שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קנז

לומר דכונת הרר"י דיש אסמכתא בתורה ומ"מ אינו אלא מדבריהם וכמ"ש במכתב לחזקיהו בחלק השיטה דף מ"ב ע"ב, ועיין במה שכתבתי במערכת הדל"ת אות י"ט דלפעמים משתמשים הפוסקים בלשון זה (דאורייתא מן התורה) וכונתם דיש לדבר ההוא סמך באורייתא גם הרב קרבן אליצור בדף ס"ב ע"ב כתב דמצות ביקור חולים היא מדבריהם כמ"ש הרמב"ם וכו' עי"ש שלא זכר דברי הרר"י ונראה דאף שכתב הרר"י בטעם הפיטור משום דעוסק במצוה פטור מן המצוה אין להכריח דס"ל דהיא מצוה מדאורייתא דאם לא כן איך יתכן לפוטרו ממצוה דאורייתא משום שעוסק במצוה דרבנן וכן נראה באמת מפשט דברי הרר"י (ואולי מפני זה כתב הרב מחזה אברהם שדוחק לפרש בדברי הרר"י דר"ל דאית ליה רמז בתורה דאף דבעלמא לא דחיקא לן לפרש כן בדברי הפוסקים על צד ההכרח מ"מ סיגנון דברי הרר"י מורה דמדאורי' ממש קאמר דמשום דהוא דאורייתא אמרינן ביה עוסק במצוה פטור מן המצוה דאורייתא) דנראה דאין מזה הכרח שהרי הכריחו הפוסקים דגם בעוסק במצוה דרבנן אמרינן עוסק במצוה דרבנן פטור ממצוה דאורייתא, וכמו שרשמתי לקמן במערכת העי"ן אות מ"ה עי"ש וא"כ אין כ"כ הכרח מדברי הרר"י דס"ל דהוי מדאורייתא. אך דברי הריטב"א לא ידעתי מקומם לעיין בדב"ק אולי הם בסיגנון דברי הרר"י הנ"ל, וממ"ש בשו"ת מוהר"ח א"ז סי' מ"א הו"ד בס' עמודי אש בהשמטות ל"ד ח"ק ע"ב נראה דטפי ניחא ליה לומר דביקור חולים היא מדאורי' שכתב בשם אביו שקשה אמ"ש בגיטין פ"ג ע"ב ה"ז גטך ע"מ שלא תכנסי ל' יום לבית פלוני הרי זה גט ואמאי הוי גט הא הוי מתנה עמ"ש בתורה שאם יחלה אחד מבני ביתו א"א לה שלא תלך לבקר את החולה וכו' ואפילו תאמר ביק"ח דרבנן הא אמרינן וכו' עכ"ל

ובעיקר מצוה זו אם יש חילוק בין שאר חולים לחולה מחמת מגפה לא יבא ולא יהיה הוא מחלוקת דהרב כנה"ג כתב דמצוה זו אין לחלק בה בין חולי המגפה לחולים אחרים זולת בעלי ראתן ר"ל צרעת והביא דבריו הרב קמח סלת בדף קנ"ד ע"ב וכתב בשם הרב שלחן גבוה ומי שומע לו ליכנס בסכנת נפשות דכתיב במגפה ידבק וכן נוהגים שלא לבקר חולי המגפה זולת חברת המיוחדים לזה בכסף מלא עכ"ל. ובאמת קשה להכריע לשום צד אלהינו מרחם ירחם על בריותיו ויעשה שלום במרומיו וימנע מגפה וכל דבר רע

קיז בילה מעכבת דאמר ר' זירא כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו, רשמתי בזה במערכת הכ"ף

קיח בטלה מגילת תענית לפי מאי דקי"ל כן אם רשאים רבים או יחיד לקבוע יו"ט ביום שנעשה להם נס, רשמתי במערכת היו"ד אות נו"ן

קיט בדיקת הריאה היא מדרבנן. כ"כ הרב ארעא דרבנן באות ק"ו בשם הרשב"א בסי' רצ"א והר"ן וכן דעת הרמב"ן ומ"מ אין הכל מודים בזה וכמ"ש מרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכה זו אות י"ח דלדעת הרמב"ם אינה מדינא דגמרא כלל אלא שנהגו כן כמו שמתבאר מדבריו בפי"א מהל' שחיטה, ועיין להרב פרי תואר בסי' ל"ט סק"ב מ"ש ליישב שיטת הרמב"ם גם הרב פרמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט (בד"ה והנה הר"מ) עמד ע"ד הרמב"ם ומסיק דבדיקת הריאה היא מדינא ומדרבנן ועוד לו שם בפתיחה סי' ל"ה עי"ש, ובמה שהבאתי לעיל במערכת האל"ף אות רפ"ד דמתבאר דרבנן בתראי נקטי דאיכא איסורא מדרבנן ולא שהוא מנהג בעלמא, ולדעת הרב פרי תואר בסי' ל"ט סק"ג הבה"ג וראב"ן ור"י הלוי שאוסרים כשנאבדה הריאה סוברים דבדיקת הריאה מדאורייתא כיון דמצוי בה סירכות צריכה בדיקה מן התורה ומה שמותר החלב הוא משום דאי אפשר לבדוק, לכן מותר אף דהוי ספק דאורייתא דהכי נמי אמרינן לר"מ דחייש מדאורייתא למיעוטא וכו' עי"ש. אמנם הרב ערך, השלחן שם אות ו' חלק עליו וכתב שכבר הוכיח הש"ך בספרו הארוך דלכ"ע בדיקת הריאה מדרבנן והכי אמרו בהדיא בירושלמי פ' אין צדין וציין לעיין בתשו' הב"ח סי' קכ"ז וסיים דאם נתערבה באחרות כלן מותרות דלא הוי ספק טרפה דאורייתא דלא שרי התערובת מכח ס"ס וכן במקום הפסד לכ"ע מותר לאכול בלא בדיקה זולת באבדה במזיד דהוי מבטל איסור לכתחלה וכו' עי"ש, יש לתמוה על הרב פר"ת דלפי דבריו דברי הרמ"א סתראי נינהו דשם בס"ב מחמיר כדעת הבה"ג וראב"ן ואילו בסעיף י"ז מביא וקורא דברי הרשב"א דאם הניח הבהמה אצל נכרי בין שחיטה לבדיקה אין חוששין שמא הנכרי הכניס ידו ונתק הסרכות דבדיקת ריאה מדרבנן, ועיין להרב פר"ח בדס"י ל"ט שכתב שהוכיחו הפוסקים דבדיקת הריאה מדרבנן וכדלקמן סי"ז בהגהה, ומ"ש הרב כנה"ג ביו"ד רס"י כ"ט בטעם שאין מברכין על בדיקת הריאה שהוא לפי שהיא מצות ל"ת ואין מברכין על לאוין לאו למימרא דמצות ל"ת מדאורייתא היא, וכבר כתב מרן חיד"א במחזיק ברכה יו"ד סי' ל"ט אות ב' דאין הלשון מתוקן אבל כונת הכנה"ג דאם ימצא טרפה ונמנע מלאכלו מקיים לאו והבדיקה היא שלא לפגוע בלאו וחידוש הוא דכל רז לא אניס ליה ונעלם ממנו דברי רש"י בס' הפרדס דף כ"ח ע"א וז"ל ואי קשיא לך למה מברכין על השחיטה ואין מברכין על הבדיקה משום שאין אנו מחויבין אלא על מצות עשה כגון לולב שופר תפילין ציצית סוכה ובדיקת חמץ וכדומה להם אבל מצות ל"ת אין מברכין עליהן מפני שאין להם זמן קבוע כמ"ע ובדיקת הבהמה היא מצות ל"ת ואמרו רבותינו זאת החיה אשר תאכלו חיה אכול ושאינה יכולה לחיות לא תאכלו עכ"ל, וה"ד ביד דוד רס"י כ"ט עי"ש ומרוצת הלשון מורה קצת דבדיקה היא מדאורייתא אבל ודאי אינו מוכרח ואף את"ל שכן כונתו י"ל דאולי לא על כל הבהמות קאמר כי אם על דרוסה ונפולה דצריכות בדיקה מדאורייתא כמ"ש הרב ערך השלחן שאביא בסמוך, ובשם הרב מוהר"י וויל כתב (במחב"ר שם) על מה שאין מברכין על הבדיקה משום דחיישינן שמא ימצא טרפה ויעשה ברכה לבטלה ושגמגם ע"ז הרב כנה"ג דאכתי קשה דאחר שיבדוק יברך ולכן כתב הכנה"ג דהבדיקה היא סעיף מחלקי השחיטה ולי קשה על טעם מוהרי"ו מאי שנא מבדיקת חמץ דמברכינן עלה ומדינא אין צריך להניח פתיתין קודם הבדיקה וכתבו הפוסקים בא"ח סי' תל"ב דאף אם לא ימצא שום חמץ בבדיקתו אין בכך כלום דהוא בירך לקיים מצות בדיקה והרי קיים מצות הבדיקה אף שמברך על ביעור חמץ ואם לא ימצא חמץ אינו מבער בכל זאת לא איכפת לן כ"ש בבדיקת הריאה אם יברך לבדוק הריאה מה לנו אם ימצא טרפה או כשרה הוא לא בירך להוציא כשרה מתחת ידו אלא לבדוק והרי בדק. עוד כתב שם (במחב"ר) בשם רבינו הרוקח סי' שס"ז דמה שאין צריך לברך על בדיקת טרפה הוא כי נשחטה בחזקת היתר עומדת ולפי הנראה אזיל בשיטת הרמב"ם דבדיקה זו אינה צריכה מן הדין רק שנהגו ולכן אינה בכלל מצוה לברך עליה דאין לברך על המנהג כן נראה ממרוצת דב"ק אך אינו מוכרח וק"ל ועל טעם זה פקפק הרב עה"ש שם באות ג' דזה מספיק לדידן דאם נאבדה הריאה קודם בדיקה מותר וכן דעת הרוקח בסי' שפ"ב, אבל לדעת ש"פ דבלא בדיקה אסורה בדיעבד דלא מוקמינן לה אחזקה הו"ל לברך ככל מצות דרבנן ועוד דהא דרוסה ונפולה צריכים בדיקה מדאורייתא ואחד מחכמי דורנו רב כהנ"ה יצ"ו כתב לי שעמד בחקירה למה אין מברכין על בדיקת הריאה וניחא ליה על פי מ"ש האו"ה שהביא הפרמ"ג במ"ז סי' י"ט סק"א דאין מברכין על ניקור מגיד וחלב לפי שאין מברכין על הלאוין וכונה דעתו למה שכתב הכנה"ג וספר הפרדס הנ"ל

והנה הרב יד דוד שם הביא מ"ש הכנה"ג דטעם שאין מברכין משום שהוא לאו וכתב שדבריו תמוהים הלא הרמב"ם מנה אותה במצות עשה וגם הראב"ד מודה לו אלא דפליג עליה דהוי לאו הבא מכ"ע וציין לעיין בס' שער המים דף ו' ע"ד ועה"ש סי' ל"ט אות ג' עיינתי בעה"ש ומר קעסיק בטעם מה שאין מברכין על הבדיקה ולא הזכיר דברי הכנה"ג, וס' שער המים אין בידי לעיין בו ותמיה לי היכי קאמר דלהרמב"ם היא מצות עשה וכל הפוסקים מייחסים לו דהוא מנהג כמשמעות דבריו שבפי"א מהל' שחיטה ולא אדע איה מקום דברי הרמב"ם דסובר שהיא מ"ע כי ביד דוד לא הראה מקום דברי הרמב"ם ועיין בדברי הרמב"ם ריש הלכות מא"א ואינו ענין לבדיקת הריאה כי שם מיירי לבדוק בסימנים להבדיל בין הטהורה לאינה טהורה והראב"ד לא השיג עליו כלוה אמנם דרמב"ן בשרש הששי הוא שחלק עליו וכבר עמד כיוצא לזה מרן חיד"א בס'