שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קנח

מחב"ר סי' ל"ט אות ב' על מאי דשקו"ט רבנן בתראי בטעם שאין מברכין על בדיקת הריאה דמה מצוה זו והיכן נצטוינו על הבדיקה לא מבעיא לדעת הרמב"ן בהשגותיו לס' המצות שחולק על הרמב"ם וסילק מצות אלו ממנין המצות ומנה תחתיהן מצות אחרות אנא אף לדעת הרמב"ם מצות בדיקה היא להבדיל בין הטהור לאינו טהור בסימני מפריס פרסה וכו' אבל בדיקת הריאה לא עלה על לב שצריך לבדוק מן התורה דמדאורייתא אין צריך בדיקה ואף דלהרשב"א ודעמיה צריך בדיקה מדרבנן אינו אלא משום גזרה וכו' ואין כאן מצוה לא דאורייתא ולא דרבנן אתוד"ק, ותימה על הרב יד דוד שמייחס להרמב"ם שהיא מצות עשה וכו' וראיתי שציין שם לעיין בס' מחזיק ברכה סי' ל"ט ואולי כונתו לסתור דברי עצמו מכח דברי מרן חיד"א, אבל לדעתי במחכתה"ר היה טוב לו להעביר קולמוס על דבריו הראשונים כי תמוהים הם או לכל הפחות לכתוב בפירוש שדבריו נסתרים ולא יסתפק בציון לבד שיתן מקום לטעות למי שאין בידו ספר מחב"ר ויחשוב שבאמת כן היא דעת הרמב"ם, ומצאתי שידידי הגאון עמודי אש נר"ו בסי' ב' אות ו' דף י"א ע"ב כתב דהשער המים סוס"י ר"ט (נראה שט"ס יש וצ"ל סוס"י כ"ט) כתב (בשם הכנה"ג) שאין לברך על בדיקת הריאה שהיא לאו ושתמה עליו דהלאו הוא שלא לאכול טרפה והבדיקה היא עשה והללמ"מ עכ"ל, ומני"ר יצ"ו תמה עליו דהרי נודע דבדיקת הריאה היא מדרבנן ולהרמב"ם מנהגא ומ"ש הרמב"ם במנין המצות שבס' היד בח"א במצות עשה קמ"ט הוא להבדיל בין טהורה לטמאה וכו' ועיקר התירוץ הוא שהוא לא תעשה מדרבנן ואין מברכין על ל"ת אלו תו"ד יצ"ו, והם דברים נכונים וברורים וכבר קדמו מרן חיד"א כנז"ל ונעלם מעיני דמר

ובדיקת הסכין כתב הרב ארעא דרבנן במ"ב אות כ"ט דבחולין דף י"ז ע"ב אמר רב חסדא מנין לבדיקת הסכין מן התורה וכו' ומסיק אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא עכ"ל וקצר קצת לפי שסמך על המעיין בגוף דברי הש"ס) דעל מלתיה דר"ח פריך בש"ס פשיטא כיון דכי נקב טריפה בעי בדיקה ומשני לחכם קאמרינן והאמר ר"י לא אמרו להראות סכין לחרם אלא מפני כבודו ופירש"י ואנן מקרא ילפינן ומשני מדרבנן וקרא אסמכתא מוכח דע"כ לא אמרו מדרבנן וקרא אסמכתא אלא לענין להראותו לחכם אבל גוף בדיקת הסכין פשיטא ליה להש"ס דמן התורה היא עד דהוה תמיה לי פשיטא. אמנם באמת לפי מ"ש הפוסקים בסי' י"ח סק"ו בטעם בדיקת הסכין לפני שחיטה מתבאר דאין בדיקה זו מן התורה ובפירוש כתב כן הרב פרמ"ג בסי' ב' בשפ"ד ס"ק יו"ד דבדיקה שלפני שחיטה היא מדרבנן וה"ה דהוה מצי הש"ס למימר דר"ח אבדיקה שלפני שחיטה הוא דמייתי מושחטתם בזה באסמכתא בעלמא, ועיין להרב פר"ת בסי' י"ח סק"א שגם הוא סובר דהיא מדרבנן וישנו בנ"ט אמאי לא קאמר הש"ס דאלפני שחיטה הוא דאמר ומדרבנן ומה שאין מברכין על בדיקת הסכין כתב הרב באה"ט בסי' י"ח סק"ו שמא ימלך ולא ישחוט, ואחד מחכמי דורנו יצ"ו כתב דצ"ע מה יענה בשו"ב דמתא או בער"ש ויו"ט שמוכרח לשחוט וזה אינו מן הקושי לענ"ד דכיון דברוב הפעמים יש בידו לימלך מלשחוט עתה סמוך לבדיקה זו אף שיהיה מוכרח באיזה פעמים לשחוט לא ראו לתקן ע"ז ברכה ויש לנו כיוצא לזה באיזו ברכות אמור רבנן בטעמא שאין לברך משום חשש שימלך ואף אם מתקשר ומתחייב ע"י שבועה לא מהני לחייבו בברכה. אמנם לענ"ד הא קשיא דלפי מיעוט זכרוני וידיעתי לא מצינו שפטרו מלברך מחשש המלכה אלא בדבר התלוי בדעת האחר שזה מברך ועשיית המצוה לא תוגמר בו לבדו וצריך לחברו בזה חשו חכמים שאף אם חברו נתרצה במעשה המברך שמא ימלך אחר שיברך המברך כמו בקידושי אשה אולי לא תאבה האשה ועל הדינים שמא לא יקבלו בעלי הדין וכן בצדקה אף אם פשט העני את ידו בן אדם הוא ויתנחם וכן כל כיוצא לזה אבל בדבר שביד המברך לבדו לעשותו אם באנו לחוש שמא ימלך ולא יעשה א"כ בכל המצות נחוש כן אלא ודאי בהכרח לומר דכל שבא לעשות המצוה לא חיישינן שאחר שיברך יתחרט אלא על דעת ראשונה הוא יעשה כמו שגמר בדעתו לעשות ולכן לא מנעוהו חכמים מלברך מחשש שימלך ואף אם באמת ימלך לא מפני זה חשיבא ברכתו לבטלה שמפני זה ימנעוהו מלברך דכיון דבשעה שבירך באמת דעתו היתה לעבות המצוה הרי לא בירך לבטלה אלא דלכתחלה אסור לו לימלך, עיין במה שהבאתי בקונטרס אסיפת דינים מערכת ברכות סי' א' אות כ"ט ושם באות י"ו בענינים אלו, ולעיקר שאלת הרב באה"ט למה אין מברכין על בדיקת הסכין כבר כתב הרב כנה"ג בשם מוהרי"ו והביא דבריו הרב יד דוד בסי' י"ח הגהט"ו אות י"ו וז"ל דכל מצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה אין מברכין עליה וראיה מסוכה שאין מברכין על עשייתה ובדיקת הסכין אין עשייתה גמר מלאכה שהרי צריך אח"כ שחיטה עכ"ל והחכם הנ"ל כתב דהברכה על השחיטה קאי על הבדיקה ג"כ דהבדיקה צריכה להיות סמוך לשחיטה ומתחילת הבדיקה ע"ס השחיטה הוא ענין אחד אמנם אין זה מספיק דא"כ מה ראו על ככה לתקן לברך על השחיטה ולא על הבדיקה ואיפוך אנא כי תקדמנו ברכות טוב לפני הבדיקה עליה ועל השחיטה ולכן צריכים אנו לדברי מוהרי"ו דכל שאינו גמר מלאכתה אין מברכין

קכ בריאת העולם דנחלקו ר' אליעזר ור"י אם היה בתשרי או בניסן כמ"ש בפ"ק דר"ה דף יו"ד ע"ב היה בעיני לדבר פשוט דלר"א דאמר בתשרי נברא העולם אין הכונה לומר שתחלת הבריאה היתה בתשרי אלא התחלת הבריאה היתה בכ"ה באלול ואדם נברא באחד בתשרי (ומילדותי אני נוהג ע"פ מ"ש מר"ן חיד"א בס' ברכי יוסף סי' תקפ"א אות י"ט בשם הרב מוהרי"ש לינגו בכ"י בשם ס' מספרים תהלות ה' ללמוד ביום כ"ה באלול פרשת בראשית עד יום אחד וביום כ"ו פרשה שניה עד יום שני וכן ע"ז הדרך בכל יום עד שביום ר"ה ילמוד פרשת יום הששי שבו נברא העולם היינו בריאת האדם) וכ"כ התוס' בר"ה דף ח' ע"א בד"ה לתקופות דלר"א דאמר בתשרי נברא תחלת הבריאה היתה בכ"ה באלול והתוס' לא הראו מקום ע"ז. אמנם הר"ן בהלכות שם אמתניתין בארבעה פרקים העולם נידון הביא פסיקתא דתני בהדיא בכ"ה באלול נברא העולם וסיים והא דתניא בגמרין ר"א אומר בתשרי נברא העולם על גמר ברייתו קאמרינן דאדם הראשון שבו נגמר העולם נברא ביום ששי דהיינו באחד בתשרי עכ"ל. וכן פשיטא ליה לרש"י בס' הפרדס דף מ"ג ע"א וז"ל למה אנו אומרים בר"ה היום הרת עולם וכי בר"ה נברא העולם והלא בכ"ה באלול נברא פירש רבינו הרת לשון דין וראיה כי במשלי בכל מקום שכתב ריב או מדון או מצה מפרש המתרגם הרת לכך אומרים בר"ה היום הרת ואין הרת אלא דין עכ"ל ראינו כמה נדחק בפירוש המלה הזאת (דאין דרך צחות הלשון להבליע תיבה ארמית בין תיבות לשון הקדש היום עולם וכו') לפי שפשוט בעיניו שבכ"ה באלול נברא העולם וכן משמעות השבולי הלקט בסס"י ר"ץ ופשרון היום הרת יש מפרשים אותו על לשון המקרא (ירמיה כ') ורחמה הרת עולם הרחם שלה יהיה הרת עולם כלומר אשה שהריונה שוהה בגופה עולמים והיום הזה היה הריונו של עולם והיום הרת הארץ כל תולדותיה שהרי בתשרי נברא העולם כדאמרינן כמאן מצלינן זה היום וכו' כר"א וי"מ שהוא לשון דין וכו' עי"ש ופשוט דמ"ש והיום הרת הארץ כל תולדותיה אין הכונה על תחלת הבריאה דאינו נופל הלשון והיום הרת כל תולדותיה שהרי הבריאה בששה ימים היתה ולא ביום אחד אלא כונתו על גמר כל הבריאה שביום הזה נגמר כל הבריאה וא"כ מובן דההתחלה היתה בכ"ה באלול כ"כ הרב ש"צ בקונטרס שלמי חגיגה דף שי"א ע"ג בשם הרב וד"א בפירוש הרת עולם כי בתשרי נברא העולם והיה הריונו כי ההריון יאמר גם על הלידה כמו הורה גבר וכו' בכ"ה באלול נברא העולם וביום ששי שהוא ר"ה נברא אדה"ר נמצא שהיום נגמר הריונו של עולם וכו' עכ"ל ובהגהות הג"מ שמחה אבד"ק דעסויא (בהש"ס דפוס רא"ם) ע"ז התוס' הנ"ל הראה מקום לדבריהם דהכי איתא בויקרא רבה ר"פ כ"ט ושם בחי' הרד"ל ציין לעיין בפרקי ר"א פ"ח ובמ"ש הוא שם ואין מצוי אצלי לעיין בו וכ"כ הרב צדה לדרך במאמר ד' ריש כלל ה' דמ"ש בתשרי נברא העולם לא רצו שתחלת הבריאה היתה בתשרי אבל בריאת האדם שהוא המכוון בעולם השפל ולפי שסוף המחשבה היא תחלת מעשה והאדם הוא סוף המחשבה שנברא בר"ה ובו ביום שב מחטאו וכו' הוא היום הנאות לזמן התשובה וכו'