהלכות נדרים ונסתייעה שיטת מוהרי"ט עי"ש שגם מדברי הרמב"ם בהלכות גירושין בפרק ט' הלכה ו' משמע ליה שכונתו דמסתמא כן הוא דאין אדם עושה שליח אמידי דלא מצי עביד השתא אבל אי פריש מהני והרב מקנה אברהם בד' כ"ז ע"ג (בד"ה ולע"ד) כתב ליישב מה שהקשה הרב חקרי לב לסברת ראב"ן על פי כלליה דרב מוהרימ"ט וכתב שגם בס' בית יצחק הביא סברת הרב מוהרימ"ט (ספר זה אין אצלי לראות אם הזכיר סברת החולקים בזה ובמקנה אברהם לא הזכיר שיש חולקים ושכונתו לומר דראב"ן סובר כן אלא נראה מדבריו שזה כלל פשוט אבל מתוך מה שציינתי מתבאר שאין זה כלל מוסכם)

ולפי מה שצדד הרב מוהרימ"ט דהתוס' בנזיר שסוברים שאף אם פירש ועשה שליח לקדשה לו אחר שתתגרש לא מהני הוא משום שגירסתם בש"ס היא במידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח וכמו שנראה גם מדברי הרא"ש (שהוסיף מילת לא מצי) מתבאר שדעת רבינו השאלתות בסוף פרשת חיי שרה שאלתא י"ז היא כדעת התוס' והרא"ש דאף אי פריש בהדיא לא מהני שהרי הוא כתב בדין זה בזה הלשון מאי טעמא כי משוי שליח מידעם דהוא מצי מקדש ליה בעידנא דקמשוי ליה שליח הכא כיון דהוא לא מצי מקדש לה בההיא שעתא דהא עדיין לא הוה מגרשה שליח נמי לא מצי משוי ואי אזל שליח וקידש כי האי גוונא לא הוו קידושין שאין תופסין קידושין בערוה עכ"ל הרי שכתב דלא מצי משוי שליח ומרן הנצי"ב בפירושו העמק שאלה שם באות ב' האריך בענין זה וביאר שדעת בעל הלכות גדולות והרי"ף והרמב"ם ורבינו ירוחם כדעת הרב מוהרימ"ט דאי פריש מהני אבל השאלתות והרשב"א והר"ן סברי כהתוס' והרא"ש דאף אי פריש לא מהני והאריך לבאר סוגיא דנזיר ד' י"ב וסוגיא דקידושין ד' כ"ג גבי עבד אם נעשה שליח לקבל גט שחרור וכו' וסוגיא דבבא קמא ד' ק"י גבי אם היה זקן או חולה וכו' ובסוף דבריו כתב שהגאון חתם סופר בתשובתו הנדפסת בחידושי רבינו מוהר"י ן' מיגאש על מס' שבועות פלפל בענין זה ושנדחק ליישב מה שנראה מדברי רבינו ירוחם (שכתב משום שאינו בדעתו למישוי שליח) שאם היה בדעתו לעשותו שליח היה מהני מיירי במיוחד לקדש לו אשה פלונית והוא מטעם זכות ולא משום שליחות וכתב על דבריו והמעיין בגוף דברי רבינו ירוחם יראה דמיירי באשה דעלמא ודבריו הם לפרש סוגיא דנזיר וכו' אלו תורף דב"ק

וספר חידושי שבועות הנ"ל אין אצלי לראות מה שכתב הרב חתם סופר בתשובה ההיא אמנם ראיתי שבחתם סופר אהע"ז בח"א סימן י"א כתב סברא זו בדין אשה שנשתטית שכתבו הקדמונים להשליש לה גט ולעשות שליח לגרשה כשתשתפה דאף דהשליחות של עתה לא מהני משום דאיהו לא מצי עביד ולא מצי משוי שליח מכל מקום מהני מטעם זכיה שהרי גילה דעתו שזכות הוא לו לגרשה וכן באמת זכות הוא לו לינצל מאיסור שתי נשים וכתב שסברא זו כבר הוזכרה בספר מרכבת המשנה בשם הגאון מקראטשין והמרכבת המשנה כתב על דבריו כי זכין לאדם שמענו זכין מאדם לא שמענו כי הזכות בעבור הבעל לגרש אשתו הוי זכיה מאדם והרב חת"ס כתב שדבריו בכורים הרי זכיה ילפינן מנשיא אחד למטה והתם לחוב על מנת לזכות הוא וכן הלכה רווחת למכור חמצו של חברו בשעה חמישית מטעם זכין לאדם אף על פי דהוי זכיה ממנו לאחר והדבר פשוט ומוכן והאריך שלא לצורך עכ"ל (עי"ש בד"ה נחזור להנ"ל) ושם אתה מוצא שמתאמץ בכל כחו לומר דהעיקר כסברת התוס' בנזיר דמילתא דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח ואפילו אי פריש לא מהני שלא כדעת הרב מוהרימ"ט והכריח (בד"ה והנלע"ד) לראיה ברורה שדעת הרי"ף שלא כדעת הרב מוהרימ"ט ושמסתמא כן גם דעת הרמב"ם וכדעת השאלתות עי"ש והוא שלא כמו שכתב בהעמק שאלה לדעת הרי"ף והרמב"ם כנז"ל

שוב ראיתי בחתם סופר שם בח"ב סימן מ"ג (בד"ה ואען ואומר) שכתב שם לענין עושה שליח לקדש לו אשה פרטית כמו שכתב בתשובתו שבספר חידושי שבועות שהביא בהעמק שאלה וכתב כן דרך כלל על כל דבר (שליח להפרשת חלה או להפר וכיוצא לזה) וזה לשונו וזה כעשר שנים ערכתי מזה תשובה ארוכה (היא בח"א סי' י"א) ומה שנוגע לענין הוא מה שהעליתי דוקא באומר קדש לי אשה ואינו פורט איזה אשה יקדש לו וכן בנותן רשות להפריש חלה מכל עיסותיו על כמה זמנים וכן הממנה אפטרופוס להפר כל נדרי