שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ י

וכתב כן הרדב"ז בפשיטות כמדבר על הידוע שהדין שוה בכרת ובמיתה שלא כמו שנראה מדברי הרמ"ז

הן אמת שראיתי שם להרב מקנה אברהם בריש סי' קס"ד שכתב בשם הרב הליכות אלי סי' שנ"ז שנראה מדברי התוס' בשבועות ד' י"ז ד"ה אי דשהה דחייבי מיתות בידי שמים שלקו לא נפטרו מידי המיתה וכתב הרב מקנה אברהם שכן כתוב בחידושי שבועות להרמב"ן שם וכן בחידושי הר"ן לשבועות ודבריהם הם שהביאו קושיית רבינו תם שהביאו התוספות הנ"ל ותירצו דאין הכי נמי אלא דחדא מתלת שינויי נקט עי"ש אמנם לדעתי העניה אין הכרח מדברי התוספות כמו שכתבתי למעלה וממילא גם מדברי הרמב"ן והר"ן אין הכרח כמובן

ולאידך גיסא נמי מאי דהדר ביה רב מאריה דאברהם שם וכתב לאוכוחי כסברת הרב שושנים לדוד ואייתי תנא דמסייע ליה תנא תוספאה בתוספתא דשילהי מכות אנא עניא לדידי חזי לי דלא מכרעא ובכל זאת אעתיק דב"ק והמעיין יבחר וז"ל ולע"ד מלשון התוספתא אההיא מתניתין דאלו הן הלוקין נראה כדעת הרב שושנים לדוד דהכי איתא התם אלו הן הלוקין כל עוברי לא תעשה שעברו על מצות לא תעשה שיש בה קום עשה (לשון התוספתא הוא לא תעשה שאין בה קום עשה) אף על פי שחייבין מיתה בידי שמים או כרת מלקין אותו מיתת בית דין אין מלקין אותו שנאמר כדי רשעתו וכו' ולכאורה נראה מדתני בסיפא מיתת בית דין אין מלקין אותו שנאמר כדי רשעתו דהיינו כדי רשעה אחת אתה מחייבו דהיינו ממיתת בית דין ולא שתי רשעיות ומשום הכי אין מלקין אותו דאף דמלקין אותו אין נפטר ממיתת בית דין ומשום הכי אין מלקין אותו אלא הוא במיתת בין דין והוי רשעה אחת ומינה דכריתות ומיתות בידי שמים במלקות נפטר במיתה בידי שמים דומה דכריתות דבבת אחת כיילינהו דכיון דחייבי כריתות לוקין ונפטרו משום רשעה אחת הוא הדין מיתה בידי שמים עכ"ל וכבר כתבתי דנראה לי הדל דאין ראייתו מכרעת והדין אמת כדעת הרדב"ז ושושנים לדוד הנ"ל ואין להאריך

והא דנפטרו מידי כריתתן אם הוא דוקא כשעשו תשובה או אפילו בלא תשובה עיין לרבינו מוהרלנ"ח בפסק סמיכה (בד"ה ועוד אני צריך להאריך לבאר זה וכו') והגאון חתם סופר בחלק א"ח סי' קע"ה כתב שהרמב"ם סובר כל חייבי כריתות שלקו דקימא לן שנפטרו מידי כריתתן היינו עם התשובה עי"ש (בד"ה וקצת)

עוד הביא הרב יד מלאכי שם, מה שכתב הרב המגיה במשנה למלך סוף פרק י"ז מהלכות סנהדרין (לדעת הרמב"ם) דהא דנפטרו מידי כריתתן היינו דוקא כשלקה שלא כדין היינו על לאו דמיתת בית דין כגון שחלל שבת במזיד בלא עדים שיש עליו חיוב כרת ואין בו חיוב מלקות בזה הוא שאם לקה נפטר מן הכרת אבל האוכל חמץ בפסח וכיוצא דחייב מלקות וכרת לא נפטר מן הכרת על ידי מלקות וזו היא ששנינו כל חייבי כריתות לוקין וכיון דבדין לקה לא נפטר אלו תורף דברי הרב המגיה שהביא ביד מלאכי ולא ערער על דבריו. אמנם הרב חתם סופר בחלק א"ח סי' קע"ה הנ"ל כתב על דבריו ששגגה היא דהא בפרק קמא דמגילה דתנן אין בין שבת ליום הכיפורים אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת ופרכינן אידי ואידי בידי אדם הוא דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ומאי פריך הא כרת דיום הכיפורים נלקה כדין ולא נפטרו אלא אם כן נלקה שלא כדין היינו על לאו דמיתת בית דין דלא ניתן למלקות אלא על כרחין דלא כהגה"ה הנ"ל אלא כל חייבי כריתות שלקו נפטרו עם התשובה גם מדברי הרדב"ז שהבאתי למעלה (בד"ה ודברי הרדב"ז) מתבאר גם כן שסובר דאף היכא דבדין לוקה כגון מי שחיובו כרת או מיתה בידי שמים שהאזהרה שבהן ניתנה למלקות לוקה ונפטר מהכרת ומהמיתה בידי שמים וראיתי להרב מקנה אברהם בסי' קס"ד (בד"ה ומדברי) שפלפל בזה ולא יכולתי לעמוד על דבריו עי"ש גם מדברי הרא"ם בריש פרשת חיי שרה (בד"ה שהרי אינה בת עונשין) שפירש מה שכתב רש"י גבי וערל זכר אשר לא ימול משיגיע לכלל עונשין דהינו מבן שלש עשרה שנה ולמעלה שכונתו לחייבו בבית דין של מטה מלקות דכל חייבי כריתות לוקין ונפטרין מידי כריתתן אם היה בעדים והתראה והיו מחייבי כריתות עכ"ל הרי דאפילו רק בחייבי כריתות בעלמא סובר הרב שהדין הוא שמלקין אותו ופוטרין אותו מהכרת (בדברי הרא"ם הללי כבר עמדו רבנן בתראי דבמצות עשה אין שייך מלקות עיין להגאון חכם צבי בסי' מ"ט ואין כאן מקומו)

כלל ז') כגון לשון זה מורה דיש עוד דברים בדין ההוא וחדא מניהו נקט כן משמע ליה להרב תוספת יום טוב בסוף פרק ג' דמסכת נגעים (בד"ה פחות) ואהכי לא ניחא ליה לשון הרע"ב כגון שחין וכו' כגון נגעי בתים וכו' דהא ליתנהו אלא הני והוה ליה למימר והן וכו' עי"ש גם בפרק ד' דמסכת נדה משנה ו' בד"ה המקשה כתב והיינו דכתב הרב כגון לומר דאיכא נמי גוונא אחרינא עי"ש וכן מתבאר מדברי רש"י במסכת סנהדרין ד' צ"ח סוף ע"ב שעל מה שאמרו בש"ס אי מן חייא הוא כגון רבינו הקדוש וכו' כתב והאי כגון לאו דוקא עי"ש ועל כל פנים על צד הדוחק וההכרח נוכל לפרש דלשון זה לאו דוקא ואין לנו אלא מה שאמור בענין וכן ראיתי להרב פתח הדביר בח"ג סי' רפ"ה דף קל"ו ע"ד שכתב לפרש כן דברי הרב כנסת הגדולה סי' רפ"ה שהביא שם עי"ש ומרן כסף משנה בפרק ששי מהלכות תלמוד תורה דין י"ד על מה שכתב הרמב"ם המכשיל את העור כגון מכה בנו גדול מפורש דלשון כגון הכונה זו ודכוותא עי"ש

ומצאתי להרב יד מלאכי במערכת השי"ן אות תרי"ח דממה שכתבו התוספות בפסחים דף י"א ד"ה קוצרין דאיכא מילי טובא דבעינן שישנה עליו הכתוב כגון קדשים משמע ליה דכונתו דדוקא בקדשים הוא דבעינן שנה הכתוב לעכב וכתב שסברת התוס' הנ"ל היא דלא כמו שכתב הרב נמקי יוסף בפרק השואל דבשאלה בבעלים והפרת נדרים שנה לעכב עי"ש ואף דמרן חיד"א בספר יעיר אזן מערכת השי"ן אות יו"ד חלק עליו ומשמע ליה דהתוספות הנ"ל קיימי בשיטת הרב הנמקי יוסף דגם בשאר מילי איכא דשנה הכתוב לעכב נראה דלאו משום לישנא דכגון דנקטי התוספות סובר הכי אלא ממה שכתבו דאיכא מילי טובא דבעינן שישנה עליו הכתוב הוא דמשמע ליה הכי דלשון זה מוכח מתוכו דכונתם לומר דכמו בקדשים דבעינן שנה הכי נמי איכא מילי טובא אבל בעלמא מודה דנוכל לפרש לשון זה דהן הן הדברים האמורים בענין ותו לא וכן כתבתי במערכה זו באות קכ"ט (בד"ה ומאי דמשמע) דלשון הרמב"ם כגון וכו' לאו דאיכא מילי אחריני אלא הני דווקא עי"ש

וראיתי בחוברת תורה מציון (היו"ל בעיק"ו ירושת"ו) בחוברת א' לשנת תרמ"ז בסי' ח' שכתב הרב הגדול מוהרר"י ישראל נר"ו דהרב לימודי ה' בס' אלופי יהודה בקונטריס למד מלמד ד' ל"ה ע"ב הבין מדברי התוספות בפסחים הנזכר לעיל כמו שהבין מדבריהם הרב יד מלאכי ומני"ר יצ"ו כתב לפרש כן דברי מוהרש"א בחולין ד' ע"א ע"ב על דברי התוס' ד"ה אטו דמה שכתבו כמו בית הסתרים הוא דוקא והביא דמרן חיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ה' תמה על היד מלאכי וכתב על דבריו ואחרי המחי"ר נראה דכגון הוא דוקא קדשים. שוב ראיתי מה שכתב הרב יקר הערך ד' ק' ע"ג (ד"ה ודרך אגב) והרב רוח יעקב שבספר לב שמח ד' י"ט ע"ד הבין כדברי הרב חיד"א עד כאן תורף דברי הרב יצ"ו עי"ש שנראה מדבריו שסובר דבהא פליגי אם יתכן לפרש לשון כגון דלא בא לרבות עוד איזה דברים או לא וספר חיים שאל אין מצוי אצלי לראות דב"ק שאם הם בסיגנון דבריו שביעיר אזן נראה דגם הוא מודה דיתכן לפרש בעלמא דלא בא לרבות שום דבר וכמו שכתבתי למעלה וגם שלשה ספרים הנז"ל (אלופ"י ויקר הערך ולב שמח) אין מצויים אצלי לראות דב"ק

כלל ח') כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו הכי אמרינן ביבמות ד' ע"ז ע"א ובשאר דוכתי ונראה מדברי רש"י (במה שאמרו בש"ס שאני הכא דשמואל ובית דינו קיים) דהטעם דאין שומעין לו דחיישינן דמשקר והרב נמקי יוסף שם (בד"ה גרסינן) כתב בשם הריטב"א דהקשו על רש"י דח"ו לא חיישינן לתלמידי חכמים שישקר אלא שאומר כן בדדמי וכו' עיי"ש ולכאורה יש להעיר ממה שכתב הריטב"א בחידושיו למגילה ד' י"ד הביא דבריו מרן חיד"א ביעיר