שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קז

כלל פא) כחא דהיתרא עדיף הגאון צל"ח לביצה (והבאתי דבריו במכתב לחזקיהו דף ל"ג ע"א ובשאר דוכתי) הסביר הטעם משום דהאוסר לא הועיל בסברתו שאף אם היינו מסופקים ספק איסור לחומרא להכי ריבותא למיחשב כח המתיר וחידש לפי טעמו דדוקא באיסורי דאורייתא אבל באיסור דרבנן כחא דאיסורא עדיף דמסתמא היינו מקילים עי"ש ובפתח הדביר ח"ג ד' צ"ו ע"א ויש סעד לד"ק מתוספות שבועות דף מ' ע"א ד"ה להודיעך דכח דר"ג עדיף דמילתא דרבנן הוי כח דפיטור ע"כ ולכאורה אינו מובן כיון דכח דרבנן היא לפיטור היא הנותנת להודיעך כחן דהוה ליה ככחא דהיתרא עדיף טפי אך להנ"ל ניחא דבענייני חיוב ממון סברת המחייב הועיל טפי דמספיקא לא הוה מחייבינן ליה ממון וק"ל ועיין להרב כתב סופר חלק אורח חיים סי' ס"ג שהקשה ע"ד הצל"ח מש"ס ברכות דף ס' כמו שכתבתי במכתב לחזקיהו

ובמכתב אחד מחכמי דורנו יצ"ו הקשה ממה שאמרו בעירובין דף ע"ב ע"ב דליפלגו במסיפס וכו' ומדברי התוספות שם דף מ"ה ד"ה להודיעך ועיינתי עתה בדברי הצל"ח וראיתי שהוקשה לו ממוקצה דאמרינן שם כחא דהיתרא וכו' וכתב דחמיר כשל תורה ועוד כתב שיש לו מתירין שייך שפיר לומר כח דהיתרא עדיף וסיים וגם לא בכל ענין אמרו בשל סופרים הלך אחר המיקל ע"כ נראה דכונתו דיש כמה איסורין דרבנן דאזלינן בהו להחמיר כמו אתחזק איסורא ויש לו עיקר מן התורה וכיוצא דבהנהו שייך שפיר לומר כח דהיתרא עדיף ולפי זה לא קשיא מתוספות עירובין הנ"ל דאף דאין לנו ליכנס במבוכה אי תחומין דאורייתא או דרבנן שכבר כתב מוהרלנ"ח הביא דבריו הרב ארעא דרבנן אות תרמ"ו דבכלים אינו אלא דרבנן מכל מקום עיקרו דאורייתא חשיב אך לש"ס דעירובין הנ"ל אין לומר דעירובי חצרות נמי חשיב עיקרו מה"ת שהרי שיתופי מבואות חשיב אין לו עיקר מן התורה עיין גטין דף ס"ה ע"א והוא הדין עירובי חצרות וידידי הגאון בספר עמודי אש יצ"ו בדף ט' סוף ע"א סתר כלל הצל"ח מדברי מרן הב"י בא"ח סי' קנ"ט דגבי נטילת ידים ספקו להקל כתב כללא דכחא דהיתרא עדיף אך הביא סעד לכלל זה מדברי הא"ז בח"א סי' תשמ"ח והאריך קצת עי"ש

כלל פב) כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד נראה פשוט שהוא מדאורייתא ואין לדקדק שהוא מדרבנן מדאמר אביי בבבא בתרא ד' קפ"ח ע"א אף על גב דאמור רבנן כיון שהגיד וכו' דודאי לאו למימרא דהוא מדרבנן אלא הכונה דפירשו רבנן וכיוצא לזה בסוף פרק ג' דסוכה אמרו חכמים אין אדם יוצא בלולבו של חברו דודאי מדאורייתא הוא ואמרו חכמים רוצה לומר שפירשו חכמים והכי נמי בהא דאמור רבנן כיון שהגיד וכו' הכוונה שפירשו רבנן וכן מוכח שהרי על פי דין זה פשיטא לן להרוג את הנפש עיין סנהדרין ד' מ"ד ע"ב גם מפשט דברי רש"י שם ובכתובות ד' ח"י ע"ב נראה דהוא מדאורייתא והגאון מוהר"י תומארקין הובאו דבריו באור לי ד' קכ"ב ע"ב העמיק הרחיב בעיקר דין זה דכיון שהגיד וכו' ושם באות י"ד וט"ו מתברר יפה דהוא מדאורייתא עי"ש ונתבארו שם כמה חידושי דינים בעיקרא דהאי מילתא לך נא ראה (ועיין לקמן במערכת הרי"ש אות מ')

כלל פג) כל הקורא לאברהם אברם עובר בלאו ועשה כתב הרב רוב דגן בד' ס"ב ע"א בשם הרבנים מוהרש"ל ודמש"א הביא דבריהם בס' שמות שמסתמא כותבים בגט אברהם בה"ה שעל שם אברהם אבינו ע"ה נקראים הבנים וכל הקורא וכו' אם לא שיש קבלה לאותה משפחה שנקראו בשם אברם וחותמים כן בשטרות וכן כתב הרב בית שמואל בריש שמות אנשים עכ"ל ועיין להרב טיב גטין בריש שמות אנשים בשם אברהם ובשם אליה שציין שם והטעם דכשיש קבלה כותבין אברם הוא משום דהוא שם אמורא כמו שכתבו הפוסקים אבל מסתמא נקראו על שם אברהם אבינו לכן כותבים בה ה מתברר מזה דמה שאמרו כל הקורא לאברהם אברם וכו' לאו דוקא לאברהם אבינו עצמו אלא כל הנקרא בשמו הרי הוא בכלל כל הקורא וכו' והרב דברי מנחם בד' פ"א אות ט"ו כתב בשם הרב אורות אלים דרבים אין נזהרים בזה וכו' ולמיחש בעי וכו' וכתב על דבריו ואתמהא דפשוט דמה שאמרו כל הקורא אינו לאיניש דעלמא דנקרא בשם אברהם וכו' עי"ש ולפי הנז"ל נראה דצדקו דברי הרב אורות אלים וק"ל ועיין בענין זה בהגהות הרב מוהר"ץ הירש חיות לגטין ד' נו"ן ע"א

כלל פד) כל שאינו עולה ליבום דקיימא לן דאינו עולה לחליצה אי אמרינן נמי בהיפך כל שאינו עולה לחליצה שרגלו עקומה אינו עולה ליבום עיין במה שהביא בזה הרב פתחי תשובה באהע"ז סי' קס"ו סק"ג ועיין להרבנים שדה הארץ ח"ג ד' ס"ג ע"ד דרך המלך בהלכות יבום שו"ת שואל ומשיב בח"ב סי' קל"ה ובחי' רעק"א על המשניות בפרק ב' דסנהדרין משנה ב' על דברי התוי"ט שם ובעיקר הכלל עיין בס' עמודי אש בסי' כ' אות ג"ן על דברי התפארת ישראל ברמזי אהע"ז סי' קס"ט

כלל פה) כל מידי דלא מצי עביד לא משוי שליח כתב הרב מקנה אברהם בסי' קנ"ט שהרב עושה שלום כתב בשם הרב מחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' ט' דלא אמרינן כן באיסור שבדה מלבו כגון שנשבע שלא לקדש אשה פלונית וקדשה על ידי שליח ובזה יישב סוגיא דהמדיר ופרנס לאו שליחותיה עביד עי"ש והנה הרב הנ"ל לא היה בידו ס' מחנה אפרים ולכך ייחס אליו מה שלא עלתה על לבו (לחלק בכלל זה דכל דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח בין איסור קדום לאיסור שבדה מלבו) והנני להעתיק תוד"ק הרב מחנה אפרים ואתה תחזה שלא כתב לחלק כמו שכתב בשמו והוא שנשאל בהלכות שלוחין סי' ט' במי שנשבע שלא לקדש אשה פלונית ועבר וקדשה על ידי שליח מי אמרינן דאינה מקודשת משום דכל דלא מצי עביד לא משוי שליח או דילמא לא אמרינן כל דלא מצי עביד וכו' אלא במידי דאי עביד לא מהני אבל הכא דאם עבר הוא וקדשה מקודשת (כונתו דלא חמיר מחייבי לאוין דקיימא לן דקידושין תופסים בהו) מצי משוי שליח

שוב כתב דיש לומר דהכא לא מהני מטעם אחר משום דאין שליח לדבר עבירה ותלי הא בהנהו תרי לישני בטעמא דבחצר יש שליח לדבר עבירה אי משום דלא אמרינן אין שליח לדבר עבירה אלא היכא דשליח בר חיובא אבל חצר לאו בר חיובא והכא נמי בנשבע שלא לקדש כיון דשליח לאו בר חיובא יש שליח לדבר עבירה אבל ללישנא דאמר דטעמא דבחצר יש שליח הוא משום דלא אמרו אין שליח לדבר עבירה אלא היכא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד אבל חצר בעל כרחיה מותיב ביה והכא נמי דאי בעי לא עביד אין שליח לדבר עבירה והביא מחלוקת הפוסקים אי קיימא לן כשינויא דטעמא דחצר משום דלאו בר חיובא או כשינויא דטעמא דחצר משום דבעל כרחיה מותיב ביה וכתב דמריש פרק המדיר את אשתו מליהנות לה יעמיד פרנס מוכח דהיכא דשליח לאו בר חיובא יש שליח לדבר עבירה שאם לא כן מאי פרכינן ופרנס לאו שליחותיה קעביד הא ודאי לאו שליחותיה קעביד דאין שליח לדבר עבירה ורצה לדחות הכרח זה על פי סברת הר"ן דאין על המדיר שום איסור אלא על הנידר הוא האיסור שלא ליהנות וכיון דעל המדיר אין איסור לא הוי שליח לדבר עבירה ושקיל וטרי בזה להוכיח שלא כסברת הר"ן

וכתב שראה להרב מוהראנ"ח בח"ב שרצה לומר בנדון זה כיון דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח וכתב ולענ"ד לא דמיא כמש"ל ואפילו תימא דאיהו לא מצי עביד משום איסורא דרביע עליה שליח מצי משוי דומיא לאותה שאמרו בקידושין ד' כ"ג דאין עבד מקבל גטו מיד רבו שליח מצי משוי לר' שמעון בן אלעזר ופריך מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ומצי משוי שליח והאמר רב הונא הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו דאי שלוחי דידן מי איכא מידי דאנן לא מצינן למיעבד ומשוינן שליח ומשני הכא