שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קנה

נראה דגם הרב פר"ש לא החליט כן אלא רפיא בידיה (מדכתב שהרב פר"ש רצה לומר וכו' אך ביעיר אזן כתב דהרב פר"ש העלה דאף המהרהר ברכה שא"צ וכו' וצריך לעיין בגוף דב"ק ואין מצוי אצלי), סי' ס"ב כתב בברכ"י הייתי תוהה ע"ד הרב פר"ש ובפתח עינים הסכמתי דלא כותיה, ושוב העתיק מ"ש בפ"ע וז"ל ומה שהשיב הפר"ש על הגו"ר שכתב דלא תשא ליכא במהרהר דאסור שבועה דוקא במוציא בשפתיו וכתב דדוקא בשבועת ביטוי וכו' עי"ש ליתא דמהרמב"ם בהל' שבועות בכמה מקומות מוכח דשוים והוא דבר ברור בעיני, ומה שהביא מהמכילתא שהביא הרב של"ה מהמכילתא אין ראיה כלל דמיירי שקבל עליו השבועה בדבור ואפילו השל"ה דרך חומרא אמרה והעיקרא לרוב הפוסקים ברכה שא"צ בלא תשא הוא מדרבנן והדבר ברור דבספק ברכה יהרהר כמ"ש הגו"ר וכ"כ בס' הליכות אלי בשם מוהר"ר עזריא יהושע ושאר אחרונים עכ"ל. הנה במקומות הנ"ל שתים זו שמענו דדעת מרן חיד"א דבמברך בהרהור ליכא משום לא תשא והעיד כן בשם הרב ה"א ושאר אחרונים ועם כי לא ידעתי על איזה רבני האחרונים רמז הנה כן הוא דעת הרב הלק"ט בח"ב סי' קמ"ו דהמסופק בברכה יהרהר בלבו דבברכה בלב ליכא לא תשא דל"ת משמע בפה כמו ובל אשא את שמותם על שפתי גם הרב מאמר מרדכי בסי' ר"ט סק"ה כ"כ מסברא דנפשיה (ונעלם ממנו דברי הרבנים הנ"ל). ושוב כתב שמצא כן בס' גן המלך דין כ"ג גם הרב מטה אהרן בח"ב דף רכ"א ע"ג ס"ל דאין במהרהר משום לא תשא ודחה דברי הרב פרח שושן וכ"כ הרב פרמ"ג בפתיחה להלכות ברכות אות ב' דבמברך ע"י הרהור ליכא משום לא תשא וכ"כ באשל אברהם רס"י קפ"ה גם מופ"ד בתראה שלים הרב פתח הדביר בסי' קנ"ז כתב דסברת הרב פרח שושן יחידאה היא והביא דברי הפוסקים הנז"ל דנקטי דבהרהור ליכא משום לא תשא עי"ש ובסוס"י קפ"ה וכ"כ הרב שלחן גבוה בכלליו אות קכ"ה דבכל ספק בברכות יברך בהרהור וכ"כ גם בתשובותיו בס' אהל יוסף א"ח סי' א' וקצת תימה על הרב זכור לאברהם במערכת ברכות באות הרהור שהזכיר מחלוקת זו ולא הזכיר דברי מרן חיד"א שבברכ"י ושבס' שיורי ברכה בזה ולא דברי הרב שלחן גבוה כיעי"ש

ומכל זה תמיה לי על גדול בדורנו הרב המפורסם מוהרא"ק בסה"ב שער אשר הנד"מ בשו"ת א"ח סי' ג' שהביא מחלוקת הפוסקים בסי' קע"ב במי ששכח והכנים משקים לתוך פיו בלא ברכה דלר"ח בולען ואינו מברך ולהרא"ש צריך לברך וכתב שהיה נראה דמאחר שנזכר בעוד המשקין בפיו יברך עליהן בהרהור גם לר"ח דבכי הא דאנוס הוא הרהור כדבור דמי וחזר בו כיון דטעמא דר"ח הוא משום דאידחי להו מתורת משקין כמ"ש הרא"ש ומרן הבי א"כ לדעת ר"ח דאינן ראויין לברך גם בהרהור אינו יכול לברך כיון דהוי כדבור ועובר בלא תשא כמ"ש הפרח שושן סי' כ"א וברכ"י סי' ס"ב עכ"ל והוא פלא שנעלם ממנו דבריו שבס' שיורי ברכה באותו פרק בסי' ס"ב דהדר הוא ואמר בפה מלא לחלוק על הרב פר"ש כנז"ל ונמשך אחר מה שהביא בברכ"י ומה גם דבברכ"י עצמו כבר כתב דלבו מהסס בזה ועוד מן התימה שנעלם ממנו דברי כל רבנן קדישי הנז"ל דנקטי כדעת הרב גו"ר דבמהרהר ליכא משום לא תשא וסברת הרב פרח שושן יחידאה היא

הן אמת דראיתי להרב מוהר"א פריסק"ו בס' ברך את אברהם בדן פ"ח ע"ב אות ב' שהביא מ"ש הרב אהל יוסף לברך בהרהור וכתב ע"ד וז"ל והנה מ"ש דיברך בהרהור אף דאיכא בשיטתיה הרבנים הליכות אלי והלק"ט בספק בברכות יברך בהרהור דליכא לא תשא הרי הרב פר"ש כתב דאיסור לא תשא שייך אף בהרהור ושכ"כ של"ה עכ"ל, מחשבתו ניכרת דחש לה לדעת הרב פר"ש דגם במהרהר איכא משום לא תשא אמנם אומר אני דאילו הוה חזי אמבוהא דרבנן קדישי עליונים למעלה דנקטי בפשיטות דאין במהרהר משום לא תשא לא הוה חש לסברת הרב פר"ש דסברא יחידאה היא כאמור ומן התימה על ידי"ן הרב המגיה לס' יקהיל שלמה נר"ו בדף כ"ד ע"א שנמשך אחר דברי הרב ברך את אברהם ונעלם ממנו דכל הרבנים הנז"ל סברי דלא כהרב פר"ש והיותר תימה שראה דברי מרן חיד"א שבברכ"י בסי' ס"ב ולא ראה מ"ש מני"ר גופיה בשיורי ברכה באותו סימן כנז"ל ומ"ש בברך א"א וביקהיל שלמה שם בשם הרב פר"ש שכ"כ השל"ה דמשמע דהרב של"ה כ"כ מפורש דבמהרהר ברכה שא"צ איכא לא תשא מתוך מ"ש בשיו"ב הנז"ל אתה תחזה דאין הדבר כן ואין להאריך. וראיתי להרב המפורסם מוהרי"ף נר"ו בספר יפה ללב סי' ר"ט שאחר שציין דברי הזל"א והיקהיל שלמה הנז"ל סיים ואני אומר דטוב טוב שיברך בלא שם ומלכות כנראה דגם הוא חושש לסברת הרב פר"ש אמנם אחר שלא הזכיר מכל דברי הפוסקים הנז"ל נראה בעליל שנעלמו ממנו ואהכי חייש לסברת הרב פר"ש אך לדידן נראה דשפיר סמכינן אמלתייהו דרבנן קדישי הנז"ל דאין חשש בזה כלל, ומצאתי להג' צל"ח בברכות דף כ' ע"ב בפלוגתא דהרהור אי כדיבור דמי או לא דרבינא אמר הרהור כד"ד ורב חסדא ס"ל לאו כד"ד שעמד בחקירה זו אי איכא במהרהר משום לא תשא ונפ"מ במי שספק לו אם בירך אם יברך בהרהור או לא וכתב דלר"ת דס"ל לאו כד"ד לא שייך זה דמה יועיל מה שיהרהר כיון דלאו כד"ד אבל לרבינא דס"ל כד"ד יש להסתפק ומסיק דבלא תשא גם רבינא מודה דהרהור לאו כד"ד ואם רוצה לברך בהרהור כשנסתפק לו אם בירך הרשות בידו אבל אינו חייב בזה ובספק בירך ברכת המזון כיון שספק תורה לחומרא כבר נתחייב בברכת המזון ולכן יכול לברך בדבור אף שיהיה יכול לצאת ידי ספקו ע"י הרהור עי"ש

והנה בספר יקר בנין שלמה שנד"מ לידידי הגאון אישי כ"ג מוהרש"ל מווילנא יצ"ו מצאתי שדבר בקדשו בענין זה בסי' כ' דף כ"ו ע"א, ולפי שיש לי להעיר קצת בדבריו הנחמדים. אעתיק תו"ד בזה הביא דברי התוס' דר"ה דף ל"ג דמברך ברכה שא"צ אינו אלא איסור דרבנן וכתב שכן דעת הרמב"ם בפ"א מהל' ברכות הט"ו מדכתב דמברך ברכה ש"צ ה"ז נושא ש"ש לשוא והוא כנשבע לשוא דמשמע דעיקר קרא דל"ת אתא לשבועה רק רבנן החמירו ואסרו גם בברכה שא"צ כנשבע לשוא (אמר המחבר עיין מה שכתבתי למעלה בד"ה איברא בענין זה) ורצה להביא ראיה דבש"צ מדרבנן מדאמרינן בסוטה דף מ"ד ע"ב דהא דתניא שח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה אתיא כר"י הגלילי דחוזר משום עבירה דרבנן ודחה לזה דההיא לא הוי אלא גורם ברכה שא"צ ומשו"ה הוא דהוי מדרבנן והעיר עמ"ש רש"י שם דעבירה היא אם אינו חוזר ומברך דמשמע דאם חוזר ומברך ליכא איסורא ואמאי הא עכ"פ גרם ברכה שא"צ ויישב דרש"י הוצרך לזה דאל"כ יהיה מוכרח מזה דהלכה כר"ל דאמר ביומא דף ע' ע"א דאסור לגרום בש"ץ ובאמת רב הונא דאמר שם הטעם משום פגמו של ראשון נראה דלא ס"ל להא דר"ל ולפיכך הוצרך לפרש דמיירי דלא ברך וכתב עוד דנ"ל דבאמת רב הונא ור"ל פליגי בברכה שא"צ אי מדאורייתא או מדרבנן דלר"ל הוא מן התורה ולרב הונא מדרבנן לכן הוצרך לטעם פגם והיינו טעמיה דהרמב"ם שכתב שהוא כנשבע לשוא. וממ"ש בהל' שבועות פי"ב ה"ט המברך בש"צ עובר משום נושא שם ה' אינו מוכרח דס"ל דהוא מדאורייתא אלא ר"ל דעובר מדרבנן ועכ"ל כן דהא בתמורה דף ד' מסקינן דליכא במוציא ש"ש אלא אזהרת עשה את ה' אלהיך תירא ואיך יהיה מברך בש"צ חמור ממוציא שם שמים לבטלה וכתב שכבר התעורר ע"ז בס' מנחת חנוך על ס' החינוך במצוה ל' והצ"ע אך פשוט דהרמב"ם ר"ל מדרבנן ובזה אין כאן קושיא כלל דלא כהמנחת חנוך בדעת הרמב"ם. שוב הוקשה לו דברי הרמב"ם שם הי"א דנראה דמוציא ש"ש לבטלה נפקא לן מקרא דליראה את ה' הנכבד והוא היפך מסקנת הש"ס דתמורה וראה שהעיר בזה מוהרש"א בח"א לנדרים דף ז' וכתב לולא דמיסתפינא הייתי אומר דיש להגיה בדברי הרמב"ם בדין י"א וכצ"ל שהרי הכתוב מצוה את ה' אלהיך תירא אלו תוד"ק יצ"ו

הנך רואה דנקיט בפשיטות בדעת הרמב"ם דאיסור ברכה שא"צ אינו אלא מדרבנן ואילו היה רואה דברי הרמב"ם בתשובה לחכמי לוניל שהביא מרן כ"מ בפ"ג מהל' מילה דין ו' (והיא התשובה שבס' פאר הדור סי' כ"ו) שכתב דחכמים תקנו הברכות והם אמרו דמברך בש"ץ עובר משום לא תשא היה שמח לקראת דבריו דפשטן משמע דהא דמברך בש"ץ הוא רק מדרבנן ואילו ראה דברי הרמב"ם בסה"מ במ"ע סי' ד' (שהבאתי למעלה בד"ה אלא ששוב) היה מחליט בלא מורא ופחד (לולא דמיסתפינא) דט"ס הוא בדברי הרמב"ם בספר היד אהרן