שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ ט

מערכת כף

כלל א') כבוד רבו אם יכול תלמיד לומר רבי אומר כך וכך ואני אומר כך וכך או הוי לשון זילזול רשמתי לעיל במערכת הוי"ו אות י"ג בס"ד

ואם כשמדבר עם חברו רשאי לומר לו על רבו רבך או חשיב זילזול וצריך לומר לו רבינו או רבי כיון שגם לו הוא רבי עיין במה שכתבתי בשדי חמד ח"א בחלק הכללים במערכת האלף אות שמ"ח

ועל חיוב קבלת פני רבו ברגל אם הוא מדאוריתא ואם נוהג בזמן הזה רשמתי במערכת החי"ת אות ק'

כלל ב') כל פיטורי שבת פטור אבל אסור באיזה כללים שנאמרו בזה רשמתי בס"ד לקמן במערכת הפ"ה עיין שם

כלל ג') כל מקום שאמר ר"י אמתי לפרש ובמה לחלוק בשדי חמד ח"א בחלק הכללים במערכת האל"ף אות קל"ג ובמערכת הבי"ת רשמתי בכלל זה בס"ד

כלל ד') כפיה אי כייפינן אמידי דהוא משום לפנים משורת הדין רשמתי לקמן במערכת הלמ"ד בס"ד

כלל ה') כל הנטפל לשם מלאחריו אינו נמחק אם הוא מדאוריתא רשמתי לקמן במערכת הנו"ן אות י"ד בס"ד

כלל ו') כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן אם יש חילוק בזה בין חייבי כריתות לחייבי מיתה בידי שמים הנה מרן מוהרד"ף בשושנים לדוד בריש מסכת כריתות כתב בשם הרמ"ז יש שואלים שמצינו במשניות שנויים כל העונשין שיש בתורה ארבע מיתות ב"ד בסנהדרין מלקות במכות וכאן יש הכריתות ולמה לא שנה התנא גם מיתות בידי שמים ונ"ל שלא רצה לשנות אלא כל מה שנעשה ע"י בני אדם שצריך להעשות מעשה ופועל להתקן מה שאין כן מיתה בידי שמים כי המשפט לאלהים הוא ואין בני אדם מטפלים בו וכמו שהוא בכריתות שיוכלו להנצל במלקות ע"כ. וכתב הרב שושנים לדוד שנראה מדבריו דמה דתנינן חייבי כריתות שלקו נפטרו מכריתתן הוא דוקא בחייבי כריתות ולא בחייבי מיתה בידי שמים דהנהו אף דלקו לא נפטרו מן המיתה וקשה להלום דבר זה דהא ידוע דכרת חמור טפי ממיתה בידי שמים ואיך יתכן לומר שהמלקות אלים להצילו מן המלקות (נראה דצריך להיות מן הכרת) ולא ממיתה בידי שמים דקולא מניה ותו דקרא דונקלה אחיך דמניה ילפינן דכיון שלקה הוא כאחיך סתמא כתיב בכל הלוקין ולא בחייבי כריתות דוקא ודתנן חייבי כריתות שלקו וכו' לאו לאפוקי חייבי מיתה בידי שמים דהנהו בכלל חייבי כריתות נינהו ובמכל שכן אתו אלא לאפוקי מיתות בית דין וכו' וכן נראה מדברי הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק י"ז דין ז' שכתב כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו שנאמר ונקלה וכו' אף כל מחוייבי כרת וכו'. ועוד שם ריש פרק י"ט מנה כל אותם שחייבים מיתה בידי שמים שלוקין עליהם עי"ש ואטו מצי למימר שילקה בכדי דהא לפי דברי הרב לא מהני ליה ולא מידי ואם כן מה המכות האלה ומה היו משמשות עכ"ל מרן מוהרד"ף בשושנים לדוד ובספר זכרון יהודה לרב גדול בדורנו אבד"ק עיר ישן במדינת גאליציא יצ"ו העתיק דברי הרב קול הרמ"ז כי לפי הנראה לא היה אצלו הספר היקר שושנים לדוד ודבריו נכונים וישרים וממילא אזדא לה תשובת הרמ"ז ועי"ש בשושנים לדוד מה שהשיב על השאלה הנ"ל והרב יד מלאכי בכללי הדינים אות שמ"א הביא מה שכתב הרב שושנים לדוד דכל שכן מיתה בידי שמים דקילא מכרת כנודע וסיים וכדבריו כתב (הרדב"ז) בספר יקר תפארת בפרק ו' מהלכות תרומות וציין לעיין בתוספות שבועות י"ז סע"א ואין מצוי אצלי ספר יקר תפארת לעיין בדב"ק

ואני הדל תמיה לי על הרב שושנים לדוד שהוצרך לדקדק מדברי הרמב"ם על פי הוכחה מסברא שגם במיתה בידי שמים יש מלקות והמלקות מכפר ולא זכרו שרים דברי הרמב"ם בספר המצות בשרש ארבעה עשר שכתב וז"ל ומהם מה שייעד עליהם במיתה בלבד והוא שימיתהו השם בחטאו ויתכפר לו במותו וכבר ביארו בסוף מכות ד' כ"ג שכל אזהרה שיתחייב עליה העובר בכרת בלבד או מיתה בידי שמים כשיתאמת שעבר העובר על האזהרה ההיא ועשה העון ההוא בעדים והתראה ילקוהו ואף על פי שעיקר משפטו שיהא מסור לשמים עכ"ל. ומה שכתב שביארו בסוף מכות ד' כ"ג היינו מתניתין דכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ואמר מר שביארו שם שכל אזהרה שיתחייב עליה כרת או מיתה בידי שמים וכו' אלמא משמע ליה לרבינו דבכלל חייבי כריתות ששנו חכמים בלשון המשנה איתנהו חייבי מיתה בידי שמים דבכלל מאתים מנה ועל כולם אמר התנא שהמלקות מצילו וכדמשמע ליה להרב שושנים לדוד והיה העלמה מעיני קדשם

ומה שציין (ביד מלאכי) לדברי התוספות דשבועות כונתו למה שכתבו בד"ה או דשהה בר כרת הוא ונראה שכונתו לומר דמדברי התו"ס יש להבין לכאורה דמלקות אינו מציל מידי מיתה בידי שמים אלא שאינו מוכרח להבין כן ולכן לא בא ביד חזקה לסתור סברת הרדב"ז בס' יקר תפארת ושושנים לדוד הנ"ל אלא כתב ועיין להעיר אזן ואפרש שיחתי והוא זה דבגמרא שם בעי אביי מרבה בא לו בארוכה שיעור קצרה מהו שיעורא גמירי לה והא ליכא או דילמא דוקא גמירי בארוכה חייב בקצרה פטור ואמר ליה רבה לא ניתנה ארוכה לידחות אצלו להתיר בבא במרוצה ומתקיף עלה ר' זירא אלא דקימא לן טמא ששימש במיתה (בידי שמים) היכי משכחת לה אי דלא שהה היכי עביד עבודה ואי דשהה בר כרת הוא אי אמרת בשלמא שיעורא גמירי משכחת לה דאניס נפשיה בקצרה ועביד עבודה וכו' וכתבו התוספות בד"ה אי דשהה בר כרת הוא שהקשה רבינו תם מה בכך אם הוא בר כרת מכל מקום איכא נפקותא טובא דהא קיימא לן חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ואם בטל כרת נשאר עליו מיתה (בידי שמים) ועוד נפקא מינה וכו' עי"ש שהניחו בקושיא ומשמע לכאורה דמלקות אינו מציל אלא מן הכרת ולכן כתבו שאם בטל ממנו הכרת על ידי המלקות נשאר עליו מיתה בידי שמים

אמנם באמת אין מזה הכרח כלל דלעולם אימא לך דמלקות מצילו מידי מיתה בידי שמים כדרך שמצילו מידי כרת וקושית רבינו תם היא משום דאף דמלקות מציל מן הכרת או מן המיתה אם התרו לו ועבר ומלקין אותו מכל מקום מצינן לאוקמי הא דטמא ששימש חייב מיתה בידי שמים כגון שהותרו בו על כניסתו למקדש בטומאה ולא התרו בו על העבודה והלקוהו על שעבר ונכנס ובזה נפטר מידי כרת אבל לא נפטר מידי מיתה בידי שמים שלא התרו בו ולא לקה על זה אבל אין הכי נמי דאם התרו בו על עבודה במקדש ולקה היה נפטר מידי מיתתו וכסברת הרבנים הרדב"ז ושושנים לדוד הנ"ל כן נראה פשוט לדעתי הקצרה

ודברי הרדב"ז בס' יקר תפארת ראיתי שהביאם הרב מקנה אברהם בדף ז"ך ע"ג ולזכות את מי שאין בידו הספר היקר (יקר תפארת) אעתיק דב"ק כפי מה שהביאם שם ודבריו הם בדף ס"ג ע"ג על מה שכתב הרמב"ם בששי מהלכות תרומות דין ו' זר שאכל תרומה בזדון וכו' חייב מיתה בידי שמים שנאמר ומתו בו כי יחללוהו ולוקה על אכילתה כתב הרב ומשמע מדברי רבינו דכל היכא דאיכא תרתי מלקות ותשלומין לוקה ואינו משלם ובמסכת מכות משמע איפכא דקתני וחכמים אומרים כל המשלם לוקה ומדקתני משלם ואינו לוקה ולא קתני לוקה ואינו משלם משמע דכל היכא דאיכא תרתי אין אומרים ילקה אלא ישלם ואינו לוקה וכתב רבינו כן בפרק י"ו מהלכות סנהדרין וז"ל לפיכך כל המכה את חבירו אפילו היכא עבד הכאה שאין בה שוה פרוטה לוקה אבל אם יש בה שוה פרוטה הואיל והוא חייב לשלם ממון אין אדם משלם ולוקה כמו שביארנו בכמה מקומות ויש לומר דמודה רבינו היכא דהוי לאו גרידא ותשלומין דמשלם ואינו לוקה אבל היכא דאיכא כרת או מיתה בידי שמים לוקה ואינו משלם לפטור אותו מהכרת או ממיתה בידי שמים עכ"ל הרי דדעתו וביאר כן דעת הרמב"ם דגם במיתה בידי שמים במלקות נפטר ממנה