שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ ק

שוחט בהמת חברו לשם הרים ונתכון לרפואה וכיוצא בה אסורה באכילה שכל שיש בו סרך לעכומ"ז מיתסר באכילה וליכא למימר לענין איסור אכילה אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דהכא לאו ניהו אוסר לה אלא דלא שרי לה והוי כאילו לא נשחטה אלא שמתה מאליה עכ"ל הרי שיש חילוק בין כשבאנו לומר שדבר זה יאסר לכשבאנו לומר שדבר זה לא יותר ואם כן במעשה שבת כמבשל וכיוצא דאין אנו צריכים לומר שהבישול יתיר התבשיל רק שהמעשה לא יאסרנו בזה מועילה הדרשה דאין מעשיה קודש אבל בשחיטה שצריכים אנו לומר שהמעשה יתירנו אם הדין נותן לומר בו אי עביד לא מהני יש לומר דהשחיטה פסולה דאין המעשה הזה מועיל והוי כמתה מאליה וכדברי הרב נודע ביהודה ורב אחד הובאו דבריו בס' זכרון צבי מנחם סי' כ"ג (ד"ה מה) כתב כן מסברא דנפשיה דרק שלא לאסור הדבר הנעשה בשבת הוא דמהני הא דאין מעשיה קודש אבל לא מהני זה להביא היתר כמו שחיטה וכו' ולא ראה דברי הרב נו"ב הנ"ל (גם הרב חתן סופר בדף קמ"ה אות י"ג קלסינהו לדברי הנו"ב הנ"ל) ועיין בס' המקנה החדש (להגאבד"ק חאללאש) כלל כ"ד ד' כ"ד ע"ג בד"ה תוס'

והרב נחמד למראה בח"ב בריש פרק האורג ד' ל"ד ע"ד כתב בשם מרן מוהריט"א בס' שמחת יום טוב ד' קס"ו שישנו כנותן טעם גבי שוחט חטאת בשבת וכן גבי קורע על המת בשבת דמהני ואמאי לא נימא כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ופקפק על דבריו דאעיקרא דמלתא בכל מעשה שבת ליכא למימר דאי עביד לא מהני כמו שכתב הרב שער המלך על פי סוגיא דחולין היא קודש ואין מעשיה קודש אלו תורף דב"ק דרמי גברא אגברא משום שלא ראה מה שכתב הרב נודע ביהודה ומרן מוהריט"א מצי סבר כותיה דבשחיטה לא שייך לומר ואין מעשיה קודש וכן בקריעה על המת שבאה לפטרו מחיובו לא שייך לומר דטעמא דמהני הוא משום דאין מעשיה קודש כמו בשחיטה ולכן הוצרך מרן מוהריט"א לטעם אחר (כמו שכתב בשמו בנחמד למראה וס' שמחת יו"ט אין אצלי)

והרב מוהרש"ל בשו"ת נודע ביהודה תניינא בחלק א"ח סי' קו"ל (בד"ה אמנם) כתב ליישב הקושיא משחיטה בשבת דלא אמרינן בה אי עביד לא מהני לפי מה שכתבו התוס' בתמורה ד' ד' בד"ה רבא דבירושלמי יש קרא להכשיר שוחט פסח על חמץ אם כן יש לומר דגלי קרא בשחיטה שנעשית באיסור דאי עביד מהני וממילא כן הוא גם בשחיטת קדשים בחוץ וחולין שנשחטו בעזרה דכולן נכללין בשחיטת איסור דגלי קרא דמהני (בשוחט פסח על חמץ) ואף דאיכא מילי טובא דמהני דמקשינן מנייהו לרבא ומשנינן שאני התם דגלי קרא ולא יליף רבא מנייהו לבעלמא דאי עביד מהני היינו משום דהוו כתובים הרבה הבאים כאחד ואין מלמדים לשאר איסורים מה שאין כן בשחיטה שנעשית באיסור דכל מעשי שחיטה דאמר רחמנא לא תשחט באיסור בחדא מחתא מחתינן וכיון דגלי קרא בשוחט פסח על חמץ דמהני ממילא נכלל בה כל שחיטת איסור אבל שאר דברים שיש בהם עבירה שהם חלוקים במעשיהם ובאיסורין ליכא למילף מנייהו דגלי קרא בהו דמהני דהוו הרבה כתובין הבאים כאחד ואין מלמדין והרב חתן סופר בדף קמ"ה אות ט"ז תמה עליו שלא הזכיר שחילוק זה כתבו מר אביו בנו"ב תניינא בחלק אהע"ז סי' קכ"ט דכיון דמצינו דגלי קרא דקידושין מהני באלמנה לכהן גדול אף דהן בעבירה הוא הדין דאמרינן כן בכל הקידושין והביא כן בשם הרשב"א בקידושין וכו' עי"ש בדף קמ"ג אות ה' וסברא זו כתבה בס' המקנה החדש בדף כ"ו אות ח' וז"ל ועיין תוס' דרע"ק פ"ב דזבחים אות י"ג לרבא דלא מהני למה לי קרא למיפסל העבודה בזר וטמא ששמש וכיוצא הא כיון דמוזהרים שלא לעבוד ממילא אי עביד לא מהני והקרבתם פסולה י"ל כיון דמצינו בחלל אף דמוזהר אם עבד בשוגג, עבודתו כשרה כדאיתא בקידושין ד' ס"ו וילפינן מקרא הרי גלי קרא דבאזהרה דעבודה אי עביד מהני עכ"ל

ובשם הרב בית אפרים בחלק יו"ד סי' ל"ט כתב שם (בספר המקנה החדש) בדף כ"ו ע"ב אות ו' וז"ל הבית אפרים כתב למה שחיטת חוץ מטהר מידי נבלה נימא דאי על"מ והוי כנחירה והא דחיוב כרת משום דעבר אמימרא דרחמנא וכבר הקשו אחרונים משוחט בשבת ומאותו ואת בנו לכן נלענ"ד דע"כ לא אמר רבא לא מהני אלא היכא דבדבורא קעביד מעשה או אפי' במעשה והמעשה ההוא אין מתקיים כ"א ע"י כוונת העושה כמגרש ותורם וכיון דא"ר ל"ת ומחשבת העושה בזה הוא היפך מימרא דרחמנא רואין אותו כאילו אינו ולא מהני ולא מידי משא"כ היכא שעשה מעשה והמעשה מתקיים אף בלא כוונת העושה לא שייך אי עביד לא מהני דהמעשה ליתא בחזרה ודל מחשבתו מהכא והמעשה קיים וכו' וא"ש ביבמות ד' כ' חייבי לאוין אם בעלו קנו עי"ש כיון דקנין יבמה לא בעינן כוונה לא שייך לא מהני וכו' וא"ש הא דשוחט בשבת ואו"ב דהתם לא שייך לא מהני כיון דלא צריך כוונה לשחיטה ואפילו הפיל סכין כשר או שחט חש"ו א"כ כיון דס"ס אתעבד כאן מעשה שחיטה בהכשר גמור וכו' לכן לא הקשה תוס' משוחט בשבת רק משוחט פסח דבקדשים בעי כונה להכשיר קרבן משא"כ בשחיטת חוץ דלא איירינן לענין הכשר קרבן רק לענין הטהר מידי נבלה שפיר מועיל דהא עכ"פ הכשיר שחיטה נעשה כאן והוי כאילו נעשה בלא כוונת השוחט דטהור מידי נבילה ע"ש נפלאות ועי' בית מאיר בתשובת סי' ד' ג"כ מזה וצ"ע מביצה ד' כ' עבר ושחט מאי. רבא אמר זורק את הדם ע"מ להתיר בשר באכילה א"כ קשה לימא לא מהני ושם קדשים צריך כוונה

ועוד נאמרו על קושיא זו כמה תירוצים יש מתרצים על פי החילוק דדוקא בדבר שאי אפשר לעשותו אלא באיסור אמרינן אי עביד לא מהני אבל דבר שיש באפשרות לעשותו בהיתר אף אם הוא עשה באיסור אי עביד מהני עיין מה שרשמתי באות ס"א. ויש מתרצים על פי מה שחלקו התוס' דבדבר שאם נעשה ממילא סגי אף אם נעשה באיסור מהני עיין מה שרשמתי באות ס"ו וגם תירוץ אחר על פי החילוק דדוקא בדבר שאם נאמר לא מהני יתוקן האיסור אבל אם אף כשנאמר לא מהני לא יתוקן האיסור אז אמרינן אי עביד מהני עיין מה שרשמתי באות ט"ן ועוד על פי החילוק שבין דבר שאסור מצד עצמו למה שאינו אסור מצד עצמו אלא יומא הוא דגרים עיין לעיל באות ס"ב ועיין לקמן אות ע"א שיש חילוק בין כשיש בדבר ההוא אזהרה מיוחדת (כשוחט פסח על חמץ וכיוצא) לכשהיא אזהרה כוללת כמלאכה בשבת שאין אזהרה מיוחדת שלא לשחוט או שלא לקרוע בשבת וכו'

וראיתי בס' בית יצחק לידידי הגאון מוהרי"ץ שמעליקש אבד"ק פרעמישלא יצ"ו בחלק יו"ד סי' י"ז אות ז' שכתב שהמוהרי"ט הקשה בכל שוחט בשבת נימא אי עביד לא מהני (עיין לעיל באות ס"א בד"ה והמצאה חדשה שכתבתי שלא נמצא במוהרי"ט קושיא זו בשוחט בשבת) ושתירץ דלא יתוקן האיסור וכו' ופקפק על דבריו ולכן כתב והמובחר כמ"ש בשער המלך דכי היכי דמהני הא דהיא קודש ואין מעשיה קודש שלא יהיה בזה משום לא תאכל כל תועבה הכי נמי מהני להאי סברא דרבא בעלמא דאי עביד לא מהני אבל במעשה שבת מהני ויצא לידון בדבר חדש דאם סובר רבא כר' יוחנן הסנדלר דלא דריש היא קודש וכו' הדרינן לכללין דאי עביד לא מהני ומיישב בזה דברי הטור והרא"ש עי"ש דב"ק ותימה בעיני דמלבד דנעלם מעיני דמר דהרב נודע ביהודה חולק על סברת הרב שער המלך וכותיה מסתברא ושבחוהו רבנן הבאים אחריו כנז"ל וגם אני הדל הבאתי סמוכות לבד"ק שסברא זו היא מוצאת בדברי הר"ן בההיא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ועוד הלא גם בלא סברת הרב שער המלך שערי תירוצים על קושיא זו לא ננעלו וממילא אין לנו הכרח לסברת הרב שער המלך כמובן וצ"ע: כלל ע"א) כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד לא אמרינן דאי עביד לא מהני כי אם דוקא בדבר דאיכא אזהרה מיוחדת שלא יעשה אותה דבכי האי גוונא הוא דלא מהני אבל אי ליכא אזהרה מיוחדת כגון על גוף הקריעה בשבת דלא הזהיר רחמנא בפרטות שלא יקרע קריעה של מצוה בשבת אלא האזהרה היא כוללת על כל מלאכת שהיא של תיקון שלא יעשה בשבת בכי האי גוונא לא אמרינן אי עביד לא מהני כן כתב הרב מקנה אברהם ד' כ"ג ע"ב (בד"ה כתב) בשם מרן מוהריט"א בס' שמחת יום טוב