שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קט

שליח שכבר כתבתי דמגוף הסוגיא דנזיר מוכח בהיפך וגם הבאתי מה שכתב הרב מקנה אברהם על פי דברי רש"י בקידושין דף כ"ג אלא נראה קצת דלרב פשיטא ליה דכיון דאם עבר הוא וקדשה מקודשת ליכא למימר דאם קדשה שלוחו לא הוי שלוחו ואינה מקודשת משום דבכי האי גוונא לא אמרינן מידי דלא מצי עביד לא משוי שליח וחידוש הוא שלא הזכירו הרב המחבר והרב המגיה דברי הרב מחנה אפרים בדין זה כיעו"ש ועיין לקמן אות פ"ו

כלל פו) כל מידי דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח כתב הרב מחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' ט' דלא אמרינן הכי אלא במידי דאי עבר ועביד איהו גופיה לא מהני אבל במידי דאי עבר ועביד מהני מצי משוי שליח והבאתי תורף דב"ק לעיל באות פ"ה וכתבתי שקצת נראה שכן דעת הרב טל אורות עי"ש ועלה בדעתי לומר שגדולי הדור במעשה שהיה בקושטא המובא במשנה למלך בהלכות גירושין פרק תשיעי הלכה ג' (בד"ה ודע דמעשה היה) סוברים שלא כדעת הרב מחנה אפרים הנ"ל אלא גם במידי דאי עביד מהני דינא הוא דלא מצי משוי שליח שהמעשה היה במי שאשתו נשתטית שאינה יודעת לשמור את עצמה ורצה לגרשה על תנאי לפי שצריך הוא לנסוע למדינת הים ושאל השואל אם יש היתר לצוות לסופר שיכתוב גט לאשתו כשתשתפה ולעדים שיחתמו ויתנו לה והסכימו לאסור מטעם כיון שהוא אינו יכול לגרשה עתה מפני שטותה לא מצי משוי שליח והרי קיימא לן בסי' קי"ט סעיף ו' דשוטה שאינה יודעת לשמור עצמה דלאו בת גירושין היא מדרבנן שמא ינהגו בה מנהג הפקר אם עבר וגרשה הרי היא מגורשת ולפי סברת הרב מחנה אפרים כיון דאי עביד מהני מצי משוי שליח אלא ודאי מוכח שגדולי הדור ההוא לא שמיעא להו כלומר לא סבירא להו הכי אלא כל שלכתחלה לא מצי איהו עביד לא משוי שליח דדוחק לומר שטעמייהו משום דחשו רבנן למה שכתב הרמ"א שם דיש אומרים דאפילו אם גרשה אינה מגורשת דמסתמא כדעת וכפסק מרן נקיטינן

אמנם מצאתי שהרב פתחי תשובה באהע"ז סי' א' ס"ק ט"ז (בד"ה ומ"ש הבה"ט עו"כ בסי') הכריח שמה שכתוב במשנה למלך שהיתה שוטה שאינה יודעת לשמור עצמה הוא טעות סופר וצריך להיות שאינה יודעת לשמור גטה שהרי כתוב שם ומשלחה ואינה חוזרת קרינן בה ואם כן מדאורייתא לאו בת גירושין היא ואם גרשה אינה מגורשת ולכן שפיר כתבו גדולי הדור דלא מצי משוי שליח וכתב הרב שם דאפשר דביודעת לשמור גטה ואינה יודעת לשמור את עצמה דבת גרושין היא מדאורייתא אפשר דמצי משוי שליח לפי מה שכתב במשנה למלך בפרק ב' מהלכות ביאת מקדש דין ו' דבאיסורין דרבנן לא אמרינן מידי דלא מצי עביד לא משוי שליח ובפרט לפי מה שפסק מרן בסי' קי"ט דאם גרשה מגורשת והצ"ע עי"ש ולי הדל נראה דמאחר דמוכרחים אנו לומר שהמעשה היה באינה יודעת לשמור את גטה שפיר יש לנו לומר דמשום הכי הוצרכו לבאר שהיתה שוטה גמורה שמשלחה ואינה חוזרת דלאו בת גירושין היא מדאורייתא לומר דמשום הכי הוא דאמור רבנן דלא מצי משוי שליח אבל אם היתה שוטה שהיא בת גירושין מן התורה היו מורים שיכול לעשות שליח שאם לא כן לא היו צריכים להאריך בציור המעשה רק לכתוב שהיתה שוטה והיה במשמעות דבריהם שוטה כל דהו אפילו אם יודעת לשמור גטה ואינה יודעת לשמור עצמה אלא ודאי מוכח דדוקא בשוטה גמורה דלאו בת גירושין היא מן התורה הוא דלא משוי שליח אבל ביודעת לשמור גטה ואינה יודעת לשמור עצמה מצי משוי שליח אי משום דבדרבנן לא אמרינן מידי דלא מצי עביד לא משוי שליח כמו שכתב הרב פתחי תשובה אי משום כיון דאי עבר מהני כדעת הרב מחנה אפרים

ודאתאן עלה לעיקר כללא דכייל הרב מחנה אפרים דכל דאי עבד מהני לא אמרינן ביה דלא משוי שליח נראה קצת שגם הרב פתחי תשובה מודה בזה ולא הצריך עיון אלא מפני שבנדונו יש סוברים דאם עבר וגרשה אינה מגורשת אבל בדבר המוסכם דמהני בדיעבד מצי משוי שליח וכן כתב הרב שואל ומשיב בח"א סי' קט"ו בשם הרב השואל דכל דלא מצי עביד מחמת איסור תלוי דאם עבר ועשה מהני אז יכול לעשות שליח אבל אם בעבר ועשה לא מהני לא יוכל לעשות שליח וכתב על דבריו וז"ל הנה המחנה אפרים הלכות שלוחין סי' ט' דכל דמצי עביד רק אריא דאיסורא רביע עליה אינו ענין לכל מידי דמצי עביד עכ"ל והיה לו להזכיר שמה שחלק הרב השואל הן הן הדברים שכתב הרב מחנה אפרים שם ונראה דמשמע ליה דמה שכתב הרב מח"א דהיכא דמצי עביד רק דאריא דאיסורא רביע עליה כונת מה שכתב דמצי עביד היינו דבדיעבד מהני רק דלכתחלה לא מצי עביד משום אריא דאיסורא דרביע עליה ועל כל פנים מתבאר מדברי הרבנים טובים השנים השואל והמשיב דנקטי האי כללא דכל דאם עבר מהני מצי משוי שליח וראיתי בשו"מ מהדורא ג' ח"א סי' ס"ח וז"ל ומה שהקשה בהא דפריך בב"ב שם היכי דמי אי איכא טהורים טמאים מי מצי עבדי והיינו משום דטומאה רק דחויה היא וכל דאינו יכול לעשות בעצמו היכי מצי משוי שליח ועל זה הקשה דמה קושיא דהא כיון דבדיעבד אם כבר קרב בטומאה הקרבן כשר כמ"ש התוס' ביומא דף ז' בד"ה דם שנטמא וכל היכא שבדיעבד מעשיו הועילו לא שייך כל מידי דאיהו לא מצי עביד וכמ"ש המח"א הלכות שלוחין סי' ט' והנה עם כי גוף הסברא לא נראה לי והמח"א אינו ת"י בכל זה אף אי נימא כן לא קשיא לפמ"ש במפרשי הים בב"ק ד' ק"ו שם יעו"ש עכ"ל והנה מה שכתב דפריך בב"ב הוא ט"ס וצריך להיות בבבא קמא עי"ש בדף ק"י ע"א ומה שכתב שגוף הסברא אינו נראה לו לא ביאר טעמו ובהתשובה שבמהדורא קמא הנ"ל מתבאר דניחא ליה בחילוק זה

ומה שרמז ליישב קושיתו על פי מה שכתב במפרשי הים הנה דבריו שם הם אמאי דאמר רב ששת בדף ק"י ע"א אם היה כהן טמא בקרבן צבור נותנה לכל מי שירצה ועבודתה ועורה לאנשי משמר ואוקימנא לה בדליכא טהורים ועבודתה ועורה ינתנו לבעלי מומין טהורים שבאותו משמר והקשה הגאון בים התלמוד דכיון דלרב ששת קיימינן ואיהו סבר טומאה דחויה היא בצבור ולא הותרה אם כן בהכרח לומר דליכא שום טהור בעולם והקרבן קרב בטומאה ואי הכי היכי מצו אכלי בעלי מומין טהורין שבמשמר הלא קרבן צבור הבא בטומאה אינו נאכל (דאף דממ"ש קרבן צבור קרב בטומאה ואינו נאכל בטומאה משמע מלשון זה דדוקא בטומאה הוא דאינו נאכל אבל לבעלי מומין טהורין נאכל הנה הגאון הנ"ל משמע ליה דאינו נאכל כלל והראה לזה להלכות מעשה הקרבנות פרק יו"ד ובכסף משנה שם ולדעתי הקצרה בהורמנותיה דרב אינו מוכרח על כל פנים כן משמע ליה ומפני זה הניח הדבר בתימה) והגאונים במפרשי הים אחר שביארו דלא מצינן לאוקומיה מילתיה דרב ששת בקרבן פסח דנאכל בטומאה וגם שאי אפשר לומר דלרב ששת דטומאה דחויה ולא הותרה נהי דאי איכא טהורין בבית אב אחר לא שרינן בטמאים שבבית אב זה מכל מקום אי ליכא טהורין בשום בית אב שבמשמר זה מודה הוא דלא מהדרינן אטהורין במשמר אחר דזה לא יתכן בכונת ר"ש אלא כמו שהבין הגאון בים התלמוד דלרב ששת אי אפשר בטומאה אלא כשאין שום טהור בעולם ואם כן קושיתו חזקה היא הנה אחר כל זה כתבו ליישב וז"ל

והנראה בזה דלכאורה צריך להבין בהא דמקשי הש"ס כאן אי דאיכא טהורין טמאים מי מצו עבדי ופירש רש"י וכיון דלא מצי עבדי שליח היכא מצי משוי ומאי קושיא הא כבר נודע מ"ש האחרונים ובראשם כבוד דודנו הגאון המובהק רשכב"ה מוהר"י נ"י דהיכא דאפשר בשום פעם לעשות הדבר אף דכעת אינו יכול לעשותו שפיר מצי משוי שליח אם כן גם הכא כיון דטומאה דחויה בצבור ואם כן אם לא ימצא טהור גם במשמר אחר ויהיו כלם טמאים שפיר יכולין הם להקריב בטומאה וכיון שכן שפיר מצי משוי שליח כמו בזקן וחולה לעיל דאמרינן כיון שיכול לעשות ע"י הדחק שפיר מצי משוי שליח והוא הדין הכא כיון דאפשר בשום פעם לעשות הדבר בעצמו אף דכמו שהוא עתה לא יוכל לעשות לעולם מכל מקום מצי משוי שליח אמנם הדבר נכון דהכי כוונת הש"ס דכיון דהם טמאים ואיכא טהורין באותו משמר אם כן אינן יכולין לעשות שליח כיון דהם אינן בעלים