שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קיב
Sdei Chemed Kuntres Haklalim marechet kaf 112 · שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ · free full Hebrew text
Open in the reader →לגידם בשתי ידיו שנסתפק הרב מוהרח"מ שהרי זה אין בידו לכתוב בשום אופן ואינו דומה למי שאינו יודע לכתוב שיש באפשרות להתלמד וכו' הא מיהא למדנו מדברי קדשו דמה שהוא מחמת חסרון ידיעה לא חשיב לא מצי עביד והוא הדין לענין חסרון כונה שיש בידו ליתן דעתו ולכוין אף אם נחוש ונחמיר שלא יכתוב ס"ת בעצמו מכל מקום לא מיקרי לא מצי עביד ושפיר מצי משוי שליח וכתב בזכרנו לחיים שם שגם הרב משה ידבר ד' ס"ט עמד בחקירה זו ובתחלה כתב כמו שכתב הרב חק"ל ולבסוף הצריך תלמוד בדבר ושמר בריה דרב משה ידבר כתב דסוגיא דקמא היא משום איסורא דהוי חולה דמירתת הרבה והזל"ח הקשה עליו דמהיכן פסיקא ליה דבהכי מיירי הש"ס ועוד שדבריו הם היפך ש"ס ערוך בשבת ד' ק"ג דמבואר שם דאף בחולה הרבה כל שאם היה בריא היה עושה הדבר ההוא מצי משוי שליח וכתב שגם הרב מוהר"י מברונא בסי' קמ"ח כתב דבחולה הרבה לא מצי משוי שליח ושבקונטרס אלף כסף שבס' מצרף לכסף דף כ' ע"ג דחה דבריו מכח סוגיא דשבת הנ"ל והנה ס' הנ"ל (משה ידבר ומצרף לכסף) אין מצויים אצלי ובשו"ת מוהרי"ב הנ"ל עיינתי בס' קמ"ח ולא ראיתי שדבר מזה וגם מה שכתב משמא הגמרא בשבת ד' ק"ג לא ידעתי איזה ט"ס הוא כי שם אין שום דבר מזה ולא אוכל כעת לחפש בזה וזאת לזכרון
ומצאתי בס' ראשית בכורים הנדפס חדש ממש שבדף ע' ע"א (בח"ב סי' ח') כתב שרב אחד שאל לו אם הבעל אינו יכול לכתוב כלל בעצמו איך יכול לעשות שליח את הסופר (לדעת הסוברים שצריך שליחות לכתיבת הגט) והא קיימא לן כל דלא מצי עביד לא משוי שליח ובפרט אם הוא גידם בשתי ידיו והשיב שנעלם ממנו שבתוספות ישנים בעירובין ד' י"ג בתוס' ד"ה אבל שמתוך קושיא זו הוכיחו באמת דלא בעינן שליחות בכתיבה משום דסתמא כתוב בתורה שכל אדם יכול לגרש ואפילו ידיו קטועות וכונתם להך כללא דכל דלא מצי עביד לא משוי שליח ושהאריך בזה הרב מחנה אפרים בהלכות גרושין והקשה שם ממגוייד דקיי"ל דכותבין גט לאשתו והביא שם ההיא דב"ק גבי כהן אם היה זקן או חולה וכו' וגם הוא לא זכר דברי התוס' ישנים וכבר רמזנו בכל המקומות בזה בקונטרס תוספת ביכורים שנדפס ונספח בסדר גטין להרה"ג בעל פתחי תשובה עי"ש והארכנו בתשובה על איש אחד מחוץ לארץ שהיה בארץ ביום טוב שני ודעתו לחזור אם יכול למנות סופר מארץ ישראל לכתוב לו גט ביום טוב שני דאיהו לא מצי עביד השתא מדרבנן אלו תורף דב"ק גם הרב שואל ומשיב בח"א סי' קט"ו הביא דברי התוס' ישנים דעירובין הנ"ל וגם דברי הרב מח"א עי"ש (במהדורא קמא) ובמהדורא תליתאה ח"ב סי' קס"ט (בסוף ד"ה ובזה מיושב) כתב שדבריהם צ"ע עי"ש
כלל פח) כל מידי דלא מצי עביד וכו' בסוגיא דנזיר ד' י"ב ע"ב אמרינן במסקנא לא משוי איניש שליח אלא במילתא דמצי עביד השתא במילתא דלא מצי עביד השתא לא משוי וכתב הרב מוהרימ"ט בח"ב בחלק ח"מ סי' כ"ג דמשמעות לשון הגמרא הוא דסתמא דמילתא אין דעת המשלח לעשות שליח אלא למידי דמצי עביד השתא אבל למידי דלא מצי עביד השתא מסתמא לא אסיק אדעתיה לשוויי שליח אבל ק הכונה לומר דלא חל השליחות דודאי אם פירש שעושה אותו שליח על דבר שאינו יכול לעשותו עכשיו שיעשנו השליח בזמן שגם המשלח יכול לעשותו מהני דהא לא אמרו דבמידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח דלישמע מינה דאין השליחות חל כלל אלא אמרו דלא משוי שליח כלומר דמסתמא אין דעתו על זה אבל אי פריש מהני וביאר שאין כן דעת התוס' בנזיר ממה שהקשו דמעשים בכל יום שאשה אומרת לחברתה לושי לי עיסה והפרישי חלה דמוכח דמשמע להו דכונת הש"ס לומר דבמידי דלא מצי עביד השתא לא חל השליחות כלל ושגם מדברי הרא"ש בפרק האיש מקדש מתבאר כן שהרי הוסיף תיבת מצי (במידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח) ואפשר שכן היתה גירסתם בש"ס ודברי הרמב"ם הם שקולים שהוא כתב כלשון הגמרא בנוסחא שלפנינו במידי דלא מצי עביד לא משוי שליח וגם דברי הטור אפשר לפרש לכונה זו וכו' אלו תורף דב"ק עי"ש (מד"ה וכבר היה מקום לומר וכו' עד סוף התשובה) והרב משנה למלך בפרק תשיעי מהלכות גירושין הלכה ו' (בתוך ד"ה ומ"ש רבינו ואין אדם עושה שליח) התפלא עליו מסוגיית הש"ס בנזיר שם דלפי דבריו מאי מקשינן בש"ם מההיא דאמר לאפטרופוס כל נדרים שתדור אשתי עד שאבא ממקום פלוני הפר לה אינם מופרים דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו הא לא כתיב אישה יפרנו היה מפר אף על גב דבעל גופיה לא מצי להפר השתא ומאי קושיא שאני התם דפריש מוכח דלא מהני אף כי פריש והיא קושיא אלימתא וגם הרב המגיה שם עם שכתב בתחלה דמשמעות לשון רבינו ירוחם הוא כסברת הרב מוהרימ"ט מכל מקום כתב שדבריו קשים מסוגיית הש"ס דמעיקרא סלקא דעתין דטעמא דרבא הוא משום דכי משוי שליח במילתא דקיימא קמיה במילתא דלא קיימא קמיה לא משוי שליח והקשו על זה ממתני' דנזיר דקדמאה מי איכא בתרא קמיה דאסיק אדעתיה וכיון דלא אסיק דעתיה עליה לא יצא ידי נדרו ותירצו אלא מילתא דמצי עביד וכו' ואם כדברי הרב דמלתא דלא מצי עביד השתא לאו דעתיה עליה אכתי תיקשי מתניתין דנזיר דהראשון בשעה שאמר ועלי לגלח לא היה יכול לגלח השני לפי שעדין לא נדר בנזיר ואם כן לא היה דעת הראשון על השני אלא ודאי דלפי המסקנא לעולם דעת האדם היא אפילו אמילתא דלא קאי קמיה ואפילו אמלתא דלא מצי עביד השתא אלא דשליחות שאני דלא מצי עביד אלא במלתא דאיהו מצי עביד השתא אבל במלתא דלא מצי עביד השתא לא מהני השליחות וכתב עוד שדעת התוס' והרא"ש והר"ן בנדרים שלא כדעת הרב מוהרימ"ט אלא כל דלא מצי עביד השתא אף אי משוי שליח לא מהני מאי דפריש עי"ש ולי הדל בהורמנותיה דמר קושיא זו יש ליישב דלדידי חזי דגם הרב מוהרימ"ט מודה דלהמסקנא דעתו של אדם היא גם על מאי דלא מצי עביד השתא כמו שכתב הוא עצמו שם (בד"ה איברא) וז"ל וכי מסיק דודאי דעת האדם נמי אמלתא דליתיה קמיה אלא דכי משוי אינש שליח במידי דמצי עביד וכו' הרי שגם הוא כתב דלהמסקנא כן היא דעת האדם גם במידי דלא מצי עביד אך בכל זאת אינו עולה בדעתו לעשות שליח לדבר כזה ומה שכתב דאילו אמאי דלא מצי עביד השתא לא אסיק אדעתיה ולא שוייה שליח אין כונתו לומר דמידי דלא מצי עביד השתא לא אסיק אדעתיה כלל אלא כונתו כאילו אמר לא אסיק אדעתיה למישוייה שליח אבל גוף הדבר אסיק אדעתיה כמו שכתב בתחלה וחלילה לומר שיסתור דבריו בתוך כדי דבור אבל קושיא קמייתא היא קושיא אלימתא דלפי דבריו מאי מקשינן מההיא דאומר לאפוטרופוס וכו' הא התם מפרש הוא אלא ודאי שאין לחלק (עתה מצאתי למרן מוהריט"א בקונטרס גט מקושר הנספח לספר נאות יעקב בסי' ה' סעיף ד' דף ל"ו ע"ב שכתב ליישב קושיא השנית הנ"ל כמו שכתבתי בעניותי תלי"ת עי"ש)
וכן הקשה עליו מחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' יו"ד וכתב שדוחק לחלק בין מפרש אותו דבר לאומר לשלוחו בכולל כל נדרים שתדור אשתי וכו' הפר לה (עי"ש שלא הקשה הקושיא השנית שבמשנה למלך הנ"ל משום דיש ליישב כמו שכתבתי) ובס' יד המלך להרב מוהר"א פאלומבו בדף ט"ז ע"ב יישב קושית הרב מחנה אפרים דכונת הש"ס להקשות דמדאיצטריך קרא לומר דלא מצי הבעל להפר שמעינן שדרך העולם לעשות שליח גם במידי דלא מצי עביד השתא דאם לא כן למה לי קרא למידי דלא נהיגי אינשי ותמה על הרב מוהרימ"ט שכתב שאין הכרע בדברי הרמב"ם והלא מדברי הרמב"ם מוכח שסובר כמותו שהרי בפרק י"ג מהלכות נדרים דין י"ג פסק שאין הבעל יכול להפר וכרבנן דברייתא ופסק דאין השליח יכול להפר מדכתיב אישה יקימנו ואישה יפירנו ואי סבירא ליה כדעת התוס' דכל דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח למה לו להביא קרא דשליח אינו מיפר והלא הוא עצמו אינו מיפר וכל דלא מצי עביד לא משוי שליח אלא ודאי שסובר כהרב מוהרימ"ט ומה שכתב הרב לחם משנה דרבינו איירי בנדרים שנדרה כבר אין דבריו מובנים שאם כן ליפר לה איהו כדאמרינן בגמרא אלו תורף דברי הרב יד המלך