שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קנ

בפסקים נראה עיקר וספר חיים שאל אמצ"א אך עיין זכור לאברהם ח"ג במערכת סכנה וראה בעיניך כי הרבנים חות יאיר, שאלת יעבץ, חיים שאל, זרע אמת, ס"ל דאם קוצצו משום צורך מקומו הדבר פשוט להתיר מן הדין אלא שכיון שזה כתוב בכלל צואות ריה"ח ז"ל נכון הדבר לקוץ ע"י נכרי אבל מדינא מותר וגם משום סכנה דלא שכיב שבחת וכו' ליכא כשע"פ הדין מותר דלא כהרב בית יעקב דאוסר אף בצריך למקומו וכו' יעיש"ב וכ"ז דלא כהרב מראה הנוגה ז"ל וק"ל

שוב מצאתי בחיים ביד למרן החבי"ף שבסי' כ"ד הביא סברת הרא"ש הנ"ל ושכ"כ בתשובת בשמים ראש סי' של"ד ושכ"כ רי"ו בס' מישרים נתיב ל"א ח"ב דבצריך למקומו מותר וכ"כ בספר הזכרון סו"פ החובל וט"ז יו"ד סי' קט"ז ושכ"כ בכנה"ג שם הגב"י אות ח"ל ושכן נראה דעת מוהר"י באסן סי' ק"א, וחו"י, ושבו"י, וזר"א, ומ"ש הבית יעקב דהתוס' ב"ב דף כ"ו חולקים על הרא"ש, כבר השיב ע"ד בשבו"י ח"א סי' נק"ט, ומקור ברוך קו"ק סי' ח', וח"ש סי' כ"ב וכ"ג, ועיין שאלת יעבץ ח"א סי' נ"א אלו תו"ד ושוב שקו"ט משום חשש סכנה עיש"ב ולא הזכיר כלל את דברי המראה הנוגה הנ"ל, והוא פלא על המה"ן שנעלם ממנו כ"ז. וכבר רמזתי לעיל סוף אות י"ז שכל שעושה לשום צורך אין בו משום בל תשחית וזה ברור ויציב, וע"ע בס' כרם שלמה (חאאס) יו"ד סי' שס"ח מ"ש בענין זה שנשאל שם על אילנות שעושים פירות שנמצאין בבית עלמין ובני נכרים באים לגנוב הפירות ומקלקלין המצבות אם מותר לקוצצם, ועיין בברכי יוסף יו"ד סי' רצ"ד אות ט"ו

קג בל תלין דקי"ל דאסור להלין המת אם הוא מדאורייתא או אינו אלא אסמכתא בעלמא רשמתי לקמן במערכת הקו"ף אות ל"ט. ואם יש במתי נכרים משום בל תלין ראיתי בס' שו"ת הרמ"ץ א"ח סי' י"ד אות יו"ד שכתב בשם גאון אחד דגם במת נכרי שייך לאו דבת"ל (דברי הגאון שרמז לפי הנראה הוא כונתו על שו"ת שו"מ ח"ב סי' קנ"א ששם כ' וביהושע סי' ח' מבואר דגם במת נכרי שייך לא תלין כמו שצוה יהושע במלך העי ועיין רד"ק שם וגם בדוד כתיב ש"ב סי' ח' ויעש דוד שם בשובו מהכות את ארם ופירש"י שקבר את הרוגים שלהם והוא שם טוב שישראל קוברים את אויביהם ודבר זה נעלם מגדול אחד בזמנינו וכו') וכתב ע"ז דמגוף הפרשה מוכח דקאי רק לישראל שהומת בב"ד ולא בנכרי ולא נזכר לאו זה ברמב"ם וסמ"ג ושפ"ו לגבי נכרי והביא דברי רד"ק ביהושע פ"ח ודברי הרמב"ן עה"ת ושקו"ט בזה ומסיק דעכ"פ אין הכרח מלשון הרמב"ן שיהיה לאו ממש בנכרי עי"ש (ועוד איזה חידושים בענין בל תלין רשמתי בקונטרס אסיפת דינים מערכת אבלות עי"ש במפתחות באות הלנת המת)

ולענין רשע גמור כל ימיו אי רשאין להלינו כדי לבזותו, עיין בשו"ת בשמים ראש סי' ס"ד דמן הדין אי אפשר להתיר לאו שבתורה ועובדא שבירושלמי הוראת שעה היה ובכסד"ה שם כ' דבתשובת ר"י הלוי סי' מ"ט דלמיגדר מילתא שרי לעקור ד"ת בשב ואל תעשה

קד בדיקה בעוף הנדרס ושהה מעת לעת דבעינן בדיקה אחר שחיטה, כמ"ש בביצה דף ל"ד, ובטוש"ע סי' תצ"ח בדיקה זו היא מדרבנן כ"כ הג' שאג"א סי' ס"ד וכתב שם דלהר"ן בביצה שם היא מה"ת עי"ש, ובשו"ת כתב סופר סי' ע"ב ד"ה המורם וכו' דחה הוכחתו וכתב דכיון דהר"ן ס"ל דבדיקה זו מה"ת מהיכא תיתי לנו לעשות פלוגתא בין הראשונים עי"ש, גם בשו"ת עונג יו"ט סי' מ"ד הביא דברי השאג"א והאריך להוכיח דבדיקה זו היא מה"ת עי"ש ובסי' מ"ו

קה בליעה אי חשיב אכילה שלא כדרך הנאתו ונפ"מ למלקות עיין נו"ב מהדורא קמא חיו"ד סי' ל"ה שכתב בשם תורת חיים דאם בלע דבר מאכל חשיב שלא כדרך הנאה וכתב שדבריו תמוהים ופשוט דבליעה מקרי דרך הנאתו, ועיין ג' בעה"ד הובא בזל"א ח"ג דף ע"ב ע"ב דאם בליעה הוי שלא כדרך הנאה מותר להאכיל לחולה שאין בו סכנה ע"י בליעה. ומדברי השולחן גבוה שהביא ביד דוד יו"ד סי' ע"ט אות ג' על מה שנחלקו הפוסקים בבשר אדם דלהרמב"ם אסור מה"ת, ולהרמב"ן אפילו מצות פרוש אין בו והפר"ח הסכים לדעת הרמב"ן וכו' שכתב ע"ז דאם עושים לרפואה כגון ליתן לבלוע חתיכת ערלת תינוק הנימול אם היה בזה משום רפואה היה אפשר לסמוך ע"ד הפ"ח וכו' עי"ש משמע דלהרמב"ם דאסור מה"ת אסור גם משום רפואה והא בבליעה מיירי ואי ס"ד דס"ל דבליעה הוי שלא כדה"ן הא גם להרמב"ם שרי ככל איסורי תורה שמותרים לחולה שאב"ס כשעושה שלא כדרך הנאה וק"ל

קו בכור בהמה בעל מום ששחטו ישראל והוא כשר לאכילה אי איכא איסורא דרבנן למוכרו לנכרי רשמתי בקונטרס אסיפת דינים מערכת בכור בהמה סי' א' אות א'

ולענין גיזת בכור אם אסור מדאורייתא או אינו אלא מדרבנן, עיין תוס' בכורות כ"ה ד"ה שער בכור, ובחולין דף ל"ו ד"ה סד"א שהוא מדרבנן, ומרן מוהריט"א שם האריך מאד לפלפל בדברי התוס' עי"ש, ועיין נו"ב מ"ת יו"ד סי' קצ"ג, ובח"ס יו"ד סי' ש"ז כתב דהגיזה אסור מדאורייתא ולא הזכיר דברי התוס', וראיתי להרב פ"ת יו"ד סי' ש"ח שהתעורר בזה, ובשו"ת צ"צ להג' מליבאויץ יו"ד סי' רל"ב כתב בשם הב"ח דאין לסמוך ע"ד הי"א שבהרמ"א סי' ש"ח ס"ה כיון דאיסורא דאורייתא הוא וכתב שדבריו תמוהים דאינו אלא מדרבנן

קז בגדי כהונה שבלו עושין מהם פתילות למקדש, הכי אמרינן בשבת כ"א ע"א וכתב בתפארת ישראל פ"ה דסוכה מ"ג דדוקא שאר בגדים אבל מכנסיים לא היו עושין מהם למנורות לפי שאינו דרך כבוד רק לצורך שמחת בית השואבה לוקחים מהם עי"ש, ובאמת כן נראה מלשון הרמב"ם בפ"ח מהלכות כלי המקדש הלכה ו' דלשמחת בית השואבה כתב מכנסיים ואבנט, ולמנורה כתב כתנות כהנים כיעי"ש אלא דתמיה לי מדאמרינן בירושלמי פרק החליל ה"ג מבלאי מכנסי כ"ג היו מדליקין את הנרות שבפנים ושל הדיוט לנרות שבחוץ והובא במשל"מ שם ובהל' מעילה פ"ה הי"ד הא למדת דגם מכנסיים ראוים הם לפתילות ואינם חסרון כבוד ואף דמשמע דהרמב"ם ס"ל דלא קי"ל כהירושלמי בזה מדאמרינן ביומא דף י"ג בבגדי כהונה דטעונים גניזה עיין במשל"מ הלכות מעילה הנ"ל מ"מ כיון דלא מצינו בש"ס דילן דהדלקה במכנסיים הוי העדר כבוד ובירושלמי מפורש דמדליקין בהם ואין בזה חסרון כבוד אפושי פלוגתא לא מפישינן וצ"ע

קח בית דין מתנים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה בפרט זה רשמתי במערכת היו"ד (עיין במפתחות יש כח ביד חז"ל לעקור דבר מה"ת בשוא"ת)

קט ביזוי אוכלין אי שרי להאכיל לבהמה מאכל הראוי לאדם, עיין מה שרשמתי במערכת המ"ם אות ח'

ואם באוכלין האסורים בהנאה כערלה וכה"כ איכא משום ביזוי אוכלין, עיין פרמ"ג סי' קע"א בא"א סק"א, ופתח הדביר ח"ג סי' רצ"ו דף קנ"ג ע"ב וכן למה שזורקין אורז וכיוצא על ראש החתנים עי"ש

קי בנים כולל זכרים ונקבות כדכתיב בעצב תלדי בנים, בנים אתם לה' אלהיכם, תוי"ט פ"ד דכתובות מי"א וכתב ב"ס בשם ספר רביד הזהב דף ד' שדבריו תמוהים והוא כתב לו אדרבא, ועיין במענה לשון שבספר נאות יעקב דף ח' ע"א בשם הרא"ם בפ' אמור דהא דאמרינן בנים ולא בנות היינו דוקא היכא דמיותר מלת בנים לגמרי אבל היכא דלא הוי מיותר לא ממעטינן ממשמעותא דבנים בנות, והיינו כדעת הרב תוי"ט דבנות נמי נכללות במלת בנים

קיא בעלי חיים חשיבי ולא בטלי אי אמרינן כן באדם או דוקא בבהמה נסתפק בזה הג' חק"ל בספר מערכי לב דף י"ב ע"ד וכתב דהרב משאת משה חיו"ד סי' א' נסתפק בזה והביא ראיות דבזה שאני אדם מבהמה ומני"ר דחה ראיותיו ודעתו דגם באדם אמרינן בע"ח חשיבי ולא בטלי, והרב הפרד"ס בס' אות היא לעולם ח"א סי' מ"ח דף ס"ה ע"ד סייעו מדברי הרמ"ה בחידושיו לסנהדרין דף פ' ע"ב אמ"ש בש"ס מתני ליה רב יחזקאל לרמי בריה וכו' והביא דברי רבינו המשל"מ בפט"ו מהל' איסורי ביאה הי"א עי"ש ועיקר דין זה אם הוא מדאורייתא, עיין במה שרשמתי במערכת הדל"ת אות פ"ח):