שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ קא

ד' קס"ה ע"ד ואין ספר התורה הזה מצוי אצלי לראות גוף דב"ק ונראה ודאי דלא על קריעה בלבד אמר מר דאין שייך לומר אי עביד לא מהני אלא על כל מלאכות בשבת בשחיטה וכיוצא הדין כן ומסתמא כבר הביא מה שעמדו רבנן בתראי בדין שוחט בשבת אמאי לא נימא אי עביד לא מהני וכן מה שאמרו במס' קמא ד' ע' ע"ב גבי טבח ומכר בשבת דמוכח דאף שנעשה באיסור מהני ועל כל אלה וכיוצא להן מיישב על פי חילוק זה דכשלא באה אזהרה פרטית על הדבר ההוא לא אמרינן אי עביד לא מהני

אלא שצריך לדעת מה טעם לחלק כן דסוף סוף הרי הוא עובר אמימרא דרחמנא וכל שידענו שעל דבר זה תורה צוה לנו משה שלא לעשותו מה לי אם באה עליו לאו מיוחד ומה לי אם היא אזהרה כללית בין בזה ובין בזה היה לנו לומר דאי עביד לא מהני איברא דרבינו עקיב"א בתשו' סי' קכ"ט ד' קנ"ה ע"ג (בד"ה זאת ועוד) כתב להסביר בזה דכשבאה אזהרה פרטית כגון תמורה ופדיון בכור מפרשינן לקרא שרוצה לומר שלא יהיה לו כח להחליף ולפדות והחליפין והפדיון כלא היו מה שאין כן במקום שנאמר דרך כללי כמו לא תעשה כל מלאכת דאי אפשר לפרש שלא יהא לו כח לעשות מלאכה דודאי אם יבנה בית או יטע כרם יהא בנוי ונטוע ועל כרחין פירושו דאינו רשאי לעשות משום הכי כל שישנו בכלל זה הרי לא שייך אי עביד לא מהני וניחא בפשיטות השוחט בשבת וכו' (הביא שם עוד דומים לשוחט בשבת) כיון שאי אפשר שיהיה פירוש הקרא שאין לך כח אלא פירושו שאי אתה רשאי משום הכי לא אמרינן אי עביד לא מהני אלו תורף דב"ק הנה אסברה לן טעם לחלק בין אזהרה פרטית לאזהרה כוללת דבכוללת לא שייך לומר אי עביד לא מהני

אמנם המעיין בדב"ק יראה שלא הרהיב בנפשו להחליט כן רק כתב אילו הייתי כדאי להרים ראש נגד רבותינו הראשונים הייתי אומר וכו' דמדשקלו וטרו הראשונים לענין שבועה בהא דאי עביד לא מהני וכן גבי שוחט פסח על חמץ וכיוצא מוכח דלא סברי לחלק בהכי ומוכח דבטל דעתו נגד סברתם ואילו מרן מוהריט"א (לפי מה שהביא בשמו הרב מקנה אברהם) נראה דלקושטא קאמר הכי ואי מטעם הנ"ל אנחנו לא נדע מה יענה למה שנראה מדברי הראשונים דליתנהו להני מילי ועל כל פנים אף שנעלם מאתנו טעמו ונימוקו כן היא דעתו לחלק בין אזהרה פרטית לאזהרה כוללת כמו שהעיד בשמו הרב מקנה אברהם

וכן ראיתי להרב מנחת חינוך בסוף פרשת בחקתי (בסי' שס"א ד' קמ"ו ע"ג תוך ד"ה והנה) שכתב וז"ל נלע"ד לומר כלל מחודש בענייני אעל"מ עי"ש בתוס' תמורה ד' ו' הקשו מנשבע שלא לגרש ותירצו לחלק בין איסור שבדה מלבו עי' באחרונים נתקשו הרבה ובש"ג פ' משילין הקשה מפ' מרובה עקוץ לי תאנה וזרוק גניבותיך לחצרי למה לא נימא דלא יקנה הגבהה משום דאי עביד לא מהני ובמוהרי"ט סי' ס"ט הקשה משוחט בשבת וכותב גט בשבת (אמר המחבר לעיל באות ס"א בד"ה והמצאה חדשה וכו' כתבתי דלא נמצאת קושיא משוחט בשבת בדברי הרב מוהרימ"ט גם הקושיא מכותב גט בשבת ליתא שם כי אם במשנה למלך ושער המלך בפרק ג' מהלכות גירושין הלכה י"ט עי"ש) ומה שחילק בין היכא שיתוקן האיסור עי' באחרונים נתקשו דלא יועיל בזה בכותב גט על איסורי הנאה ובכתובות קעקע וכו' ועי' בשעה"מ פ"ב מה' גירושין הקשה ממקח הנקנה באיסור רבית ושאר קושיות ובט"ז ח"מ סי' ר"ח חילק בין היכא שהיום גורם והש"ך חילק בין היכא שא"א בענין אחר וגם בתיר' אלו לא יתישבו קושיות הנ"ל ע"כ נלע"ד דהאי כללא דאעל"מ לא שייך רק היכא דהלאו הוא על ענין פרטי כמו הנך דריש תמורה לא יחליפנו ולא ימיר מפרשינן לקרא שלא יהיה לו כח להחליף ולהמיר ואם עבר והחליף או המיר חילופו ותמורתו כלא היה וכן בלאו דלא תפדה ובאונס שגירש ותורם מן הרע על היפה וממין על שאינו מינו דכל אלו הלאוין (לא כולם לאוין דממין על שאינו מינו ומן הרע על היפה עשה הן) פרטיים על ענין א' בזה ס"ל לרבא דאם עבר הרי פדיונו וגרושיו ותרומתו כלא היה דלא אהני מעשיו משא"כ במקום שנאמר הלאו דרך כללי כמו לא תעשה כל מלאכה בשבת דבזה א"א לפרש שלא יהיה לו כח לעשות מלאכה דהרי ודאי אם עבר ובנה ביתו ונטע כרם יהי' בנוי ונטוע ועל כרחין הפירוש של לאו זה הוא דאינו רשאי לעשות לכתחלה משו"ה כל שישנו בכלל לאו זה ל"ש לומר ביה אעל"מ וכן בלאו דבל יחל ע"כ פירושו אי אתה רשאי לייחל לכתחלה ולא שאין לו כח דהרי בכמה עניינים לא יפול עליהם החקירה דלא מהני כמו בנשבע שלא אזרוק וכהנה משו"ה כל שישנו בכלל זה הלאו לא שייך בו הפלוגתא דאעל"מ וז"ב בסברא וממילא מיושבים כל הקושיות הנ"ל וכן שאר קושיות שהקשו הראשונים והאחרונים נקוט האי כללא בידך ויהיה למישור לפניך ומקום הניחו לי בעזהשי"ת עכ"ל

גם הרב מים רבים בחלק א"ח סי' ל"ד ד' כ"ג ע"ג כתב דנראה לו (להלכה ולא למעשה) דכשאמרו כל דאמר רחמנא לא תעביד רוצה לומר כל שיש אזהרה פרטית על אותו דבר כגון אונס שגרש וכל הנך דמייתי בתמורה שיש על כל דבר מהם אזהרה פרטית בהא הוא דאמר רבא לא מהני וכן מאי דאמר רב יוסף בכתובות ד' פ"א כל דאמור רבנן לא ליזבין אי זבין לא הוי זבינא רוצה לומר שגזרו על דבר פרטי ואם כן מקח וממכר בשבת שלא בא עליו אזהרה פרטית אלא בדרך כלל אסרו כל דבר שהוא משום שבות משום רשות משום מצוה וכו' לא שמעינן מזה דאי עביד לא מהני וכו' עי"ש גם הרב נודע ביהודה נשתמש במקצת סברא זו על מה שכתבו הפוסקים דדוקא בדבר שאי אפשר לעשותו אלא באיסור אמרינן דאי עביד לא מהני אבל דבר שאפשר לעשותו בהיתר אף שהוא עשהו באיסור אי עביד מהני כתב על זה לחלק דדוקא בדבר שלא בא עליו אזהרה פרטית הוא דאמרינן דכשיש באפשרות לעשות הדבר בהיתר אי עביד באיסור מהני אבל דבר שבאה עליו אזהרה פרטית שלא לעשותו אף אם יש באפשרות לעשות הדבר ההוא בהיתר אם עשהו באיסור אי עביד לא מהני והבאתי דב"ק לעיל באות ס"א עי"ש

כלל ע"ב) כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד דאי עביד לא מהני לא תימא דדוקא על ידי מעשה דהא ליתא דהמקדים תרומה לביכורים דפריך מניה דבור ומחשבה הוי כן כתב הרב פרי מגדים במשבצות ריש סי' ע"ט (גבי קורא שמע במקום שאין המחנה קדוש) ועוד יש בתמורה דפריך מתורם ממין על שאינו מינו ומתורם מרעה על היפה והרב נקיט חדא מהני תלת וכן מתבאר ממה שכתבו התוס' והפוסקים בדין נשבע שלא לגרש או שלא למכור וכיוצא עיין במה שרשמתי באות ז"ן דמתבאר יפה דאין לחלק בין עובר על ידי מעשה לעובר בדיבור ומה שכתב הרב בית אפרים שהבאתי לעיל באות ע' (בד"ה ובשם הרב) דעד כאן לא אמר רבא לא מהני אלא היכא דבדבורא קעביד מעשה וכו' נראה דלאו דוקא אלא הוא הדין בדבור בעלמא כקריאת שמע ומצאתי בס' המקנה החדש (להגאבד"ק חאללאש) כלל כ"ד פרט ה' אות כ"ו ד' ז"ך ע"ד שכתב בשם ס' שו"ת (סתם) סי' צ"ב דעל ידי דיבור גם אביי מודה דאי עביד לא מהני וז"ל אם כתב אלקי"ם לשם קדושה במקום שהיה צריך להיות חול אם כן אמרה תורה שלא לקדשו כאן אף דקדשו לא מהני ולא נתקדש כלל ויש לומר אף לאביי דאמר מהני היינו רק, במעשה כיון דמעשה אלים לכך אף דהוי באיסור מכל, מקום לא בטיל המעשה אבל היכא דליכא רק דבור או כונה לכולי עלמא אי עביד לא מהני עי"ש וצ"ע איזה איסור עשה בזה עכ"ל ס' המקנה הרי דעל ידי דבור גרע מעל ידי מעשה ולכולי עלמא ואין לפקפק על דברי הספר סתם דאם איתא דגם אביי מודה דעל ידי דבור אי עביד לא מהני מאי פרכינן בדף ה' ע"א לאביי מתורם ממין על שאינו מינו דאין תרומתו תרומה דילמא מיירי בתורם באומד ובמחשבה דכיון דסתמא קתני משמע ודאי דאף בתורם במעשה נמי הדין כן ולכן מקשינן מינה ומשני שפיר עי"ש

כלל ע"ג) כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד וכו' כתוב בהגהות מרדכי דשבועות סי' תשפ"ד פסק הר"י