שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קנד

רבינו מנוח אליבא דהרמב"ם וקצת נראה מדברי רבינו בחיי בס' כד הקמח במערכת שבועה דאיסור מוציא ש"ש לבטלה נפקא לן נמי מלא תשא שכתב וז"ל צריך אדם שיזהר מאד בהזכרת הש"י וזה מכלל יראת הש"י שכן ארז"ל בפ"ק דתמורה אזהרה למוציא ש"ש לבטלה מדכתיב את ה' אלהיך תירא ועוד ממה שכתוב לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וכו' ויוזהר שלא ישבע בשם לריק וכו' והזכיר לשון לא תשא ולא אמר לא תשבע לפי שהוא כולל עוד שלא ישא אדם השם על שפתיו לחנם כלשון לא תשא שמע שוא ובל אשא את שמותם על שפתי כי הדיבור יקרא כן בעבור שישא בו קול וזה נקרא בלשון חז"ל מוציא ש"ש לבטלה עכ"ל הרי דאף לפי מ"ש בפ"ק דתמורה דאיסור מוציא ש"ש לבטלה נפקא לן מאת ה' תירא ס"ל דכלול ג"כ באזהרת לא תשא וצ"ל דהיה להם נוסחא אחרת בסוגיא דתמורה

אלא ששוב ראיתי דמדברי הרמב"ם בספר המצות במ"ע סי' ד' מתבאר יפה דגירסתו היתה כגירסתינו דאיסור מזכיר ש"ש לבטלה מאת ה' אלהיך תירא הוא דנפקא שהרי כתב מצוה ד' היא שציונו להאמין יראתו יתעלה ולהפחד ממנו וכו' וזהו אמרו את ה' אלהיך תירא, ובגמ' סנהדרין דף נ"ו אמרו על דרך ויכוח באמרו נוקב שם ה' יומת ואימא פירוש כדכתיב אשר נקבו בשמות ואזהרתיה מאת ה' תירא וכו' כי מיראת ה' שלא להזכיר שמו לבטלה ודחו זה חדא וכו' ועוד אזהרת עשה היא ולא שמיה אזהרה ר"ל שזה שאמרת אזהרתיה מאת ה' אלהיך תירא אינו אזהרה כי הוא ציווי והיא מצות עשה ואין מזהירין בעשה הנה נתבאר לך כי אמרו את ה' תירא זו מצות עשה עכ"ל (ומרן חיד"א בברכ"י ח"מ הנז"ל בד"ה ועל דברי לא ראה דברי הרמב"ם הללו) הרי מפורש דאיסור ש"ש לבטלה דאיסור מן התורה הוא מאת ה' אלהיך תירא וא"כ אם נאמר דאסור זה איתיה גם בברכה שא"צ אין לנו לומר דהוא מלא תשא אלא מאת ה' תירא והדרא קושיין ע"ד רבינו מנוח לפי מה שהבין בכונתו הרב פר"ח דמדאורייתא קאמר דאסור

ונראה ליישב דברי רבינו מנוח (אם נאמר דכונתו דעובר בלא תשא מדאורייתא) ע"פ מ"ש רבינו עקיבא איגר בתשו' סי' כ"ה דשקו"ט אם יש איסור לא תשא במזכיר שם שמים בלשון לע"ז ואחר שהוכיח שגם בנשבע בלשון לע"ז עובר משום לא תשא כתב דה"ה בברכה שא"צ דעובר משום לא תשא אם מברך בלשון לע"ז ג"כ עובר בל"ת ואף דבמזכיר ש"ש לבטלה נראה מדברי הרמב"ם סוף הלכות שבועות דבכינוים ליכא איסורא מ"מ לענין ברכה שא"צ דנפק"ל מאזהרה דלא תשא חמיר בזה דגם בלשון לע"ז אסור דמברך למי ששמו כן בלשון לע"ז ואף דלשיטת התוס' ברכה שא"צ קיל מהזכרת שם לבטלה דהא סברי דברכה שא"צ הוא רק איסור דרבנן מ"מ להרמב"ם חמיר יותר ואל תתמה דהא חזינן דמברך ברכה שא"צ עובר בל"ת ואילו במזכיר ש"ש בחנם מבואר ריש תמורה דליכא אזהרה אלא איסור עשה את ה' אלהיך תירא, וכן מבואר בלשון הרמב"ם סוף הל' שבועות (הביא שם דברי הרמב"ם בדין ט' ובדין י"א וסיים וז"ל) הרי דמברך ברכה שא"צ כייל לה בפשיטות בחדא מחתא עם נשבע לשוא וא"כ דחמיר שפיר י"ל דאפילו בלשון לע"ז הכי הוא וכו' עכ"ל הנה חדית לן מילתא יקירא דלדעת הרמב"ם חמור ברכה שא"צ ממוציא ש"ש לבטלה בלא ברכה היפך דעת התוס' ומעתה לק"מ על רבינו מנוח וגם דברי הראשונים שהביא הרב עמודי אש יצ"ו שכתבו דמברך ברכה שא"צ מיחייב מלקות משום דעבר על לא תשא אתו שפיר כפשטן דאסור מדאורייתא וחייב מלקות אע"ג דבמוציא ש"ש לבטלה בעלמא אינו חייב מלקות דאין בו אלא עשה דאת ה' אלהיך תירא מ"מ ברכה שא"צ חמיר

אך קשה לפי זה דעינינו הרואות פ' י"ט מהלכות סנהדרין כשמנה הלאוין שלוקין עליהם והם קס"ח כתב בלאו קל"ו הנשבע לשוא ואם איתא דמברך ברכה שא"צ אית ביה לאו דלא תשא ולוקה, עליו דחמיר ממוציא ש"ש לבטלה בעלמא הו"ל למימר הנשבע לשוא או מברך ברכה שא"צ ורחוק מאד בעיני לומר דסמך עצמו עמ"ש בהל' וברכות פ"א הל' ט"ו דמברך בש"צ הוא כנשבע לשוא וממילא שמעינן דלוקה עליו משום לא תשא וצ"ע (ועיין לקמן סוד"ה המורם מה שהבאתי בשם הרב חיי אדם בזה)

המורם מכל האמור דאיסור ברכה שא"צ אם הוא מדאורייתא, לדעת הרמב"ם פליגא בה רבנן בתראי הנז"ל, אך דעת התוס' בר"ה דף ל"ג ד"ה הא ר"י והרא"ש בפ"ק דקידושין סי' מ"ט בשם ר"ת ומשמע שגם הוא מודה לו דהוא מדרבנן וכן דעת הרא"ה שהביא הריב"ש בסי' שפ"ד והגאונים כמ"ש תה"ד בסוס"י ל"ז וכן דעת הרבינו יונה בפ' אלו דברים, וכן דעת הרב החינוך בפ' עקב סס"י ת"ל וס' המכריע סי' ע"ח כמ"ש בשמם מרן חיד"א ביעיר אזן ריש מערכה זו, וכן דעת הרבנים פר"ח בסוס"י ס"ז, ומטה יהודה בקונטרס שבט יהודה דף מ"א ע"ב, וטל אורות דף ד' ע"ב, וערוך השלחן סי' תכ"ט, ומעשה רוקח בפ"א הל' ט"ו מהל' ברכות (אלא שבסוף הלכות ברכות כתב לדעת הרמב"ם דהוא מדאורייתא), וזרע אמת א"ח סי' א', ומוהר"א ן' טוואה בתשו' שבסו"ס התשב"ץ סי' ל"ג וכיון ששיטה זו היא מבוררת ודעת הרמב"ם אינו מבואר באר היטב דס"ל דהוא מדאורייתא ממש ואדרבא לענ"ד מדבריו שבהל' שבועות הנז"ל מוכח דס"ל דברכה שא"צ איסורו רק מדרבנן נראה דהכי נקיטינן וכמסקנת הרבנים פר"ח וזרע אמת הנז"ל, וכן ראיתי להרב מלאכת הקדש בפ' בשלח (על פסוק את אשר תאפו אפו) הבי"ד הרב נחמד למראה בח"ב ריש מס' ביצה (דף ק"צ ע"א) שעל מה שפסק מרן בסוס"י רט"ו דמברך ברכה שא"צ הוא כנשבע לשוא כתב ואמת הוא דהמברך ברכה לבטלה לא עבר ממש אלאו דלא תשא דהאי פסקא דמרן בדרך אסמכתא לחוד היא ולא עבר אלאו דל"ת אלא אם הזכיר את השם לבטלה בלא ברכה כלל, עיין תוס' בר"ה דף ל"ג וכ"כ הרב פר"ח בסוס"י ס"ז, וכן הוא בבי"ה יו"ד סי' רס"ח סק"ה עכ"ל הראת לדעת דמשמע ליה מדברי מרן בסי' רט"ו (שהם דברי הרמב"ם) דאינו אסור אלא מדרבנן ונקיט כן בפשיטות כדעת הפר"ח ובי"ה ומה שהקשה עליו הרב נחמד למראה דמדברי הרא"ש ר"פ כיסוי הדם נראה דעובר ממש אלא תשא הרואה יראה דאין שום משמעות מדברי הרא"ש דהוא מדאורייתא דלא כתב אלא דבמקום ספק יעשה המצוה בלא ברכה שלא לעבור על לא תשא וכלומר אאיסור דמברך ברכה שא"צ דאסמכוהו אלא תשא וכונתו לההיא דפ' אין עומדין כל המברך ברכה שא"צ וכו' כמ"ש הרב מעדני יו"ט וכבר הרא"ש עצמו בפ"ק דקידושין הביא דברי ר"ת שכתב דאינו אלא אסמכתא בעלמא. ואולי לזה נתכוון הרב נחמד למראה שציין לעיין בדברי הרא"ש בפ"ק דקידושין הנ"ל כלומר דלפי דבריו שם נוכל לפרש גם מ"ש בפרק כיסוי דמד"ר קאמר, וכתב הרב ישועות יעקב בא"ח סי' מ"ו סק"ו דרוב הפוסקים סוברים דאינו אסור מן התורה רק נסמך אלא תשא ומקצת פוסקים ס"ל דהוא מן התורה עי"ש ולא ביאר מי הם הפוסקים דהוא מן התורה ולפי הנראה כונתו לדברי הרמב"ם ומרן בסוס"י רט"ו, וכבר כתבו רבנן בתראי הנז"ל דאין מדבריהם הכרח דסברי הכי, ומצאתי ראיתי להרב חיי אדם בהלכות ברכות כלל ה' בקונטרס נשמת אדם אות א' שהאריך בענין זה ולא פניתי כעת לעיין בדב"ק ומסקנתו דכ"ע מודים במזכיר השם דרך ברכה דאינו אסור מדאורייתא (וראיתי שכתב שם בתחלה דלהרמב"ם מברך בש"צ עובר על ל"ת מדאורייתא ואע"ג דלא מנה הרמב"ם זה בכלל הלאוין שלוקין עליהם י"ל דסמך עמ"ש בהלכות ברכות וכו' ולענ"ד זהו דוחין גדול כמו שכתבתי לעיל בד"ה אך קשה). גם ראיתי לגדול בדורינו הגאון הגדול נצי"ב מל"ך יצ"ו בספרו הנורא העמק שאלה שאלתא נ"ג (בפ' יתרו) סק"ד שהאריך בענין זה ומסקנתו לדינא דהא דמברך ברכה שא"צ עובר משום לא תשא הוא רק אסמכתא בעלמא עי"ש דב"ק ובשאלתא נ"ד ס"ק כ"ג וכן ראיתי דנקיט בפשיטות הרב משאת בנימין בסי' ס"ב (בד"ה ה"א מצד הוכחות וראיות) ע"פ דברי התוס' במ"ס ד"ה הנ"ל

ולענין מברך ע"י הרהור אי איכא משום לא תשא מרן חיד"א בברכ"י א"ח סי' ס"ב הביא מ"ש הרב פרח שושן שרצה לומר דגם במברך ע"י הרהור איכא משום לא תשא והביא ראיה מדברי השל"ה וכו' וסיים ולבי מהסם בדבריהם עי"ש, אך בספרו יעיר אזן ריש מערכה זו כתב ולי נראה כדעת הרב גו"ר דאין במהרהר משום לא תשא והגם דבברכ"י סי' ס"ב הייתי קוהה על זה בפתח עינים לברכות על דף כ' דחיתי ראיית הרב פר"ש עי"ש עכ"ל מבואר דדעתו מסכמת לדינא דאין במהרהר משום לא תשא וממרוצת לשונו שבברכ"י