שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קנג

בברכ"י ח"מ סי' ל"ד הנ"ל אישר וקיים כראי מוצק דברי הרב דברי אמת בהשגתו ע"ד מוהרש"א מדברי הראשונים שכתבו דאיסור מוציא שש"ל נפק"ל מאת ה"א תירא ואיך תנוח דעתו לפרש בכוונת דברי הרמב"ם דאיסור מוציא שש"ל ומברך ברכה שא"צ הוא מלא תשא דזה לא יתכן לפי סוגית הש"ס דתמורה דלא הוזכר שם לא תשא כלל

ולכן לענד"נ בהורמנותיה דמרן חיד"א דאם נסבול לומר דאין הכרח מדברי הרמב"ם בפ"א מהלכות ברכות הט"ו דס"ל דהוא מדאו' אלא כונתו דהוא מדרבנן כדמתרגמי דבריו מרבנן קדישי הנז"ל אינו רחוק לפרש דבריו שבתשו' סי' ק"ה אל כונה זו ומה שכתב שהוא איסור דאו' ר"ל איסור שיש לו סמך בקרא דאו' ואינו רחוק לפרש כן בדברי גדולי הפוסקים שהרי מצינו למרן הב"י ביו"ד סי' קפ"ד (ד"ה ובשעת) שפירש כן בדברי התוס' והרא"ש והסמ"ג שכתבו דפרישה סמוך לוסת מדאו' ועוד מצינו שכ"כ כמה מחברים כמו שרשמתי לקמן במערכת הדל"ת אות י"ט ויהיו דברי הרמב"ם שבתשו' סי' כ"ו (שכתב והם אמרו המברך בש"צ עובר משום לא תשא) כפשטן דמדרבנן בעלמא הוא ומה שכתב הרמב"ם בפי"ב מהלכות שבועות דין י"א ולא שבועה לשוא בלבד היא שאסורה אלא אפילו להזכיר שם משמות המיוחדים לבטלה אסור ואע"פ שלא נשבע שהרי הכתוב מצוה ואומר לירא את ה' הנכבד והנורא ובכלל יראתו שלא יזכירו לבטלה ע"כ דמבואר דמזכיר ש"ש לבטלה הוא בכלל הכתוב בתורה היינו למזכיר ש"ש שלא בדרך ברכה ומ"ש בדין ט' השומע הזכרת ה מפי חברו לשוא או שנשבע לפניו לשקר או שבירך ברכה שא"צ שהוא עובר משום נושא שם ה' לשוא כמו שביארנו בהלכות חייב לנדותו עכ"ל, כוונתו לומר דמדרבנן הוא עובר בברכה שא"צ משום נושא שם ה' ולא זו אף זו קאמר דאף דאינו אסור אלא מדרבנן חייב לנדותו ואתי שפיר מ"ש בדין י"א ולא שבועה לשוא בלבד וכו' שאם מה שכתב בדין ט' דמברך ברכה שא"צ שעובר משום נושא שם ה' כוונתו שעובר מן התורה הא תו למה לי למימר דמזכיר שם שמים לבטלה אסור מן התורה ולאו ממילא ש"מ דאם אפילו במזכיר דרך ברכה אלא שא"צ אסור מן התורה לא כ"ש במזכיר שלא לשם ברכה דאסור מן התורה אלא ודאי מ"ש בדין ט' במברך ברכה שא"צ אינו אלא מדרבנן כיון שאינו נשבע לשוא אינו אסור מן התורה והדר קאמר דאיכא גוונא דאע"פ שאינו נשבע אסור מן התורה והיינו במזכיר ש"ש לבטלה שלא בדרך ברכה כנלע"ד לפרש דברי הרמב"ם בענין זה ונמצא לפי זה דגם הרמב"ם ס"ל כדעת התוס' והרא"ש ושאר הגדולים הנז"ל דסברי דאיסור ברכה שא"צ אינו אלא מדרבנן

שוב ראיתי למרן חיד"א במחזיק ברכה סי' רט"ו שציין למ"ש בברכ"י דדעת הרמב"ם דהוא מן התורה כמ"ש בתשו' שבס' פאר הדור וכתב ששוב נדפס ס' זרע אמת א"ח ובסי' א' האריך מאד, ותמה על המג"א שכתב שדעת הרמב"ם דהוא מדאורייתא והעלה דברכה שא"צ הוא מדרבנן ונדחק בתשו' הרמב"ם עכ"ל צר לי מאד כי אין ס' זרע אמת חא"ח מצו"א לחזות בנועם דב"ק אולי זכיתי לכוין לדעת עליון בפירוש דברי רבינו בחיבורו ובתשו' הנז"ל ומ"מ משמע דאין דעת מרן חיד"א נוחה בפירוש הרב זרע אמת דברי הרמב"ם שבתשו' הנ"ל אלא ס"ל דדברים כפשטן דדעת הרמב"ם דהוא מן התורה וכן מתבאר דעתו ממ"ש בספרו יעיר אזן ריש מערכה זו וז"ל אמנם מדברי הרמב"ם בפ"א מהלכות ברכות משמע לי דהוי מדאורייתא וכ"כ המג"א סי' רט"ו וכן הוכיח המק"ק בדף קכ"ד ממ"ש הרמב"ם סוף הלכות שבועות וכ"כ בפירוש בתשו' סי' ק"ה והארכתי בברכ"י סי' מ"ו וכו' עי"ש ובמחזיק ברכה סי' רט"ו ודוק היטב עכ"ל הרי דאף אחר שראה דברי הרב זרע אמת שרמז במחזיק ברכה עומד על דעתו דמדברי הרמב"ם משמע דאסור מן התורה ושכן דעת הרב מקראי קדש בדעת הרמב"ם בס' היד

ומצאתי בספר עמודי אש לידידי הגאון מוהרי"א יצ"ו בסי' ב' אות א' (בד"ה וגם) דנקיט בדעת הרמב"ם דהוא מדאורייתא עם כי לא ראה דבריו בתשו' פאר הדור הנ"ל והשיג עמ"ש הרב מעשה רוקח בדעת הרמב"ם דהוא מדרבנן דליתא ואין דיוקו מוכרח וכו' והוא עצמו כתב בסוף הלכות ברכות דהרמב"ם ס"ל דהוא מדאורייתא וכתב דמצא חבר להרמב"ם בזה מר ניהו רבינו משולם בתשובתו לר"ת שבס' הישר בענינים שונים (דפוס ווין דף פ"א) ומה שאמרת הנחת תפילין משום ברכה לבטלה אסר ר' יוסי לנשים הא מפקינן לה מקרא דלא תשא א"כ איסורא דאורייתא הוא ולר' יהודה נמי אסור עכ"ל. והעיר ע"ד במ"ש דמפקינן ליה מלא תשא דזה היפך הש"ס דתמורה וכו' עי"ש ולפי מה שכתבתי למעלה דממ"ש הרמב"ם בתשו' הנ"ל דאיסורו מדאורייתא אין הכרח דס"ל דהוא ממש מדאורייתא אלא ר"ל דנסמך בקרא דאורייתא א"כ גם בדברי רבינו משולם אינו רחוק לפרש כן ומ"ש הא מפקינן לה מקרא דלא תשא ר"ל דאית לה אסמכתא מקרא דלא תשא ואתי שפיר דאינו שלא כשיטת הש"ס דתמורה וק"ל. ושם בהשמטות הספר הביא מ"ש בפסיקתא דר' טוביה בפ' כי תצא וגורם ברכה שא"צ ואסור משום לא תשא את שם וכתב דגם עליו יש להעיר כמה שהעיר בפנים ע"ד רבינו משולם הנ"ל ואיני מבין מאי ק"ל דכיון שלא כתב דהוא איסור דאורייתא (כמ"ש רבינו משולם) נוכל לומר דכונתו דאסור דרבנן ואסמכוהו אקרא דלא תשא כמו שאמרו בש"ס כל המברך בש"צ עובר משום לא תשא

עוד ראיתי שם שהביא תשובת רבינו האיי בשערי תשובה סי' קט"ו דהמברך ביום שבת בפה"ג ומקדש השבת כמו הלילה חייב מלקות משום לא תשא גם הביא תשובת הגאון שהובא באגור הלכות ציצית מאן דרמי חוטי דכיתנא ומברך עלייהו עובר משום לא תשא ומחייב מלקות דמשמע דסברי דברכה שא"צ אסור מדאורייתא ודחה דמיחייב מלקות דנקטי בלישנייהו לאו דוקא אלא ר"ל מכת מרדות שהרי אף אם אסור מן התורה מ"מ ליכא מלקות דאינו אלא עשה כמ"ש בתמורה עי"ש (וכוונה דעתו לדברי הרב פתח הדביר שהבאתי בד"ה ועל דברי וכי') ואם אמנם כך יפה לנו ליישב דברי הראשונים שלא יהיו כסותרים למה שנאמר בש"ס אך מה נענה על רבינו החינוך בפרשת יתרו סי' ל' שכתב וז"ל ולהיות יראתו על פנינו לחיותנו ולזכותנו חייבנו במצוה הזאת (לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא) לבל נזכיר שמו הקדוש לבטלה וענש מלקות על המיקל ועובר עליה עכ"ל דבדבריו אלו מפורש יוצא דאיסור הזכרת שם שמים לבטלה הוא מקרא דלא תשא ואהכי קאמר שחייב (הקב"ה) מלקות על המיקל ורחוק מאד לפרש בדבריו דמכת מרדות קאמר ומדרבנן ובעכ"ל דלרבינו החינוך גירסא אחרת היתה לו בסוגיא דתמורה דמפיק איסור ש"ש לבטלה מדכתיב לא תשא וכו'

וכן נראה דצ"ל לדעת הרמב"ן בפירוש התורה בפ' יתרו (ע"פ לא תשא את שם ה' אלהיך) שאחר שכתב דרשת חז"ל בפסוק זה דהוא על נשבע לשוא סיים וז"ל ועל דרך הפשט יאסר עוד שלא ישא על שפתיו השם הנכבד על חנם כלשון לא תשא שמע שוא ובל אשא את שמותם על שפתי כי הדיבור יקרא כן בעבור שישא בו קול וכו' ובאמת שגם זה אסור ונקרא בלשון חכמים מוציא שם שמים לבטלה וכו' עי"ש כל דב"ק דמוכח דס"ל דמוציא שם שמים לבטלה נפקא לן איסורו מלא תשא והוא היפך סוגיא דתמורה אם לא שנאמר שכן הוא גורס בש"ס דתמורה כמ"ש לדעת הרב החינוך ובזה תנוח דעתינו מתמיהת הרב דברי אמת הנז"ל (בד"ה ועל דברי) על מ"ש בהגהות מרדכי בשם בה"ג דמוציא ש"ש לבטלה עובר על לא תשא והוי חשוד על השבועה, דהוא היפך הש"ס דתמורה דליכא אלא אזהרת עשה דאת ה' אלהיך תירא דנוכל לומר דגם גירסת בה"ג היא גירסת הרמב"ן והרב החינוך לפי השערתינו וא"כ גם דברי הגאונים הנז"ל שכתבו דלוקה משום לא תשא נוכל לומר דמלקות ממש קאמרי דמוציא שם שמים לבטלה נפקא להו מלא תשא ומשמע להו ג"כ דמ"ש בש"ס המברך ברכה שא"צ עובר משום לא תשא הוא דרש גמור מדאורייתא ואף שדברי רבני האחרונים שכתבו על מברך ברכה שא"צ דעובר משום לא תשא מדאורייתא אין מתיישבים בזה דמסתמא גרסי כגירסתנו מ"מ ליישב דברי הראשונים הנ"ל תנוח דעתינו והיה בהניח דכן היתה גירסתם בש"ס דתמורה וגם דברי רבינו מנוח הנז"ל (בד"ה איברא) אפשר ליישב דלכשתמצי לומר דמדאורייתא ממש קאמר מלאו דלא תשא לק"מ מהש"ס דתמורה דס"ל דהרמב"ם גריס בתמורה דנפקא. לן איסור מזכיר שם שמים לבטלה מלאו דלא תשא ומברך ברכה שא"צ הרי הוא כמזכיר ש"ש לבטלה, כן היה נראה לכאורה ליישב דברי