שדי חמד קונטרס הכללים מערכת ב קמח

שערות אע"פ שלא הגיע לכלל איש, וע"ז אמר כל עמה נאנחים ולא הקטנים בלבד עכ"ל. והם דברים תמוהים דלא יתכן שיהיה נענש פחות מיג"ש ולולא דבריו הראשונים היה אפ"ל דמ"ש וע"ד רבותינו וכו' שלא הגיע לכלל איש אין ר"ל שלא הגיע ליג"ש אלא ר"ל שלא הקיף זקן וכו' אך ממ"ש בתחלה בהדיא פחות מי"ג מוכח דמ"ש אע"פ וכו' ר"ל שלא הגיע לכלל י"ג שנים ואין לומר דבתחלה קאמר דפשטיה דקרא מדכתיב בן משמע אפילו פחות מיג"ש אלא דע"ד חז"ל משיביא ב' שערות אע"פ שלא הגיע לכלל איש ר"ל שלא הקיף וכו' (וכ"נ באמת משמעות דבריו) דא"כ קשה חדא מנ"ל להבין כן מפשטי' דקרא היפך דרשת חז"ל ותו א"כ מאי אע"פ שלא הגיע לכלל איש דקאמר דמשמע דר"ל דל"מ אם הגיע לכלל איש דהיינו שהקיף וכו' אלא אפילו לא הקיף וכו' הא לדרשתם דוקא קודם שהקיף הוא דנעשה בסו"מ, וזכורני שבילדותי שמעתי מקשים ע"ד רבינו יונה המובא בחק לישראל יום ה' פ' כי תשא דבן סו"מ נענש כשהוא קטן ואיני זכר אם נמצא ישוב לזה וכעת צ"ע

צח ביטול חמץ דאמרינן בש"ס מבטלו בלבו ודיו, עיין בד' מרן הב"י סי' תל"א סוד"ה ומדאורייתא וכו' דהר"ן כתב בשם איכא מ"ד דלאו דוקא בלבו אלא צריך להוציא בשפתיו ושרבינו הטור ס"ל דא"צ שיוציא בשפתיו, ועיין בבית חדש סי' תל"ד ס"ז שכ' לדעת בעהע"י דס"ל כדעת הר"ן ושרוב הגאונים ס"ל כהריב"ה וכ"כ בתיו"ט רפ"ק דפסחים ד"ה בודקין דא"צ שיוציא בשפתיו ובמחשבה בעלמא סגי, וכ"כ בלקוטות הרמב"ן לפסחים וז"ל ונראין הדברים שהביטול בלב הוא וא"צ שיוציא בשפתיו וזהו ששנינו בכ"מ מבטל בלבו וכן פירש"י וכן לענין ע"ז וכו' עי"ש בדף י"ב ע"א מהספר ותמיה לי מאד עמ"ש בחי' הריטב"א לקידושין דף מ"ב ע"ב בשם רבינו הרמב"ן דלאו בלבו ממש קאמר דההוא מהרהר מיקרי אלא ר"ל שאינו משמיע לאזנו ע"כ והוא היפך ממ"ש בלקוטות הנ"ל, ובשו"ת עונג יו"ט סי' כ"ד ד"ה ובר מן דין וכו' שכתב שמצא להריטב"א בקידושין דף מ"ב שכתב בשם הרמב"ן וכו' (והביא כל דברי הריטב"א הנ"ל וסיים למאי דעסיק שם) א"כ א"ש מה דלא הוי הת"ס דמשכחת שקנה חמץ וראוהו שלא הוציא בשפתיו עד שחיטת הפסח עכ"ל, ולא ראה דברי הרמב"ן בלקוטות הנ"ל דס"ל בהפך, וכן דעת הטור ורוב הגאונים כנז"ל ותירוצו היה לו להעמיד ע"פ מ"ש הר"ן הנז"ל וכמבואר ועיין בבית מאיר לא"ח סי' תל"א דהאיכא מ"ד שהביא הר"ן הם התוס' בדף ד' דע"כ דסברי דבלבו ל"ד וכו' ומצינו כיוצא לזה דאף דנאמר לשון בלבו הכונה הוא בפיו אלא שאין צריך להשמיע לאזנו דתניא לא יברך אדם ברהמ"ז בלבו וכו' וכתב תר"י וה"ד מרן הב"י בסי' קפ"ה הא דאמרינן בלבו לא במחשבה קאמר דודאי בהרהור לא יצא וכו' אלא ר"ל שלא השמיע לאזנו וחתך בשפתיו וכו' וכ"כ הריטב"א שם בשם הרמב"ן, והרב מחנה אפרים בהלכות זכיה מהפקר סי' ג' הביא מ"ש הר"ן דלא מהני בלב משום דהוי דברים שבלב וכתב ע"ז ולי נראה דכל כה"ג מהני ביטול בלב דהוו דברים שבלב דמוכחי והכא אנן סהדי דבטל בלבו כדי שלא לעבור באיסורא כדאמרינן גבי גיגית בפ"ק דשבת וכה"ג אשכחן גבי ע"ז דביטול בלב מהני והביאו המרדכי וראיה מהניחוה עובדיה וכו' עי"ש שלא זכר מדברי הראשונים הנז"ל והוא חידוש, ובעובדא דמס' כלה דאמר ר"ע על ההוא דגילה ראשו שהוא ממזר ובר הנדה וחקר ר"ע מאמו והיה נשבע לה ומבטל בלבו שהקשו הראשונים היכי מהני בטול בלב הא דברים שבלב אינם דברים כתב הריטב"א בחי' לקידושין דף נ' ע"א בשם רבינו הגדול דהיה מוציא בשפתיו ולפי שלא השמיע לאזנו קרי ליה בלבו כדתניא לא יברך בלבו עכ"ל ומסתמא כונתו על הרמב"ן וכן מצאתי להרב יד דוד (ליו"ד) בסי' ד' אות כ' שהביא דברים אלו בשם שיטת הרמב"ן לק"י ושה"ד הריטב"א עי"ש ולפי הנראה אין הדברים מכוונים עמ"ש בלקוטות לפסחים הנ"ל וקצ"ע

צט בכוליה משערינן אי אמרינן גבי חמץ קודם הפסח, עיין בקונטרס אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סי' ד' אות ו' מה שרשמתי בזה בס"ד

ומאי דאמרינן כן בשאר איסורין נראה קצת מתשו' הרדב"ז דלא ס"ל כן והוא ממ"ש מרן מוהרמב"ח בכלליו שבסו"ס אור צדיקים בשרש הראשון דף כ"ד אות נ"ז וז"ל במוהרדב"ז סי' קקצ"ו בענין הנזהרים שלא לאכול בבית מי שמזמין אותם מפני חשש השוחט וגער בהם הרב מכמה טעמים ותו דהא איכא כמה ספיקי בדבר ספק שחט אותו הפסול או לא ואת"ל שחט שמא באותו הפעם שחט יפה וא"ת לא שחט יפה שמא הכלים לא היו בני יומן ואת"ל בני יומן שמא נתבטל בס' וכו' עכ"ד ואי ס"ל ככללן דכל דלא ידעינן בכוליה משערינן היכי קאמר שמא נתבטל בס' והרי סתם כלים אין מחזיקים ס' כנגד כולו, ואולי ס"ל דדוקא בודאי איסור אמרינן דבכוליה משערינן ולא בספק אלא דבלא זה בענ"ד לא זכיתי להבין דב"ק דבתחלה כתב דאת"ל דהפסול שחט משמע דר"ל דאף אם נאמר דמה שאנו באים עתה לאכול נשחט ע"י אותו הפסול מ"מ אין לחוש די"ל שמא הפעם הזאת שחט יפה, וא"כ כי הדר אמר רב וא"ת לא שחט יפה כונתו ודאי דלא שחט יפה בשחיטה זו וא"כ איני מבין איך סתר זה באומרו שמא הכלים לא היו בנ"י דמה יושיענו מה שהיו הכלים אינם בנ"י הרי אין כונתינו לאסור מחשש גיעול הכלים אלא משום השחיטה שנשחט זאת הפעם ע"י פסול ומה יועיל בזה מה שהכלים שנתבשל בהם בשר זו היו אבנ"י וצ"ע להבין דב"ק כפי מה שכתב בשמו מרן מוהרמב"ח. ועתה שהשגתי שו"ת הרדב"ז ראיתי תשובה זו הלא היא בח"ד סי' רצ"ו (בדפוס ווארשא היא אלף שס"ח) והרואה יראה שדבריו מפורשים יפה ורבינו מוהרמב"ח קצר בההעתק ונתן מקום לעני בדעת כמוני שלא להבין דב"ק כי ממרוצת הדברים נראה שכל מ"ש הרדב"ז הוא על אכילת בשר בבית איזה בעלי בתים, אבל המעיין בתשובה הנ"ל ישר יחזו פנימו דמ"ש שמא הכלים אב"י וכו' כונתו בזה רק על גיעולי הכלים של הבעה"ב וכו' שנשאל שקצת חכמים החמירו שלא לאכול משחיטת מקצת שוחטי הק"ק מפני שאין נזהרים או מפני שיצא טרפה מתחת ידם וכשמזמין אותם אחד מהבע"ב חוששים אפילו לגיעולי הכלים ומגעילים אותם והשיב שלא היה להם לחוש לגיעולי כלים מכמה טעמים חדא דרוב הטבחים כשרים ורוב מצויים אצל שחיטה מומחים ואפילו מאותו שיצא נבלה מתח"י לדעתם מותרים לאכול משחיטתו שאם באותו פעם לא שחט יפה בפעמים אחרים שחט יפה כיון שהוא בק"י וכ"כ מוהריק"ו וכו' ותו דטעמו ולא ממשו קי"ל שהוא מדרבנן. ותו דסתם כלים אינם בני יומן ונותן טעם לפגם הוא ותו דרוב הפעמים יש בתבשיל יותר מששים מכדי פליטה ואפילו לדעת המחמיר דבעינן כדי לבטל כל הכלי וכו' לא החמירו אלא באיסור ודאי לא בספק איסור עכ"ד ומבואר דמ"ש ותו דטעמו ולא ממשו וכו' ותו דסתם כלים אב"י וכו' לאו אדסמיך ליה קאי למיהב טעמא למישרי לאכול משחיטת אותו שיצא נבלה מתח"י אלא ארישא דמילתיה מיהדר דלא היה להם לחוש לגיעולי כלים משום דאיכא רוב וכו' אהא קאמר ותו דסתם כלים אב"י וכו' ודבריו עולים יפה וכן סיים שם אבל מ"מ לגבי דינא כיון שיש בה כל הקולות שזכרנו לא היה להם לחוש לגיעולי כליהם אפילו לכתחלה דהא איכא כמה ספיקי בדבר שאיסורו מדרבנן ספק שחט אותו הפסול ואת"ל שחט שמא בפעם הזאת שחט יפה ואת"ל לא שחט יפה שמא הכלים לא היו בני יומן ואת"ל ב"י שמא נתבטל בששים וכו' ע"כ ומבואר דכונתו רק על גיעול כליהם שלא היה להם לחוש, משום דאיכא כמה ספיקי ס' שחט אותו הפסול כלומר שמא הבשר שנתבשל אתמול בכלי זה שנתבשל בו היום שאר דברים או בשר משוחט שאין בו חשש היה משחיטת הפסול או היה משחיטת הכשרים ואין שום חשש על הגיעול, ואת"ל משחיטת הפסול היה של אמש שמא בפעם הזו כלומר בשחיטה של אתמול שחט יפה ואין חשש על הגיעול כלל ואת"ל אתמול לא שחט יפה ויש לחוש על הגיעול שמא הכלים של היום אב"י ואת"ל ב"י שמא נתבטל בששים וכו' דבספק איסור לא אמרינן בכוליה משערינן והרי מבואר בדבריו דגם הוא נרגש מדאמרי' בעלמא בכוליה משערינן אך בחלקות ישית בין ודאי איסור לספק, וכן ראיתי עתה ביד מלאכי בכללי הדינים אות ק"מ שכתב בשמו דלא אמרינן בכוליה משערינן אלא בודאי איסור וכו' אלא דמשמעות דבריו הוא דלדינא ס"ל דלא אמרינן בכוליה משערינן אלא דבנדונו לכ"ע לא אמרינן בכוליה משערינן משום שהוא רק ספק וכבר ידוע דהראב"ד ס"ל דלא אמרו בכוליה משערינן אלא בכחל וכדומה לו