שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קמט

שאינו חוזר להיתרו אבל דבר שניתר ע"י הכשר הגעלה לא אמרינן ביה בכוליה משערינן אלא במאי דנפיק מיניה באומד יפה ועם דלא קי"ל הכי, ועיין במרן הב"י סי' צ"ד וסי' צ"ח וסי' ס"ט מ"מ סבר הראב"ד לא נפלאת היא עיין בס' באר המים סי' כ"ג שהביא תשובת תמים דעים סי' ז' תשו' שלמה להראב"ד בסברא זו ובא בשאלה שם להרב מוהר"ם בר יאודה כן דעתו ודעת חבירו וכתב הראב"ד שכן נוהגים היתר מפי רבותינו ע"כ ובדברי הראב"ד שהביא הרשב"א בתה"א בית ד' ש"א כתב שנעזר בקבלה זו מפי הרר"י אבן פלט וכתב שם בבאר המים דגם בס' ארחות חיים הביא דרד"ך ור"י מפאריש ס"ל דבטל בס' ולא משערינן בכולו וכן עשה מעשה הרב גו"ר חיו"ד כי' כ"ט מכלל א' להתיר כדעת הראב"ד וכו' עי"ש ואם כן אינו רחוק לומר שכן הוא גם דעת הרדב"ז מעיקר הדין אלא דבנדונו העדיף כח ההיתר אליבא דכ"ע משום שאינו אלא ספק איסור והאריך שם בבאר המים להביא דדעת כל הפוסקים קמאי ובתראי דלא כהראב"ד ושמוהר"ש גאון כתב לצרף דעת הראב"ד לס"ס ושכנה"ג בבעי חיי חיו"ד סי' ק"ז דחה דבריו דכיון דרובא דרובא פליגי על הראב"ד אין לעשות מסברתו ספק לחשבו ס"ס ועוד שכבר קבלנו הוראות מרן וכו' עיש"ב ודברי הרב גו"ר שרמז הובאו בשו"ת אהל יצחק בחידושיו להרמב"ם פ"ו מהל' מא"א ה"ו דראוי לפסוק כהראב"ד שחכם גדול הוא ומצינן למיקם עלה דמילתא כיון דעיקר איסור זה אינו אלא מדרבנן דמין במינו בטיל ברוב אף דדם ובשר הוי מין בשא"מ משום דדם האברים שנפלט מן האברים טעם האברים יש לו וכו' עי"ש שכתב דר"י בן פלט והר"ר בן לוי והא"ח שהביא רי"ו והרא"ה ס"ל כהראב"ד ושמוהרש"ג שבשו"ת בעי חיי עשה ס"ס ע"פ סברת הראב"ד וכן מוהריק"ש בסי' ס"ט ס"ו וצרור הכסף בשו"ת יו"ד סי' ג' וב"ד סי' ט"ז עשו ס"ס כן, וביד דוד ליו"ד סי' ס"ט בהגב"י אות כ"ט (ע"ד מרן הב"י בד"ה בשר שנמלח בלא מליחה) הביא כ"ז וכתב דהרב מוהר"ם אלגאבה בכת"י אחר שהביא מ"ש הכנה"ג דאין לעשות וכו' כתב ולענין דינא סוגיין לעשותה סניף ומ"ש הכנה"ג דאין לעשות ס' נגד דעת מרן דבריו תמוהים וכו' ורמז עוד לס' ערך השלחן ליו"ד ומחושקים כסף בסוה"ס ביו"ד כי' יו"ד ואמ"א לראות דב"ק, ובקונטרס אסיפת דינים במערכת חמץ ומצה סי' ד' אות ו' סק"ט הבאתי מ"ש בקהל יהודה דף כ"ו ע"א שדעת האגור כהראב"ד ועי"ש מ"ש בשם שע"ת ושו"ת רמ"ץ לעשות סניף סברת הראב"ד. ומ"ש הרב החבי"ב בבעי חיי הנ"ל דאין לעשות ס"ס ע"פ סברת הראב"ד לפי שקבלנו הוראות מרן, עיין לקמן במערכת הסמ"ך אות י"ח מה שרשמתי בזה

ומ"ש הרדב"ז דלא אמרינן בכוליה משערינן בספק איסור ראיתי במקנה אברהם במערכת הכ"ף אות קנ"ב שכ"כ בשם תש"ו כנה"ג יו"ד סי' ח' ד' ו' ושכ"כ בכנה"ג יו"ד סי' צ"ד הגב"י אות ו' וכתב המקנ"א ליישב בזה דעת רש"י ממה שתמה מרן הב"י א"ח סי' תמ"ז בד"ה ומ"ש רבינו בשם רש"י עי"ש, ועיין פרמ"ג ביו"ד סי' צ"ד במ"ז אות א' ד"ה כתב האו"ה וכו' מ"ש ע"ד הכנה"ג ועי"ש ביד דוד הגהט"ו אות ה' ובסי' צ"ח אות טו"ב

ובשומן הדבוק בכלי ולא ידעינן כמה הוא אי צריך לשער בכל הכלי משום דכל דלא ידעינן בכוליה משערינן, עיין פר"ח סי' קכ"ב סק"ג וסק"ה ד"ה וראיתי ועי"ש בסי' צ"ה סק"ג. והרב תפארת אדם ביו"ד סי' ט"ו כתב דמשערינן במה שיוכל להיות לכל המרבה ולא משערינן בכל הכלי אלא כשאיסור בלוע בכלי וכתב להסביר בשפת חלקות שיש לחלק ביניהם וכ"כ שם בסי' י"ז, ועיין זכור לאברהם באות ביטול דף קפ"ה ע"ב דמסתמא יש ששים נגד הנדבק בה, וכן באות טעם לפגם בדף קצ"ח ע"א דמסתמא בכל הקדרה יש ששים נגד הדבוק והוא הסכמת רוב האחרונים וכו' ע"כ

ק ביצת טרפה אי אסורה מדאורייתא, עיין מה שרשמתי לעיל במערכה זו אות צ"ג ובהגהות הג' מוהרש"ק ע"ד הפרמ"ג סי' פ"ו בשפ"ד סק"ח כתב וז"ל בחידושי להלכות יו"ט סי' תקי"ג כתבתי בהשמטות טעם הדבר דהוי מה"ת אבל בתוס' ב"ק דף מ"ו ד"ה מ"ט פירשא מבואר שהוא מדרבנן עי"ש ע"כ, ולפי הנראה אין הכרח מדברי התוס' דהם לא כתבו דאיסור טרפה מדרבנן אלא לאותם שנולדו מיד לאחר שנטרפה ובזה גם למרן הב"י הוא מדרבנן וכמ"ש הפמ"ג ע"ד הש"ך דמ"ש בזה דאסור מן התורה הוא שלא בדקדוק דאינו אסור אלא מדרבנן ועי"ש במשבצות סק"ח כנלע"ד פשוט ואדרבא משמעות דברי התוס' הוא דביצת טרפה אסורה מה"ת ומשו"ה אסרו מדרבנן ביצת נבלה כיעי"ש

קא בעל חוב קונה משכון אי מהני קנין זה להחשיבו כשלו לדברים שנאמר בהם לכם כאתרוג וכיוצא, עיין שעה"מ פ"ה מהלכות אישות הל' כ"ג ושו"ת שו"מ מהדורא ה' סי' נ"ד, ובחידושי הרשב"א לקידושין דף ח' בד"ה התם במשכון דאחרים כתב ואע"ג דגופו אינו קנוי לו ממש ואי אקדיש מלוה או זבין לא עביד כלום וכו' עי"ש דלא חשיב קנין גמור אלא מקצת קנין ומהני לקידושין וכו' ובשו"ת צ"ל להג' מליבוויץ בח' יו"ד סי' רל"א דף מ"ז ע"א ד"ה ומ"ש וכו' כתב בשם הרב השואל דכיון דבע"ח קונה משכון חשיב כשלו ומכירתו לנכרי הוי מכירה וכתב דאין נראה לו כן והביא דברי הרשב"א הנ"ל והכריח דמ"ש הרשב"א כן הוא אף במשכנו שלא בשעת הלואתו ושכן מבואר בהריטב"א שם אלא דס"ל דאם לא פדאו הלוה והחליטהו לו ב"ד אז הוי זביני למפרע אבל אם פדאו לא הוי זביני כלל, ולהרשב"א י"ל דאף אם יחליטהו ב"ד לא הוי זביני וגם הש"ך ח"מ סי' ע"ב סק"ט בד"ה עוד כתב הרמב"ן כ"כ בשם הרמב"ן והר"ן וחלק עליו, וע"ד הראשונים הנ"ל יש לסמוך כ"ש שדבריהם מסתברא יותר ובקצה"ח השיג על הש"ך, ובט"ז א"ח סי' תמ"ג סק"ד כתב ג"כ דגוף המשכון של הלוה וע' ש"ך ח"מ סי' ע"ב ס"ק קמ"ט דגם הוא בסו"ד מסכים לזה וכ"כ בפשי' באו"ת ס"ק קל"ז בשם הרשב"א בב"ק עי"ש ולפי"ז נראה לפום ריהטא דלגבי לצאת י"ח ל"ח לכם, אף דלגבי בכור מהני כמש"ש בצ"צ משום דהוי כשותפות נכרי וכו' מ"מ לענין מאי דבעינן לכם נראה לכאורה דלא מהני וצריך להתיישב לעת הפנאי בל"נ

ואי ישראל מנכרי קונה משכון, עיין בב"ש סי' כ"ח ונמק"י באיזהו נשך אמתניתין דמלוה ישראל מעותיו של נכרי וכו' דהא ישראל מנכרי קונה משכון, וכתב בשו"ת צ"צ הנ"ל דאע"ג דאנן לא קי"ל הכי מ"מ במומר י"ל דלכ"ע ישראל קונה ממנו משכון

ואי בקרקע אמרינן דבע"ח קונה בשעה"מ הנ"ל (בדף ט"ו סוף ע"ג) כתב בשם גד"ת דקונה ותמה ע"ד עי"ש

קב בל תשחית דקי"ל דאסור לקוץ אילן העושה פירות, כ' הרא"ש בפרק החובל דף צ"ב דאם צריך למקומו מותר לקוצצו, ועפי"ז התיר הרט"ז ביו"ד סי' קט"ז סק"ו לקוץ האילנות משום בית דירה והרב מראה הנוגה בדף צ"ד ע"ב דקדק מדברי הרמב"ם פ"ו מהל' מלכים ה"ח, ומתוס' ברכות דף ל"ו ע"ב ד"ה אין קוצצין וכו' דלא ס"ל כהרא"ש ועפי"ז עמד מתמיה ע"ד הרט"ז דתפס כיחיד במקום רבים ונראה דעתו ז"ל דנקיטינן דאסור אף אם צריך למקומו יעי"ש

והנה הרב ז"ל לא ראה תוס' הרא"ש לברכות שנדפסו מחדש בס' ברכה המשולשת ועינינו הרואות בסוגיא הנ"ל שכ' הרא"ש כדברי התוס' ממש ולפי סברת הרב ז"ל דברי הרא"ש סתראי נינהו, אך לדידי במטו מניה דמר אין מדברי הרמב"ם ותוס' שום הכרת דלא ס"ל כהרא"ש דהרמב"ם אין דרכו לכתוב בס' היד אלא מה שבא מפורש בש"ס ודבר זה לא נאמר בהדיא בש"ס ורבינו הגדול אמרו הוא הרא"ש ז"ל ואה"ן דלדינא מודה לו כי מילי דסברא נינהו ומדברי הרמב"ם מתבאר יפה דכל שאין עושה דרך השחתה לית לן בה וכשקוצץ לצורך מקומו הרי אינו עושה דרך השחתה, ומשרא שרי ומדברי התוס' ג"כ אין שום הכרח והעד ע"ז דברי הרא"ש בתוספותיו ותמיה לי איך ניחא ליה להמציא מחלוקת מאחר דהרא"ש כתב להדיא דשרי ובשאר פוסקים לא ראינו בהדיא דחולקים חובה עלינו להביא דבריהם אל עמק שוה לדברי הרא"ש ז"ל ולא לחלוק את השוין בדקדוקים בעלמא, וגם לא ראה הרב ז"ל שו"ת בשמים ראש (אשר רבים מיחסים להרא"ש כידוע) סי' של"ד ה"ד מרן חיד"א בשיורי ברכה יו"ד סי' קט"ז אות ג' שהתיר לקוץ על ידי נכרי אילן מאכל שצריך למקומו כי הרמב"ם לא אסר אלא דרך השחתה ואפשר דצריך למקומו לא מקרי דרך השחתה ע"כ ואף שכתב בדרך אפשר מכל מקום מ"ש